דבר, 6 ינואר 1967 — בנין _דנציגר _ורהחו [כתבה]
בנין _דנציגר _ורהחו
: מאת האדריכל אריה גנמור
;3י!טוב, כמו לאדם, יש _^ . תכונה שהיא מקיר הכבוד וה־ _^ גאווה _הקנימית, דגקדאת בלע:" "אינטגריטי. "כלומר, שלמות ועקביו־ פנימית, העובדת כחוט־הי!!־ גי בני!אחד מהאלמנטים המר כיניכ אותו ובשילוב כל האלמנטים לאחדות. אין לה צורך להתנצל על היותה כמות שהיא דווקא, ולא אחרת. זהו היושר הפ־ ני־&י שאין לו צורך להסביר את עצל, ־. בנין דנציגר הוא ביין כזה. ל־ דעתי. הארכיטקטורה של פרופסור נוימן בישראל היא כזאת גפ ל־ דעתכ של החשובים בכתבי העת _האדריכלייפ בעולם, כפי שהד־ 1ר מתבטא בפרסומים המקצועיים העולמיים. המוכרים לכל מי ש־ עוקב _אהריהס. בפרסומים הבאים _מיפאן ומאנגליה, מצר&ת ומאר־ צות־הבריה. מאיטליה ומקנדה, ני־ תנ־. תשומת הלב להישגי האד-
ריכלות הישראלית, בעיקר בזכות העיוד־ת החדשניות של פרוטי - פור נוימן, מן הראוי שהציבור ידע, בתרומתה האדריכלית _המלצרית של ישראל החדשה ל-יזרבות _האדרי־ כליי;העולמית, היתד,, עד הו־ _סעתס של בניני פרופ' נוימן (בשי־ ?תוף צם צבי הקר ואלה" שרון) חקרת חשיבות, שולית ומבוט־ לת. לא השכלנו עד בה לגצל את ההזדמנות החד־טעמית שגית־ נה לגו, כדי להביא לעולם בשירה הדש*־ בתחום זה ולא יעמוד לנו כוחה של ההתנצלות _שלא נמצא הככף, לא נמצא הזמן, לא _נמצאה האפשרות, ולא נמצאי הרעיונות וכוח אדם. בתהום האפ - שרויות והמגבלות הריאליות, בל־ הץ השעה ובמתת הפעילות הבולמוסית — היתר, לנו הזדמנות, והיא הוחמצה. היי התחלות ש־ דוכאו, ולא זכו להבנה, לעידוד ולתמיכה ציבורית. בגלל חישובי רנטביליות מוט
בהירארכיה הקונצפטואלית ב־ בנין זה הועלה לדומיננטיות אספקט ההתיחסות לשמש—, מקוד האור הרצוי והחופ הבלתי רצוי. בהחלטה זו בחרו האדריכלים בדרך אחת מתיך דרכים רבות אפשריות. מרגע ההתחייבות ל־ דרך מסויימת, מיה עליהם ל&צוא את הפתרון לכ7 שאר האספקטים שאינם דומיננטיים!כמו, למשל, הקונםטרול. ציה, ההתייחסות לנוף ולסביבה, וכוי. הקוורון הקי־גבג־ ציוגלי של תפיסת היחסים בין השמש לבנין מבוטא בדוקטרינה האדריכלית, שעוצבה בארץ ב־ שנוי!החמישים, בעקבות האדריכלות הדרוס אמריקאית משנות _השלושיפ המאוחרות. אפשר לג־ נותה "דוקטרינת האוריינטציה, " פירוש הדבר: ההפנייה הטובה ביותר לחלל האדריכלי8, ל החוץ. תהי־ זו של "צפון—ורונו. "מירב השטח הפונה אל החוץ, יופנה אל _הצפון או הדרוט, ומיעוטו לגיוונימ שאינם טוביט), בגלל ה־ זווית הנמוכה של קרני השמש, ( מזרח (שהוא הצי־נחמה) ומערב (שהוא הגרוע ביותר. (לפי דוק - טרינה זו, צ1דת הבנין האידיאלית היא פריזמה מלבנית: מארכת ביותר, בה מופנה מינימום של קירות למורח־מערב. _ומבסימום _לצפון־ררופ, דוקטרינה וו, המבטאת כיום -רק אהת הדרגים דר אפשריות לפתרון בעיות ההגנה הסולרית בבנין, אחראית במידי. מסו"ימת לחוסר הגיוון בהצבת בנינים בשטח, ולבינוי הלקוי של החללים החיצוניים, חוסר השלמות הבני&ית ושאר הסתירות הפני - מיות _והחיצינ־ות נבניניט שנבנו בישראל.
בן אחראית דוקטרינה זו, ב־ מידה _מסויימת, להתפתחותו של קגנון אדריכל רווח, שאפשר לכנותו נ"אררינלות של שוברי־ _11מש" _56 301611)ח. (6בה משמ־