דבר, 17 דצמבר 1965 — _ז־אן־ליק ש־או־ [כתבה]
_ז־אן־ליק ש־או־
(המשך מעחוד ו(2 הביקורת הכבידה אח לבה כלפיו. העלילה מספרת על לאמי קושון. הסיכן־ החשאי הכל־יכול, הש־פיע בשם בדוי: איו־ן ג'ונשלן, גיבורח של סדרה דמילניח בעחון , פיגארופוא־ודה" (איזח צירוף. (? חוא יוצא לעיר־הע'תיד אלפאוויל, ומוטלת עליל המשימה: להביא — חי או מח — אח רינה־הע־ר, פרופיפור _פון־בראון (שי־ מל לב לשם. (!קישון מגשים את חששי־ מר', ואף נושא לאשר. את בתו של חפרד פיםוד. נאטאשה פ־ךבואין (אנה קאריית, ( רובוט אנושי. שקושין לימד אותה אהבה מהי. מאחורי עלילה מטופשת זו מסחחרח משמעות עמ־קה: עולמנו גדוש החרדה. חרדח לגבי אלפאוויל, עיר־חעתיד שחיה בה חברה חסרת רגש אנושי, חמתמםרת כולה למכונות אלקסרוניוח. הצופה יכול לזהות בנקל את אלסאוויל: זוהי פאריס, שבה צולם הסרט!המנקר ריצ'ארד ראוד כתב בהתלהבות: "בעיני , סרט זה הוא לא רק הטוב ביותר של גודאר, אלא הוא אחד הסרטים החשובים כיותר בשנים האחרונית. "
רבים חולקים על דעתו. בחב פיאר פא־ ז&רס ב"פיגארו:" , זוהי חוצפה, להציג מליגה כזאת של כשרון וטעם רע' של מוסר חשכל חשוב _כל־כך במסגרת ?לדו־ תית כל־כך. "הגדילה לעשוח בתו־המא־־ מצח של סארטר. ארלט אלקיים, ב"טאן סידרן:" -אלפאוויל אי ביתה־פילם "? (כך כתבה. תוך מישחק מלים יווני. ביתה פירושה גפ — טיפשות. (גודאד לא התרגש. הוא קרא את דברי הביקורת ואמר . :גם אני היית שבקר סרטים. אחת לשלושה ימים השתמשתי במלה , גאון. 'למדתי לא לקבל אותה ביצינות־יתר. " סרסו השני של נודאר השנה הוצג בפסטיבל ונציה האחרת, שמו "פיארו המטורף" והוא נתקבל באי־אהוה כללית. רבים אמרו: . באן התפוצצה הבועה המנופחת ששמה נודאר. "העלילה דומה לעלילת , עד בלות הנשימה" ו"החייל הקטן:" איש צעיר (בלמונדו) בורח לריביירה עם גערה _מהוויאט־קונג (קאדינה) הקשורה עם בנופיה של _סיחדי־נשק. היא בוגדת בו. והוא קושר אל ראשו שתי אצבעוח־דינאמיט ומפוצץ את עצמו. הביקורת סלדח מן הסיט משים שהוא , מםורף. "מעשה־טל־ אום ווזםר־רציסות. אחד הבידדיס ־שחשב
אחרת היה סוס מיילן, שראה את הסרט בוונציה וכתב: , זוהי יצירה נוסח־גודאר: סצינות או נימות שסרטיו הקודמים מוגשות מחדש ונבחנות באור חדש. זוהי בחינה ע&וקה של אהבה ובגידה, המושתתת ללא ספק על נסיון אישי , )אתה מדבר אלי בסלים. 'אומרת קארינה,, ואני מבישה בך ברגשי. (יש כאן הומור אפייני לגודאר' וצילום מזה־ר של _ראיל קוטאד. " זהו חא־צר האמנות' של גודאר עד היופ. כאמור. זכה הצופה הישראלי לדאות וק את אפש־קצהו. גורל דוימה היה לסרטי אינגמר ברגמן, לפני שנהפכו ל"בולסום. " מאחר שגודאר נחשב לאחד מאמני הקולניע הגדילים בדורנו, לא נשאר לנו אלא לקוות, שיתעירר כאן , ב־למום" דומה גם ליצירותיו, כדי שנוכל לראות על בדיני איד רואה _חאמן הזד, אח דודו. כתב עליו מיילן: , גידאר הוא אמן המשאיר את הסוף פתוח. הוא אינו מביים םדטי־געיד" שבשופם הצעה לפתרון. לדעתי, חחיים חם בעיה, שכל אדם פותר אותה _בדדכו־עלו. גידאר הגיע לסשקנה. ואף מצא דרך לד־ ציגח בפנינו: חחיים _חמודרנים םפובנים כל־כך וחסי־חאנוש משולבים כל־כך. עד שהכדזוח אמנותיוח מלוטשות, עם פתיל־ נות פסקניים, אינן אפשריות עוד. התמורות החלות בתחוב המוסר בעידן הגרעיני. והעדר הקשר כין אדם לאדם — על אלה אין עדיין מענה".