דבר, 17 מאי 1963 — יהושע מנוח: בעבודה עצמית יסוד קיומנו [כתבה]
יהושע מנוח: בעבודה עצמית יסוד קיומנו
אני חש בבעיה הזאת הרבה "נים. לדאבוני הגדול כל מה שניבאתי מתקיים, משוט שאנחנו הייס באידיאלים עונתיים, אידיאליפ חשובים מאור, אבל חלפה העונה — חלף חאיויאל, וזח _נחפך למשק וחימר. התלפנו את הקבוצח נמ־ שק וקידשנו את החומר ומתיר קדושת החומר הגענו למר, שהגענו. ולא וק הקבוצה — המושב, כל הארץ שינתה את פרצופה, כל הא־ דץ יודעת רק הומו. ועבודה שכירה — צריו לדבר על יה באופן גלוי — זו עבודה ערבית, זה ראיסים וזה ילדים. וזו חתכרת אדמה לערבי. אנחגו עושים דבר שמסכן את קיומנו הלאומי סד—. אנחנו מאבדים את זכותנו הלאומית על הקרקע אס עוביפ מעב - ויט אותה. י , והשאלה אינה עומדת על תכנון. אנ בעד תכנון, בער חידוש, אבל אנ ;ומר כי אנחנו צריכים לכוף •ל עצמנו את הדין הזח משומ
שאנחנו משמשים דוגמח ולומדים מאתנו. אנחנו מדברים שקר ומפני זד, אני מפחד. חמועצח החקלאית• חייבת לחבריו: חיסלנו. היה לנו קשה מאוד. אבל אנחנו זורקים אח העבר ליפ. אנחנו מחליטים _לחטל את העבודה חשכירח ללא כל חשבונות וקוב־ עים זם—! שנתיים, שנת"פ וחצי, לחיסול מוחלט, ויחיח אשד יחיה. אט נעשח כו אדע שחצלחנו לחיות במעמד נדול, מעמו הו סיני, שיציל הרבה מאוד בארץ הזאת. אני אופר זאת לא מפני שהטילו עלינו הכרח כזה, אלא מפני שאנו זקוקים לאלוחיט שאליו נוכל להתפלל. אחות יהיו, מצבנו קשר, ולא יהיה לנו במה להתקיים. ואיי מסיים: נחליט לקהוא לר עיור:, דולה של ההפתדוות, וכ־ _נעידר, זאת נקנל נאלה _ינשבועה. נחגיגיות גדולח ונשמחה גדולה. - את ההחלטה שנמשו שנתיים נח סל את הענווה השניות.