דבר, 14 אוקטובר 1960 — מבעיותיה הראשונות של דגניה [כתבה]
מבעיותיה הראשונות של דגניה
מאי!גדעון פאמט
לאחר שסייו במשו חמישים יוס בארץ־ישראל, פיוסס אחד העב, בחוברת ביס!תרע"ב של , חשלה, "מאפר נשם , פר חכל, "בו פיכס את רשמי סיורו בנימת סיפוק, שחיתה מהולה במידה לא מבוטלת של ספקנות. באחת מהערות השוליימ למאמרו כתב: ;-ש עוד כת של , פועלים קבלנימ' ה־ נקראים בא"י , קבוצות, 'והם אלה שעובדים אדמת , הקרי הלאומית' על יסוד ידוע של שותפות. אבל זהו נפיון שתוצאותיו עוד לא נתבררו, ובכל אופן אין לקווה להחכ-שטותח של שימה יו, עי שתוכל להביא שינוי -עיקר בשאלת הסיעלימ בכלל .. "סיכום אהד של המישיפ שנה, מעלה בבירור את טעויותיו של הסופד המהולל. הקומונה ההומאנית באה אמנם לאןם־ג'וני כשהיא מצהירה בבידור 21) כוונתה לעניי עבודה שיתופית יעצמית, אד לה לעצמה לא היה ביוד באילו דינים בייוק תעשה זאת. בשלב הראשון הנהיגה, כיבד שהובן מאליו, עוי מתקופת חיוה המשותפים בהייה, את הקופה, השירותים והציינה המשותפים, אולם מנאן ועד לפירי החיים וחעקיונות הקבוצתיים בדדד של לימוד שוטף מן _הנסיון ולא בדרד של קביעה מראש. נק-'!; זאת הובהרה היטב על־ידי " תנחום , חנפילוב בכתבו בגילוי לב, במלאות 25 שנים לדגניח: , טייח־ םיט לראשוני הקבוצה יותר תוכן ומחשבה משהיו להם בשעת יצירתה תולים בהם נימוקים דוהניים שלא ירעו אותם אז, אלא בשיעור מצומצם מאד. " ואמנם, רוב עקרונות 'הקבוצה הראשונים, שהפכו מאוחר יותר לשיגרתה היומיומית, נולדו מתור ויכוחים ממושכים ובמקבות לקחיום רבים של במיון חיים. יוסף מסל היד, היחיד, שהגה תכניות בשטחי המשק והחברה הדגנ־ יחי, ים, בטרם התעורר בהם הצורך המעשי ובטרם עלו על הפרק. כך, למשל,, גם בוסל באחת מאסיפות ההבוים, שהתקיימח כתמיד בחושת החמר, ותיאר בפירוט אח חינוך הילדים ב"יאסלח" ואת סדר יומה של האם, עוד לפני שנהקיימה במקום החתונה הראשונה. -, גול המת ההפרות ונפיטת ???
., ;? . היי. המשפחה הבעיות הראשונות שנתעוררו נשאו בעיקר אופי הברתי והן בסתרו בדרך הקלאסית של דיונים סוערים וחילוקי. דעות, אשר פינו את מקומם להחלטה מגובשת ויציבה, שהותירה אחריה מפפר דעות של מתנגדים. דיונים אלה עצמם, לא רק ? ההתלטות שנתקבלו בהו, הפכו מא!לאחד הנכסים החשובים של הקבוצה הישיאלית ולאחד האופייניים לה ביותר. יונמה טובה. לנד היתה פרשת הנשיאים _ומאומה של האשה במשק. 'האנומליה חיחידה בהייה הבריאים >ל הקומונה ננעה מהנחת חלקננבד של . החנרים, ני הנישואים והילדים שיבואו בעקבותיהם, יענבי את התפתחות הנקודה• במייה לא מועטת יש ליחס. י סברה זאן1 להרנשת אותם ?י מח־ ברים, שקשרי הנשואיש יביאו לשבירת ז>קקורים ההדוקים ביו ההבדיס וינרמו הסתגרות הזוגוח. 'החדשים, במקרה איזי ' לפחוח חצט " נגו. היחםים בין אחד החברים וביי", הקוטונה, נאשר הלה
היה פורש בערבים ונוסע לבקר ידידה במקום מרוחק. במצורף להרגשות אלד, חניעי חברים את דעתם, שהנ־ שיאיפ יפריעו לעבודת האמהות וש־ תנאי חתיים חקשים של הנקורח אינם מאפשרים גידול נורמלי של ילדים. אופיינית לגישה פסקנית זאת חיתח דעהו של שמואל דייו, בשנה חשניח לשהותה של חקומונד, במקום. גאחח האסיפות הציע דיין, להפתעת חבריו, להקפיא את התמות ההבדים למשך המש שנים עד לביסוסה של הנקודה, דעה זאת חמחישה את האבסורד שב־ נסיונות למניעת הקמתם של תאי־ משפחה בדנניה, ועמדת המתבגרים חפנה עד מחרה לחיפושים אחרי דרד להתאמת חיי־משפחח אל תנאי המקום. שנה לאהד שהשמיע דיי!את הצעתו נעינה ביגניי, ההתונה הראן שונה, חתו נהם של טרים (אוסטרוב־ סקי) ויוסף ברץ, ושבועות מספר אחרנו נשא שמיאל דיין לאשר. את דבורח (_יטולונסקי. ( גד בפחדה השאלה הראשונה, שאלת הנשואים, בדדד שהוכתבה על ידי המציאות. אך לא היתה זאת השאלה האהרונה שעליה היו צריכות נשי־ דגניה להיאבק. בלי שינסו להסוות זאת הביאו עמם רוב הברי הקומונה מבתיהם את הדעה. ני מקומה של האשד, הוא במטבת, דעה שצרפה למדי בהשוואת לדעותיהם חליברליות של ההבדיס בנושאים אהרימ. ההברות. שע!בו את בתיהן ביו השאר בגלל גישח !את, נפגעו קשה בהיתקל!בה בארץ. אהד היוצאים מכלל זד, היה בוסל, שאמר באתת _ההודמנו־ יות: שאלת האשד, היא שאלת חינוך ?!דור החדש בארצנו. להמשיך את חיינו כמו בשניפישוק — זאת אומדת לגדל בארץ דור תגרנים. מוח־ דיט יחזלי־דזח נמו בגלית טמש. האשת לא נולדח רק כדי לשרת אח הגבר., אלא היא צריכה להשתתף בכל ענפי חחיים. ואנחנו הראשונים צריכים לחולל את המהפכה היאת. "
כאן נפתח מאבק הדש, שבא שוב למלא הסר בתקנונה הצעיד של הק־ נוצה. הנשים טענו נתקיפוח, ני אין זה מן הצדק שעמדתן תוגבל למטבח כה בשעה שחובותיהן שלליט לאלה של הגנריט. נאשר חוקמו _חמשנוחלת הראשונוה היתה השאלה דחנה יוחד: האפ תחייב הקמת המשפחות את ניתוקן של הנשים מהעבודה . דיומ־ יומית. 1 ראוי לציין, שמאבק החברות הראשונות לניבוש מקומן בחיי החברה של הנקודה לא נשא את האופן המקו־ נל של מלחמת נשים לשוויון זכויות. במובן שרווח אוחד, תקופה באירופה ובארצות הנרית. הן לא שאפו נלל לקחת הלק בניהול עניני הקומונה ולא , נימקו את דרישותיהן בטעמים עקרוניים־נלליים. רצונפ היה., נפי שהגדישו, להרגיש את הלקן בהקפת הקבוצה. לחיות שוחפות־נורל מלאות בקשייה. במקרה אהד, של שדה מלבין, נסתיים העניין בעזיבת דגניה, כשלא נתמלאו דרישותיה?מרים ברץ זנחה במלחמתה שלה והדרה לעבודת הרפת, שם חמשיבה לעבוד גם נ־45 חשנים שבאו אחר בך. עם _חצטרפותן של נשים נוספות לקבוצה י הובלט חסרונם של כללים ברורים ביחם למקומן של החברות:
בחוזה, שנתתם מאוהד יותר בין דגניה והמשרד הא"י, לא כללה רשימת התבריפ את שמות החברות. הללו דרשו לנלול את שמותיהן יאיימו בעייבה. טענת החברים היחה, שב־ תיר עיבדיח המטבח אין שמית החברית שמחוץ לקומונה מעבייבו של חמשרד, וזכותם לקבל משכורת ותו לא. רק לאחר דיינים סוערים הושגה פשרה. הוסר הבהירות במה שנוגע למקיפן של החברות בקבוצת מצא את ביטויו הקולע בועידה הנבחרת הראשונה של הפועלות, בסיוו תרע''ד במרהביה, בהשתתפות 23 צירות שייצגו 209 פועלות. באחד מהחלטות הועידה, שמחחה נגד חמצב תקיים, גאמר בתמימות: , הקבוצות הקייפות וחעתידות לחסתדר צריכות לחיות מורכבות מחברים וחברותי. היפופיפ פפרשת ההינוך בעיר, אחרת, שלא מצאה את פתרונה והפכה, מאוחר יותר, לאחר הפרטים הברורים ביותר של שיגרת היומיום הקבוצתית, היתה כרוכה בחינוך ?הילדים. חינוך הילדים היה קשור במידה רבה לשאלת עבודת הנשים, כפי שהוזכרה לעיל, וגם כאן היו הדעות תלוקות. מלכתהילה הושמעו דעות בעד הינוך משותף כפתרון לתעסוקת האמהות. דובר!הראשי היה בוסל, שהסתייע בתמיכתה של מרים ברץ בתביעתו לשחרור. האם מדאגה מתמדת לילדיה• דעה חדשנית ואת שיותר מרוב אחיותיה היתה נוע־ וו!ותפרת תקדים. הדהימה חברים דא מעטים, שראוה כנוגדת את הטבע האנושי: , האם חייבים חיים תקינים
בקבוצה להתבסס על ניתוק הילד מ־ "אהבת אם , "7שאלו. . 'אולם בם התנגדות זאת, ממש כמו ההצעה עצמה• באה ללא נסיון קורם שיוכל להצדיק אותה. כבר בהיוולד הילד הראשון בנס של מרים ויוסף ברץ, גדעון, נתברר שחינוך הילי וגידולו בידי אמו בלבד כרוי בקשיים, שהיה בהם כדי לעכב את התפתחותו, מרים ברץ הלתה וגמצאה בטיפול ממושך בבתי־חולים. כשהבריאה היתה לוקחת את בנה, להפתעת חבריה, למקום עבודתה ולכל אשר פנתה והילד היד, שונן תדירוח על ערימה קש ברפת, שעה שאמו היתח עסוקה בח־ ליבה. תנאי גידולו נראו תהילה כלא־ י נורמליים, ובהיותו ילד השעשועים של הקבוצה בולה, שהבריח לא היססו להעירו בכל שעה בלילה נדי להשתעשע אתו. כשנולד הילד השני, משה, בנם של דבורח ושמואל רייז. חחל חינוך הילדים לעלות על פסים מסודרים. לאחר הולדתו נעשח נסיוו ראשוו לגדל את שני הילדים יתד, ואף כי _נסיון זה נכשל, נרכשה ננר ידיעה מספקת נדי להבטיח לילדים הבאים חינוך שגור וחקין. עד כמה הטביעה דגניה את חותמח על שיטותיה של הקבוצה מאז " ואילך אפשר ללמוד מן העובדה, שח־ כשלון הראשון של חינוך שני הילדים יחד, שםיבוחיו היו במידה לא מבוטלת אישיות, גזר את דינה של הלינה המשותפת בדגניה ובקבוצות אחרות עד היוש• כפי שחוחלט אז, נן היום, נהוגה בקבוצות אלה הלינה המשותפת מגיל 11 נלבד, ועד גיל זד, גרים הילדים בבית הוריהם. גם
התינוך המשותף התעכב בגלל הכש־ לון הראשון, והוחל נו ךק ב־, 19!9 כאשר נולד למשפחת ברץ ילדם השלישי. בל עוד בשטר היקפה הקטן של דגניה היו אלה עיקר הבעיות שהע־ סיקו את חבריה. אותה תקופח לא התעוררה עדיין בעיית גיוונם של ענפי המשק שהפכה מאוחר יותר למוקד הדיון המשקי: עוד לא התעורר הצורך בהרהבת המסגרת הארגונית! עדיין לא התגלעו חילוקי הדעות שהביאן לעזיבה של שנת תרפ"א וליסוד מושב העובדים נהלל. כאשר נפתרו השאלות הראשונות יפשהפכו חיי הנקודה לאינסנסיבייפ ייתר, צצי יעלו הבעיית ההדשיח. אחת המעניינות שבהן כרוכה בלידתה של שגרת הארגון והניהול הקבוצתיים מתוך האימפרוביזציה האדמיניסטרטיבית, שהיתה מנת הלקן של השנים הראשונות.
הפהד מפני , הנהלה• אום־ג'וני קמה כתגובה לשיטות הארגון יהניהול של הוות כנרת, כפי שייצגו על ידי המשרד הארץ־ישראלי, ובעיקר על ידי המנחלים שנשלחו מטעמו. עובדה זאת הטביעה את הות־ מה במשך זמן ניכר על חיי המשק וההכרה של הקבוצה, לאנשי הקומונה היתד, זכורה היטב השביתה הסוערת נגד ברמז, האדמיניסטרטור של חוות כינרת, והיה מנוי וגמור עמם להימנע ככל האפשר מתלות בהנהלה חיצונית כלשהי, ומד, שחשוב יותר — לא לעודד גופים מינהליים בתוך חקבוצר, עצמה. בשנים הראשונות מולאו כל הפונקציות המינהדיוה על ידי אדם אחד, !!'התאים לכך יותר מכל הכר אחר בקבוצה. היה זה יוסף בוסל. שקיבל על עצמו, מלכתחילה, את כל עבודות הניהול: קשרים עם חמוסדוח המייש־ בים, הנהלת פנקסים, התני ל־. ;-־. - ביצוע קניות 'וריכוז תכניות המשק. עבודה זאת. שעשה נוסף על עבירת־ השיה, התבססה על האמון והכבוד הרב שרחש־ כלפיו החברים, בהכירם את יזמתו ובידעם חיטב את סגולוח ההנהגה, התכנון והמשא ומתן שהו־ כיח- בוסל היה גם אחד משני החברים שידע עברית על בוריה, והיד, מראשי המדברים באסיפות ההברים, כשהוא נוקט, בררו כלל. טון הקיף, אוטוריטטיבי ולעתים אף עוקצני. בחושת־חהימר שהועמדה לרשותו ניהל _בופל חליפת מכתבים עניפה עם הד"ד רופין _וווד''ר טהון, ובהתכנס החברים לשיחות ולהחלפת דעות היה קורא באזניחם את תשובותיו של המשרד הא"י ומנחה את הדיונים שהתנהלו בתוך כף". לא לכולם ישנה אותה דאגת המהר, דאגת הקיום של הקיבוץ בעולם אשר מסביב. והדאגה הזאת היא אשר קוראים לה בקבוצה: הנהלה, "כך כתב בוסל באחת ההזדמנויות,. המעמיסים על עצמם את ההנהלח מנוצלים מיחד החברים. אלה אשר עובדים לשם עבודה סתם הם על פי רוב פסיביים. גם שבעים רצוו במידת ידועה. "
בתחילה נראה ריכוז סמכויות הארגון 'בידי אדם אחד כמוצא נאות כיותר לסלידתם של החברים מפני , אדמיניסטרציה" פכל סוג שהוא, אולם במשך הזמן, ובעיקר לאהד מותו תטראגי של בוסל. שטבע בכ־ נדת, התעוררה הבעייה מחדש. הה־ ששות בעניו זה הובהרו היטב ברברים שכתב אחד ההברים לזכר בוסל: , הנה תגדל העבודה, יהיה צורד באיזה סידורים םיוהדים. בהנהלה. יהיו פועלים ישנים יחדשים, הברים ופועלים. פחדני שמא תיפגפ' החרמינ־ יד, והשלום הפנימי במשק. פחדני מפני המלה ה נ ה ל ה. " ניוונם של החיים החברתיים והמש־ קיים בדגניד, ניצח את הפחד. גידול _מםפר חחברים יצר בעיות־חברח חדשות!הקמת המשפהות עוררה שאלות הינוך!הנטיה להוסיף ענפי משק, בעיקר מטעים, העלה את עניני המשק מעבר ליכולת טיפולו של אדם אחד. כך נולדה שגרת הארגון הקבוצתי כסי שהיא ידיעה כיום. _בסמוך למל־ המת העולם הראשובה הוקמה הועדה הראשונה, ועדת־הפשק. במשך הזמן חל פיצול הדרגתי בסמכויות הארנו־ ביות והללו התחלקו בין הברים בוםפיט, ובמקרים מסובנים יותר — בין ועדות מיוחדות שהוקפו לשם כך. הת־ פחחות זו הפכה את _דמווזו ש_% הפעיל. העסקן, שהתגלמה בצורה כה שלמי, באישוחו של בוסל, לחל? בלתי נפרד של התמונה הקבוצתית. אולם ריכוז הפמכויות נשאר נחלת הקבוץ, והקבוצה גם להבא. רק היקפו של ריכוז זד, נשתנה. בה בשעה שנתחילח היו הסמכויות מרוכזות בידיו של איש אחד רוכזו בתקופה שלאתר מנו בידי בעלי תפקידים!נוספים ובירי ועדות שמטבע הדברים נטלו לעצמן זכויות הכרעה גדלות והולכות. היתה זו אחת הסיבות שהולידו את העזיבה של תרפ''א, כאשר חברים שוגים סברו שהיקפה הגדל של הקבוצה מתחיל לתת אותותיו בתכונותיה הראשוניות.
לקראת סוף העשור הראשון לקיומה עוצבה שיגרת חייה של הקבוצה נסיין השנים הראשונות הוליד בהדרגה את הפתרונות הרצויים ביותר לבעיות היומיופ בדרד של בדירה מבעית, וצדדיה השונים של שיגרה )את, שהפכו מאו כה מוכנים מאליהם, הוכיהו את הצדקתם הפנימית כשהם נבהניט בתנאים של מציאות יומיומית. ־ היתח זו, בלי ספק, אחת _מתרומו־ תיה הגדולות של אפ הקבוצות להת־ ישבות השיתופית בארץ.