דבר, 2 יוני 1965 — מורה דרכנו [כתבה]
מורה דרכנו
ברצוני להעלות גזה קצת 9־ זכדינותי־רשפי על השנים הרא־ שינות לבואי לארץ והקשורות בפגישתי הראשונה והכרתי את י. וילקגסקי, מורי ורבי אז, ר מורנו ורבנו" _אחר־כך, לכל ה- " מפעל ההתישבותי בארץ. בשטזז המקצועי־המשקי ובכוון הרעיוני. באתי לבן־שמן מרוהמה הרחוקה, אני ושני חברי. זה היה גאביב . 1914היינו כבר "ותיקיס" בארץ5—3, שנים. הספקנו להתערות כאזרחים, להכיר זלהכנס בכל הפרובלימות חתברתיות וח־ ישוביות־ציוניות, לקחת חלק ב־ _ולכיהים הטפלגת"ם דאז!הספקנו אף לחכיר את רוב הפונים חטש־ קיים שבארץ: אח פשקי הפלחה החרבה שבגליל, את פשקי הכרמים, גפנים ושקדים, ביהודה! משק הפרדס בפיית. אף ברוחמר, הספקנו להשתתף בנטיעת הרם שקדים נדול -ל• בעקבות _זזצלהתו המפורסמת אז של יזדעאלית. בי סוריה — וכן בבאר־טוביז—! _קינוטינה, במטע השקדים. והנה י באנו _לבן־שמן. כאן התגלה _לפניגו עולם חדש: 9. שק חדש, המשק המעורב, הנושא אד פי אחד לגמרי. סטגדת.,.. בנין וצורה אהדת המתנוונוז, י לזןגנ"ה־ חיים, הווי חיים ומס י רות ' _איומות. כאן לא "חקלאות" סתם, מלה מן המלון, הטבטאה עבודות הקשו־ דות באדמת ותוצרתה!כאן לא מסחר, לא גידול פדות ;!ענף אחד, כסחורה רגילה לשוק, אשר בתכ־
מאת יעקב _ירדנאי נכה םפכידחס קונים צדקי מחיה לבית והוצאות הקיום. המטרה פה, ליצור בל צרכי . מזונותינו אנו בשבילנו. פשק מעורב להספקה עצמית מגוונת, פשק אורגני בעל ענפים רבים, אשר קשר והד־ דיות ביניהם — לסיפוק צרכי הישוב במזונות — שלב רא־ שיו לאי־תלות ועצמאות. בן־שמן התארגנה או כחוות־ לימוד חקלאית לעולים חדשים. ובגילוי היה לנו, החניכים, כיצד מגדלים תלתן ובקיה, סלק ודלעת ו איך זורעים וקוצרים!איך _פאבי־ סיב בכל אלד. את הפרות, כיצד מנדלים, מטפלים והולכים את _?זפ־ רות וכר. ובפלחה — דרבי עבודה וכלים חדשים. אף נן עצי ? פרי. תפוחים ואגפים, פזנים שונים, מצאנו שט. כיום, עם קריאת דברים אלה, זה יכול להראות סנטימנטלי ול* חעלית חיוך: _. פשיטא, פאי קא משפע לן ז" אולם אז נל זד. היה הדיש (ישניט רבות אה"כ היו באים ממשקים אחרים ללפוד מ־ תידושיפ אלד(, ונקודה עיקרית בחידוש זד—, היצאתו של המו--שג". משק" מידי פשוטו: כי. לא בפגנסוד סתם קא עסקינן", פרנ־ , ט_^ -;"' _^ מושג פופולרי זח_^. בכל ?_מפיצןתעו_, המתלווה באנחה! * ־ ,, עמך ישראל צריכים פרנסה. " , כידוע, _ותהודים שימצאו. כאן. באוד )(מצעי קיום, יחיו פה -ומ- , -פי לא יתהווה ישוב א"י וכוי וכוי. בשלב ראשוני זר,, _חפהפקח : אז
_חהתישבות בכללה, וכן כל. פרט מישראל — "איך שהוא להאתז בארץ. " במסגרת המשקית של ' בן־שמן — כדוגמה לבנין ותכנון המשק החקלאי י2ל ד, א:ר בארץ — ראי־ ני ומצאנו רעיון גלום תוכן, מגמר, ופטרה, תוכן הדש על א"י ותפקידנו בארץ, על ערכי חיים אחרים מאלה שהכירם והורגל בחם עד כה, לא שפענו הרצאות ברות הדברים האלה במפורש. אך בהסברים — דרד־אגב, בארגון העבודה וענפי המשק היו מסקנות אלה מתבטאות מאליהן. השקפת וזורח שלפה אשר אל. יפה ו"ל, מאוחר יותר, ביפפ . אותר. בבל היקפה ועומקה. האדריכל חפנצח על כל:המפעל חזד.. באפיו — חידושי'. המפתיע — היה י אגווניפ צעיר, שופע מרץ ורעננות, עד ותופס,, חוקר • וגוחן דדכים לביצוע, אף לומד. בעצמו מן הצוות העוזר ואף: פן ד&ועלים הפשוטים;מעורב בין כולם, מתרועע ומשוחח — כל זד, צד את חלב והנפש. תוכן חדש-פלא עגין התגלה לפני. אחרי בל מד. שה־ כרתי בארץ עד כה. והכרנו :אז: כיבוש עבודה, כיבוש הםעדר. י־ י דעני לתפוס מקופותי החותים בגליל אצל האכרים שם;יאל!_ז!היו התחלות, צעדי בראשימ, בי;רנו את _. האכריפ. הפרדסנים" _ביוןרנו בתוך מחנה הפועלים, פפ_5גה אחת את האהדה. הכל — מצוות "לא תעשה. "כאן מצאנו את מצוות . עשר. ", משמע. ישנם עוד _שנזחי
רעיון בחם עלינו להתגדר, להתעמק ולהגות!משפע, מלבד : ד. ־ _וזולטוסים בישוב ו"הוויות דאביי ורבא" ומחלוקת על . קוצו של י יוד', שגם גם ערכי חיוב ו־ עשיר., וטעם הרש נתלווח לנו בחיינו הצעירים אז. המטרד. שלנו. הפרטית, משתלבת במגפה הכללית, הציונית. _ולפדנזד, מפי א. ציוני.. . אח א. ־ציוני הכונו עוד לפני בן־שפן. ברוחמה — אז . קצה. העולם• — יזיינו _החבירה קטנה של "ןתיקים" כאמור לעיל, אשר הכילה אח נל הפסיפס של המפלגות דאז: הפוה"צ, פוע"צ — אף את הבלתי מפלגתיים כינו בשם מפלגח — ווןייגו מתווכחים. אבל גם קראנו ויצאי אז?־ מאפרים קלאסיים נ!?־ אלות הנצחיות שלנו "שאלת ר. ־ יהודים" והיתדות, גולח וציונות — בהפ ?הגינו וספגנו דעות. והריני זוב־ את קבצי "רביבים" בהם קראתי לפני מספר בחורים ספר־ דיפ חושבי עזה — עולי מרוקו ?־- שעבדו ברוחמה. א;י נזכר בא־תה התרגשות והתלהבוה שעורר מאמרו של ברנד: "העוכת עצמנו בשלושת הכרכים. "אד משקראתי אותו לפני הבחורים הנ"ל (הדגשנו צורך "לפתח?"אר הס ולהכניסם בעול הפרובלימות חישוביות שלנו) — אני נזכר באו ־ תם פבס' דחמיפ בעיניהם—; "גזלן, מה אחד. רוצה מאתנו י" — לא הבנתי כי זריפ להם _טיפזפי מנדלי ובעיותיחם זנו. ' באיתו זמן יצאה עוד פדות
מאמרים בשם: "מתיאולוניד. חלאופית" — ושוב, בלענוט באותו רעבון וצטאון, לדכומעיד _וע־ד תורות ואמתות כ"כ טתקב־ _לות על הדעת ועל הלב. נראה היד, לי — _בזכוון רשפי פאו — כי . התיאולוגיה הלאומית" אינה אלא המשך לאותו מאמר של ברנד. שם בקורת היינו בגולת וכאן בקורת חשקפותינו על תכ־ נייתינו ועבודתנו כאן לקראת ר, נ־ שפת הציונות. ולא עוד אלא חתרשמתי כאילו כאן !*ותו חס:. ־ נון, איתי הלהט ואש הקודש. ואם ברנד גומר במהפכה של _. _מישבי הפועלים. "כמוצא ופורקן למצב ולשאלה היהודית, דאיתי כאן. במאמר השני, המשך וביטוי: כיצד תתבטא אותה מהפכה. בבואי את"כ _לבךשמן דאיתי ומצאתי א־ת• "א. ציוני" בעל המאמר וע"ל שנתן לנו תשיבה לשאלה יו. ושהחליף לנו אותו' שסר םתפי וכללי בשפ "מהפכה' (שטד נפזץ עד היום לשימוש מילולי) בםסב־ _עית קונקרטיות. והביטוי י — י הנה, חוות הלימוד _בן־שמן, כאן תמצא את מבוקשך. והריני נושא בלבי מאז אותה הכרת תידה על העישר שהתעשרה, ועל הרכוש הרב שעשיתי בשנים חראשינות שלי _נבן־שמן, רכוש . נפשי, רוהני, שנשאר וד, ט־ ביע את חות&ו על מחשכת _רביפ שהתחנכו לאורי. נהלל ד. ' בימיו( תשב"ת2. 6. 65. 12165/31.. 1