דבר, 5 מאי 1965 — ‭?"? ? ?‬ ־ __ ־ ‭_^ ., - - _.‬ ‭81_^ §§1 11_^ 4_^. _^6‬י_^ ‭*" | *^ *4_^‬־‭_^ III III _^888"_^ "_%" _$8!!8*‬ \_־‭' _^ *? _^ _4‬ י• ‭1 : - .,‬ .י י * .י ‭. _> - ? -‬ ־־'• \ .י-י! י. ‭\/‬ ־ י י ‭'*‬ -־‭'*‬ י ‭.;‬ יי ' י ו/ יי ו "י . י ‭*. _^ \;‬ י ‭? _"‬ י ‭!_£'? _*. ..‬ י?־. ‭\ \; !‬ ז‭4_,‬ _^_יןלר‭,_1- _^_^ '.‬• _* -י [כתבה]
?"? ? ? ־ __ ־ _^ ., - - _. 81_^ §§1 11_^ 4_^. _^6י_^ *" | *^ *4_^־_^ III III _^888"_^ "_%" _$8!!8* \_־' _^ *? _^ _4 י• 1 : - ., . י י * . י . _> - ? - ־־'• \ . י-י! י. \/ ־ י י '* -־'* י . ; יי ' י ו/ יי ו "י . י *. _^ \; י ? _" י !_£'? _*. .. י?־. \ \; ! ז4_, _^_יןלר, _1- _^_^ '. • _* -י
מ:. שורת: ;גורם רוחני _וםדיינ :1 _מברינו _בח1לד1 י ח- -עם ישראל -:_\ו|$98*!$ כאורה נראה תדבר כפאראדוקס משונה •<י9ך ביוחר שהמשחק ־ ההיסטורי במלחמת- ^^- העולט השניה, אשר בה הושמד שליש _ה י ?4₪7מהעם היהודי ונהרס הליל מעמדה של *^: ' . : • יהדותי מזרח אירופה כגורט דוחני ומדינ י?? -מכריע בתולדות העם, כי דווקא בעקבות מל־ חפ"זו תבוא הקמת מדינתנו, אבל, לפעשה, יש קשר הגיוני :'עמוק בין הדברים. י בפרוץ מלחמת העולם הועמד העט. היהודי לפני לומי-בעיות: עתיד מפעל תקומתו בארץ שנגזרו עליו, הקפאה ושיתוק, זאת' אומרת :—מפלה היסטורית ניצחת. עליידי מדיניות: הספר הלכן, ועתיד קיומם י של הפוני -היהודים. באירופה שנשקפה להט הסכנה למות, תחת השלטון הנאצי. ־ הסכנה השניה נחקיימה בממדים מחרידים פי־ כמר!*;, ויכול לשער מישהו. אבל דווקא השואה האיומה הזאת '?י יצרה• ? רקע לחידוש המערך נגד מדיניות הטפל. ־הלבן"; . בדרך־כלקמותר?היד, להניח, בי כמו מלהמת־העולמ הראשונה כן המלחמה השניה תשדד מעדנות סדרי־עולם ותיצור מזדמנות חדשה . להוצאת עתידה של ארץ־ ישראל־ מן הפיצד ואפשרות של הכרעה _בין־לאומית הדעה. - ' . ??? י ? במיוחד בלט הקשר בין תוצאות המלחמה העולמית לבין גורלו של הספר . הלבן. הורתו ולידתו של מטטך זה?היתד, בפחד מפני המלחמה העתידה לבוא,
';;. ־-'?:^;*;:;משוזשוונ אשר•בח י ויגבלוייד_&ולם הערבי את נוחו של היטלר אם1לא . יפוייס -'בעוד:מועד. 'הןנובדות י _־ י ;ד, פךיכו כליל, י אוני ההגיון המדיני שפעל ' 'י : בו/חופ, . זז_^ג?ואילו ד"נצהון האדיר עלהיםלרעקד לחלוטין', את ?ןן י בסיס• שעליו• הושעןהםפר חלבן בעי־ קרו>. לעומת- י -זו, י, י _י-:השואח נשלעצפה ומורשתה בדפות מאוח' אלפי , י , עקירי0 יצרו מערכת נסיבות מוסריות ־"י י ממזזיות. שלז', |היו-קיימות נלל ערב ה_&לווםח. _^:-' ,, ::7ה־ל'יכי. התעצמות
פנל. מקום היה•נדור, נ־ אפ דחחד, _פלחמח־העולם נפידה רבה;אח;המאבק הפנריע בארץ נגד גזירת ההנק והשיתוק?>הרי: עם: גמר המלהפה חוד פאבק זה לפקופו'. ו י _&וילזי'. הראוי לו בהיי הארץ וכן ברינה המערכה_:_הטדיגית;ברחבי תבל. . גיגתייפ:, ךווקא;בתקופת. מלהמת־העולט ובהשפעתה 'י חלויתהליני־חתב־נרות והתעצמות של הישוב מבחינת ד"אידגו", ]הנלנלה והכוח הצבאי הפנימי וניתנה האפ־ י שמת לישוב, :להופיע: בחזית המלחמה נאומה לוחמת, מובהקת '־בעצמאותה' הלאומית" ובתוצאות כל אלה '' רכשהישוב-בטחון חדש בנוחו המדיני הלוחם. . ":אחרוןזאחדוזיץ־ י -נעקבוח ' המלחמה העולמית הוקם ארגון ' ביו־ל_^_וומנ: חדש שהקלף . עולם ומלואו ונטל לעצמו , סמבות-?:מדי י נית ומוסרית ליישב ?'סכסוכים י בין / אומות: ולפחור:בעיות. _בין־לאומיות המורות. . ןגון' לפ י ני, שהוגשה. בעייתנו להכרעה באומות הס־? אוחדות ; היא' ;. נחלצה מן המסגרת הצרה . של דר שיח־ודרקדב-בינינו, לבין בריטניה, שנמשנו כשלושיפ שנה", על־וןיו::שיתיטה של ארצות־הברית בדיוניפ על עתיד ש_&תת' הפליטה באירופה 'והבית. _הלאומי בארץ . '— :־שיתוף. יא . שד; י 5_זפק י ', אפ . היה בא לעולם אילמלא התפקיד ' המנו_^ע'., שמילאת.. ארצות־הברית בתוצאות מלתטת־העולמ. ?••_־?;. . ?''
י_^ '^'- :ה:י כ;ףעה_^באו*מ ^'.. 'סגפו. י , ;ש_|ל. י. -ןבר. י :-הובא. העניו לדיונים -ולהכרעה באומותי!{!:, 4, וחדות, ואז התהילו פועלים שני' גורפים ש י שדשי '. ?שנ י _יהמי י -נ"עוצ י ים ' . במלוזמת־העולט : קודם בל הזוויאה_!שייעז ־ _זנו':-_!את . מצפון העולם _והנבירה את הזידה- ־ הבוךלאומית 'מבחינה.. נפשית לקבלת התניעה הצלו י גית, 'חגדוילה:, _באקשר זה', המערכה המזעזעת של _להעפלה ":. —: כולה ' 'חולדה מן המלחמה העולמית — תוזמה: חרוטה, שא ־ ין. ערוך לה _לנצהון המאבק על המדינה. ? . ? י ע_1נית'-_; התקוות הנישאות שתלד, העולם מיד־. ' ־. לאחר: . ־נוראות המלחמה בנושרו וביכולתו ש_^ו"ם '־להמציא., ־ פתרון לבעיות לבל ישמשו עילה _למלחפווצ'', ווד י עוו י וז.. 'י י י ':השיקול־-השני. הרתיע מדינות רבות ממניעת תמי־ נו(ן-"ב_6יתרו\ ;'שהוצע' לפתרון ' בעיית ארץ־ישראל, פן יואשמו י' בבשלונו. : :הגמור י ש י ל 'הנסיון להביא את יי הבעית' דומודנבת-ילידי פתרון-כלשהו ובהפקות הארץ לתוהרובוד. ו. ר ־ " י?: -: . ', ':'? : כב י רי, אמדתי ר י בותי. ועלי לחזור שאילמלא התלטת האומות המאוחדות: לא חיתי, קטר. מדינת ישראל ונן_^ •אמדתי. וחנניי י _ןזוזר, ני גם אחרי החלטת האומות י ' ' המאוחו!ית, אילמלא:עוז רוהנולהכריז:על העצמאות _ואחנו: להגן •?_נליךו לא, היתד., אותה החלטה פתגשפת נלל. ־־־::: :_יז? ':. •?־, : " ?':: י יי : , '"
.. _* ;_מלג ?';. 1,., . _";?ו.. •^ !?י. די_המלהםה? """ _?_2ן־1_^נ!ימ , נ־"1לד_1ו חעצ;^ות _הלאומית ? " צורם־ אענד, על שאלתך, אני. מבקש _8_פ_^8מ|{ _ט| י למקם:י את השאלה י בתור קונטאקסט '. מ ? ^^_₪ ־ , היסטורי כדי לעמוד על הדומה וה־ _מט_^טפן-־ שונה _:בי1 תנועת: התהייה הלאומית _מיד_"י"דד, ?היהודית ותנועות שחרור לאומי בהיס־ _קוךיה-, _ועל־ידלנך, להבליט־את הייחוד שבחידוש 'העצמאות- , הלאומית־פדינית של עפ ישראל. י : כל בעיה. לאומית (קרי: תנועת שחרור לאופי) היא. ביסודה בעיה-בין־לאומית, כי כל תבחנה''לשחרור לאומי _פיךושד, שאיפה לשינויי. ם. טריטוריאליים, להת־ יקת גבולות מדינייפ קיימים, להעברת כוח ריבון לידיים י אחרות.. בקיצור:כל תנועה להשגת עצמאות לאומית או י איחוד לאומי,, זיקה ישירה י . לה לשינויים' _נמאמ הכוחות _הבין־לאומיים.. מבהינה ואת הלקה של התנו־ זנות הלאומיות, במאד;:, ה־., 19בתחילת המאה ה־— 20 ואפילו תנועות :שחרור קולוניאלי מאז סוף מלחמת־ העןלמ השניה־ '—מלמדנו. שנמעט בכל מקרה ומקרה בא הנ י צחון 'של ־תנועת :לאומית בעקבות מלחמה בין־ _לאומיה" 11?? " "????1, _־? ??? ' י • ,. י י . • ניתך- לומר:. . איפוא, שהמלתטה. הבין־לאומית היתה למיילדת של עצמאות לאומית, של עפים ע י וחרי חופש. במליפ אחרות:, : שחרור לאומי:. היה לפונקציה של מלחמה, נאמד דיקוניוגקטורה"בין־לאומית. . .. . !;. מפיו של ד"ו וייצמן שמעתי פעם 'שמלחמה ושלהי־ מלחמה הם מצב של זריפה, שבו צורות איבדו את _גוקשותן ודפוסים. חדשים הולכים ומתהווים, ולכן 5עה כזאת היא שעת־נושר. י טונתר אל הלקח הכללי שביקשתי להבליט. ;:נדמה
לי שאפשר לומר, שניצחו אותן תנועות לאומיות באירופה במאה ד. ־19 וה־, 20שהיה באפשרותן להש־ חמש בקוניונקטורה _בין־לאומית מלחמתית נמנוף, ונכשלו אלה שלא נזדמנה לחן שעת־נושד כזאת. מן הסוג הראשון אפשר למנוח את התנועות הלאומיות של היוונים, האיטלקים, הגופנים והעמים הנלקניים, ומהפוג השני: את הפולנים והאירים, שהיו נאלצים להכות זמן כה רב ולהתייסר בסבל וביסורים אין־גבול, משום שלא היתד, להם האפשרות להשתלב במערך בין־לאומי בלשהו. האיטלקים ננשלו ב־1830 וננשלו שוב ב־, 1848מפני שלא היה להט בעל־ברית מבין המעצמות האירופיות. הם הצליחו נ־1859 הודות להתערבות צרפת של נפר _ליאון השלישי. אף שהוכו על־ידי האוסטרים ב־. 1866 היד. זד, נצתונה של פרוסיה על אוסטריה ב־1866 אשר י העניק לאיטלקים את ונציה ומקומות אחרים, רומא הפנה לבירתה ;_י1י: איטליה הודות לנשלון צרפת במלחמה נגד פרוסיה ב־. 1870והרי מאציני הטיף בלהט לטוהר פהפבני ויצא , חוצץ בגד התקשרות דיפלומטית עם ממשלות דיאקציוניות. אפילו איהוד גרמניה נתאפשר על־ידי גירוש :האוסטרים מהברית הגרמנית בנות־הזרוע על־ידי פרוסיה ועל־ידי _הנצהון הנביד של ביסםארק על צרפת, _נצהון שלא הותיר גרירה למדינות דרום־גרמניח אלא לקבל אח מדות
פרוסיה כראש הרייך הגרמני המחודש. רומניה ובול־ גדיה השיגו את עצמאותן מידי ועידות שלום — שהמעצמות כינסו כדי לסיים מלחמות. לולא התערבות המעצמות בסוף שנות ה־20 של המאה ה־, 19היתד. ההתקוממות היוונית נהנקת באוק־ יינוס של דם על־ידי התורנים, שנשבעו להכהיד את היוונים מעל פני האדמה. לא מקוה הוא, שהפולנים התפללו נמשד המאה ה־:19 "אלוהים, שלה לנו פלהמת עמים וי' ד, ם ידעו שבלי מלחמת עמים — ונאותה שעה התנוונו לעמים חמאוחדים נגד מחנה , העריצים והמנצלים המאוחד — פולין לא חוכל לקום לעולם. ואמנם, היתד, זאת הברית של שלוש המעצמות שחילקו ביניהן אח פולין (רופיה, אוסטריה ופרוסיה, ( אשר נטלה נל תקווה מהפולנים לחשתחדד, נל זמן שמעצמות אלה שיתפו פעולה ביניהן. מאידך נאלצו מעצמות אלה לשחף־פעולה אם לא רצו לאבד את הדלקים הפולניים. מבחינה זאת לא עורו;לפולנים האהדה העמוקה של צרפת ושל נל היסודות המהפ־ כניים באירופה. המלכים הפרוסיים ואהר־נך גם בים־ מארק התייחסו לברית המשולשת, ובמיוהד לשיתוף־ הפעולה עם רוסיה, _נלאבן־פינד, של מדיניות־החוץ שלהם. רק פזיזותה של המויניות השאפתנית וקצות־ הדוח של הקיסר וילהלט השני פוררה את שיתוף־
הפעולה עם רוסיה, והתוצאות ידועות; לא היה עם שחירף נפשו במלחמה נגד דיכוי לאומי, סוציאלי ודתי כמו האירים. ובכל זאת — העלו הרם בידם במש ד פאות בשנים. מדוע!מפני שלא ינלו למצוא בעל־בריח אפקטיבי נגד בריטניה השלטת על הימים. בכל פעם (במאה ד, ־16 בעת פלתמת ספוה—אנגליה* נימי המתפנה הצרפתית ובת־ קופת-נפוליאון ובמלחמת (1914—18 היו האידיפ •מת־ קוממים תוך ציפיה שבעלי־בוית ספרדיים וצרפתיים יבואו לעזדחס. אולם לאסונם של האירים — החוף המערבי של אירלנד אינו נוח לעגינת אניות וחסערות שבים תשיבו אחור מדי פעם את אלה שרצו לעלות על חופי אירלנד לעזרת הפתקומפיט. ו"הבוגדיפ" האיריים נאלצו בנל פעם לשלם פתיר נורא על נסיונם לתקוע סכין בגבה של אנגליה אשד ללקה של אסיה ואפריקה — הדבר המעניין הוא שתנועות השחרור הקולוניאלי התחילו שם תחת הרו־ עם של נצחון ד־ יאפאנים על רופיה ב־, 1904—5מיד לאחר _מצן חלו המהפכות במגמת להתחדשות לאומית בתורכיה ובפרס והתחילה התנועה הלאומית ההודית. וב־1912 פרצה פהפנת םון־יאט־סאן בסין. תנועות התעוררות אלו קיבלו עידוד עצוט טן העובד'. ! 'שצב־ עוניפ הוכיחו ' את ינולתט להכות מעצמה אירופית אדירה.
, חיניד של הקרבה -י'ו., י פעולתה של טלתמה כקאטאליסט לגבי תנועות מדי לאופי מוסברת על־ידי נך שאם ניתן להסתיר משברים פנימיים, גס אט חמורים הם, הרי מפלה בשדה־ הקרב אי־אפשר להסתיר'. היא גלויה לעין מועקת. הפעצטר. האימפריאליסטית המובסת מאבדת יוקרה והעמים המשועבדים' את יראת הכבוד בפניה. די להזניר א תרישום מפלת צרפת בםלחמת־העולם הש־ ניד, על• מושבותיה _בצפון־אפריקה ואת התרשמות עמי אפיה המזרחית והדרומית טחבוסת אנגליה, הולנד וצרפת פידי יאפאן לאחר פאדל הדבור. עשוי להתקבל רושם שאני ממעט בחשיבות ובאפקטיביות של תנועה לאומית ומבקש לומר, כביבול, שעצמאות לאומית ניחנת נמתנת־חינם על־ידי נצחונו של מעצמות מנצחות ומפלתה 'זל מדינה אימפדיא־ ליסטית. אין זה ננו!נלל. הדבר שאני מבקש להבליט הוא המפגש בין שאיפה לאומית של עפ מדונא וקוניונקטורה _בין־לאומית. עצפתד" גדולתה וייחודה של תנועה לאומית הם בציפיה המתמדת לשעת־נושר ובכוח התושיה לנצל ניצול מקסימאלי את הקונית־ קטורה חכיךלאומיח. עצמה, גדולה וייהוד אלה מתבטאים, _נמובן, גם ביכולת לעודד את הרוה הלאומית וחווייח־המרי לא רק על־ידי חינוך ומיתוס לאומי אלא באמצעות מעשי גבורה והקרבה עצמית. באלה מוכיחה אומה הפנקשת להשתהרר שאמנט בוהות מוסריים עמוקים מפעילים אותה וישיש בד, נדי לשמש בעלת־ברית חשובה. לא פעם קדה — נמו במקרה של היוונים שעמידת גבורה עקשנית וממושנת אילצה *ת המע־ צמות העויינות או האדישות תהילה להתערב לטובת המתקוממים. העזרה ליוון המתקומפת היתד" נפובן, גם תוצאה של הערצת העולם המערבי ליוון הקלאסית ודגש ההוב שהרגישו עמי המעדנ נלפי העם 'היווני — גורם שמילא תפקיד ביחסן של האומות לציונות. אך אין היא לבדה מסוגלת ליצור טיטואציות בין־לאומיות. לו כד , היה הדנר, הרי תנועה נזאת היתד, חוקה יותר פהמעצמה האימפריאליסטית ולא היד, נל צורך בתנועת שהדור לאופי.
אט נפנה עתה לתנועה הלאומית היהודית בארץ־ ישראל, הרי לנגד עינינו ניצבת העובדה שהצהרת גאלפור הושגה מתור ניצול של קוניונקטורה בין־ לאומית. ליתד דיוק: ניצול של מצב מלחמה. מאהר שהצהרת בלפור אושרה על־ידי בעלות־הברית ואהר־ כך אף הונחה ביסוד המנדט מפעם חבר־חלאומים — היא היוותה הכרה _בין־לאומית בתנועה הציונית שי שאיפתה: הקמת בית יהודי לאומי בארץ־ישואל. ההיסטוריון, שעניינו אינו תעמולה, מיתולוגיה או דאגה למה שקרוי , נוסח פחנך לצעירים בבית־ספר, " אלא האמת ההיסטורית והפרספקטיבה ההיסטורית הנכונה, ופועמת בו התודעה שבהיסטוריה כפו בחייט הגורמים מעורבים בל כך, אינו יכול שלא להודות, שהצהרת בלפור והמנדס הבריטי איפשרו עליית מאות אלפי. יהודים לארץ־ ישראל, מפעל התיישבות והקסת אותה רשת של פוסדות שלטון עצפי אשד היוו, אט לא מדינה בדרך, הדי על־נל־פניפ נלים ופנשירימ בשביל הפדינד. כאשר היא הוקפה.
הערכים והממדים השתנו המשבר שחל ביחסים בין התנועה הציונית והקי־ סרות הבריטית בשנות השלושים, לא היתד, תוצאה של עריצות ויד הזקה מצדה של !ו אלא תוצאה של החלשת _הבטחון העצמי הבריטי וירידת הסגולות האיטפריאליות האנגליות. האנגלים., שלא מצאו זיו בנפשם להתנגד להיטלר _ולמוסוליני, נסוגו לאחיו נל חקו, מולל ההזית הארץ־ ישראלית, כלומר: התמיכה בציונות נגעלת־בדית, אשר לגביה קיבלה אנגליה תתוי"יבויות, היה זה אסון נפול ומנופל שאותם הנוחות אשר הביאו רפיון על אנגליה, ההלישו את נוה העמידה והפיקוח של היהודיט בעולם בעת שמצוקתם גברה שבעתיים. מה ה־'ה קורה ליהודים ולישוב בארץ, לולא יצא המערב לםלהמה נגד היטלר בספטמבר 1939 ו יש להניח , שחיטלר היו: מצליח להדביר את הינשת האירופית ללא מלתמה. דבר זה היה מניא לעליית טמשלה סאשיפטית או _מזויךפאשיםטית באנגליה. במ־ צב. נזה היו היהודים בנל ארצות אירופה הופכים למנודים ולנרדפים על צוויאר. נמשך הזמן היה היטלר יןצא למסעי־צלב בגד ברית־המןעצות פראש מחנה אבסי־קופוניספי כל־אירופי, ויש רגליים לסברה, שהיה פנצת את רוסיה המבודדת, ללא בעלות־בדית. אינני טבור שהיטלר היד, פנדיז פלתמר, על ארצות־הברית או שאמריקה היתד, פכדיזה מלחמה על גרמניה. קרוב לוודאי שאפריקד, היתד, מסתגרת מאחורי חומה של. בדלנות מוחלטת. חוששני שבעת המלחמה ה"אידופית" נגד רופיה היה העפ היהודי באירופה מושמד בליל ואתו גפ תישונ הימודי נאךר
יום הנצחון במלחמת־העולם השניה• יום הכרזת העצמאות של מדינת ישראל• רק דפים ספורים מפרידים בלוח השנה בין שני תאריכים אלה• דפים של חולין? במציאות מפרידות ביניהם שלוש שנים ובהיסטוריה היהודית — שליש של עם• ששה מיליונים שהושמדו בשנות המלחמה• ששה מיליונים בשר ודם, נפש ורוח• ועל הכל, בחשבון היסטורי, פוטנציאל עצום של תקוות שנכרתו• שלוש שנים בין שכול ודכדוך לאומי לבין זינוק מדהים אל פיסגת המאוויים — עצמאות מדינית• רק לפני ימים ספורים הזכיר רב־אלוף ח• לסקוב, מבכירי מפקדי המתנדבים הארץ־ישראליים למלחמה בנאצים, פגישה בין כמה מן הלוחמים לבין חייל נאצי פצוע• אותו נאצי אמר להם בחירוק־ שיניים ־ אנחנו, הגרמנים, הפסדנו " במלחמה, אבל אתכם, היהודים — ניצחנו ד תאמר : תקומת עם בארצו היא תשובה ניצחת לאותה יוהרה נאצית• תוסיף ותאמר, בפשטנות־עד־אימה: ששת המיל־
ישראל, ני זד. אופיר, של האנטישמיות הרצחנית של העת החדישה. אדם כפו הרצל. ונדמה לי שגם ייבוטינםקי ואחרים השתעשעו עוד בתקוות שניתן להגיע ' להטנפ ' עם אנטישמים "הגונים. "אישים אלה סבורים היו, שאפשר לעשות עיסקה בנוסה "תן לי ואתן לך ו, "היינו: "אם היהודים מיותרים אצלכם והיותם מעמד בינוני ואינטליגנציד. מפריע לכם להגיע למבנה חברתי־לאומי, עזרו להם להתיישב במקום אהד ולהקים בית־לאומי משלהם— "! מעין הסכם ג'נטלמני על בסיס של הדדיות. האנטישמיות ההדישה היא אנטישמיות טו־ טאלית (מהו הסיכום של מלהמת־העולם לגבי הקמת מדינת ישראל י) עליית הנאצים, אווירת המל־ המה והשואה השפיעו השפעה עמוקה ומהפכנית על המנטאליות של הישוב. יכול אני עוד לזכור את תקופת ה"הבלגד", בשנות השלושים, את הסלידה מפני שפיכות־דמים, מפני הפרת הוק, מפני מעשים שרירותיים, ובוודאי — מפני טרור. אני זוכר כיצד, בתהילת הטרור, בשלהי מלחמח־העולם השניה, היה מביע ד"ד חיים וייצמן לא דק בהזדמנויות רשמיות ופומביות אלא בפגישות פרטיות ובישיבות סגורות את הזדעזעותו העמוקה ממה שנינה , הפקרות• , וטירוף" שבהתגרות כמעצמה _ו־, ה אדירה ובםינון נבשת־הדש במאבק מזויין נגד הבריטים, בדפ, בהשפעת המאורעות בעולט והשואה, אהז את הישוב היהודי מעין טירוף של יאוש. הערבים ד, ש: תנו. הממדיפ השתנו. מה שהיה בלתי־אפשרי ומעשה־ הפקר קודם־לנן — הפד להיות סביר, מובן, טבעי, רצוי והכרחי. וייצמן לא הכין את הנוה הטמון כיאוש. השפעה שניה של מאורעות _מלהמת־העולם השניה י על הישוב היהודי היה בלקה שאולי אין דוגמתו בהיסטוריה: עם שלם הופקר בידי מרצהים להשמדת גמורה. ולא היה בית־משפט ולא היתד. רשות שאליה אפשר תיה לפנות ולבקש צדק, תיקון־עוול והצלה מידי המרצחים, החזיון הנורא הזה הוא־הוא אשר הגביר נל נד את הלפיהה לריבונות לאוטית, להיות אדוניט לגורלנו. בדור היה לבל — _פנקודת־המבט של הקוביוקטורד, הבין־לאופית — שטלתטר"־העולט השניה מבטלת את
יעקב טלמון נל הקיים ופותחת פחדש את נל הבעיות שנחשבו לם־ גורות ופתורות (כולל, בעיית י ארץ־ישדאל. הספר הלבן ונר. ( בזאת חודו יל המדינאים הבריטיים בימי הפלחפה באורת פרטי או. אפילו בפומבי, ואף אתרי כן היתד, עוד הציבוריות הבריטית משוכנעת, שהנסיון של _גאוין לנהוג כאילו הבעיה נסתרה ואין לפתחה מחדש — נועד _לכשלןן חרוץ. אלא שלא ראו פוצא נדור. בשלהי מלחפת־הץולט השניה היה היאוש העקשני של העם היהודי (וניחוד של הישוב היהודי בארץ־ ' ישראל) מסוגל לנצלאת שעת הנושר החד־פעמית על־ידי ניצול מקסימאלי של כל הגורמים ושל נל אפשרויות הלחץ שחצטברו: מחבות העקורים שזעקו לפתרון, תנועתי המרי והטרור בארץ, אהדת העולם המהולה במצפון רע, ובדרגה גבוהה מאד — התלות המוחלטת־כמעט . של: בריטניה • באדצות־הברית, ושאי־ פת רוסיה הסובייטית להצר את רגלי האימפריאליזם ?ב י של אנגליה בבל מקום:_אוין־לא יכול היה לעמוד גפני הכוחות הללו שהופעלו:נגד אנגליה פנל הצדדים ובבת־אחת. י . י '., הייתי אומר — ששעת־הכושד של השניפ הראשונות יי לאחד סיוט הפלהפה היתהבת־חלוף. לולא השכלנו לנצל את הרגע ההיסטורי והיינו נותנים לדבדיט להת־
יחידות של הברידגה היהודית יורדות בחו ף איטליה• הבריגדה היתה גרעין של כוח ישראלי לוחם ואחד מן הגורמי ם שסייעו בהקמת מדינת ישראל
יונים. הגישו. לעם היהודי את עצמאות מדינתו על מגש• המגש הוא, כמובן, המצפון הרע של העולם שעמד מנגד• אולם הבעיה אחוזה בסבך והיא מורכבת כשם שהיא מכאיבה• לא חלפו עדיין שנות־דור, הפצע טרם הגליד• והגאווה על מעשה כינון העצמאות טרם פגה• משום כך כה קשה לנתק את מוסרות הרגש, ליטול איזמל חד ולנתח בקור אקדמי את השפעתה של מלחמת־ העולם השניה על הקמת המדינה• מתוך הכרת הקושי הזה וקשיים אחרים שלא נעמוד עליהם כאן פנינו אל שלושת המשתתפים בסימפוזיון זה: משה שרת, יושב ראש ההנהלה הציונית ,, מי: שעמד בראש המחלקה המדינית של הסוכנות ובמרכז המאבק המדיני של הישוב . לפני מלחמת־העולם ואחריה, פרופ' יעקב ט ל מ ו ן, היסטוריון בעל שם . עולמי ומבכירי הסגל האקדמי בחוג להיסטוריה באוניברסיטה העברית בירושלים, וגבריאל כהן, מרצה להיס" טוריה באוניברסיטת תל־אביב•
נלגל עוד כמה שניט — היינו מאבדים את עולמנו. אהדת העולם לקרדנות הנאצים היתד. נחלשת ופגה, ובינתיים היה מגיע לעיצומו התהליך של דא־קולוני־ זצוד. ועליית 'העמים האפרראפיאתייפ, כולל גם המה־ פנות _הלאומניות־הברתיות בארצות ערב, מסופקני מאוד אם חמדינות החדשות ?של אסיר. ואפריקה היו מצביעות בארגון האומות המאוחדות נש־ : נות החמישיםאו הששים למען הקמת מדינה יהודית בארץ־ישראל. התנ"ד. גורל ישראל נמשד דורות, השואה, לא יכלו להחעיל את דמיונן או להרטיט אתי ? לבותיהן, ני חולדות העמים האלה אמנם נקיות מאנטישמיות, אך גם דיקור, מיהודים ומבלי שעוד היתד. להם האפשרות להכיר את האופי הקונסטרוקטיבי של . מפעלנו . וליהנות מהדוגמה ומהעזרה שלנו. אין ספק שהיו מטים ' אוזן לטענת הערבים שאנו פולשים _והקולוניאליסטים הלבנים האהרונים שבאו להיאהז בארץ אסייתית דווקא בשעת הנסיגה הנללית של הנזע הלנן מאסיה ומאפריקה. ונשעת־הכושר הקצרה כל כך ניתן לנו להופיע — לצו הודו — כהלוצי שחרור לאופי ראשונים ברחבי אסיה ואפדיקה. כמובן, לא ה־29 בנובמבר , 1947ני אם ה־14 במאי 1948 היה היום הראשון לעצמאות ישראל. ולא ההצבעה באומות ?המאוחדות, כי אם מאמץ הגבורה של הישוב היהודי בארץ־ישראל הקיט את המדינה, בלומר עמידתו ללא עזרה בין־לאוםית מול צבאות ערב הפולשים. והוא שאמרתי קודם: קונסטלציה בין־ לאומית אינה נותנת מתנת חינם. היא רק מזמנת שעת־ בושר לאלה שיודעים להכות לה ולהשתמש בה. בלי היכולת הזאת שעת־כושר אינה הופכת לשעת־כושר. יטענו אולי שהדעה ששעת הנושר שלאהר 1945 היתד, יהידה במינה ואולי האהדונה היא ביטוי לקטנות אמונה:' חזון תקומת ישראל לא ייתבן להגבילו לקוניונקט" ורה של שעה אהת בלבד. יש תוקף רב לטענה הזאת. אך הייתי משיב שתי חשובות על נד. ? הראשונה שלאהר חורבן יהדות אירופה הפרנזית והמזרחית, ספק אם ליהדות המערב היו הנוחות הרוחניים היהודיים והרצון, וליהדות רוסיה והארצות י הקומוניסטיות — האפשרות וחמשאבים המדיניים ודר חפריימ כדי מאמץ לאומי ממושך ופאבק יאוש לטגן מדינה עצמאית. השביה היא שכל הטענה חיא במישור אמונה מיסטית מעוררת ידאה, אך אין היא נושא לעיון ולניתוח היסטוריים.
.. בהן: ומכלול _מיווולוגי במנונו של שואה וגאולה
בשאחה שאול אותי על תרומתה של . . | | י _^ מלחמת־העולם השניה לתקומתה של . | | ־ מדינת ישראל אני חיינ לחקדים ולומר שיש בשאלח דבר שמרתיע אותי מאוד .. השאלה לגטיםית מאוד, אבל יש בה נמה מגבלות קשות. ראשית: מתבקשת בשאלה מעין עריכת מאון על שני אגפיו, היובי ושלילי. של המלחמה הזאת בהקשר לתקומת , ישראל. _ובמאזן כזד, הדי צריו להיות סעיף ננד־משקל ביותר, מרנזי — והוא השואה. והנה מול הנושא הזה אני מרגיש מעצורים גדולים שאיני ינול להחגנד עליהם, עצמת הקאטאקליזם הזה שאיני ינול שאיננימרגיש נל ינולת ליישם לגביו אוחו מינימום " של •קור־רוח וספקנות הנוחחיינ לנדיקה היסטורית ואותו:?מינימום של יכולת־שיפוט והערכה שיהפוך את הכרונולוגיה, ?הפרגמנטרית להיסטוריה. שאלה, :האם אתה טוען, אם כן, שעוד לא הגיע הזמן לנסיון של גיעיה היסטורית אל השואה? תשובה' לא אמדתי זאת. עקרונית, לא קיים לגבי המושג., עוד לא הגיע הזמן לטפל בנושא מסוים. כל דור חייב-ילטפל בעברו ולא באחרונה — הדור הקרוב להתרחשויות. איל אני אישית מצאתי את עצטי נרתע לאחור. נל איפת שהתקרבתי לנסיון לנתח ולהנין?. נרתע מפני שמצאתי את עצמי קטן מדי מבחינה רוחנית ודל מדי מבחינה מקצועית להת־ מודד עם הבעיה של חתרבובת המטילה־אימד. של מעמקים,, עצפה ודימוניות עם פנים קטנים של חיי _יום־יופ. אני מרגיש מיד שאני מאבד את נושר השיפוט. ותרשה לי הק העות־אגב: אינני יורע, אם נכתבה עבודה היסטורית גדולה על השואה ומכלול בעיותיה מנקודת מוצא של גורל העם היהודי. היו הזדמנויות. רנות שנתעוררו — משפטים למיניהם ונר — ?על: נושאים ביודנראט, ההתנגדות, המנהיגות היהודית, ההצלה. לא אניע דעה על קלות־הדעת שנד, התירו לעצמם פונליציסטים לשפוט. נאיזו קלות זרקו 'טדינ"אים ' להלל סיסמאות, כמעט אפוריזמים. תשוב מאוד לגשת לנושא גישה היסטורית. אבל נל " י כך?הו בה היסטוריונים ואנשי הגות כשניגשו לנושא — נכשלו. תראה את הויכוח עם חנה _ארנדט. רבים וטובים נטלו _הלק־בוינוה — ומרביתם מצאו עצמם _מגםידיפ את הנושא. ותראו גם מד. אירע לרכות שעורר בשעתו י אלתרמן _בענין היודנראט—? נטה אכזבה נגרמה טעדותו של פרוס' בארון בטשפט אייכמן. קשה לי להסביר יותר, ולזה גם לא פוקדש הראיון. אבל לי
אישית יש הרגשה שאולי בדור הזד, מוטב שנשאיר את דשות הדיבור _לרינגלבלום וליצתק קצנלםון, לצביה ולאנסק ולאבא קובנר. נעשה מאמץ עילאי לדוקומנ - טציה : ונקשיב לאודי צבי גרינברג ולנתן אלתרמן ולמשוררים בני דורנו שיתמודדו עם החויה הזאת ויפקהו את עינינו ואת עיני הדורות הבאים. אבל זה לא יותר מהרגשה אישית. אינני בא להתווכח עליה או לנסות לשננע. ברור לי שבמבט הגדול של ההיסטוריה היהודית הזו תהיה נקודת המוצא לטיפול בתקופה הזו — הטנלול, המיתולוגי נמעט, של שואה וגאולה. אבל אני קטונתי. ש:. דיברת גם על מגבלות נוספות. ת:. _נן. נשמנטיפ להשיב על השאלה בדבר תרומת מלהמת העולט השניה לתקומת ישראל צריך להיזהר מאוד מהנטיד, המנעית לייחס נל מד, שקרה אחר המלחמה למלחמח. עוד לא נעשו די מחקרי־תשתית ומונוגרפיות על מנת להבטיה שלא תהיינה הנללות נחפזות. כולבו הרי שבויים באמונות ובסיסמאות ש־ גדלנו עליהן. ש:. האם אין אפשרות באמת לגשת לנושא _מנקוות־ מוצא נללית של השפעת מלחמה על תנועות שהדור לאומיות או על התקופה כשלב בתנועת השהרור הלאומית היהודית ? ח:. זה לגמרי לא פשוט. זה שובה את הלב. אבל נקודות־מוצא אלה, כשאתה ניגש לבדוק אותן לפרטיהן מביאור. אותר לשלל סחירות פנימיות ובסופו של דבר להוגשת־יתר של ייהודה של התנועה הציר ניר" זועם כל שאתה מנסה ללמוד אותה באמות מידה מתודיות כלליות של תנועות לאומיות, אתה מגרד דק את פני השטה. זה נכון, שלפחות מאז מלחמות המהפכה הצרפתית ונאפוליון משמשות מלדמות קאטאליזאטור לתנועות שחרור סוציאליות ולאומיות והסדרים שלאחר המלחמות משמשים רקע לפתרונות של _קפיצות־הררך לבע־ י יות לאומיות, לפחות מאז קובגדט ויבה. אבל מבקודת המוצא הזאת יש — בהקשר לתקומת ישראל —-
גבריאל כהן ? ־ • י הבדל עצום בין מלחמת־העולם הראשונה והשביח. המדיניות חציונית (בחלקה) ניצלה את מלחמת־העולט הראשונה להשגת "הצהרת בלפור" (וכידוע האסכולה הפררגרמנית במדיניות הציונית פעלה בניוון 'ניצול המלחמה על־ידי השגת הצהרה גרמנית דומה, (ואח שיחות השלום לאחר הםלהמד, להשגה "הבית הלאומי* במנדט: במלים אחרות — אהת התוצאות הרדיקליות של מלחמת־העולם הראשונה — חלוקת האימפריה העותומנית נוצלה בנשרון על־ידי המדיניות הציונית. הדיפלומטיה הציונית הצליתד, לנצל שעת־נושד זאת על פלואידיות 'שלאחר מלחמה. הייתי אומר, שאולי אין זו הגזמה לומר שההיסטוריה היהודית ניצלה את שעת־הנושד הזאת. אבל בשלהי מלחמת־העולם השניה ובהטדרי השלום שלאחריה לא היה . אותו משקל לבעיה היהודית, לבעיית א"י ולמדיניות' הציונית, _וייצפן ועמו רבים _מהגווארדיה הותיקה של מנהי־ גות התנועה חיו בתודעה ששעת כושר זו יש לנצל. לגבי וייצמן זו היחה ממש {1x0 _£־. 1<1<סוף־סוף הוא היה הדריכל של ניצול שעת הנושר ב־, 1916—1917 זו גט היתה שעת החסה שלו. הוא נהג לספר שבאחד מימי , 1921נשהוא ביקש מלויו ג'ווג' לסייע ?בבסיון _אחדון להשגת זכויות מוגדוות נוספות לציונים •בנוסת המנדט, השינו לו לויד גיורג:' , איננו ינולים לעשות עוד דבר למענכם. תקופת ההפשרה נסתיימה. העולם שוב קופא. יהיה עלינם _להנות למלהמה נוספת ולהס־ דרי־אחדי־מלחמד. על מנת לתבוע תביעות נוספות. " בשלהי מלתמת־העולס השניה עוד היו על הבמה דמויות הקשורות בלידת הצהרת בלפור והמנדט — צירצייל עצמו, סמאטס, אמרי — אנל חרף נל המאמצים והנרת הדחיפות לא הצליחו הציונים להשיג מממשלת צ'רצייל הכרזת מדיניות בקשר לא"י, לפני תום המלחמה. הנושא גם לא חיה על סדר־היום של ועידת פוטסדאם וועידות שרי־החוץ של בעלי־הנריח לאחר המלחמה.
מיצוי השאיפות הסדרי סוף מלחמת העולם השניה היתד, שעתן של אומות אחרות למיצוי שאיפות לאומיות או סוציאליות — באירופה בעיקר על־ידי הפיכת תנועות צרי לאו־ פיות לתנועות מהפכה סוציאלית. ש:. כלומד : בשלהי מלחמת־העולם השניה התוצאה היתר, בעיקר מהפכות סוציאליות ולא לאומיות. ת:. באירופה חמזרחית והדרומית־םזרחיח. מי . יו־ דע, אולי פעפ יעריך היסטוריון את םלהמת־העולם הראשונה כשלב ראשון של מתן הזדמנות ללאומים למצוא ביטוי ריבוני, ואילו במלחמת־העולם השניה י ניתנה ההזדמנות לשלב השני בהגדרה העצמיתהמהפכה הסוציאלית בחלק מאותן מדינות, בעיקר אלה של עמק הואנובה ואלה שקמו על חורבות האימפריה האוסטרית—הונגרית. ייתכן. אגב — בשני המקרים היתד, באן השפעה אמריקאית מכרעת. אבל אינני צריך לומר לך שיש לא מעט שמעריכים תפקיד אמ־ ריקאי זה כהרסני. גם את עקרון ההגדרה העצמית יי של _וילסון ויישומו למרכז אירופה והבלקן בעקבות מלחמת־העולם הראשונה וגם את תפקידו של רוןוולט במניעת האיסטרטגיד, של צ'רצייל, שהיתר, מנוונת להקדים את השתלטות ברי־־הטועצות על כל האזר דים, שאליהם היא אמנם הביאה את המהפכה הסוצ - יאלית. בדרום פורח אסיה, ובטזרה התיכו!היתד, הפלחטח קאטאליזאטור לשחרור משלטון אימפריאלי על גווניו השוגים. לתהליך השחרור הזה יש , פקודות שונים', פנימיים וחיצוניים. לא בולם קשורים במלחמה. כדאי להזניד כאן אולי גורם אחד, פסיכולוגי בלתי־
אמצעי. בכל המקומות הללו נוכחו העפים הקולוניאלית ודזקולוניאליימ למחצה בחולשתן של האימפריות. _אי־אפשד היה שלא ללמוד לקח באינדונזיה -־ םנבי־ ?/ז הולנד (ואם תרצה _אחר־כך — פתמוטת _יאפאן. ( אי־אטשר היה שלא ללפוד בבורמה לקת מחולשת בריטניה בתהילת הטלהמה (ואין זה משנה, שבסופו של דבר תיא ניצחה את יאפאן. (וקשת לתאר איזו מנת־הלס עברה על הלוהט ביום שנפלה פאריס. ?ויד ערבי בקי בהיסטוריה של סוריה והלבנון. אמר לי פעם, שאיננו הושב שהיד. דבר שהפהיש יותר את אי־נצחיותד, של האימפריה הצרפתית. -, הנה בעיית העם היהודי והציונית והבית הלאומי לא נכנסו. בשלהי המלחפה לשום אחת פהקסינו"_דיות או התנועות ההיסטוריות האלה. ותרשה לי נאן רק _חערת־אגב: לא מעט מנהיגים ציונים, מפלגות, חוגים ?תנועות חיו נשלהי המלחמה נהרגשה של שיינ י ות לתנועה נלל־עולמית כזאת, לסיטואציה היסטורית :זאת — אבל בעולם הפוליטי החיצוני הקונע הם לא נתקבלו בתור נאלה. לא בלונדון, לא בואשינגטון ;על פוסקות לא אדבר. אנו יודעים מעט פדי. (לא נתקבלנו — לא בתנועה לאומית רגילה ונורפאלית חרף נל הםברותינו. הייתי פציע לקרוא פעם את תקירת השתי־וערב של נתן ג'קסון (ניופ בד־יעקב, שגריר ישראל באוסלו, (בתופ עדותו, על־ידי הנרי ועדת־החקירה האנגלית־אמדיקאית בשאלת טיבה של הלאומיות היהודית — נדי להבין עד נסח חשבנו על עצמנו בקטיגוריות אחדות מאשר חשבו עלינו נם אלה שנקראו טרו־ציונים. וזד, חית ב־, 1946כשכבר היד, על מד, להצביע בא"י. גפ לא _גתקבלגו כתנועת
שהדור אנטי־אימפריאלית רגילה, חרף האידיאולוגיה או הטרמינולוגיה הזו בחלק םתנועת הפועלים שלנו וההגנה!חרף המעבר לאידיאולוגיה או לטרמינולוגיה כזאת באצ"ל, שב־1946 כבר היתה מגובשת, והרף עקביות הגישה הזאת בלח"י. לא נתקבלנו בתור כאלה (אפילו על־ידי אלד, שתמכו בנו) בשל שלל סיבות שנצטרך פעם לדון בהן בנפרד, הדבר קשור גש במיקומה הטדאגי־בזםן של הגשמת הציונות. היינו בפידת־מה פרי כמעט אחרון של הלאומיות האירופית, שמושג ההגדרה העצמית של וילסון כמעט חתפ את תקופתה, ועמדנו על סף ההתעוררות הלאומית האנטי־ קולוניאלית של עמי אסיה שנישאו על אותו גל של הגדרה עצמית — ולא השתייכנו אליה. יצרנו ראש־ גשר בא"י בשל חולשתה ותמוטתה של האימפריה העותומנית, אכל עמדנו בניגוד לזרמים ולתנועות אה־ דיפ שקמו על רקע אותה חולשה _ותמוטד, של האימ־ פריה העותומנית. אני הושב, שאיש לא יכהיש כיום, שמציאות ואת וגורפים אחרים יצרו סתירות פנימיות באיריאולוגיות של תנועות, הוגים או ארגונים שהופיעו כאנטי־ אימפריאליסטיים, אבל רצו שבריטניה תישאר בא"י אפ ועד שתדאג ליצירת דוב יהודי: שהיו שמאליות מאיד, אבל התנגדו למאבק פיפי אנטי־בריטי כולל! שהיו אנסי־אימפריאליםטיות — בדרגות מיליטאנסיות שונות — ושכחו או דהו אר. ההתייחסות לקיוטו של ישוב ערבי בא"י, שהוא הרוב ושיש לו שאיפות לאומיות משלו. התטינה החיצונית במאבק הציוני בתקופה זו נבעת ממקורות אחרים, שחלקם?אמנט קשור בפלהמת העולם השניה. התערבות הבלתי צפוי ש:. למשל ? ת:. רגש האשמה או הסולידריות של ממשלות, אישים וחוגים על גורל העם היהודי. נדמה לי שלא
נדאי להרחיב נרגע אח הדיבור". הבדיחה" ועליה ב' וההצבעה באו"ם — הרף להצה של בריטניה — לא היו מתאפשרים ללא יחסם זה של ממשלית ופדיבאים בכמה מדינות אירופה אחרי הכיבוש הנאצי. אנשי ה"ראזיסטאבס"־לשענד ששלטו בהיים הפולי־ טיים בבמה מן המדינות עשו הרבה, והיתד, גם אנטי־ בריטיות היקה בכמה מדינות או לפחות בחוגי מדינית שונות. בצרפת בגלל הלוונס!בהוגי הצי ומשרד־ הפנים האיטלקי בגלל השנאה ל"אלב <ון הבוגדנית" עוד מזמן מוסולייי: בהוגי השמאל והליברלים האימלהי־ם בגלל הקונפליקט של תנועת המרי עם ממשלת ברי־ טניה!בפולין בהוגי המפלגה הקומוניסטית נגדל הסנטור על רקע תמיכת בריטניה במשטר הישן ונו' וכד. האנטי־בריטיות של התעמולה הציונית ושל המאבק והטרור קסמו לחם. אבל אין לטעות _ולייתם זאת להכללת התנועה במתכונת הנורמאלית של אנטי־ אימפריאליזם. האנטי־בדיטיות קסמה לנל אירי נאר־ ה"ב. לגני האירים דווקא פעולות אצ"ל ולח"י — ובעיקר טרור אישי — היו אלמנט מונן, וברור מדוע. בארה"ב הצליהה העפולר, הציונית לחדור נם להר גים רבים בדעת־הקהל בעלי מסורת (לעתים אננדוניס־ פית) של שנאה לאימפריאליזם הבריטי ולזכות באהד־ תם. אבל מעצבי המדיניות חאמריקאית לא התייחסו אל המאבק הציוני — על נל גווניו — כאל כזה. מאידך, היד, שלב שבו ניסו הבריטים _להאש־מ את המאבק הציוני בהחדרת קומוניזם לםזרת התיכון ווה בקלט על־ידי חלק מהאטדיקאים. אבל וו כבר פרשה בפני עצמה (ושייכת לשלהי . (1947לא הייתי מגדיר אפילו את התפינה הסובייטית נאקש, רגיל של תמיכה בתנועה אנטי־אימפריאליסטית. ש:. האם אתה חושב •שהיו סיבות אישיות להבדל הזה בהישגים הדיפלומטיים הציוניים בסוף מלחמת* העולם הראשונה והשניה?
ת:. הארולד ניקולסון אמר פעם. שאינו מביר בהיס - טוריה דוגמה פקבילה ליכולת לנהל דיפלומטיה מוצ־ לחת נל נך ללא נל בטיפ ריאלי של כוח וללא כל זיקה ליחסי נוחות., ממשיים — נמו זו של וייצמן. הוא התכוון בעיקר, לשלהי מלחמת־העולס הדאשונה. בשלהי םלהמח־העולט השניה נבר לא הועילו לא הנפיון ולא הקסם האישי והקשרים ולא החכמה המדי־ גית של וייצמן אן של מנהיגים אחרים. לא הצלחנו לחדור ננורת לחישוביט _ולהסדריט הדיפלומטיים הפור־ מאליים של סיום המלחמה או השלום. לא מפני שהאנשים חסרו. להיפך. אבל הנתונים היו שונים. אתה שואל אותי, אם היתד, דמות, פשנםה ומעלה, שהצליחה בכש י רון ובעת־ההלטה נלתי־רגילים להשיג למדינתה הרבה מעבר לפוטנציאל ול&שקל שלד, באותה עת שלהי . 1945הייתי אומר שזה דה־גול. נדפה לי, שהוא האיש שהסיק בשביל ארצו, בהסדרים של שלהי , 1945יותר מאשר כל מנהיג אהד, אם למדוד זאז במונחים של פער בין משקל הכוח המעשי ושפע האינטרסים הנוגדים לבין ההישגים. האנטומיה של שלהי־מלתםה וחסדדי־אחר־מלחפר, היא דבר מסובך מאוד. תערובת של פרקטיקה ואוטו' פיזם, ריאליזם ואידיאליזם, המשכיות וחתך יוצרים תמיד את הבלתי־צפוי (ולפעמים את גורמי המלחמה הבאה. ( אני הושב שפה לא ידוע די, אבל אותם קטעים מפורסמים בנאוטי דלטון בוועידות הלייבור בבורנםות ובבלקפול בשלהי מלחפת־העולם חשביה ואותו נוסח מפורסם של הסעיף הארץ־ישדאלי נ־"תג?!ז:<:ז'13$_א". בדבר טרנספר האוכלוסיה הערבית ואפילו צירוף שטחים לא"י, אותו סעיף שאוליבר סטנלי קרא לו באירוניה , ציונות פלוס" — נולד אצל _רלסון על רקע האמונה שאמנפ בסוף מלהמת־העולפ השניה יימצא העולם בתקופה של הינתקות מוחלטת מהעבר. של אפשרות לתכנן הכל מהדש וזה נלל — והוא
ציין זאת במפורש — הענרות אוכלוסין ושינויי גבולות באירופה על מנת לפחוד אחת ולתמיד מעמסה של בעיות היסטוריות. אבל כמו שציינו, א"י לא ננללה בביצוע מוסדרים שלאחר המלחמה?, כמו שהרבה 'מדינות אחוות לא זכו. בווין היה _לשר־החוץ והוא גרפ המשכיות ולא . התך" בהיסטוריה. ש:. ובכן, מאיזו נקוות־מוצא היית יוצא על מנת לבווק אר. הקשר ביו מלהמת־העולם השניה ותקומת ישואל י ח:. אולי _מנקודת־מוצא של בדיקת הכוחות שאיפשרו אר, המאבק היהודי והציוני, שהביא להקמת המדינה, והקשר שלהם למלחמת־העולם השניה. אחד הבדלים בין 1915—1922 לבין 1945—1948 הוא שבשלהי הטלהמה הראשונה ואחריה היתד. סוריה הדרומית אזור , רך, "אם אפשר להתבטא כך, מבחינת אפשרות ההדירה אליו תוך ניצול _סיםואציות נין־ לאומיות ותמרון דיפלומטי. נארץ־ישראל היו אז רק 50, 000 יהודים. ננתונים האלה עזרה הדיפלומטיה לבנות את העם, את הנסים לקולוניזציה. אנל ב־1945 היתד, א"י אזור "קשה" מנקודת־המוצא של אינטרסים, של שאיפות, של רצונות, של ביטוי עצמי של ערביי א"י והמזרח התיכון — דיפלומטיה גרידא כבר לא יכלה להועיל. אבל כאן פעל תהליך הפוך: ב־1945 בבר היה בארץ בסיס יהודי מוצק: הבית הלאומי, שעליו אפשר היה לבסס דיפלומטיה. המאבק הציוני ב־1947 הצליה בעיקר, טשום שהביא להכרעה ב־1948 ולא נתן לזמן לחלוף אפילו שנח אהת !וספת (אינני צריך להסביר לך, טה היה קןרד, לדיון על א"י בארם אחרי ההפיכה בפראג, פצור ברלין, השלפת המהפכה בסין והאסקאלאציד. של המלחמה הקרה. (להץ זה על הוטן לא היד, פתאפשר על־ידי דיפלומטיה נופח ורסיי ח'נזוה. זד, נתאפשר על־ידי ארבעה גורפים: 0 כוחו של הישוב היהודי באיי ופשקלו בעם היהודי
ובתנועה הציונית. 0 בעיית העקורים. 8 פשקלד, של הסולידריות היהודית בעולם _בערוג המלחפה הן לגבי גורל העקורים והן לנני גורל הבית הלאופי. • עצפתה של יהדות ארה"ב כמכשיד־לתץ פוליטי. על כל ארבעת הגורמים האלה טבוע חותם חש־ פעתה של פלחפת העולם השניה. ש:. הפונן אתה לפרט בפקצת ז _וע: נתחיל בענין הסולידריות היהודית והציונית, שילפנו בעדה ביוקר דנג היא נולדה על־ידי חויית השואה. אבל צריך תמיר לונור. שב־1939 חיתה הציונות מיעוט ברחוב היהודי. לא דק בארצות הרווהד, אלא אפילו בארצות הםצוקה. והיו פתרונות אחרים לבעיה היהודית. היה ד"בונד" והיו התרדים, והיתה ההתבוללות לסןגיוע מדינאים בריטיים אחדים, שהיו בקיאים בשאלת היהודים ותציונות לפני הפלחפה, ננשלו בזה שב־1945 חשבו על הבעיה _באותן קפי־ גוריות, _פאותן נקודות מוצא. התפיסה של הפרדה בין בעיית העקורים לבין בעיית א"י לא היתד, רק (סוף בעמוד (8 * יום ד' ד אייר תשכיח 5. 5. 65 '*דכד רןןכ12142/
ראיין שלמה גינוםר