דבר, 21 אוגוסט 1972 — ס יוט בראי של אבסורד [כתבה]
ס יוט בראי של אבסורד
"BfifiF מאת זאב רב־נוף ־ ") מתנה;"פרמ ישראלי קצי. ( -י יוסף באו הוא אדם עניו וצ_!נוע, שעזה שנים עובד קשה בפינתו, ןהשמורה לו, כקולנוע הישראלי. -גראפיקאי מצויין, השולח מדי פעם ידו בעט־ומשוררים, הלם פעם י על קאריירה של איש ;קולנוע מצוייר. הוא היה בשרתי והוא ־היה נלהב מאוד, אך קשה לזמר •שחטא בחוש מסחרי מפותח, יח־ םי־ציבוד או _מרפקים־של־זפלדה. לכן, נגוז החלום היפה לאט־לאט *כדי להתפרנס תחל באו לבצע ־עבודות גראפיות למיניהן, לכל צורך שהדא, בקפידה _ובנקיון, וב־ •מידה שהלקוח היה בעל מעוף — זדה מוצא אצלו רעיינוח טובים. ;מבחינת הקולנוע החמחמ יוסף . באו כאמנות הכותרות. רוב ה־ ־שמות שאתם רואים על גבי דד _£_מך כתובים על־ידו. בתז זמ־סה (כ'זום _םיממ, (עוזרת לו וכעת •היא _אמנית־יגראפיקאית בזכות * עצמה. . לכן היה לי נעים כליבד לש־ מדע, כי באו " הצליח בזמן. מחרון להגשים, לפחות, סרט מצוייר קצר 7} דקות, צבע) אחד. שמו , מתנה" והוא הופק בעידוד מרכז הסרט הישראלי במרכז _המםחד והתע־ שיה. באו. כפי _שהו־א מבטא זאת בי
יוסף באו ובתו הדסה
הסריטו וכפי שהסביר זאת מעל" פה, יוצא נגד מגזע, אותו הוא מכנה "ספורט אכזרי— '5' התמרות במתנות. מתנה גודרת מתנה ש־ כנגד. אומר באו. מתנה יקרה "מחייבת"־ י -מתנת־ננד יקרה עוד יותר. אמני מבור, כי עניין המתנות הוא כד, חשוב כפי שמחשיב אותו באו. אך יש לכבד am ההשקפה שלו. אמרתי כי. באד מדא אדם צנוע, ולא ציפיתי ממנו, כי ירצה לפתור בסרט של כמה דקות, את פעיות העולם או אלה של המדינה, כפי שעשה זאת בזמנו נורמאן מק־ לאדן. הקאנדי. ומן, כדי להוכיח את התמה שלו הולד באו למימ־
דים של אבסורד — שיטה לגי־ טימית בכל סאטירה, ולגיטימית עוד יותר בסאטירה מצויירת כ־ ראי של אבסורד מפכים חילופי־ _המתט־ת בין המשפחות גדיבי ו־ מתני לסיוט, המסתיים בכלא וב־ תיי־רהוב). שמעתי על כך שאנשים מגיעים למקומות כאלח בגלל מעילות לעצמם, אך לא בגלל מאםץ־יוקרה!כאן זה מקורי מאוד, האבסורד הזר(" הסיוט הוא בופתאד. ממולאת" — וזה בוודאי טוב. כאו אינו שוכח את הפרטים תם העושים את הגיבורים — לכן יש לדם תכונות, יש להם אופי , הדבר אינו מתקיים אך ורק ב־
של הנושא כשלעצמו. אלא שההומור שלו קצת מתון מדי לגבי הסגנון, אותו הוא מנסה ל־ ייחס לעצמו. חסרים לי הרעלים השחורים של הסאטירה, הוסר־ רחמים, הצלפה אכזרית. הגישה שלו מאופקת. אלגאגטית, עצורה מכדי שהיא תשתלב בעצם קיומו של האבסורד שהוא כיווךהדרך. הציורים (של באו ושל הדסה) נעימים ונקיים, יש בהם אופי גראפי מובהק, קצת נאטוראליזם בקי _מממייק למדי ' אן _דיניבורים חיים, יש להם אותת וצללים מ ־ שלהם — והס בוודאי של באו — הם אינם שייכים ל"אסבולה, " הם משהו " פרטי" — וגם זח טוב. גם האנימאציה והצילום הבלתי־ מסובכים הם מקוריים — כל זד, מקבל תמרנה של "אווירה ביתית" מעולה, כשעוזרי באו עושים מלא־ כה טובה — ממוסיקה של מל קלר, העריכה של זיאקו ארליך _ותתיילליל של תלמה _אליגון. "מתנה" _מוא סרט נעים ומשעשע — אך הוא רחוק מלמצות את הכוונות של יוצרו. והפגם העיקרי הוא הפער בין המגמה "השחורה" לבין הסגנון "הלבן" — זהו בעצם משחקה של כבשה שלבשה עור של זאב. באו צריך להמשיך באמנות דקה זו, אך אילו היה שואל אותי , הייתי מיי־ עץ לו להתרחק מהסאטירה ולעשות סרטים חיוביים במקום שליליים. זה פשוט יתאם יותר את אופיו של האיש ואת סגנונו הטבעי.