דבר, 9 אוקטובר 1961 — לזכר נעדרים [כתבה]
לזכר נעדרים
זיובל שריד (לבית גרובר) רעיהו של יעקב שריד המשנה למ־ נהל-הכללי של משדד החינוך והתר ־ בון, 1אחותו של ראש עירית עכו יוסף נדיש, אסו של הפייטן ־וסי שריד ואהוח _לגושפהה הלוגית וענפה ב נולד 5<־ץ. ה בכפרנידח ' באוקראינה, ז'לוצק. סביבתה לא הצטיינה בחיים ציבוריים 'לא בתרבות כדלית או עברית, ואף על סי כן כאשר חוצגתי לפניה יום אחד על ידי סי שעתיד היד, לחיות עמיחח בחיים, הופתעתי מחריפותד, ומבקיאותח בספרות חעב־ ריפ חהדשה. בחנ"ך ובציונוח־החלו־ •1ית. כזד זד, הוברר לי אחר כך. הי(( הושפעה ממורה עברי, שנת־ ימים גלגל ולילות במקרה כדי לסביבתה להשתלם והיא כאוטודיקפ עשתה : . והימים היו ימי זעם וסערות, ימי שלחי מלחמת העולם הראשונה, המה ־ פכר, הרוסיה והעליה השלישית, שה־ דיהם הניעו אל העיירות הנידחוח. אז היינו בני ט"ז—י"ז והנוער היהודי המשכיל למחצה נסחף בסופוח סוע־ דות וסותרות אחת את הברחה. כפו המהפכה הדוםיח והמשיכה לציון ול־ חלוציות. הרבה נהרו אז לארה"ב ולמקומות נבדר? ? נם _חגעגועים אחרים מעבד להשתלפות לים. בינתים כהש־ כלה כללית _ולאזמיח. הלבבות נמלטלו חליפות עד שבא לפתרון: יום אחד הביאה העתונות ידיעה על פתיחת סמינר לימודים "תרבות" בוילנה זשלזשתנו שמנו פעמינו _ל־ ידושליפ דליטא. " קורת זכיתי גג לדור אחד עם שני הזוג ם אחדות . יחד למדנו תחח , התווכחנו ורקםנו אח חלומות הע־ תיד. רובל נתגלתה באפיה הנמרץ והיתר, לנו _כמצפון ובמצפן. כשהנ־ ברים וצו להתפרק קימעד, ולחזות בשעשועים, חדירח חיא שינה מעיניה וקיימת "וחגית בו יום ולילה. "בלית נדירה א י ך לא השתדלנו חצלחנ. יום לצעוד אחד בעקבוחיד שאל אותי "
מנהל הסמינר ד"ר שי טשרנא ז"ל: , מאיזה הזמר קזרצה זאת ז מימי לא נתקלתי בהתמדה כזו. זוהי . פינומך. " עם סיום לימודיה בבית המדרש לפורים עסקה עשר שנים בהוראה בפולין ואגדות התהלכו על יחסה לעבודת קודש זו. סיפרו, כי ההכנות לשעורים נמשכו אצלה כל יום יותר זמן מהשיעורים עצמם. לעבודתה, התמסדה נחרדת קודש עד שזכינו לעלות לארץ. אולם כאשר הגיעה המליטה משום מד, לתת,. גט כריתות" להוראה שלמענה הקריבה מיטב שנות עלומיה. איו 'זאת ני האחריות לגדל דור נאת, איתן בגופו ובדוהו, הבהילה אותה והיא נרתעה, — ומורח נאמנה' וחרוצה זאת הצטמצפה ונ־ עשתה עקרת בית• אד נדמה כי לא אמד מבני משפחתה הניע לפה שהגיע בזכותה. לב קשוב לזולת היד, לה ותמיד תיתה מוכנה לעזור לקרוב ולרהוק. לא אחד יצא מביתח מנוחם ורוגע. ביחוד נלטח סגולתח לכאוב את כאב הזולת ולסייע בחומר וברוח ובכל מה שהית בירח לשרידי. השואח פלדמן שהגיעו כי לארץ בימים . ־ סח הראשוני לי החבר ם לבואו ניסן לארץ, לפני 13 שנה, בא אליו בעלה של- חמנוחה ואמר לו נזו הלשון: , עם קיבלתי . י המטלטלים הוראה לביתנו םרעייתי , שם לקחת תהיה אותך עד *תסתדר בארץ. "אמר ועשה, ופלדפו שהד, אצלם. זפן ניכר וכל מחסורו היה עליהם. הם . גט הדריכוהו בעצה *ד שמצא את דרכו בארץ. המנוחה זכתה לראות בשחר חעצ־ פאות, להקים בית נאפו לתפארת ולחוקרה בהייה ובמותה. מתה בכ"ב אלול ורביט מאד השתתפו בחלוייחה כיאה לח. מיכאל גלכוע
גדעון מליניאק _£;ז רגע ואתה שוקע נדמדומי־יגון ושואל: כיצד.. קרה הדבר ז והרי נער זה;שכל נולז נשרף נלהבת הוו־שיח, *עיניו בודקות וכל הווייתו מתעצמת לנגד עיניך כאומרת: , לא תנצתוגי"! והוא *תה י ההל־ 8ל_* לטעום תסיסה פכופ־התייפ _וקדתת־יציוה הגדולה וזה -י-ניצר הוכרע על־ידי הגורל ז ?:איש הקצוות חירו גדעון ואיש הפ־ עילות לשמה. אחה חיית שואל אח *צמר כיצד הוא יכול לפעילויות חשו־ נות וכיצד עשר, את אשד עשה באמונה. כשלימות ובהתמדה!די היד, _ליתן בו פנט חטוף כדי הבנה שלימה לעקש־ גות. לאי־הכניעה, לקושי — ויחי חגדנל בינתר. הוא הקדיש לכל פעולה מזמנו היקר בשבת־שחוק נסוכה בפניו המאירים ואלה הינחואותו ;נכל הפעולח . הציבורית שבהן נגעה ידו. רונ - הבו_*ו הכירוהו בתינת קנקן *אינו מלבר במלגוהוא זכה להערכת חברים על העמדה הנוקשה שנקט נה צאשר הגן על דעה מדעותיו, אך הק־ רונינ?!"אליו' חשו בדבריו חמימות־אפת, ואמנם הריעות הכנה והנאמנות שלו גאו לידיניטו '' מי קד נעיתות . צרה שבהן נראה חאמיתי בכל יפי נשמתו. י היה מפעילי אגודה , נוער לנוער" מגהפוביט והמעולים. בכוח מרגו הצ־ ליח להלהיב ולארגן דנים לעבודה בהתנדבות בסניף _מגן־דוד־אדום חיפה. !זוא אירגן קורסים של עזרח־ראשונה לתלמידים והיה האחראי' להופעתם הס־ דירה של הנדיו לתורנויות ולחתנדנות. כל אשר בא עמו במגע נמ. ד. א. נהנה _פחביבותו, ופסקרגותו הועיר־מקצועית ץמהבנתו העמוקה ומאהבתו לאדם. וכאשר קיבל על עצמו תפקידים במועצת תלמידי בתיח"ס חחיכוניים (פ. ת. ח(. השובים אירגן בחצלחח לנוער רבח ובלט מפעלים במסירותו תרבותיי לתפ־ ם • קיד זח ביהוד בזמן שביתת המורים .. חנחו עומד לפני חמשך ליסודיו וחמ־ שך מסכת חלומות. וחגשמה, ובפתע נקטף שלא בעתו — וחבל מאד. המחלה שכירסמה בו נל העת ואשר נת-:-נדח חזקה ? נאחרונד וכבדים חצער , הדנירתהו והאבל . . המורה הא _<- ,. <'־...,. ;. " •., יופי כן־דק
?? מנוסו ירוהם של נחלת־יהודה גד0י וראשו!־ *. ציון נעקרה דמות ציבורית חביבה. איש העבודה וטוהר המידות, אדם . שמידותיו האציליות ותרבותו הנפ־ :שיח היו לסמל בעיני רוא־ו וכל הב־ . י אים עטו במגע. י נולד בארץ בשנת חרע"ב. חצי שנה גלאחר שעלו חוריו מתימן. _בן למשט־ חח ותיקה אשר חתעוררותח לעלות *לארץ החלה עוד לפני צאת _חמנוח *־"יבנאלי ' לתימן. על משפחה זו, , שמנתה אז שמונה נפשות והתגוררה 'נסוכות וברפתות אצל אכרי ראשון־ לציון, עברו בארץ גלגולים ותלאות :לא יתוארו—. רעב, _יסורין ומחלות . שנפוצו - בתהילת בניינה של הארץ : ?ובכללן לי " הפשסחח הקדחח על ? . בשנת אדמת תר נחלת־י "ף ה חודה _תנח־ , 'י. _ינ רנשד י . או על ידי חונני־ציון, ותוך יובל , :שנלפ.. גדלה והסתעפה וחיכתה ;שרשים. הבנים שזורים ומעורים בחיי 'העבודה והכלכלה ואביהפשפחה. אפ־ *ריפ ז"ל, אשר בהשווו ימלאו ארבע ;שנים לםותו בגיל . 68זכה בחייו לד־ ;אות חטישד, דורות 'וצאי חלציו , ; . — שנעים אחד הבנים ננים , . היה נכדים מילדותו ונינים. תם י וישר רוחם, , י • אד"גדל. במצוקהוהתקיים ' נסבל וחי !נמעט על _לתק צר 'ומים לתץ. לפני *;גמה שנים הותקף גם נמהלה ממארת ; ; ' ועליו וקרוביו - עברו ידעו יפי אפנ ענות י ם את קשים י הצפוי , רופאיו לו, *או, הוא רצה בכל לבו לחיות ונלהם ?בל!?זיף נפחלמ עהלטו וגברה עליו
ויום ליום. היד. נעים הליכות ואהוב על כל *דפ שתכירו. ביתו בנחלח־יחודה היח וחוח לרווחד, וטינול בכל נצרך למעל!, מיכולתו ובלי :ל חבדל. היר, מסור אד לכל פעולה שנקרא לה. ביהוד א0 בה היה יכול לעזור או להביא תועלת. חיה פעיל נועדות שונות כמוסדות ההסתדרות ומנאמניח וסעי ־ ליה של מפלגת פועלי ארץ־ישראל. חתרחק מכל רע ודבק במסורת אבו־ תיו לא שמר בלבו טינח לשוס ארם •חיח מוחל וסולח לכל מי שפגע בו כדברים קשים. גם על מעבידיו וחב- ! . -לעבודה חיה אהוב ־חם חיבבו *ת ישרו ואת הגינותו, שמחו בשמח־ ו וכאבו את כאבו. היה בעל משמעת מופת וחרוץ בתפקידיו. לא _חאפין, י קיצו מתקרב ותכניותיו _לחפשך ?זייו חיו רנות. נם ביומו _חאדרון, כשבני משפחתו עמדו מזועזעים סביב _כטתו וכאבו את סבלו, לא פסק מלח ־ גות בעתיד, וד ק כשנזכה כ• הזא נחו! ברגעיו חאחרונים פלט מסיי בכבדות שלום לפשםחחו, לאחיו, לקרוביו, לח ־ כריו ולכל מי שהכיר אותו. בחיותו _םקונל על חנריות וידוע בתכונותיו הטונות זבח ללויח רנת־משתתפים ־המונים בנו אח חסתלקותו מתוך כאב בן רב ארבעים . ותשע היד, בפותו. חש־ איר אחריו אשה, שחי בנות נשואות עמ שני נכדים, ושני בניס אשר אחד '"יי "0י* טגה"ל• נפתלי ־דפי חובא שלמה למנוחות צאלח בירושלי גבאי ם, חכם חורני, מחנך ומורח, משורר ופייטן ומחלוצי חשפה העברית החדשה ב-
בן . למשפחת גבאי אשר במשך ארבעה דודות חעמידח לקהלה היחו־ דית בבגדאד אישי צימר ומורי־ הלכה. אביו, ר' צאלת שלמח גבאי ז"ל, חיח בזמנו ממניח' יפודור. חחי־ נוך העברי בבגדאד וגבאי־צדקח. אשר עשרות שנים ריכז בידו את התרומות שנשלחו סכל קהלות ישראל באסיה לקיומן של הישיבות הנמצאות ליד מצבות קבורתם המסורתיות של עזרא הסופר, •יחזקאל חנביא ויחושע _בךיהוצדק כהן־גדול שבעיראק. כן ריכז בית את חקופות שנועדו למוס־ דות הצדקה בארץ ישראל. שלוחי ארבע• הארצות, "שביקרו בבגדאד לעתים מזומנות, רהשו לו אימון מלא וראו בו את בא כוחם בחלק זה של חמזרח התיכון. ננו המנוה, שלמה צאלח, הלך נדרך אניו ועוד בראשיח צעדיו במק־ צוע העבריה ההוראה שנצטסצמה התמסר לחנחלח עד אז חשפה רק בלימודי חתנ"ו במוסדות _החינוך שב־ בבל. הוא חיבר והוציא לאור בבגדאד את המקראה העברית הראשונה והביא לילדי ישראל את בשורת התחיח הלאומית בארץ האבות. השירים שחיבר נקלטו בכל בחי הספד של הקהלה. בשנות העשרים נוסד בבגדאד בית הספ ר העבר י ,, כרם ילדים" והמנות ניהל אותו בשפ חקהלה בכשרון רב. על דרנו בהשגת _התינוץ העברי נערמו מכשולים דנים נגלל ניגודים שנת ־ עוררו בינו ובין ועד הקהלת ואשר אילצוהו ?לפרוש מתפקידו ולהקים נית־פפר עברי עצמאי שנקרא , כרם שלפ ה. "בנית ספר זה הפשיר בפעולתו העברית, על אף המלחמה שהכריזו שלטונות ההינו!־ העיראקי על ליפוד השפה העבריה בבתי־הספר של אולם הקהלה כוחו . הפיזי לא עמד לו, ובעודו כדפי ימיו לקח במחלה ששיתקה את גופו ואת פעולתו המבורכת. הוא זכה לעלות לישראל לפגי עשר שנים במבצע , עזרא ונחמיה" ובתקווה להפשיו בפעולתו החינוכית בארץ. אך פאמצי הרופאים להצילו לא הועילו, והוא נשאר רתוק למיטת חוליו. עד יומו האתרון. 'תלמידיו הרבים ופעריכי פעולחו העברית, מוקירים אח זכרו. עזרא חדד
שלום תגיר אהנ אח החיים ונולד במזל מלחמה. לנו קראו לו שלום. חלק גדול מחייו עבר במלחמות ו פיחטח העולם בצנא הבריטי , ב"חגנה. "מלחמת חקופפיוה _יכאחרוגי, מנה"ל ב־ד, 194בחיות' ביוון, נלקח שני בידי הגרמנים ושנה נעלמו עקבותי י ולא ידענו אם ח- הוא או מח. אפי. אשר דאנח לחמשת ילדיח שחיו בצבא. לא דיכרח עוד עליו ולא הוזכר שפ־. יופ. אחד בא אני הביתח, זקן, גב פרחים ביד., ננוס אל חחדר שבו ישבח אמי, שלא אפי וחחחי הבינה - רוקד מה קרח עם , חפרחים שאלח . אותו, שמואל., האם חשחגעתי הוא לא חססיק ורק לאחר רגעים צעק: שלום חי!או _חתעלפח אפי. כשחזר לארץ פיפר לנו את כל חתלאות שעברו עליו: בריחה מרכבת סלאח שבויים אשר הועברו מיוון לגרמניה. קפיצה דרו _חחלון עם חב־ ריו, חיריות שירו עליהם הנרפנים והדרך חזרח בלילות ליוון. חוא תיאר לנו איך תתחבאי ביום וחלכו בלילה. איד אכלו את עשב־השדח 'את צפדעי הביצה שתיו מבשלים נתוו נובע־ פלדה. איך טיפלו בהט היוונים _יפ־ז כשהגיעו ליוון פצועים והולים ואיך כאשר הבריאו, נחנו להם כסף ושלחו אותם לסלוניקי ושם דאנ להפ ועד העדר, היהודית ושלח אותם בשידה בלילה לתורכיה. בשחגיעו אל חקונ־ סול הבריטי _בקושטא לא האמין לחם ואסר אותם כמשהמטיס ער שתניע הודעה מהארץ שאמנם _אפת בפיהם. כששוחררו ונשל"ו הזרד, לארץ קיכל אוח חצסיינות מחמלו הבריטי. את כל הסיפורים האדר חיו חילדים שופעים נעינייפ פחותות, מביטים על דוד שלום כעל גיבור יאומי והחנאו בו. ולאחר זאת עבודתו במחתרת ב-הג-נה• שאף פעם לא ידענו פחי אה כל קיבל בצחוק ותמיד חיח שפח ואומר";אותי לא יקח השד, אני אמות תשעים נמו . " וחנח אבי י ח!א בשיבח חוא . נלקח פובה, תי בן _ך חמישה רגעוםוכשחוא . צעיר ובריא, בדמי ימיו. בן 45 למה י האס באמת. לא יסתובב י ותר לארכה ורחבה של ארצנו הקטנה ויספר על גילויים של פינות־הטד הדשותפ הם
ויאפר "טפשי אלה חנוסעיפ לחוץ־לארץ לחפש נוף יפה. הם אינם מכירים אח ארצנו"! היא חיח . הבריא עייף ואיש וחחזק, לא שאף י דע פעם על זאת לא . חלה, בא עליו השבץ ולקחו ז קשה להאמין. י *יונח
משה גלולה מת בפתע לפני חודש, עדין נפש, נעים הליכות זאהזב על הבריות . זלא מרץ והתלהבות יחדור _רצון־עז להיאחז בארץ ולהיפנות בין בוניה. עלד, ( ב־, 1936עבד תחילה נ"הבורת השומרון" בהדרה ואחר־כך עסק בכל עבו־ דות של בניין. ליפים עבר יעבור בבית חרושת _. פניציה" בתפקיד אחראי. ובכל לבו חיר קשור אל דפועל ואל עמלו וראה נו את חפסד של בניין הארץ ותמימה. ניחן נחוש־הופור ונעליצות חייט, שליוזחו בכל דרכו 'זוכרו כחוט השני במגעו עפ חבריו בעבודח ובכל מקום אחד. תכונה זו לא עזבתחו גפ כאשר התפתל בכאביו ליד מכתבתו בעכידד. היה חבר שוב ומסור לרעיו !:תקרב אלי חבריות, מסח אוזן לנל פר ־ נפש ותפיד נפגאו בפיו מלי־הרנעה. בן 56 בםותו . 5. 2 ". ש,