דבר, 23 ינואר 1970 — חוקרה של אדץ־>שראל הגדולה [כתבה]
חוקרה של אדץ־>שראל הגדולה
מאת ג פיליטון נחמד ביותר פירסם ר"ן סוקולוב עוד במאה הקודמת אר , _בפלסטיות ב " הצפירד", כמובן לא רגילח , בו , תי־ כי־ צד היה מורה הרבי במקל ארוך על מפה גדולה שצייר על השיל־ חן את פרשת המסעות. הצצה קלה במפות עתיקות משלנו ומשל הגויים דייר, ללמד כיצד " גירתה" פרעןת־מסעות . זו חכמים במשד מאות דורות. בדורות האחרונים החלו לטפל בעניינים אלה !דומי־ הם חוקרים וחכמים, ותילי־תילים של השערות נערמו בפרשנות זו, שאילו דיו כל ימי י לא היו מס־ _פיקיה להעלות כל •אלה. נסתב־ כה עוד יותר הפרשה משהוסיפו חבמים יחודים את מסורתם הפר־ שניית של רז"ל לטופוגרפיח ח־ היסטורית של ארץ־ישראל. כאן שימשו בעירוב מסורות חיות בצירוף נופך, שבא למלא חלל ב־
חיי ידיעות, חלל שנתרחב והלך מ־ דור לדור. גפתולי-אלוהים, ללא כל שמץ של מליצה, גפתלו חכמי ישראל לקרב כל אותן ה־ פרשיות הסבוכות לידע הגיאו־ גרפי של ימינו, ותודות לכך יש בידינו ספרות־חקר עצומה, שקשה לומר, שבידיה מאזן של ממש. ניתן לומר שהיה זה נושא נצהי לחריפות ולבקיאות ולמזיגת שתי התכונות גם ־חד. אודה ואתוודח, שכד הווינא טליא" ריתקוני לא מעט"צחצוחי־חרבות" אלה. אילם לאחר " כמד. שנות עיסוק נ. יאשתי מכך והלכתי לנוד על. פני תחומים אחרים. משום כך הפליאוני כל הימים והשנים, אנשים, שחקירת הארץ עיסוקם, שאינם נלאים ליישב פירכות וביחוד גדולה השתאותי לביטחתם, ואפילו לאמונתם, ב־ השערותיהם, שכל החולק עליח: הוא אטום־הבנד י . וחסר־דעת. וד־ אי , שידיעת הארץ בימינו, •בכלל זר, חקר הטופוגרפיה ההיסטורית, חרגה זה מכבר מהתחומים, ש־ היו עיקר במשך דורות: שדה־ הזיהוי של השמות העתיקים. ה* יום עסוקים _חחוקרים בדברים מ* משיים ואף "תועלתיים" יותר — אם לנקוט.. שני שמות לדוגמה לכך : יוסף י ' ב ר ס ל ב י וזאב וילנאי, על כל חשוני ביניהם. אולם :היה' אחד ויחיד, שכל כולו היה קודש אך ורק להעמדת הטופוגרפיה ההיסטורית על דיוקה, ומשגעות הדיוק: לפי תפיסתו ופירושו הוא עצמו, שכל הנאמר עד כה ב־ תחום זה הוא מסולף ואף כוזב. היד, זה _חייפ זאב כר-דרומא, שהלך מאתנו זה עתה. עתה מותר לספר, שלפני דור, בדיוק לפני שלושים ושתיים שנה,
קרםל קשה היה לי לתפוס דרך זו של מתקר, המפריכה הכל בחריפות־ יתר ומעמידה־ במקום זה נוסח ח־ דש, שכל כולו':'ארץ־ישראל גדו־ לה ורחבה, הכוללת כמעט את ריב הארצות השכנות ומגיעה עד ה־ גהר פרת. בהתאם לכך נתפרש הכל, פשט הדברים כמשמעם, פירוש חדש, ומקומות ידועים ומפורסמים " נדדו" לארצות _רחו־ קות ונשארנו כביכול בידיים ריקות. יצאתי נגד שיטה זו ברוב _מרץ־נעורים , ב " מוסף" ל " דבר" (תרצ"ח, (ומאמרי גרר אחריו מאי מר של בר־דרומא ותשובה משלי, עד שחעורך, ידידנו דב סדן, הפסיק 'את הוויכוח. לא ידעתי, ש־ וויכוח זה יגרור אחריו, מיד בס־ מוך לכך, ידידות גדולה, שגמ* שכה מאז עד הימים האחרונים ממש. בזכותה של ידידות זו אף זכיתי שעשה דבר, שלא עשה מעולם, מעשד. רב מבחינתי ומ־ בחינתו: כתב לבקשתי אבטוביו־ גרפיה מקיפה ומעניינת ביותר, המסביר. !־ לא מעט את דרכו ב־ מחקר, ענין שהפך גם למעין ביו־ גרפיד, אישית שלו בארץ. בהיכרות ראשונה לאחר אותו פו'למוס־דבריפ, ראיתי מיד את תכונת _חתלמיד־חכם שבו, היוד־ עת לקחת שבי צעירים, אפילו הם חצופים במקצת. איש העומד על שלו בעקשנות לא שכיחה, היא תכ\גה שמעטים נתברכו בה ואח זאת לא ידעתי להעריך באותו פולמוס. הוא סלח לי , כמובן. ראשונה
בשיחת־ " יכרות, ו־ אני מודד. ומתוודה שמעטים נת־ חבבו עלי כמו זה האיש בר־ דרומא. המאמרים שהקדשתי לו חיו במשך אך שנים גילוי־מד י (בעיקר . לרוב ב " _חחיבמ דבר(" והיקר שרחש לו הלב, אף שלא קיבלתי אף השערה אחת שלו, והוא ידע זאת יפה־יפה. השוויתיו ברשימתי הראשונה עליו לפני ל"ב שנה לחוקר נשכח, יצחק ג ו ל ד ה א ר- שמו, שכן ראיתי בשניהם אותה המגמה: להפוך הכל. אצל גולדהאר היה הדבר מוסבר, שכן היתה זו שיטח של מרד במדע של " חופשים, "ובכש ללם ו ו א גם ר ץ, איש חלוץ כמו חקר רבי י הארץ י ד. ו ס ב־ ף עברית. אולם בבר־דרומא נבעה תכונתו זו לחפיר הכל משורש אחר לגמרי: הוא קינא את קנאת ארץ־ישראל הגדולח _וחרחבח, דור שלם לפני " ארץ ישראל חשל־ מה" ומבחינתו הוא ארץ־ישראל השלמה, זו שלנו, היא אך כטיפת מארץ־ישראל הגדולה שלו. . לבר־דרומא היחד,.. זו שאלת־ חיים ממש להגיע ל " דעת איזוהי ומהי חארץ־ארצנו בפי אבותינו והכמינו ז"ל, ומה דמות היתהלד, בעיניהם ובעיני קדמונינו ככלל. " בספר רב־ממדים
, סיכום למתק־ רים קודמים שלו על גבולות הארץ, הקרוי " וזה גבול הארץ" תשי"ח, (הוא מבקש להוכיח ב* למדנות מופלגת, שקשה לו. פריז בהערכתה, כי " ספרותנו העתיקה איכה מבירה אלא סוג אחד של גבולות, הפ גבולות כין הבתר פ, מנהר מצריפ עד ;הר פרת (ההדגשה במקור) — ההיפך הגמור מן המקובל אצלנו. "הוא . שופע מרירות איו־קץ על חכמי הגויים, שסילפו את כל המדע הזה, וב־ יחוד ניתכת חמתו על חכמי ישראל הנגררים אתריהם, ממש ב* נוסח גולדחאר. אולם, הבדל מ־ הותי ביניהם: לבר־דרומא יש אידיאה אתת, שאינה מרפה י ממנו אף לרגע: ארץ־ישראל גדולה י ו־ רחבח;ואילו אצל גולדהאר דר עניין הקובע הוא הכיוון ,, החפ• שי" של _חוקרי־הארץ. וגדולה־;־ זו, בר־דרומא לא רה ביקש ל־ הוכית את חתיזה שלו על פני מאות עמודים, שכל עמוד ועמוד גדוש חומר של מקורות וספרות־ מחקר בשפע כמעט מדהים אלא הוא האמין בתיזה זו, וריאה יער! דו בכך, שעליו להוכית את אמי־ תותח. משום כך החזיק טובה לעצמי ' שביצע זאת בדרך אובייקטיבית, על טהרת המחקר המי דעי האובייקטיבי. י
כדרכם של אנשים מסוג זה הביע גם ברבים החזקת־טיבד. זו לעצמו: "פיניתי דרך ויישרתי מסילה, שכן גם מי שלא יסכים לפתרונות המוצעים עלי ידי , על כרחו יודה לי , שהוכחתי את טעו• תם של הפתרונות המקובלים, ושל ההשקפות והדעות הרווחות, ובי• טלהים ועקרתים מן השורש — פתרונות בטלים ומבוטלים וההשקפות ' והדעות פורחות ומופרבית מעצמן ומתוכן. "הוא מסתמך על הלוחות השבורים של משד., שעל כות כך נאמר ששיברת לו . " מפי כמשך ה:בירת עשרות יישר " ב־ שנים הוא לא רק הפריך וניתץ תיאוריות', אלא העמיד לעומתן את מסקנותיו הוא, בר"תאם לתפ־סת־ יסוד שלו הנזכרת לע־ל. ואם לא הספיקה לו היריעח הרחבה של ספרו "וזה גבול הארץ, " הוסיף כשנותיו האחרונות ספריה זוטא "ספריית ירוחם, ("שכל קונטרס בה הוקדש לנושא אחד. ואף בפרסים אלה אין אלא מה שבכלל כולו. מד". הריץ" את _בר־דרומאו על כך הוא מספר בין היתר באבסו־ ביוגרפיה שלפני: "אהבתי את הארץ לא משום , ציונות, ' אלא משום היותי יהודי , ומשום חיבתי' למזרח וליפי הנוף. מעולם לא הייתי ציו־
, וקל וחומר אבי וסבי, שעלו מן הגולה עוד לפני כן, כי הציונות ., כדיו אידיאולוגית מפלגתית כל שהיא, אינה אלא רשות (כל ההדגשות הן שלו, (וכשם שמותר לו לאדם •מישראל לא להשתייך ל־ מפלגות ;כאן פירוט כל המפלגות, ( כך מותר לו גש שלא להיות ציוגי ולהישאר בגולה!ולדאבוננו השתמשו בהיתר זה, ועודם משתמשים בו גם בהווה רוב־רובה של האומה. ואילו בעיני אני ארץ־ ישראל חובה חיא, חובת היהדות ויסוד מוסד ותנאי עיקרי לקיום היהדות בחומר וברוח. חובר. זו מוטלת על כל יהודי ויהודי מעצם היותו יהודי , ללא כל אידיאולוגיה נוספת. הוא חייב בארץ־ישראל וכל עוד לא עלה לארץ, יהדותו פגומה עד מאוד. " הרבה פנים לה לאהבת ארץ־ ישראל. המסכם לעצמו את כלל פעלו _חמחקרי"חמדעי של בר דרו־ מא — והדין עמו, שגם מי שלא יסכים לתיזות שלו ילמד הרבה אצלו — ראוי לו לצרף פסוקים אלה שלו. שנאמרו על־ידו בשעת _התנלות־לב אינטימית. אז ורק אז יבין מה "הריץ" את בר־דרומא, וכי כל זה אינו אלא אהד הגילויים המרחיבים ביותר בדורנו של חוקר הארץ לשפע אהבתו לארץ־ישראל.