דבר, 18 מאי 1962 — מחול 700 האיים [כתבה]
מחול 700 האיים
111*13' _1_₪^^|||||^[|| |!|^1_^₪8 מיכ?*ל אוהד 1
ה"קוסדי 6רא"16: של 6זורי, 0התיאטרון העתיק ביותר באירוסה", כתיאטרון שלט שולטת פסורת ריאליסטית בריאה — ירושה מימיו של לודביג הולנד* נדול המחזאים שלנו. נבניין האחד שוכנות שלוש להקות: תיאטרון, או0רו?וגם בא־ לט. שמזגת על הבאלט שלנו ז כשנה שעברה רקדו (חינם, כמובן) בקונצרט חגיגי לכבוד ישראל. זה מכבר היי רוצים לבקר בארץ. אמרתי להם: אל תדאגו, אני עומד _לבייט בישראל, אדבר שק עם האנשים ואשתדל לארגו לכם סיור. עיקר כוחו של ד. באלט שלנו אינו בסולנים שלו דווקא — סולנים טלכים תמצא כיוס בכל ארץ בעולם — כי אם ב, קור־דה־ באלה, ' בעבודת־הצוות הנפלאה. אצלנו נרשמים הילדים לבית־הטפר לבאלט בגיל חמש — סובן, שהם לומדים נם בבית־ ססר רגיל, לוקחים חלק בהצגות — בקיצור, הילדים _הססבנימ עסוקים מבוקר עד ערב. כל אחד מהם יש לו מטרה אחת — רוצו?להיות סולן — ובכל זאת יוצאים מבית־הספו־ רק שלושה־ארבעה סולנים אחת לחמש שנים. בל תלמיד המתקבל בבית־הספר חייב לחתום על חוזה, היא רוקד אצלנו עד גיל ארבעים — ואז הוא יוצא לפנסיה _וחקשי לעשות כעולה על לבו. גם השחקנים חותמים על _חוזיס, אך הם אינם יוצאים לפנסיה אלא בגיל ששים וחמש. כולנו פקידי ממשלה. " אני שואל _*ת האורח, ברוב יהירות. אט _אמניו אינם מנסים מםעס לפעם לפרוק עול ולברוח מן הכלוב הממשלתי". כמובן, ואיש אינו מפריע בעדם. כל אחד נמאס לו באחד ר;ימי, 0כל אחד מחליט, שכך לא יוכל להמשיך, שהמזל סחבה לו במקום אחר דווקא. אך בסופו של דבר חוזרים כולם הביתה. ''
בראש התיאטרון הממלכתי עומדת לא הנהלה אמנותית, לא ועדה ;או חצי־ תריסר זעדות) ולא מועצה, גי אם מנהל יחיד (גט היא פקיד ממשלתי, כמובן) — פוסק ראשון ו_, 0־סק אחרון. ובעיני סם בייסקוב האם זו שיטה טובו!ז "כמובן! אין שיסה אחרת בתיאטרון. שתי פנים לדמוקרטיה: או שיש לך תריסר טבחים הבוחשים באותה קדרה ומקלקלים בכוחות משותפים את המרק — או שיש לך אחד אשר אחד־עשר האחרים סאמיניט בו ומוכנים ללכת אתו עד הסוף. לוויים או למוות. וכי מה קורה בתיאטרון המסחרי, שאנו נוהגים להשמיצו ל כל ערב נלחמים שט על החיים ועל המוות, וכל שחקן וכל פועל־במה יודע זאת. " עיניו יוקדות, ולפתע מתברר לי שה־ איש החביב והאדיב היושב מולי היא, לאמיתו של דבר", משיגע לדבר, " לוחנ טאסי לאידיאה התיאטרונית, כפי שהוא מבין אותה: "אינני מסוגל להבין שחקנים המעיזים לעלות על במה בתפקיד שהם בחרו בשביל עצמם. במקומם הייתי אני מת מרוב 0חד.. !אצלנו קובע המנהל, מי ישחק וסי יביים. קורה שהוא בא אל במאי ובפיו הצעה, והלה משיב: לא. זה לא ימתאים לי. ואז מושך המנהל בכתסיו: כרצונך. בעונה זו אין לי בשבילך עבודה אחרת. תוכל לכוח. מיבן, שהמנהל אמר לבמאי, מה הסיבות שבחר דווקא בו בשביל מחזו!זה. גם אצלנו זה לא הולר בלי הסבר. ובסופי של דבר נכנע הבמאי ומקבל את התפקיד — והתוצאות מוכיחות שצדק המנהל. " מה, תמיד ז בסופו של דבר יש לכל אדם בתיאטרון חוש מפותח מאד לדעת מה הוא מסוגל לעשות ומה אינו מסוגל.. .
בייסקוב מפסיק: . ומיד הוא מקים מ0־ ביב לכשרונו הקטן _גדר־תיל, מה?הרי על זו!אני מדבר כל הזמן!אם לא יימצא מישהו שיתן לני מפעם בפעם בעיטה הגונה, מעולם לא נצא מתוך ההסגר שלנו. מובן, שכל במאי אצלנו שואל את המנהל: אבל אתה מקבל את האחריות ז והלה משיב: כמובן. לשם כך אני נמצא כאן. אתה יודע, זה דבר נדול מאד בחיים: אדם המקבל על עצמו את האחריות, הנוות ־ ל'קומך עליו ותומך בו בכל כוחו. להיות מנהל, דבר זה דורש כשרון נדיר. עליו לדעת לבחור את הפחות הנכון ברגע הנכון, למסור אותו לבמאי הנכון ולהציגו באולם הנכון לפני הקהל הנכון. בריר, שגם מנהל טועה. וזו זכותו!גם אני דורש יד ח6שית, בעיקר לשגיאות שלי. סו?טעם בחיים בלי פיאסקו הגון ל אם הכל , _הולף תמיד. ומעשינו יהיו תמיד כסו השמש הזורחת יום יום — נחדל ליהנות ממעשינו!אט לא תעשה שגיאות, שגיאות רבות ודשנות, לא תזכה גם באותו רגע נדיר הבא לך פעם־פעמיים בחיים: אתה מוכן, אתה נשל, המעיין שבך מתגבר, פורץ — והנה ההישג הגדול שחיכיתם לו. אתת והאיש שדחח אותד. '
המליצה "חובה נעימת היא לי" היא על פי ... רוב הקדמה לקטסטרופה: נאום של שעתיים מפי נדבן אמריקאי או כיוצא בזה. גם בחלקי נופלות לא מעט
חובות . נעימות" מסוג זה. אין צורך להזכיר שמות. הדברים ידועים. אך אחת לעונה משחק לי המזל, ואני רשאי לתקוע בחצוצרה ולהכריז על מבצע שאני מאמץ בו בלב שלם. תקיעת השנה: הפיליפינים חוזרים. מי שראה את להקת . ביאניהאך, בעת ביקורה החטוף לפני שלוש שגים, אינו זקוק להמלצות שלי. טי שלא ראה אותט
צפייה לו חוויה נדירה, ואם כי נתבשרנו על פםטיבאל _מוסיקלי־דרמטי בקיץ זה, הריני מטיל ספק שיהיי בו מופעים רבים שיעלו על זה של הפיליפינים. אני מתייחס בספקנות רבה לכוכבים גדולים העושים אצלנו ביקורי־פתע, וטי שראה את פרנק םינטרה בהיכל התרבות, יורע למה אני מתכוון: כולנו ראינו אותו בסרטים, מוסיקליים ודרמטיים כאחד. _עובדה שהוא יודע לשיר ולשחק — לס־ _חזת לפני המצלמה. אם בן, לשם מה עלה על במתי רק בדי להדגים במשך שעה והצי שאיננו מסוגל למלא אותה ל עד איוו מוגטאן רחוקה הדרך!ועוד מלה על אותו ערב בהיכל־התרבות: האם לא הגיעה השעה שמישהו מן הממונים על כך בהסתדרות יבקר באחת מהופעות הצוות המקפץ והמטרטר, ששמו נקרא עליו ל מה שראינו באותו ערב היה חיקוי קלוש של להקת _כרמון, ואם כי אינני מחסידיה המושבעים של להקה זו, מכל מקום לא כצידה המלוטשת"מלוקקת שסיגלה לעצמה מאל שהתגלתה'' על־ידי אד _סליבן — ?רי מעולם לא ירדת לתהומות שכאלה.. .
ריקוד* חרבות, מכירת עבדים ושתילת אורז הלהקה הפיליפינית ביאניהאן
יחזור לפיליפינים. מנהליה של . ביאניהאן" למדו לקח רב _מכשלונותיהן של להקות אחרות. המחול העממי בצורתו ה י אותנטית שייר לשדה ולפונדק — אך לא לבמה. משום כך אספו את מחולוחיהט של 700 האיים הידועים לנו בשמם הכולל פיליפינים, ורקמו מהם מסכת תיאטרונית. המחול הפיליפיני ר!, א "ממזר, "וכסי שעוד שקספיר ידע (ב"מלך ליד, (''יש שהממזר חיוני בהרבה מן הבן החוקי: הפיליפינים רוקדים את הפולקה והמזורקה _והוובנרת הספרדית. ריקודיהם "כמעט'' סלוניים המזכירים את ריקודי דרום־אמ־ ריקה, אך הם גם רוקדים ריקודים סיניים, יפאניים וסלאיים. הם רוקדים ריקודי־ הרבות פרועים, מוכרים עבדים בשוק, ולבסוף — וזה אילי הרגע הנפלא מכל — הם מזמינים אותנו לכפר, שותלים את האורז בשדה, מבקשים מקלט מ_8ני הגשם ומקימים בית קטן סקני־במבוט. יש להם — היש דבר שאין להם ל יש להם כוריאוגרפית נהדרת. לוקרציד. _אורטולה, יש להם שפע של תלבושות
מקסימות (ציירת התלבושות, איובלה סאנ־ סופ, היא אולי הכוכבת האמיתית של הלהקו. (!יש להם צוות של צעירים וצעירות יפי־תואר _וגטישי־גוף — ומה ערך למחול שאין בו יופי פיפיל מאות שנים עברו על שבע מאות האיים מושלים ומהגרים מן המזרח והמערב, וכל אחד השאיר בהם את עקבותיו, בצבע. בצליל ובתנועה — ויד אמן גיבשה את כל ההשפעות הזרות והמוזרות ליחידה ריקודית-דרמטית. פרוש • המלה . בי&ניהאך הוא עבודה בצוותא. . ביאניהאך אינה להקת סחולות־עם במובן המקובל של המלה — אך היא עולה במזיגת היסוד האתנוגרפי עם היסוד הכוריאוגרפי על כל הלהקות _*עם־ סיות שביקרו אצלנו — ואינני שוכח את הבולגרים הנפלאים שראינו לפגי שנה. יש להם תזמורת מובחרת של מנדולינות וגיטרות, חלילים ותופים _אקסוקיימ. קיצורו של דבר: גם פי שמתכונן לבקר בעונה זו רק בהופעת־םחול אחת' חלילה לו להחמיץ את הפיליפינים.