דבר, 5 אוגוסט 1966 — 13בעו*ם עם קלשונים [כתבה]
13בעו*ם עם קלשונים
(תמשך מהעמוד הקורס) יימוג. הפקידים האחרים, שפעולותיו ואה־ דתו לפועלים היהודים לא מצאו חן בעיניהם, התלוננו. עליו, והוא "הוגלה" לראש פינה הרחוקה. כ"פרצד, מלחמת העולם, היה בין הפקידים היחידים שנשארו־ בארץ, והיו לו יחסים טובים עם ראשי השבטים הערביים שבסביבה. _קלווריםקי התנגד לשיטות העבודה קל האיכרים _במושבות, ואלה לא התעצלו ושלחו מכתבי־תלונה לבארון בפאריס. כשביקר קלווריסקי בפאריס הוזמן אל הבארונית לכוס הה (למרות שיטותיו שנגד, ־ את עקרונות הפקידו. ־ ד'יה קלווריסקי אחד המכובדים והמהימנים על _הבארון, (הראתה לו בצחוק את חבילת מכתבי התלונה. מספרים, כי את הצעקות שהית צועק על האיכרים היי שומעים בכל הגליל. לביתו ברא־2־ פיג-ה היו עוליט לרגל, כמו לשייך מכו־ בד, וחיו מחכים בתור על המרפסת, כמו אצל רופא שיניים בימינו. צעקותיו היו בליל של עבריו, !ערבית, צרפתית ופולנית. מעולם לא למד היטב :!ת שפת הארץ, אבל לבנותיו קרא בשמות עבריים וגליליים: הרמוני!וירדנה. בשנת 1923 התפטר מתפקידו ויצא לפנסיה, נעשה מנהל _הלשכד, הערבית בהנהלה הגיונית וק-גר קשרים קרובים עם ראשי התנועה הערבית בארצות השכנות ובארץ. אחר־ כך נתמנה למנהל הלשכה המאוחדת של הנהלת ד_&וכנות היהודית והוועד _הלאומי לענייני ערבים. היה גם בין מייסדי " ברית שלוט" יהד עם פרופיסורים מהאוניברסיטה העברית. הוא מת בירושלים כמה חדשים לפני פרוץ מלחמת השחרור. אמרו עליו גם שהיה מפוזר מאוד בעניי-! ניירות. אולי בגלל זה גט הצליח כלכל לעקוף את הפקידות ולבצע את הדברים שבהם האמין. על כל פגים, ברור שבגלל זה לא נשארו אחריו מסמכים ורשימות שהיו יכולים בוודאי לעזור לסיפורי של יישוב הגליל.
ף* שנת 1917 נאשר כבשו האנגלים 06 את דרום הארץ, נותק הגליל. באותו זמן גם נתגלתד* פרשת ניל"י והתורכים התחילו במאסרים נרחבים בישוב היהודי, _באשמונ שיתוף פעולה עט האנגלים. המאסרים הלכו והתקדמו מן הדרום אל הצפון. כאשר הגיעו השמועות שוועדת _ההקירה התורכית יועבת כבר במחניים, חשבו אנשי ה"שומר" של "תחשיבהלהתחבא בהרים. אחדים מתם שיצאו, חזרו אחרי שנתגלו על ידי הרועים הערבים שבסביבה. המאסרים בוצעו, הנקודה נעזבה, והאנשים :שלהי לטבריה _ואחר־כך לנצרת, להיחקר על ידי חסן בק. שוב היה זה קלווריסקי שגיצל את קשריו והס־ר כל השד של שיתוף פעול־ מעל אנשי ה"שו _־ מד. "ד, ם שוחררו וחזרו אל הצריף שעל הגבעה, שנשדד בינתיים בידי הערבים. אנשי "ניג י מת־א־צובח" חיו אז עדיין ב"שנת מתולה" שלהם. גם אות_£ רדפו התורנים, לא באשמת שיתוף־פעולה עםהאנגלים אלא בחיפוש אחרי עריקים". זוכר אני. מקרה — מספר יהושע _קבזנף. אחד המתיישבים הראשונים של איילת _ה־גחר — שחיילים מג'דידה באו למתולה לחפש _פיראר ועריקים/ 0, 7 'לא הבחיני
בין נחין _עותומאני לזר ואסרו כל מי שמצאו. כשנודע לני על בואט, התחבאו החברים, אחדים מהם בעריטה של תב־אה שעמדה בחצר, ופולסקי תחת מיטה. למזלו לא מצאו אותו, אף־על־פי שחייל ישו באותה מיטה כל הלילה. אני עליתי בין התקרה והגג, במקום צר שאי-אפשר היה להסתובב בו מצד אל צד וכך שבבתי 12 שעות והקשבתי למכות שהחיילימ היכו את החברים שלא הספיקו להתחבא. אף־על־פי שהבחירות התחננו וביקש-! להפסיק לא _גשמעי להן, ואתת מהן- ספגה מכות קשוח. לייבל וישניאבסקי קיבל מכות בראשו, וסבל מכאבי ראש זמן רב _אחר־כך. "במשך שנת המעבר במתולה, עלה בידי קלווריסקי להשתוות עם האיכ - רים וידנפלד והורוביץ מראש פינה, בעלי אדמת נ־גימת־א-צובח, בדבר חילוף אדמות, ורק בחודש תמוז, שנת תרע"ה עלתה הקבוצה להתיישבות . קבע, וקראה לעצמה "איילת השחר '1 (תרגום של ניג'מ-ו־א־צ־בה. (
שנה אחרי שנסתיימה המלחמה נעשה נסיון נוסף להקים ישוב חדש, על אדמת 1 חמרה. קנוצה של 13 פועלים ופועלת אחת ניסו להקים מושב עובדים לפי העקרונות שהתחילו להתגבש בזמן המל־ חמה. חצי שנה לאחר העליה, אחרי קרב תל־חי, נעזב המקום, הפעם לעולם.. באותו זמן היה בארץ שלטון צבאי, בריטניה וצרפת, שהיי. בעלות־ברית במלחמה הסכימו ביניהן על קו גבול הדש בארץ־ישראל. לפי הקו החדש נמסר עמק התולה עם ארבעת הישובים היהודים שהיו בו — מחולה, כפר־גלעדי, _תל־הי וחמלה — לצרפת. איילת השחר נשארה ב-שטה האנגלי. הצבאות האנגלים בסוגי מן האי־ זור והצרפתים עיכבו מסיבות שונות את הבאת הצבא שלהט לאיזור. את מצב ההפקר הזה ניצלו הבדואים, יושבי _הבי־ >?ה, ? והעיבטיט _הגורבייט _עיזזיי קמי! לכאורה ביחסי שכנות טובה עם היהו־ דים, הם יצאו למסעות שוד וביזה, מוט־ הים על־ידי לאומגיימ ערביים.
ב-יא הפורענויות האלה ייזכר יום י"א באדר שנת תר"ט , (1920)שבו נערן הקרב על _תל־חי יבו נפלו שמונה ממני - ני המקופ, ביניהם מפקד המקום טרומ־ פלדור. תחילתו של הקרב לוטה קצת בערפל. על פי הפרק על תל־חי שבספר ההגנה, שנכתב בידי שאול אביגור ברור שאת היריד. הראשונה ירה דווקא טרוט־ פלדור, עם פקודת אש. עד אותו רגע היתה התנפלות הערבים, שבראשם עמד כאמל חוסיין מחלסה הסמוכה, במסווה של חיפוש אחר כוחות צרפתיים מסתת־ רים, קשה לדעת אט אפשר היה למגיע את הקרב. על כל פניט, י ידיעה על הת־ חלת- ההתנפלות נשלחה לקלווריסקי, מש־ כין השלום הנצחי, והוא יצא מיד רכוב על סוס אל המקום, אלא שבדרך גפל מהסוס ושבר את רגלו. הוא איחר את המועד. יומייס אחרי הקרב החליטו מגיני תל־הי ואנשי _כפר־גלעדי לנטוש את _המ־ _קיט. אחת הסיבות החשובות לכך היו שני קולות נפץ חזקים, שהמגינים אשר התרכזו אז בכפר גלעדי חשבו להפגזות
תותחים העולים על המקום. מאוחר יותר התברר שהיו אלה פיצוצים אהריט. כנר־ אה פיצוצי סלעים, שנועדו להפחיד את המגינים. שבעה חדשים היו הנקודות נטושות. גם איילת־השחר סבלה מה-קפות חמו־ רות. ההתנפלות החזקה ביותר היתה בסוף חודש אפריל שנת . 1920היא התחילה אחרי חצות. בשעה לפני שקיעת הירח הרגישו שלושה שומרים רחש ותנועת בשדה הקרוב: בתשובה לקריאת האז - הרה של אחד השומרים פתחו המתנפלים באש. מספר המתקיפים היה, כפי שהת־ ברר אהר־כך, כ־100 אנשים טזויינים, ואתם אספסוף-ניזה. מספר החברים במ־ קום 25 גברים _ו־6 נשים. השומרים השיבו יריות והחברים תפסו עמדות בתוף החצר הפנימית. אחר נסיגת הערבים, אחרי חילופי יריות שנמשכו. שלוש שעות נמצא בדואי הרוג אחד. באיילת השחר היה הנפגע היחידי פרד שלא מצא מחבוא טוב. איילת השחר לא נעזבה, ואנשי גפר גלעדי _ותל־חי הגיעו אליה אחרי שעזבו את ביתם.
בסוף אותה שנה, ב־23 בדצמבר, נחתס בסן־רמו הסכם סופי בין האנגליפ והצרפתים על גבול ארץ־ישראל שהוזז צפונה. כל עמק החולה, עד מעיינות הירדן ועד מתולה, עבר לרשות האנגלים ונכלל בארץ־ישראל. לאחר שבעה זודשים חזרו המתיישבים למקומותיהם. . >ערכת תל־חי , למרות שנסתיימה כפי שנסתיימה, והמערכות על יתר היישלביט בגליל, נשמרו בזכרונו של הישוב כעטי־ דה _על־עד־הרגע־האהרון. על שמם של הנופלים הוקם פסל של אריה שואג, וקמח _עיירת־עולים שנקראה _קריית־שמונת. אבל נוסף לזה, _ג־ולם אולי בכך _שגכולו של הגליל נמצא היום במקום שנמצא, והישובים שהקימו, רק נקודות בארץ ירוקה.