דבר, 9 נובמבר 1972 — ברוכ ים הבאים ל "אנחנו כאד, [כתבה]
ברוכ ים הבאים ל "אנחנו כאד,
מאת חוה בדב ק אמנם לא היה זד. קונצרט של יהודי _מנוחין או של רובינשטיין, ואף לא של איזו להקת־קצב מפורסמת מרחבי תבל. ובכל זאת רחבת "היכל התת. ות" המתה מריב בני־ אדם לבושיי תג ומסביב לתורים הארוכים, שהזדנבו ליד הכניסות, הסתובבו רבים המבקשים "אולי יש כרטיס מיותר"? הם ביקשו ברו־ סית, באידיש וגם בעברית. באי הצגת הבכורה של להקת הפולקלור היהודי "אנחנו כאן" היו ברובם עולי רוסיה — הוותיקים קמוטי־הפנים — המניות והסשקות ו־פדיות, אלה שעזבו את אמא רוסיה לפני קצת פהות, או י ותר, מיובל שנים וצאצאיהם ילידי הארץ. והיו שם דיים רבים מאלה שזה מקרוב באו, מבורגים וצעי־
רות המפגש הזה כאן, בלבה של תל־אביב הסואנת, אך שבסתר לבם ידעו שדברי העידוד שלחשו להם בשעתו נציגי מדינת ישראל הראשונים על אדמת רוסיה הסובייטית כי "זה יבוא" ושאותו העלתה בהתרגשות ראש ממשלת ישראל בבדכד. אותם עתה מעל הבימה — יתגשמו ביום מן הימים. איזו הר־ גשר. היתר, צריכה לשרור בלבות העומדים על הבימה בערב זה של התגשמות י הם הזכירו לי את ההגינות שלנו בתנועה בימי חנוכה ופורים אישם באירופה המזדהית בטרם ירדה עדיה החשיכה — קודם הנאצית _ואחר־כך הקומוניסטית. את הטעם המיוהד שהיה לשירים שהיינו שרים לעתים מבלי להבין את מי־ ליתיהם, באידיש או בעברית עיל־ גת, את הכחול־לבן שהיינו מתעט־
עדיין לעבור את הדרך ולהגיע ליעד. לא, אי אפשר לשפוט את או־ צר־ההווי הזה מבחינה אמנותית טהורה, אם כי גם מבחינה זו לא היד, להם, למציגים את "אנחנו כאן. "סיבה להתבייש. היתד. זו זרימה של שירה טובה, של ריקוד שהוכן בקפדנות, של שילוב שחוק ודמעה, של עצב והומור יהודי שפנינים נוצצו מתוכו: איזה קולו!. יפים לבלה חייטובסקה, לשרה סם רימלינג ומה מלבבת התמונה הכו ריאוגרפית "חתונת אבינו" וכמה מלא הומור ומעוצב היטב הקטע של "קדריל מעיירה קטנה" - שלא לדבר על ההופעה הממוש מעת, המלוטשת של כולם, של חברי המקהלה והתזמורת ולהקת הרקדנים על סולניהם המוכשרים אודה: כאשר קראתי על ההופ
. ; •.. '- ..... ;. "־ . -. *. --_^ ;_p~r _^"~— ;. - . ־ דזאדריל r ד\1יידה — _י־ו_»י Su nSviw רלרמוז i _NmSn
ר־ם, המסתכלים סביבם בהתרגשות j מדבקת, בוחנים את ההיכל המפו־ אר ואת הקהל הנוהר אל פתחיו \ בערב זה, בו הם מבקשים לומר \ הפעם בקולית שירה ומחולות עליזים: ". אנחנו כאן. "! היה בכל הערב הזה משהו רוסי \ מאד מאד טיפוסי , משהו אדיר וסוחף. הכמות — אלפ־ם באולם, מאד, ועשרים (!) על, הבימה. משהו שאמר • לך "כך אנחנו רגילים, לא מס-?-תבכים בקטנות. אם _אנהנו :אן, הרי \ זה מורגש"! התוייר. התחילה עוד לפני הכניםה, מחוץ לבניין ובפואייה המפו־ אר והמואר ־ של היכל התרבות \ כשפרצה התרגשות אדירה שסחפה • את הכל בכניסת גולדה מאיר ל-;-אולם!בכניסתן של הנערות לבושות השמלות עטורות המנורה ו־ כתר נוצץ לראשיהן לבימה, בבואם I של הזמרים והנגנים ובמחול העליז שבו פרצו אל הבימה הרקדניות והרקדנים הצעירים. j . ערב מסוג זה אינך יכול לשפוט לפי קגי־מידה רגילים של מבקר ;תיאטרון הבא לחזות בעוד הצגה: איך נפגשו שם המבטים — של ן אלה אשר עלו על הבימה ושל \ אלה שישבו באולם; איזה דיאלוג אילם ונהדר של אחים שלא הכירו זה פני זה, שאולי בהגיונם לא היו ן נןעלים-שנים רבות מאד את אפש־
פים בו כמו בדגל, את המנורות שהיינו מציירים בהדרת־קודש על המסכים, רק כדי להרגיש מעט מיהדותנו שההגיון ציווה עלינו להסתיר אותה מכל עין. את כל זה הם הזכירו לרבים מהנוכחים באותה בכורה יוצאת דופן — וודאי לא לכולם. יתכן שלצעירים ישראליים בני ימינו, שנקלעו לשם כשהם מלווים את הוריהם־סביהם, או לאלה שבאו להפגין שמחה על עצם המאורע הזה של הצגת עולי רוסיה על אדמת ישראל, נראו הדברים אנכרוניסטיים במקצת. את השירים ששרה המקהלה וסולניה ואת . אשר ניגנה התזמורת הם מכירים. הסגנון הוא סגנון של תיאטרון אידי . שאינו בדיוק. לפי טעם הקהל הישראלי בימינו, ואת הריקודים — שכה מתוקים היו לאלה שרקדו אותם בסתר על אדמת רוסיה כהפ־ גנת שייכותם לעמם. שאליו ביקשו להצטרף למרות הסכנות והאיסורים והיםורים הרבים, הם רקדו פה מימי גן־הילדים ועד _חגיגותיהם בתנועה!אבל נדמה לי . שגם את הספקנים הצליחו 120 חברי להקת "אנחנו כאן" להדביק בהתלהבותם ובעליצותם העובדת עלגדותיה .. הם הדביקו אותם אפילו בעצב שלהם, כאשר העלו את זכרם של אלד, שנפלו בדרך ושל אלה המצפים 11MH—aw?mw«a—«^—!?MMW. _1mn«_mBa
עד. הזו היו ספקות בלבי. נראה 1 היה לי שקשה מדי להביא להקה כד, גדולה לתכנית מגובשת, ב־ ן אמצעים של חובבים, גם אם מוס־ § דות כמו משרד הקליטה, הסוכנות ןj היהודית, המועצה לתרבות ולאמ־ ן נות, הוועד הפועל של ההסתדרות ן והתאחדות עולי ברית־המועצות ן (הפטרונית של הלהקה) הושיעו I לה אתי כל עזרתם. אני שמחה להו ן דיע שטעות היתד. בידי ושלאילקח ן! ת' בחשבון את הגורם החשוב ב־ ן יותר — את רצון העשייה סל אלה Iן שידעו להקים קולקטיבים של אמ 1 נים הובבים בקרב היהדות _בליטזי, ן בלאטוויה ובבסרביה תחת השלטון ן הסובייטי: אלה שההזיקו שם את ן הניצוץ חי ונוצץ בחשיבה, אלה 1 שידעו להביא בתנאים ההם את ן בשורת האמנות היהודית הנרדפת אל הצמאים לה — אלה יידעו I להתגבר גם על התנאים שלנו 1 שהם לא תמיד הנוחים ביותר למי I שעוסק עדיין בנושאים בר, גלותיים כמו הציונות... ואני מבקשת להם, מה שביקשת לעצמי לפני שנים בבואי לארץ אנא, תנו להם להמשיך ולהיות ציונים, לפחות עוד קצת. אל תד ביקו להם את המדכאות, כי בי כה וכה יש סכנה סבירה למד שימצא־ אותן בעצמם.