דבר, 23 מרץ 1973 — ‭..f_!w_*7n _notion ‬ [כתבה]
.. f_!w_*7n _notion
מאת יואב לביא
קשה לבוא היום ולהעלות מח־ שבות הדשות בעניין עתידה של שאלת ארץ־ישראל, שלומד. ובטחונח. תמיד יימצא מי שיסתער בהתקפח־נגד נחושה, ומיטב ני־ מוקיו עמו!עד שלעתים נדמה, כי מספר. ה"אמיתות" ומניין מיני ,, הצדק" רבים הם כמספר בעלי הדעות למיניהן. הטוען בחיטי גבו־ לות הבטחון של "אף שעל" נענה בשעורי הבעיה הדמוגרפית. ' לא תהא זו סברה בעלמא, אם ייאמר כאן בפירוש, כי נראה, שהצדק נמצא (והוא הרי כבר מורגל בכך) אי־שם באמצע, בין סבך הדרבים, ההצעות, המחשבות וההרהורים. לעתים מקובלת בציבור או בחלקיו הנחה מוטעית, שטעה בה כבר _אחד־העם. הוא אימץ לו את התיזה התנ"כית, שלפיד. היה | הגב-־א תמיד מגלם הצדק והמוסר. ובכורח זאת — "איש הקצוות. " מכאן צמחה הזהות המסוכנת, שי לפיה גלומים הצדק והאמת בקי־ צוני, בטוטאלי. גם תנועות הובהות עולם הפכו מטוטאליות לטד טאליטריות בכוח האמונה בייעודן.
עוד אגדה, שקשה להפריך אותה, היא י אגדת "הפשרה. "לפיה, כל מה שגולד כפשרה בין שתי | קיצוניות, בין שני גיגודים הריהו "פתרון פוליטי" (עם בל הרמזים השליליים הנלווים לביטוי הזד(. או במקרה הטוב — דחייתה של הכרעה. אולם פתרון של פשרה אינו תמיד "בריחה מן המציאות. " לעתים הוא ברכה למציאות. יש מי שפשרה בין שני עקרונות היא כשלעצמה אצלו עקרון לשמו, אך יש פשרות המגלמות עקרון הדש, תפיסה הדשה — כולם לשמם. טעות אחרת, נפוצה גם היא, היא אמונתם של רבים, כי יש ביכלתם לתת תשובה על כל שא - לה, פתרון על בל בעיה. הס מחברים תכניות פשוטות, אך תוכן ותכנן מסובכים ומורכבים. הם מ־ ציירים מפות כאשר אין להם גס שולחן לפרוש אותן עליו. הם, בני המאה של הטכנולוגיה, אנשי עשור החלל, מספקים מסגרות מ---רובעות 'ומעוצות לתמונות דיגא־ מיות _ופלאםטיות המשנות צורה, צבע ותוכן מעת לעת.
ובל ההקדמה הארוכה הזו לא באה אלא לבסס יצירתה של גישה הדשה לשאלת עתידה של ., ארץ ישראל המערבית. "אין באן רצון להתמודד עם חרעיון המשיחי של "ארץ ישראל השד- . -מה. הדוגלים בו לוקים, כנראה, ב"קיבעון היסטורי" בן שלושת י אלפים שנה. המוסר שלהם הוא מוסר ההתנחלות של יהושע בן־ נון, מעין "כל מקום אשר תדרוך _t כף רגלכם בו — לכם נתתיו. _" י הם אינם גורסים, כי "היהדות י אינה _יחדות של קברים ואבנים" ! וכי זכרות - אולי ממין אחר י וסוג אחר — יכולות להיות גם לאחר. גם עם כל יפי־הנפש האמי־ - י תיים והמקצועיים אין כל טעם _לנ־ A הל ויכוח. הם מוכים בסנוור' הרעיונות האוניברסליים שפרחו ו־ " עובדים לאלים שהכזיבו קשה להם להסתגל למחשבה. כי אי־אפשר ". לקיים צדס באופן חד־סטרי ולכ־ ? רות שלום •של אמת כשהשותף לו
בכוח מסרב אפילו לאיית את המלים הללו. מד. שקור" הוא, שהגוף המבצע — הממשלה — נכנע לתביעות קיצוני ארץ ישראל השלמה ומשקיע מיליונים בחברון. _אוזר־כך הוא נכנע לתביעות קיצוני "ארץ ישראל הקטנה" ומונע ד. קמו-1םר-כזים עירוניים בפיתחתרפיה ובמעלה־אדומים. דומה שבשדו!מימוש הזכויות חשוב יותר מימושן של זכויות היםסוריות מאשר זכויות הקיום הבטוח. על־כן מה שדרוש הוא השתה־ רתת והתנערות מכל ' המעמסה הזו של פאנאטיות _מחד־גיםא ושל רתיעה •_מהבלתי־מקובל מאידך גיסא, -כי מד. שבא לידי _ביןווי ד. ן שתי השקפות זרות ומנוכרות: הכל" — פירושו _קיופ יצר־הדי• " בוי. לאיכלופ" פירושו דיכד יצר" " הקיום. אולם גם לאנשי האמצע, כעלי הפשרות והפתרונות למיניהם חסר בדרך כלל יסוד חיוני;גמישות המחשבה. הם אינם יכולים להבין, כי מה שהיד. טוב אתמול, עלול להיות היום הרע במעוטו ובבר מחר — דבר שאין רע ממנו. התביעה לא להכיר במפה ובגבולות שלום עתידיים אינה רק גזירת הטאקטיקה הפוליטית _וילודת הקביעה. של "ללא תנאים מוקדמים. " היא הייבת להתבסס על ההכרה כי המצב באזורנו הוא שרשרת של סיטואציות משתנות, חלקן מתמשכות וחלקן באות והולמת. אין הוא קופא בתבנית אחת. הוא גמיש ונזיל.
צריך לרצות בשלום שיבואכבר מהד, אכל להיכון ל"אי-שלום" של שנים לא. מעטות. להיות מוכנים לקבוע עובדות חיוניות, ויחד עם זאת לא למחוק מהלקסיקון מלים הנגזרות מהשרשים ". , נסג" ו"ותר. " הוויכוח על מהותה ועצנו קיומה ' של "הישות _הפלשתינאידף הוא דוגמא לאיבון ולעקרות המחשבה. גם אס לא היתה ואס עוד איננה — הריהי בתהליך של התהוות;בשל ליומה של מציאות. פוליטית ולאומית מסויימת, לפחות מאז יוני" . 1967היא אינה עונה אולי על דרישות ההגדרה (המקובלת במדע המדינה) של אומה, אכל איש לא יכחיש שהמדובר במא-םה של אנשים שהם בעלי גורל משותף, שאיש אינו רוצה בהם, אך תבל הם פטרוגיהם ומגיניהס. על כן אין בקביעה "אין אומה 'פלשתינאית" משום פתרון "הבעיר. הפלשתינאית. " בעת האחרונה ההלו :!ני פלו־ גתא להסתייע בציטטות רבות?מ* כתבי בן־גוריון כדי להצדיק את השקפת־עזלמם ולערער את בניין הטיעונים של. היריב.. _&ולם: כל הצדדים גם יחד התעלמו מן ה־ רקע, מן התקופה ומן ד, ז2ן שבהם י נאמרו הדברים). והדיכבר איינ־ שטיין העניק ל ז מ ן •את מקומו הראוי לו בהסבר תעלומות ובפתרון בעיות. (ראוי אולי־ שתוזכר :אן ביקרתו של בן-גוריון על חוסר היכולת להגמיש עמדות ולה־ מיד פתרונות שבסל זמנם בהצעות חדשות: אנו עם של אדוקים ושמרנים; "
לרמת האפיקורסים וחמהפכנים שבת יכנו. כאשר אנו נאהזים ברעיון, בדוגמה, באמונה, אין אנו זזים _מהמ, גם אם בחליפות הזמנים והתנאים המושגים מתרוקנים מתכנס !הדברים שהלמו תכלית רצויה בנסיבות מסויימות מחייבים שי־ גוי דרך ?בנסיבות חדשות. אין. אנו יודעים לראות הדברים בייחודם _ובהתחדשותם, במסגרתם המציאותית שאיגה קופאת על שמריה, אלא משתנה בלי. הרף. אנו ניגשים לכל בדעה קדומה אשר נשתרשה בתוכנו בתנאים אחרים ובנדבות שחלפו"). "צבא ובטחון/' "מערכות, "עמ' . (258 נחוצה, אם כן, ראייה חדשה אך מבוקרת. אסור שחששות מפני השתנות התנאים בעתיד תמנע את עשיית מה שנראה עכשיו חיוני. באותה־ מידה אסור, שעובדות שנקבעו בשטח תמנענה התפתהותם של תנאים שייראו "חיוביים. "מי _שהגיונו מודה לו, שתיתכן סיטואציה בד. לא יישב צה"ל על גדות הירדן,, חייב לתמוך באותו להט, עי*. _'פי רצף אותו הגיון, בהתיישבות עירוגית יהודית מאםיבית ממי!רת לירושלים. ומי שרוצה להבטייח זכותם' של יהודים לשבת בכל מקום המסמל את מורשת אכ־תיהם — יבטיח את זכותם של 'האחרים לשמור על מקומות הקדושים להם. מי שרוצה במדינה בת רוב. יהודי יציב צריך להיות מובן לחיות לאורך זמן עם המציאות הזו של "לא שלום ולא מלחמה" עם כל המשתמע מכך: התיישבות כשטחים ריקים, השקעת משאבים ב"שטחים, "שילוב כלכלי מאפםימאלי.
אין הקריאה לגמישות ולפרגמא־ כויות בגידד.. בערכים, במטריה וב־ זוידיאלים. תפקידם של בעלי ה־ י ו1זון לקבוע את המטרות ולהראות את הכיוון• אליהן. תפקיד אנשי־ ד'מעשה הוא לפגוע במטרות הללו. ואם אינם מכוונים את חיציהם היישר למרכז המטרה, הרי זה משים . שעל מסלול מעופו של החץ משפיעים גס כוחות אחרים — הרוח, חיכוך האויר, משיכת האדי מד.. ותקלע הטוב הוא זה היודע _להעריד את ?המרחק . הנכון ולחוש את השתנות כיוונת ועצמתה של הרוח.