דבר, 5 אוקטובר 1962 — תהפוכות ה*ום [כתבה]
תהפוכות ה*ום
(המשד מעמוד (5 נל עצמך ומדריכים כל כך את מנוחתך!האם גם אז היית צמא ולוהט להושיט עזרה, עד כרי להיות מוכן לתתכתש למענה ז רבי . אני" הנכבד ו אבל תענה לפי האמת העסוקה שלך. _נטמוך עליך—. אתה שותק-? אם ככה1 אוכל אני מקטרגו הפנימי, לחזור לתרדטתי... — אכל, סר. וטי עתה לפניו ל לפני טה וטי ספנים שם דרך ויורדים מהמדרכה הצרה, כמעט כל העוברים ושבים ן ארבעה תיירים הטה. זה נינר לפי גנהם, לפי שנעם ולפי הפונוקלים שהם חוגרים על חזיהם והמצלמות על ציריהם. אבל לא לק _תיירים הטה, אלא טיפוסי אדם. בינתיים מתקרבים אהדדי. ליש מתקרב אליהם יהב מתקרבים אליו והריהי רואי:. נערה מבוגרת בין הארבעה נבוז שש עשרה או שבע עשרה. פרח רך שגדל אל על. גבוהה היא הילדה ודקת גו. גוני פניה קורצו מחלב לבן ומיין אדום ואין לדעת פד. כאן הרקע. אס הלבן או האדום.
בים, לא נמשיך לספר מדמותה. שלום ליש אינו יודע לצייר או לתאר את היוסי החי _יהםרטס ומשנה את גוניו הדקדקים, נדמה לו לפעמים שאף נאוני התיאור והציור אינם יודעים לתאר אח היופי החי הרותת ומרסס - נו רק נדמה לו. הוא אינו קובע מסמרות למען הגאונים — ועל ידה, שלוב זריעה. כאילו רוקד לצידה, אחד בחיר. אף הוא גבוה, רוחב כתפיו ביחס האדמוני לגובהו, גביי מאד. בבז עשרים וחמש. כסו שהוא צוהל לפניה רבות ועדינות כך הוא עלול להסתער בזריזות על טפ־ ייע כלשהו. כו משתלבים הכה והי־ כות, עיניו של הגבר הצעיד - אי־ אפשר גלל לראותו. כל כולן שקועות הן בעיניים השקדיות והתכלתיות של זו השלובה לו. ושפתיו צוחקות ומחייכות, לפי שפתיה הארגמניות, עילם אחר לא קיים לשניהם. אולי הם ככה דק כאן, בארץ המזרחית! ומאחרי הזוג הראשון. צועד זוג קשיש יותר. אולי גנני חמישים ואולי פחות. אולי אבא. אמא הם לזו א1 לזה. אף הם כניכר. ממרומי אשרם ירדו לארץ הקדושה לראותה, לחי-
נגה. גינתיים שואבים ה0 פלוא הנחת מהזוג ההולך לפניהם, מלוא הנחת נוסף על אשים לנוע על פני תבל כמאווייהם. נוסף על גל העופד לשירותם. על פני ארבעתם שפוך העושר והאושר, וגל ששסוו על פניהם שפוד רק לעצמם, מה עולם ומלואו להם; הנה למענם מצדדים הכל מהמדרכה הצרה לצדדים. שלום ליש, שהתקרב אליהם סנים אל סניס. ריכז — לפי תכונתו העורגת למיוחד — מבטיו לאותה נערת מנוגדת שיפי מראיה הבריק לעיניו עוד ממרחק מםויים. אך לראותה על נל גוני פניה הדקדקים, יכול היה רק בשהות של שלושת וארבעת הצעדים האחרונים שצעד כנגדם. אף הוא, הסומר כל כך על כבוד האיוש, וכבוד היהודי שבו. כאילו נרחף הצידה ונלחץ לקיר בדי לפנות דיך להללו הבטוחים שכל העולם להם הוא, שיוכלו לענוד דרך חירות במדרכה הצרה, בלי כל התחשבות בזולתם. הוא הוקסם מזיווה של נערה תמירה שצבע האודם בפניה מסתמן בעדינות מבער ללובן הזך שבהם, עד שלא ידע נפשו ונאוות היהודי שבי וגאוות עניותו נעלמו סמני בליל באותן שניות םע־ סות. ואחר שעבד על פניהם. נעצר עוד לרגע קט לתור אחריהם-, בעוד שהללו לא חשו נלל שאנוש כלשהו נלחץ אל הקיר לטענם ושחייבים הם לו תודה כלשהי. אם גי לבו _נצבס מעלבון שאינו מוחש כלל לשבע־ עולכ — סובב עצמו והלו הלאה ללא כל מטרה _יבלבבי סערת נפש חדשה;עלבוני עודי נוער בו. או היופי _שסינ־ ווי אותו, אף הוא בוער בי. ומוזר, שלוב לי?זר, היודע בבירור ;בבל אופן. כך נדמה לו' שבעולמנו אין עושר ולא אושר להבל וכי כל עושי ואושר של האחד נודרים בעקבותיהם עניות ואומללות לרבים. והיא מתפלל יחולם על שינויים במשטרי של עולם. הגיע עתה _לכעין מסקנה, תוך כדי איזה חיטוט פילוסופי משונה (_אמנפ. עדי רגע:( אם הכרח לו — _נך התפלסף עם עצמו — ליוצר הבריות לעשות ואת - יצירה דוגמת אשה לתפארת - על חשבון הפסדם של אחרים. ינושם לו. ובפרט שנוכל להזין עינינו ביופי הפוש־
לפ. היי ברור, אס האדט, גל ארם, אוהב גל כך את האשה היסה. ודאי הוא, שמשהו פשלו שקוע בו, באותו יפה האהוב עליו גל כך. האם לא פוסבר יי תהליך זה נינירהו - העניות מנוולת. העשירות דק היא בכוחה לפסח את היופי, היא _המעדנת אותו, גכוהה לשמור עליו מכל משטר. והוא, העושר, ודאי הוא שבא משל אחרים. אבל. מה היא ההתפלספות הזאת!?תפס עצ_0י _סיודענו בלכתי ללא מסרה. ובעוד הוא סולד םהתפלספותו הנ־ לחה - הריהו רואה פתאום, נאילו זה עתה צצו !0האד0ה, שגיים טחב־ דיו: אלכסנדר וליבילה ואתם חבר שלישי, ששלום הכירו מעט יק לפני כמה ימים, איזו הכרות מקרית. סועל־ ציוניק נלהב (בימינו תופס הוא עמדה גבוהה מאד. והפועלים אינם אתו ביחסי אהדה. ואברהם שפו) כאותם השניים שבחברתו. שלושתם גיבורי כח ניצוקים מפלדה. עתה. עם הופעתם הפתאומית, כעשרים צעדים פפנו, םליש. ראה שהם־ שיכורים ומתקרבים אליי ברגליים כושלות. וכשהתקרבו אליו יותר הכיר שעדיין יודעים הם להבדיל בין ארור לברוך. אף־על־פי־ נן. שיכורים הם עד נדי צהלות קולניות לפעלה מן המידה ברחוב הערבי, שרק לעיתים דחוקות נראים בו עינויים. וכשקרב אליהם. צעקו וצהלו הללו לקראתו. -זה הוא פועל־צעירניק משלנו!יזבר'םן!בתוו נו תפשו אלכסנדר _נזרלעל. _קהבו 0_ן הסדרכד בלחשו לו. עם שהיין נדף מפיו למרחקים וכל חוש יגול היה לשמוע: ,, _ענין קונספירטיבי מאד לנו. אך שלא 1היה פועל _צעירניקי. בינתיים ירדו מן המדרכה נם שניים האחרים והוסיפו ולחשו לו להחריש אוניו: . אבל קונספיראציה מיוחדת, - תזכור זאת. וכך הצסופפי יחד _אר־ נעת הקונספיריאנטיב ברחוב הערבי. לבוא בסוד חכמת _הקונספיראציה המיוחדת. קואל אלכסנדר: אתר, מביר את שיינברג ו — איזה שיינברג ז
עתה עוגים שלשתם יחד ובזה אחר זה: , זה שהלשין על . ארגון הישוב' מיסודו של _אוסישקין. לפני הפחה בירושלים. "השני אופי: ,, ההו* שיש לו החנות הגי גדולה בגל יפו. " והשלישי הוסיף: ., זה שהנחית גםקל על ראשו של ד"ר יסר,. אתה שופע מה שאני אומר לך?על ראשו של ד"ר יפה. הכי מסור לכל הפועלים ומרפאם חינם. " ואחד מהם לוחש באזני ליש: , בכל העולם גומרים אחת ושתיים עם מלשינים באלה" — והכל בסודיות גמירה. ברחוב על יד המדרכה, עוד אחו רוצה לומר דבריו. אלא שאלכסנדר משתיקו וסונה לשלום: ,, אבל שמע נא!זה קונססיראטיני מאד. אנחנו החלטנו לגמור אותו. עליך להשתתף אתנו. אם סיפרנו לך את הסוד. אתה מוכרח גבר להשתתף אתנו. זוהי אכסיומה בגל העולם. מזה אין להתחמק. "ובעוד שהללו לוחשים לו לזה את דבר הקונססיראציה החמורה, הספיק גינתייט הלה לחשב לעצמו תשובתו ודדנו אתם ואמר: שמעו-!אתם שתיתם משהו. וזה לקראת פעולה נזאת הניחי להתחמם תחילה ולו במקצת. גם אני רר צה תחילה ללגום משהו לפני שנלך לפעילה, ביחוד לפני פעולה נזאת. — פרווילני!פרווילני)!_נגון, גנון) קראו שלושתם נאחד קריאת נצחון. - אכן>$. ל נבטל עתנו, נלך - אץ שלום לזרזם ולהוציאם מהרחוב הראשי שמרובים בו העוברים והשבים. תפס בזרועו של אלכסנדר והוביל ע"י כך את שלשתם לאהדהנווים היהודיים—אם של צדק אם של שלום לא זנור לו לליש הזקן — נדי _להכ־ שיי עצמם שם לגמור־כלשונם — עם שייננרג. בעל החנות הכי גדולה ביפו ושהלשי!על . _ארגוו הישוב" ושהנ־
חית במקל על ראשו קול ד"י יפה האדם הכי טוב בכל הארץ. עד מהרה הגיעו גיבורינו לאחד םשני הפונדקים של הפועלים (נך הם נקראו. לא מפני שקנינם של פועלים היו, אלא מפני שפשםשיהם שמנו מדמם של הסועלים הרזים. (את המשקה הזמין אברהם הנגר, כאילו מתוך הדברות מראש וכדבר המובן מאליו. אחרי שתיית נוסות ראשונות כדת, התחכם מיודענו שלום ולחש לחבריו שעודם יודעים להבדיל נין ארור לגרוד: חבריא. אם רוצים אנו נאמת שע&ייתנו תהיה _קונטפיראטי־ נית נהלנה, שיחשבו שאנו שותים לכבוד פורים, עלינו להתחיל לשיר לכבוד פורים _.. "פרווילינו" • — הזדעק לינלה . —יש לו ראש לסועל־צעירניק זה. " ומיד אחרי שתיית נוס נוספת פתחו כל הארבעה בשירת "שושנת יעקב' צרודה. ונרגיל, אם שרים. קושריס גם ידיים אל כתפיים ורוקדים. וכנר החלו להתקבץ שאר באי הפוגדק להצטרף לריקוד. והנה נפל אחד מהארבעה עט התחלת הריקוד. שלום והנוספים _קבאי הפונדק נבר מטפלים בגוסל, משכיבים אותו על אחת משש המיטות שבאותו חדר. והנה גם השני | שוכב "לרגע אחדי על מיסה אחרת ואחריו נם השלישי שעודו ממשיך ושר . שושנת יעקב צהלה ושמחה" וממשיך באותו ניגון בגרון ניחר:רק _ננמנם נ_7ע0 ונצא לפעולה* שלום " , שערמתו עלתה ביוו במידה שלא פילל שתעלה — ידע עתה ששומה עליו להישאר ללינת לילה באותו פונדק, שהכיר אותו היסב ולא היה לטעמו ולרצונו. הוא נשאר שלא לפי תכניתו ננזקר אותי יום, נו ביקש לחזור לפתה תקוה ומבעוד יום. הרי לא ישאיר _חנריו 13וורה נזאת וית-
חמק. אמנם, הללו לא יזדקקו נלל לעזרתו נשיחעוררו. אף-על־סי־נו, דימה ליש יחסי חברות מחייבים את הישארותו עד להתעוררותם. אם כי לא ידע מה יעשה בשעות אלה. השעה היתה נבר שעת בין הערביים. הוא הזמין משהו לאנול ואבל סה | שהוגש לו ביחידות ובהתבדלות. עם שאכל ירדה עליו עגמה רבה — נל תהפוכות היום, סה משמעם ן מהו אנוש אל מול תהפונות עיוורות של החיים?אל סול תהפוכות המקרים הבאים עליו במפתיע?ומה הוא הסיכום של יום| תמים בכל שניונותיו? מכאן היגון שבזעם והזעם מתון היגון. ומצד אחר, אלה המאושרים שעולם כולו נברא רק למענם והיופי שלא למענך נוצר. בעוד בוקר ברח שלום ליש משיע־ מים של יוס פורים ראשון מחוץ לבית משפחתו, ניקרי לו תופעות ובעיות ללא פתרון להן. הגיע למחשבות, ספק נעלות ספק תתיות. בסופו של אותו יום הצליח להרדים שלושה בחורים | טובים. אידיאליסטיים. אטלטיים שהשתכרו, ודאי מתיר שיעמוס. האידיאליזם שלהם לא מצא פורקנו. לא נמצא הסדן לעשייה הנכספת, גל הכוסף שבלבבות דמה ללהבות העולות לבטלה חשמימה. העשייה לכיבוש העבידה לא היה בה די לסערת הנעורים. מכאן _שפגאו את היום המתאים להשתכר בי. משכרונם נראה להם שנם פעולת רצח אפשר שתשמש חומד איכול ללהבס הפנימי למען העשייה הגדילה. כך עבו היום גם על שלום ליש בלי שיימצא חומר איכול ללהבו הפנימי למען העשייה הגדולה. היי עלוב מה עלוב ו הלהבות עולות השמימה לבטלה ש. לגיא