דבר, 8 אוקטובר 1968 — חתן ‭..‬אוסקר" הצ'מסלובקי משלים את ‭..‬הכלה" באר? [כתבה]
חתן .. אוסקר" הצ'מסלובקי משלים את .. הכלה" באר?
ראיון מיוחד עם 7_דיסלנ _גרוסמן
מאת ישראל נוימן ** מלה ,, ז'יד* (יהודי) הפכה, בפי תלמידי _בית־סםר תיכון 1 > מםויים בפראג — ולא רק בפיהט הם — זה מכבר למלת גנאי, שהם משליכים, איש בפני חברו, בלי לתת את הדעת על משמעותה ו"ללא כל הפליה. "כאשר ביקרה קבוצת תלמידים בתערוכת השואה, לפני חדשיט אחדים, פרץ אחד הצעירים, נער לא יהודי, בבכי מר, למראה צלומי הכבשנים ותאי הגאז. _אחר־כף _9נה אל חברו (היהודי) יאמר לו, כשבעיניו נוצצות דמעות הצער הכנות על קרבנות השואה";הגרמנים הללו!איזו י אכזריות איומה!גרמנים אלה הט באמת ז'ידים!!!י
_סיטד מחריד זד. שמעתי מפי ל8צו (ל8_דיסלב) גרוסמן, _סלפר יליד _סללבקיד,. בן , 47אשר זיכה את צ'נוסלובקיה בפרס "אוסקר" הראשון שלה, באמצעות הסרט "החנות ברחוב הראשי, "בהשתת־ פות אידה קמינסקה. התסריט פרי עטו של גרוסמן, המבוסס על נובלה, ה>א רק אחת מיצירותיו של הסופר, אשר נשאר _קשלר ג־
לאצו גרוסמאן ומשפחתו
אלפי ניטים אל היהדות ולא היר־ פה מנושאים יהודיים, בכל עשרים שנות יצירתו הספרותית ב־ צ'בוםלובקיד_. הקומוניסטית. אגה, קובץ הנובילות, הנושא את השט "מחנות ברחוב הראשי, "הופיע בצ'כית בפראג, נסלובקית _בברא־ טיסלבה, ברוסית במוסקווה, בגר־ מנית בנרלין המזרחית ונחתם חוזה להדפסתו בפולנית, ביוארשד;. כן הוא מודפס עתה, יחד עם קובץ שני, בתרגום אנגלי על־ ידי הוצאת ,, ד8בלדיי" בניו־יורק, אך הסו"לימ הישראליים לא מצאו, פשום־מה. עניין בסיפורים אלה טיטי _חשואה.
יציאה ליגאלית ללא בעיות לאצו _גרלסמן ורעייתו, ד"ר !<_דית גרוסמן, ביולוגית, נכנסו _*תמול לאולפן בחיפה: בנם בן ־. ־15 מתחיל בלימודים בגימנסיה, אף־ני אין קי ־גדיי!_ידי־גה נ5??ד>. בעברית והוא עדיין נתון לזעזוע ש7 מאורעות. פראג. שא7תי את גרוסמן באיזה נסי־ בות עזב את צ'כוסלובקיה ואט קיבל החלטת סופית על־ עתידו. השיב הסופר בעל הפנים המלאים והמבט _הגליי _והסיגפאטי: , י_* לי דרכון _ציכיסליבקי בעל תוקף ואני _בהנין צ'מסלובקיה. ב־3 ב־ 5_פטטבר עזבתי את צ'כוסלובקיה, בציוד, _מלינאלית ד. יו/_1ד ברכבת לווינה. הגשתי נקשת לדרכון ו־ היתר נסיעה לישראל ביום _וי > בשבת ובייט אי סגלריט הפשר־ דים וביום ב, 'כלומר ללא 9ל השהיה וקושי, נעניתי . '1 "מה _ניוט _ידופך אל _ציכוסלו־ בקיד. די . וו שאלה _עדיגה, אך ל* את־ חמק טטגה. מעולם לא הסתרתי שט מפני איש את מוצאי היהודי ו עשיתי את דרכי בחיים כסופר צ'כוםלובקי יהודי, המקדיש את
יצירתו לתיאור הטראגדיה היהודית. האיומה _ובחגר שכזה ;כיתי למערכמ מלאה. אילו הייתי סנדלר יגול הייתי אללי ניוט להשליך אל מאהורי את עברי הצ'כוסלובקי — אם־גי הדבר הוא, בראש י־ ראשונה, עניין של אופי. אני מרגיש את ע3נ7י גם היום קשור באלפי נימים אל מולדתי — האין צ'בוסללבקיד. גם ביום מולדתי ן רבים כאן מתקשים להבין שיהודי יכול להרגיש כך. אני, מצדי, עם כל _הילתי יהודי בלב לנ:פש, אינני מוכן להסתגר בשוביניזם צר־ אופק — בכל שוביניזם שהוא !• "האם יכולת להרגיש חפשי כ־ יהודי נאותה צ'כוסלובקיה של י פני ינואר 1968 ושלאחר 21 _באיגוסטז ,, _ד!ר:_י\'גו, כמובן, באנטישמיות בימי משפט _סלאנסקי — עצם הצגת השאלות לנאשמים הפגינה גישה אנטישמית. אך לדידי, אנטישמיות היא רק אחת מצורות השוביניזם, שאתה _עללל להיתקל בי בכל מקום. ביהודי סלובקי גמרתי שתי סאקללטות באוניברסיטה, אף־כי לא היתר, לי אפשרות לשלט פרוטה _כ־&נר־לימוד ל אשתי גמרה גם היא לימודים אוניברסיטאיים, לאחר שובר. _פטחגד. מרי־
כלז. לא הכרתי בסביבתי אדם, אשר לא זכה לאפשרות מלאד. להתקדמות איגטל־קטואלית, בתחלט שבו הלא מחונן גשרון גלשהו. _גבלן, איו בצ'כוסלובקיה אפשרות _להצלחה מסחרית;אד בזאת לא רציתי, גם שם יש מלחמת קיום, אך לא נבחברת המשופעת של צריכה- הבנויה כילה על חטרנות. _דאה־נא, לדוגמה, את הפרטים,
שבהם מלעיטים את הציבור ב־ ארצות המשלפעותו _האינך חייב לשאו'ל את עצמך -לאן תרבות זל מל'לינר*?.
האכזבה האיומה של 21 באוגוסט "תאם _הסרטוט _תרוסייט עיליט _מבחינת ערכם התרבותי71-, ה־ 8ס. י?ת "הוליוודי!*ו" "נכון, רוב הסרטים הסובייטיים אינם טובים!_ותנסיון להזין בהם אנ;ר"גינלד ־, ציגוס, ?־בקי :ג. 71? לבסוף אפי?ל _סרטימ רוסיים מצו־ ייבים לא 1כו עוד לקהל. אך בלו־ נתי אני לתרבות צ'גוסלובקיה. בפראג _לגערים אחדור* צצו עש־ רלת _תיאטראלת 1;?נים, אשי ט־ בחינת הרמה האמנלתית. אינם נופלים מהטובות שבבימות העו - לם. ותעשיית הסרטים ד. צ'נוט1?־ נקית עלתה, מבחינת היוקרה, ב־ י עיני טובי המבקרים, למקלט _ה־ _ראשין בעילם. אפילו בימי נוביט־ ני לא ניתן היד. להחניק _לחללטץ את המסורת הד2וקראטית העמו־ קד, של צ'ביסלובקיו. והמורשת התרבותית העמוקה החלה לו;ת, לאחר ינואר, את. _פללא פירותיה. אני נאת לציין שאנחנו, הסופרים היהודים, _תלגנו 7א מעט _1?רי"ד. זי. ואל־גא _תחשלנ ש&קרה היא, י ש_^עשיית הסרטים הצ'כוסלובקית קצרה השנה אוסקר חדש. ניהולה מדי פו&חים, אנשי מקצוע ילא 8ו7_יטיקאים, אשר אינם מהססים להעמיד תקציבים של מיליוני קרינות לרשית במאים צעירים כגון נאמאץ מאנצל וחיטיליבה. אמין
זד. הוא אתגר' שהצעירים חייבים לעמוד בו ומכאן הצלחותיהם. _ה־ ייתכן נדבר הזה בארץ קאפיטא־ _ליסטיוז ז" "נעמיד לגלשא אקטואלי יותר: מה היתד. תגלבת , האיש 6_ן ה־ וחוב' על נניסת הגייסות הרו - סיים לפראג"? עיני גרוסמן מתקררות: ,, היתה זי טראגדיד. למבוגרים לאכזבה איומה לצעירים. העובדה שהצבא הסובייטי שיחרר איתני נ־1945 היתר. טבועה _עליק בהכרתם ו־ מראה הםאנקיסטיט הסובייטיים, המחזיקים את האצבע על ההדק, זיעזע עד היסוד את עילם פלש־ ניד. ס ופעל נהלט. כל קד. שאני מספר לך הוא, כמובן, פרי רושם סובייקטיבי, אשי _גלצר בשיחות עט ידידים. נימיט הראשונים השתררו בפראג אכזבה ויאוש - לא פן הסיציאליזט, אלא מחמת הנסיון להחניק אונ הסוציאליזם בעל _ה־ _פניט האנושיות. _אחר־גך באה התעוררות כללית של אמון מחודש למכו2ל במנהיגים ודובצ'ק נרא־ שט: איש זה היה לסמל הליכוד הלאומי החדש. יו_*א אמנם ראוי _להערצה, כדמות גיבור עילאי קטראגדיד. קלאסית. סאז כניסת ה־ כוחות הזרים הצטרפי 30, 000 איש אל שורות המפלגה הקומוניסטית, כהפגנת ח&ייד. ברעיון ההומניזם הס־ציאליסטי. " גרוסמן ממשיך: "הכיבוש הביא עמו כמד, תוצאות מפתיעות. על אף _הנסיות _למט1י8 *_ת _?גיג, >
אנטישמיות אין - אבל... מספר לאדיסלב גרוסמן: שאלתי קצין יהודי בצבא " הסובייטי אם יש אנטישמיות בגרה''_פ. הוא השיב לי, בלי היסוס: . אנטישמיות אין. אך אנטישמים, יש ויש"'!!! _גיללשטיקר, שיק ואחרימ _נעלמו כל סיטגי _האגטישטיות. האנשים נעשו אדיבים וידידותיים זר. אל זה. כשדרכת ביטים כתיקונם על רגלי של אדם בשעת נסיער. ב־ ו1שפלית, היית זוכה בקללה נמ - רצת!עתה התגובה היא חיוך סלחני ומנומס''.,, גרוסמן מוסיף במבוכה: "ראד. ־ נא, לא הייתי רוצה להאריך ולהשמיע כאו הכימית רמות. אין ברצוני _להידמות לאותו קריין — יהודי, אגב — של הטלוויזיה הצינית, אשר שידר מתחנה מחתרתית _קריאד. _נרגשז?אל ד. עמ לעמוד איתן ובמלוכד — ולמחרת ישב _באולגני בי. גי. סי. בלונדון ושידר משט. הגל אסרו בפראג לבצדק: 8_<יזת גיבור 1 בכיסו החזיק אונ הדרכון ובפיל היו דברים נמרצים על חובת העמידה האיתנה •' מאלת ואלפים יצאו מצ'כוסללגקיה. אך העם נשאר וממשיך במאבקו. אגב, גט אינטלקטואלים בולטים נשארו — כגון לודביק _ואצוליק, הסיפר שקומט אשתקד את אגודת הסו־ 6ריט למאבקה המכריע במשטר גובוסני. את רשות הדיבור יש לתת לאלה שנשארו ו&ו_&יסיט לפעיל שם, בצ'כלטלובקיה, למען הגשמת רעיונותיהם "!
_"הטראגדיה היהודית והכלל־אנושית* _גרוסטן הוא, בראש וראשונה, סופר ו7א איש פוליטי". תן לי בנונת בר"יבה ר_1תי חבילות נייר _ותוכל 7_ני1ול איתי בחדר למשך _ובועלת, ", הוא אומר' 0;, _עתד־ אינני יכול לחדול מכתיבה — לפי שעה אני מעלה על הנייר רשמים בלבד, מפגישתי עם ההווי _הישראלי ועם המסורת היהודית כאן. " בפראג עמדו — ואולי עדיין עומדים — להופיע שני _ספריפ של גרוסמן: ""הבדהניט יבואו לאחר חצות" (דופן) וכן אוסף סיפורים בשם: "הלום ביום היריד. "אחד פשני הספרים, המודפסים עתד. _בניו־ילרק, אצל "ד38לדאי, "הוא "הכלה. "הנושא הוא, בדומה לזד. ש7 , ד, תנוו1 ברחוב הראשי, "הווי יהדות סללבקיה באביב , 1942ערב הגירוש הגדול ?_מחנות ההשמדה הנאציים. התסריט, המבוסס על הנ?ד, "<יהיה גונן נע;!יד ד;<א־ רחוק — ויהיה זה, ללא ספק, _גוכל הבחינות, _המשך ראוי ל־ אותו סרט שהוכתר ב"אוסקר" י־
נבחר על־ידי ,, ניו יורק "6מס, " כאחד מעשרת הסרטים חטובים בייתר של השנה. אין גתססן אוהב להאריך בדי־ ביר על הצלחת סרטו ,, ד. חנות. " הוא מסביר: "מבין אתה, אף בשעת הקיקטיילים. _קבלות־הסנים _וחלוקת ד6, רסים לא הרגשתי בנוח: אף לרגע ל'א הייתי _מסוגל לש - כוח. מה הנושא של הסרט — הטראגדיה היהודית האיומה ש> גירושים והשמדה. איך תוכל לשמות על הצלו־, אם יצירתך נכתבה בדמם של מיליונים יי והסופר _גוסיף: "השדוקן הצ'ני הדגול ואריק אמר לי, ימיט מעטים לפני הכיבוש, בשעת הסרטת סרט לטלוויזיה על גורלו של יהודי סלובקי זקן, אשר נשאר בודד לעת זיקנה ומחפש לעצמו _בת־זונ על סף הקבר: , ל-מה אינך מראך, את כל הטראגי שנקצבו של אדט זה ז' השיבותי לו, כי אני משתדל לתאר גט סראגדיה בלתי־אנושית זי בצורר. אנלשית. אילו ניסיתי למצות את הטראגי גמליאו. לא היו הדברים מתקבלים על־ידי ה־ צופה: הס החי _יואתטיים מדי. אנח־ נו, היהודים, ידענו תמיד לבטא
את אסונותינו בבדיחות. בדמעות המהולות בצחוק, הטראני־קומדיה היא הצורה הספרותית, ההולמת איתי. אגי דואה גם אח ד, ח"ט עצמם כטראגי־קומדיה — אין הם טראגדיד. צרופה וידאי שאין הם בבחינת קומדיה. "... ושאלה אחרונה: . אתת אחד _הסופתיט הציכוסלונקיים, הרואים את יעודם במיצוי נושאים יהו־ דיים. איך אתה מסגיר או;העובדה, שסופרים צ'כיים _וסלובקיים לא־יהודים מרבים כל כך לעסוק בנושא היהודי !• . שאלה זאת הצגתי לעציזי לא אחת. ויש רק תשובה מצערת אחת על שאלה זו — בנתיב היסורים היהודי מרוכזת הטראגדיה הכלל־ אנושית. אין המדובר בטראגדיד. ספאציפית, אלא למראית עין בל־