דבר, 19 דצמבר 1969 — _ו לספרות _ולאמנות [כתבה]
_ו לספרות _ולאמנות
כתבים נבחרים למשה גיל מאת שמואל שתל
משה גיל ז"ל ?סוף־סוף זכינו לראות אר. מש- ג־ל בקובץ. אגודתשלם' " _בורושלים ע"י הוצאת ראובן מס בירושלים הוציאה את מבחר כ־ תביו, ויש לנו האפשרות להת־ בונו במשה גיל . דרא־ת . :;־תו _רב־אנפין: מחנד, ':, יקי, רושם שנון, פיליטוניסט מבריק. מטה גיל לא וכח לכך בחייו:, ־ ב - ענוותו הרבה לא דאנ לקבץ פזוריו ולהקים לעצמו יד ושם בספרות. עכשיו משהופיע מבחר יצירותיו על כל פיגיה, נגלה גם כי כולם ממקור אהד נבעו, הוא מקור המוסר, התרבות והערכים החברתיים. 'ההישג האמנות־ כשלעצמו בלא " ?מהימנות המצפון, בלא מב־ חן האחריות והעקיבות אינו אלא מיקסם שוואי' ;עמי . (241 דברים אלה שאמר משה :. ־ל עד יצחק למדן מותר לאומרם על משה עצמי. ולחת:בימינו כש־
הספרות והביקורת נעשות יותר ויותר מעיו כרמל־ת מופרשת ה־ משתקפת ומתנאד, בראי של עצמה, טוב להזכיר דוגמה של ב---קורת שואפת, לוחמת, מחנכת, שיש מאהור-ה ובתוכה מ'נ יא־נפש ? ורצון ספרות־ ברור" _>שם עמ' . (262הביקורת שלנו עוסקת זה זמן רב " בפירוק הפנימ?של היצירה _לנדבכ־ה ואריהיה, בייחו־ י סד. למושג־ם ולזרמים חפורמאל־ יים בבדיקת הרכבה הלשונ־,. ו - הי _ב־קורת הרודפת אחר מטרה בלי לדעת מטרה וו מה־, ביקי־ דת המבטלת למעשה כל סולם ערכים הברתי, מוסרי, תיבית־ או אף לאומי" (עמוד . (247 מכאן גם ביקורתו השלילית על המשורר ז. שניאור בלותות ה־ " גנוזים" שלו. אסור, לדעת משה גיל, להשתמש בקסם הכשרו!לשם מטרות מעורפלות בענ־־נ־ם
שחם מכבשונו . של עולם. מד, משמעותה האמיתית של הרומא":־־ י קה של פולחן העשתורת והמולך. אמנם יל"ג עירער על דברי הנביאים, _פרישמן העמיד לעומת חוקי ההורה הכובלים את חחי־ פש ללא סייג, טשרני־ובסק• זרע אור הדש על נב־א"השקר ובנה יי את מות חתם. ;", אד כל אלה _נ־הלו את מלחמת החדש ב־שן, סמרו לצודד בנין. •אילו _שניאיר אין בו אלא אקסטאזה ארוטית ואפילו התפעלות מפולחן קרבנות אדם:וצורחות הנשים מחדווה " . להקריב לאדונו פרי בטנן. " כשה גיל קרוב ליעקב דבי־ נוב י ץ, הקובע, כי _האסתטיות המקפחת את ערכי החרבות, המשחררת את האדם מכל זיקה ל־ מוסריות, זרה _ה־חד, ליהודים מימי המקרא ועד ימינו. האדם השלם, התפש- לעצב את _חי־י ו־ לבחור בטוב עמד במרכזח שד י כל יצירה יחודית אמית־ח.
במאמרו המעניין על הביקורת האידיא־ת, א־ן משה גיל דוהה או פוסל את ד. פר-שמן המבקר, אשר ב־קש לשחרר את האמנות מכל מגמתיות. לדעת מ. גיל, אין מטרד, י חספרות לשמש רק מקום מקלט ושיכהה בעולם של מכוכח, בעולם שאיו בו פתרון לחידות ואין טעם בחיפוש־ם ובמאמצים. הספרות צריכה לתעלות עקרונית אידיאיים, והביקורת חייבת לנקוט עמדה לגבי שאלות _הוסן, ל־ תת. את הדעת על _יהסי הגומלין העמוקים בין החיים והספרות. אין זה זידאנוביזם כל עיקר. אין
לקבוע באורח דוגמאטי מד. הב האידיאלים הרצויים ומחי ־, מנגיד הנדרשת. גם _הא־דיאל־ם, גם ח־ מגמד, עשויים לח־ות שנויים במחלוקת. אד עצם _ב־סוסד. של הביקורת על עהדונדר. א־דיא־-ב במובן הרהב של המושג עשוי לחזק אר. כל החיוב- _שבח־ינו וב־ ספרותנו. מכאן המעבר להתרעה עלה- " משבר במערכות החינוך והתר־ בות), "שב עמ:!213?חכ־בו־ " ש־ם המדיניים וההתיישבותיים אינם מלווים התעוררות _רוהנ־ר, יוצרת והתעלות תרבותית ומוסר־ת. _פימניכ _רב־כ מעידים, כ־ :ת־ ערער לפתע־פתאום אד. ד הערכים החשובים שחיה יסוד כיסי לכל בנייננו י ותרבותנו החדשה — _ועה־הקהל שלנו. אותה אווירה רעננה ונקיה של רצון טוב ואי־ _ד־אליום מעשי וכיבוש עצמי ו - ההגברות היצר הטוב על . ־, אנו־ כיור. הגסה. כדורים שעונים ארס
ומרירות פורה־ם בהלל עולמנו _לת־ד רחובנו באד, להיטות אחר תחליפים תרבותיים, אחר גירויי שעשוע־ם !ולים. חתיאטרו! חדל ־חיות מקור של חוויות־ אמת, התלהבות והיטהרות והוא יוצא ידי חובתו בשעשוע וב---דור". דברים אקטואליים אלה נאמרו לא בשנת 1969 אלא ב־ שנת . 1950 על כז באד, תביעתו של משה גיל מחה־נוד• מערכת ההינוד ה־ ייבר, להתנער מכל מלל ריק, מכל שברי פסוק־ם שאבד עליהם כלה. החינוך חייב להעמיד טיפוס שלם ומושלם של יהודי בעל הכרה, חדור אידיאלים, ספוג חרבות ומחוסן מפנ־ פודענויות ח־
ניהיליזם והציניזם של זמננו. עם זאת, משה ג־ל אינו רואה רק ־אח השלילה. הוא מסיים את ב---קורתו על פ צ־ ע י ־ ב ג ר ו ת " " לחנוד ברטוב בניתוח מעודד : חנוך ברטוב לא הביא את גי"י בורו לריסוק־נפש ולקפיצה להוד האיראציוילי". הספר הוא תעודה " תרבותית, היסטורית ויהודית־אנו־ שת דבת־ענין, מפעילה ומעוררת, וזהו העיקר. מה טוב, _ש־ש בו גם ריכוז ובהירות של הלשון אשר עושים את הספר לה־שג ספ־ רותי־אמנותי חשוב. ". מכאן גם הערכה לסיפורי א ח־ _רן א פ ל פ ל ד, החותר _$ל ה- " חמצ-ת הצרופה, אל קרקע־ת החווי, "אל ההתכנסות של האדם, אל ־גרעין הפנימי של ההווייה החרישית" (עמ' . (312 בסוףא נ י" שלו, שפורסם ב־ " הצפירה" בהיותו בן עשר־ם ב־ " לבד, כותב משה גיל:אין אני " מאמין, שנפש האדם הוא כנרת־ק אשר הכינור נשמט מתוכו. מא-
מין אני במציאות אמת רוממה, מפגי שמוצא אני אותה בתוך נפשי. למראה כל איש ישר ועובד, מתערה בתוכי _הבטהון, שלאנשים צפון עוד הלק יותר טוב מאשר סבל ומרירות".
פרופיסור גדליה אלקושי עשה?מעשה רב בעריכת הספר. מתור שלוש מאות וחמישים מאמרים, ־דברי?ביקורה ורש־מות, ש־ נתפרסמו בכתב־־עת שונ־ם, עשרות כתבי־עת וספרים שערד משד, _ג־ל, בהר עודד ? הספד רק כעשרה אחוזים המהווים מ־בחר מ־-צג בלבד. אנ־ מתאר לעצמי כמה קשה היה לעודד לא לכלול בו חרבח' ־צירות חשובות מתור נאמנות לעקרון, כי ספר טוב הוא מועט חמחזיק את חמרובח. בפתח חספר צירף פרופ' אל־ קושי מונוגרפיה מקיפה מבחינה ביוגראפיה, בהירה בסגנונה ו־ מעמיקה בהערכתה המאירה את פעלו הספרותי והחינוכי של משה גיל. בהוף הספר ?הוסיף פרופ' אל־ קושי ביבליוגרפיה מועדה ומסודרת בסדר כרונולוג־ על ספריו של משה נ־ל, פרסומיו בכתבי־ עת', כתב־העת שערד וכל אשר
נכתב עליו, וכן מפתה כתבי־ה־ עת, הספרים ושמוה האנשים שנזכרו בביבליוגרפיה. עריכת פרופ' ג. אל י קוש־, שהושקעה בה עבודת נמל־ם, ראויה להערכה רבה. על כגון דא נאמר: חזקה על תלמיד חכם, ש-א-נו מוציא מתחת ידו דבר ש־ א־נו מתוקן;ואמנם הספר חוא קב ונקי.