דבר, 9 ינואר 1970 — ‭3!‬ _דורזת _מדזבמם [כתבה]
3! _דורזת _מדזבמם
j _לאתמול היופ מהר" גד א(' ו ן. { ך* יה משהו פולידי, אם כי I I ( מעורר אימה, אימה . חדי־ שית וגבישית, בדברים שנאמרו !בתכנית הזאת. לוי יצחק הירד < שלמי ערד את הדברים בוני־
שות רבה. שמענו דברים מפי שלושה דורות של מ"... _« , !!?:. !!, משפחת שחס (שטיינברג!(שלד שה דורות לוחמים. זאת היא ארץ־ישראל. אין מנוס מן דד גורל המוזר _והענום הזה, הסב אלכסנדר (אלה) אינו אוהב בידור. שמח כאשר באים אליו נכדיו וגינתו, קורא קצת ושומע מוסיקה קלאסית. הבן, אלוף־ משנה (מיל(. זוגיק אינו מרבה י להתבדר. הנכד, צוער בצה"ל, אוהב להקות־קצב, קריאה טובה, ותיאטרון. אלכסנדר לחם בימי טרום־ המדינה, זוניק בנו להם בארבע מלחמות, הנכד מתבונן למלח־ מותיו. שלושה דורות, אותה מל־ המה. והשלשלת לא תמה. דור לדור יביע חרב. ומה?הם דיב־ רו על מוסר ועל טוהר־הנשק, הם דיברו על הבעיה הערבית־ לסב ולאב יש הרגשה, שהנכד לא די מודע לבעיה, הוא למד אותר, דדך כוונות־הרובים של האב והסב. זוניק ואביו הכירו ערבים בימים ההם, ושבחו לס־ פר על כך לנכד. הנכד דק שמע עליהם. עתה יש סביבו ערבים, חלק מהם מבחילים אותו, לחלק הוא אדיש. הוא חי בארץ ש־ חיים בה שני עמים, והוא אינו מכיר את העם האחר. הוא טד _ען, שתנועת־הנועד ובית־הספר אינם עושים די כדי ללמד את בעיית "שבת ? שני עמים נם
יחד, "כדברי זוניק. הבעיה דד ערבית, הבעיה המכרעת בחיי תושבי ישראל, מוזרה לנוער שצריך להלחם בטוהר־גשק, ללא שנאה, בזעם, ועם הרגשה שאין לו מנוס ועליו לנצח ואסור לו אף לשמוח על הנצחון כדברי זוניק, לוחם ותיק כמותו. י י אמר כבר ויליאם ג'ימם, כי עד• שלא ימצא תחליף מוסרי למלחמה לא יחדלו מלחמות. כמעט שמענו הדים לכד בדב־ דים שנאמרו. שכן הדגש היה על הטוהר, על האידברירה, על השנאה _למלחמה. הצרה היא, שאף. כי הדברים נכונים הרי כמ־ עפ כל מלחמה נלחמת מתוך שנאה לה, ואנו לא המצאנו את טוהד־הנשק. אחרים חשבו על כך והיו גאים בכך. אלא שאצלנו נהפכו הדברים לנוקבימ יותר. אולי מוזר שקודם למל־ חמת ששת הימי־פ היו הצה"לים שותקים ועושים, והציבור ודד עתונאים מרבדים על ייחודו של צה"ל ועל טוהר־נשקו!עתה עושים מן הטוהר הזד, מעט קדושה מעונה. כלומר, מדברים יותר מדי על ייחוד ועל טוהר. וזה כבר מעורר פקפוקים. אף כי עדיין . לא ספקות. לא מזמן הייתי. אורח בבסיס אחד, ושם סופר לי בלי סוף על ייחודו הי מוםרי של צה"ל.. פעם היו אנשים כמוני מדברים על כך והקצינים הצעירים . שותקים ר מסמיקים. כיום גילו כי אלה יחסי־ציבור טובים, ומדברים על
כד יותר מדי. יש בזה משום פגיעה בעמוק ובחיוני ביותר. דובר על להיות־יחד. זוגיק אינו מאמין יותר במניעת העוינות הערבית. הוא נרעש מעצם העובדה, שערבים ישראלים . מעורבים בפרשות־הבלה. הוא מקווה למועט ביותר!להיות יחד גם אם אין עדיין דרך לחיות יחד. בתכנית הקצרה והמאלפת דו־ בר על נושאים רבים. זוניק, בן ללוהם ותיק ואב ללוחם צעיר, נילה לפתע את החיה שבו. עתה, כאשר יש לו. בן צוער, הוא מקווה, מצד אחד שהבן יהיה קצין טוב ומצד שני הוא דואג יותר. אין הוא רץ ' לקרב
עם אלף ידידים וקרובים8*, לא שולח לקרב בשר מבשרו. ואז הוא נהפך לחיה. הוא דואג יותר. אולי הוא מקווה יותר ל־ שלום. אף כי אין עם השואף כל־כר לשלום והלוחם כלי־כך, כמו העמ הזה־ הצרה היא, שהערבים באים אלינו חמישים שנה בקול הרעם והמלחמה, ואני מדברים על שלום, ואז אגו מוכרחים להלום בהם, וחיים בין מהלומה• למהלומת. והם, הלוחמים מושפלים עוד ועוד. העניין היא איר לשמור, אחרי כל המכות את הטוהר הנדרש, איך לא לנפול קרבן לגאווה יתרה, איך לא להמיר• את השאיפה לשלום בשאיפה י להמשך הצהלה הבל־ תי־הדלה, אלכסנדר הסב הוליד בן לוחם. זוניק הבן הוליד בן לוחם. השלשלת לא חדלה. זוניק מקווה שבגו יהיה הגון, ישר, אמיץ וכן. עם במצור מסוגל להביא אב לםידרת ? •עדיפויות זאת. בן־דודו של זוגיק " באמריקה' כן לאב שהלך בדרך אח־ רת, במקרה לגמרי, היה מעדיף שבגו יהיה חזק, מצליח, חכם, מלומד ועצמאי.