דבר, 30 אפריל 1959 — נקרא לו דודיק" ב‭,,‬דררה־מי" [כתבה]
נקרא לו דודיק" ב,, דררה־מי"
נמות
מאת אי אפשר לכתוב א8ילו שורה אחת על הצגת הבכורה של "התיאטרון הח־ דיז" בלא להזכיר ישנות. לא נחזור כאן בפרוטרוט על הפרשה העגום" של תיאטרון "דו־וה־מי'' ובעלו־טנהלו ג' ו ר גי ואל. נסתפק בציון עובדה יבשה אחת: אחרי פשיטת־רגל של "_רו־רמ־טי* ב־1957 נשארו חובות. הו־ בות אלה לא שולמו. עכשיו פתח האיש תיאטרון חדש, ולשמו הישן נוספה מלה... אין זכר לשחקנים הנושים. הלהקה פורנבת מאנשים חדשים — חלקם _יוצאי תיאטרונים אחרים, חלקם חברי להקת "זירה" שהתפרקה, ואף כאלה שזה ה"דאביוט" שלהט. אולי מבחינה משפטית יש לדבר "כיסוי" — אך אטיל ספק ביחס לבחינות האחרות. פישהו מחברי העתונאיט אמר לי באחת ההפסקות שבהצגה: — אתה
תנתוב על זה בקורת?אין _נאן מקום לנקודת. השתיקה יפה יותר. אין אני מסכים ומשני טעמים: על במה זו מופיעים שחקנים — אנשים חיים, שיש להם שאיפות ותקוות וחלומות — ומאלה אסור להתעלם;הלהקה תמ־ שיך להופיע לפני הציבור. היא ודאי תלווה גם תעמולה מסחרית. קורא _העתון, שהוא צופה פוטנציאלי רשאי להננה מפני סיסמאות הפרסומת —-
וזאת יגולה להיות אך ורק דעתו של מבקר. . נקרא לו רוריק" שואב את מקורו בקומדיה בנוסח _וודאויל פרי עטו של ק ל ו ד מ א נ י א הצרפתי. איו זה תרגום, אלא עיבוד של י ו ר ם מט־ מור, שהעניר את העלילה לישראל. לא זו בלבד שקרא לאנשים ולרחובות בשמות עבריים, אלא גס זרע זעיר שט זעיר שט בדיחות "לאומיות" — דברי עוקץ גגו מס־ההנגסה, משרד־ החוץ, המשטרה וגורמים פופולאריים אהריט. גם את קריאת הגיוס לא שנח... אינני יודע מה טיגו של טכסט זה נטקורו הצרפתי. בעיבודו העברי הוא אנדרלומוסיה של אינפאנטיליות, תיפ־ לות וסאטירה בוגרת גט יחד. כל זה
ץ זאב עומר בסימן של פעילות קדחתנית — הקצב של העלילה דומה לוכבת־אגס־ פוס והפטפטנות שלה לתשובתו הנצ־ חית של טלפון מס' :15 השעה שלוש וחמש־עשוה, השעה שלוש ושש־עש־ רה... במערבה השניה ועוד יותר בשלישית יש כמה פרקי סאטירה מעולים. אלה נובעים בעיקר מבדיחות מבוססות על רפלגס אוטומאטי (בירנבוים אומר: ממזרים.. !זה הזכיר לי משהו(... או על נאיביות מוגזמת (בת שלי!ואהבתנו הכנה על רקע ציוני. (!דבר אחד ברור — אין זה טכסט גרוע כל גו. הוא יכול היה לשמש נםיט לתננית וודאויל משעשעת, אך ומתה תלויה אך ויק נניצוע — נצוות הטיזאנ־ סצאנה, בניצול -האפקטים, בחריפות העוקץ, בברק, בחן, במהירות של הגנה ודיקציה שאינה "רוצחת'' בריחות. הומור נזה זקוק לאספרי — בלעדיו
הוא זול, המוני, תפל. הבמאי ע. חיים מזכיר לי אחד התלמידיט־החבריט בתיכון. הוא ביים אצלני. את ההצגות. הוא היה וונדאו־ קינד. אך לתיאטרון לא הגיע — לא נתנו לו. גאו היו נותנים לו. והוא היה עושר, משהו דומה ל"בקרא לו דודיק. "במערנה הראשונה מחייגים בקושי, בשניה מעוררת הסהרוריות המטופשת הבער, מעוקמת, לעתים יש התפוצויות של צחוק, החוזרות בשלישית לעתים קרובות יותר. "כוכב" ההצגה הוא יעקב בודו (ידוע לציבור בתור ובטילטור ודיקטטוי, (אך הוא מפסיד את המעיכה. את ההצגה "סוחב" זאב פריו באינטרפרטציה מצוינת של פאסאז'יסט־ אתליט אינפנטילי יוצא־הונגריה. הוא שתורם את רגעי ההנאה העיקריים. יש רגעים נאים למישה נתן (_בירנ־ באום, (טניה פרס (חנה) ורינה רון (יוכבד. (בודו מאכזב לחלוטין, כפעטנשתי הדאפיוטאנטיות הצעירות והמאובנות יעל ורד (דיוור(, וטובה דרורי (רחל. ( ואל פצא חרוז לשמו, של הלהקה החדשה "דו־רה־מי עממי. ''ברצוני לתרום חיוו נוסף — ב ש ב י ל ט י !1