דבר, 8 יולי 1960 — יצחק -ו*לק1סק> [תמונה]
יצחק -ו*לק1סק>
(עם פתיחת בית וולקני בפקולטה החקלאית, חמש שנים לפטירתו] מאת ילסך שפירא
יצחק וילקנסקי (וולקני,,, (א. ציוני" — סייפא -. ספרא. איש הקרקע ואיש הרוה, שכל־כולו היה דבק לקרקע, לחקלאות . ־לבעיותיה. למשק ולהתפתחותו, לדאגת הקיום, ועם זאת נישא וחי בספירות הספרות וצר כיוצר. אספקלריות ודמויות מעולם הספרות, איש איש וייחודוהמשק החקלאי וחיי התרבות והרוח לא היו לו שתי רשויות נפרדות, לא שיצא מזו ונפנס בזו, לא עולמות רחוקים שצריך לעבור מזה אל זה וכל אחד מהם שונה הוא . ויש לי כניסה ויציאה מיוחדת!לוילקנסקי־ציוני היי אדמה ותרבות, משק . חקלאי. וספרות — עו־ לם אחד, ששלמות גו. ואם פגמת בא־ חד מהם הפגימה נוגעת ופוגמת גם בא־ " הר. כי איו יצירה ספרותית, שהשם יצירה הולמתה. מבחינת מהותה ותכנה ומבחינת ערבה הלאומי־אנושי. אפ אין היא נובעת מיסוד־היסורות, מקרקע המולדת, המעובדת על ידי בני העם. וכך יגדיר א- ציוני את קשר התמיד בין האדמה והספרות: מהאדמה מתחילה ספרות ובגובה יבולי האדמה תלוי גובה יבולי הספרות. ביצירת כלכלה לאומית, נריאה וחסונה, בוראים את החרבות, העבודה, שבלעדיה אין כלכ־ לה לאומית. — — בכוחות האדמה תצמח מעצמה ספרות, אחת היא אם תהיה עמוקת־תרבות או ספ־ רות־בר!אבל גדולה תהיה. איתנה כאהד מבוהות־בראשית — — רשות אחת לאדם וליהודי תברא גם כשבקורח־המקרא תהי אסורה, אם בנינו בעצם ידיחם יפלחו את האדמה ובעצם ידיהם ינקרו את הריה, יהיו נשמות, יקרעו ימים ויפלס. ־ נתיבות _באויר, ישלטו באי־ תני־הטבע ויעמדו בסודו!ואז ממילא תהיה תרבותנו רחבח־מי־ דות, שגיאת־עלילות, דולה ממעי־
נות עצומים, אשר איתנים ובלתי ? פוסקים זרמיהם. והאחד מתחםן מהשני. ומתן ביטוי עברי. עצמי 1 ומקורי. לכל צורות החיים האלה וחזיונותיהם עם שאינו יוצר ? חמרי־בראשית בעצם ידיו לא יא־ דיר גפ את רוחו... . "ספירות, "תרבות העבודה, ... ?עמי 4—123 מנעוריו" מיזג . בתוכו א. ציוני את השאיפה הנפולה לתחיית- העם בארצו, על. ידי . יצירה גלגלית קרקעית בריאה •יצירה רוחנית־עצמאית היונקת מתוך הקרקע המעובדת. לא היי אצלו הד - ברים בבחינת . דו־קיום, "כי אם מזי־ גה מלאה;שאי: יודע את התחומים, גי תחום אחד ושלג לאדם החי. עמ_? ויוצר- ולעכ עצמאי החי סםרי־עמלו _ומפרי־רוחו. כסופר ואיש־הרוה לא הסתגר בשדה היצירה הספרותית, הוא למד א, ". תורת החקלאות ורכש ידיעה מעשית. בעבודה יופ־יום, בשבילי הש־ 1־ה וביו ערוגות הגן. מדד ותיכנן, למד והורה, היה וילקנםקי מורה הלכה
שהתהלר עם תלמידיו, חזה אתפ יחד את החזון והדריך להגשמתו במעשה .. מריה חשדה הבנים לא רק אל הספרות החקלאית. בשדות רחוקים וקרובים מאז התחיל להתהלך בשבילי הארץ ... בדרך" בראשית ליצירת המשק הלאומי החקלאי ועד לתיכנו!המשק החקלאי , פרי עמלו בתחנת "נסית. את ריח השדה ורוחו הוא נשא אתו והביאו גם אל יצירתו הספרותית, כי בבגדי העבודה האלה. שימש גם בהיכל הספרותבמסתו הנפלאה . על "חזון ביאליק, " י הרצאה שהרצה א. ציוני בישיבת ה־גי־ גה של יובל ביאליק בועידת ההסתר־ רות, בתרצ"ג, אנו קוראים: "מגילת־העבודה" אף היא מו־ צאת . לה צורות־ביטוי שונות. בשורות ספורות ב"גשדה" היא כרוכה בכוח תוכה ובריתמוס נשמתה. חש־ דה יעטפנו בנשימת גידוליו ו הגידול עצמו, הצמיחה גופה כאילו מגיעים ברחשפ _לאזנינו, על החי החוסה בצלם ועל העובד לחה בי־ גיע־כפיו- מימי מגילת רות לא שמעה אזננו שירה כזו על האד - מה ועבודת האדמה. ומי יודע _דרך־הרוח. אפ מגילח־העבודה, זו שהיתה .. מגילת־האש' לםוללים ולבונים, לא נוצר־ מחגץ שיצא מתהת הפטיש הזה. הפעם אולי מצא הפטיש את סדני... אספקלריות, חזון ביאליק, עמי 82 הוא מבדיל בין ה"כינוס'' של ביא־ ליק לעבודת כינוס של חוקר קדמוניות. האחרון רוצה להציל מן _החדלון. בעוד שביאליק רוצה לקיים את צו החיים בהתחדשותם, כאשר מתעוררים חושים נרדמים ומקורות־מרץ סתומים נפת־ הים. והמשל הוא מעולם החקלאות:
"התמר באזור הצפוני הנדל ביתי־בפיה מוסקים באש זרה אינו יכול לשוב לד־ מותו הטבעית בלתי אם יעבידוהו לא־ רץ־מכורתו, לשמש־מוצאו ולאדמת־ מחצבתו. רוחנו לא תשוב לדמותה בלתי אם ירקיעו עליה את מכירותיה הטבעיות ייעבירוה _לאדמת־מטעה. " את חזונו "ביסס"י וילקנסקי על יסו־ דות מוצקים של תנאי־כלכלה ומציי אותי הוא אף ראה אתעצמו נגבהינה זו כרציונליסט, שאינו עובר על חוקים ותחומים, שאינם בספירות של מציאות, אולם הוא לא שיעבד את חזונו הגדול למציאות של היום. ובעיני רוחו ראה את המציאות שאפשר לברוא על־ידי רצון האדם החפשי ואז יורחבו התחומים וישתנו החוקים???. ליצירת המציאות החדשה. רבה היתד, תרומתו י של . _וילקנסקי־ציוני. בעבודתו ללא ליאות במשך חמישים שנה בש - דה החקלאות ובהיכל הספרות. בשניהם הגיע-לשלמות רבת־מעש ־עשירה־־־ון. וירושתו לדורות הבאיפ היא נספר הפתוה. בשדות הארץ ובספרות העבודה.
? ????-- י י איזה ניף. . ..,