דבר, 13 מרץ 1959 — ה‭\2_/‬ל>חות הראשונה [כתבה]
ה\2_/ל>חות הראשונה
מאת *הודה ארזי
_פר?\?ות רב_^ והעפלה
יהודה ארזי ז"ל - מנועזי הנועזים _ומרגי־התושיה שבשורות בעלי _התפקידים המיוחדים שכהננה" חיה. ףר2ו בשליחות חחגנה" עברה את המשטרה והבולשת הקריטית, בהן " שירת בשוטר וכקצין, פעולות _" רכש כאירופה לפני מלהטת העולם השליה _ובארץ־ישראל ובמצרים בזמן המלחמה. לאחר שנרדף בשנתיימ _על־ידי השלטו־ גות הבריטיים, _שקב_^ו פרפ לתפי8תו - הוברח לאיטליה ג1943_" ובה סעל בשטח ההעפלה. מגדולי מעלליו בתחום זח חיתה 8רשת לח"פפאציה, שנתלוותה _שביתת־הרעב של המעפילים שפ, צום מקביל של מנהיגי הישוב בירושלים ומאבק נגד הבריטים, ער שנאלצה לונדון לשנות את הכרעתה ולשחרר את מעפילי _לח־קפאציח ולהתיר _הפלגתפ לאר7ישראל. ערב מלחמת העצמאות נקרא יהודה ארזי שוב אל _מפעלות הרכש, וידו חיתה רבה בחימושן של צה"ל בקני-תותח, בשריון ובבנפיימ. להלן מובא קרי, ראשון מתוך הפרקים שנכתבו וסופרו על"ידי י. ארזי על פעולותיו.
|*י פ"יל . 1936מירון- אחז את _הער־ . 33גים!ישובים היו נתונים להתקפה מתמדת, ביזה ורצה היו ללחם־חוק, הישוב הדף נמרצות את ההתקפות הראשונות, ואף-על־פי־נן הלכי ולדו מס־ _גיות־האבל השחורות בעתונים מיום ליום. ברור היה, כי הפעם היו המאורעות בעלי היקף גדול הרבה יותר מאשר בשנת , 1929והדאגה העמיקה גונה _העומ־ה, כי מלאי הנשק והתחמושת של ההגנה היה בלתי מספיק. גמה חדשים קודם לבן, בסוף שנת , 1933פגשתי במקרר, זוג תיירים נוצ - רים מפולין, שעשו אותה שער, בחיפה, מר ויססומםקי ורעייתו. הם היוי מתיירים בארץ ופניהם היי מיועדות לעיראק. הזוג ויסטוטסקי ואני נעשינו ידידים טובים. נודע לי, כי הוא תפס פשרה חשובה בשרות החשאי של הצבא הפולני ושאשתו מילאה תפקיד של ייעץ לעניני המזרח הקרוב במשרד האוגר הפולני.
פגישתי אתפ הגבירה בי את האמונה, כי שילר גי־מקרים והזדמנויות מבשרים מאורעות והחלטות חשובים בחיים, ואז חשוב ביותר לעמוד על המשמר ולא להחמיץ הזדמנויות כאלה בבואן. הראיתי להם את הארץ. ניצלתי את כל ההזדמנויות שבאו לידי נדי לספר להם על ההגנה ולהסביר את האפשרות הגדלה והולכת של התנגשות בין ערבים ויהודים — זו שמדיניות "הפרד ומשול" של הבריטים מטפחת אותה. לפני שעזבו את הארץ, שאלתי אותם במישרין, אפ סבורים הם, שהממשלה הפולנית, במקרה שתבו־ קש, תהיה נכונה לספק נשק להגנה. הבהרתי להם, כי במשך הזמו נאלץ ודאי להלחם על עצמאותנו וכי ללמד, עלי, כי יחסים טובים בין פולין לבינינו הם נעלי חשיבות חיובית ביותר. אמרתי להם:יש שלו- " קה מיליון יהודים בפולין, שרבים מהם משתוקקיפ להגר לארץ־ישראל. סבורני שהדבר חשוב גם בשביל פולין, כי יהודים אלה יוגלו לעזוב את ארץ־ מוצאם ברגשות טובים יותר מאלה שהם חשים עכ־ עויו, אט פולין תעזור להם לבנות חיים חדשים ועתיד חדש בנגולדתפ העתיקה .,.. "ידעתי, כי ויסטומסקי היה פעיל בתנועת המחתרת הפולנית בימי מלחמת העולם הראשונה. הוא אפילו 0ירסם ספר על הלגיון הפולני בסיביר, זה שהוכנו! לפעולה בסוף מלחמת־העולט האחרונה. היד, טבעי, איפוא, כי תנועת מחתרת כשלבו תדבר אל לבו וני הוא, ככל אדם שהיה אי־פעם חבר בתנועת מחתרת צבאית, יידע להעריך את חשיבותו של נשק לגו:י טף גזה. במשך אותם ימים שבילינו יחד, הלכה וגדלת 5הדתו לעניננו.
התפוזים מבוקשים ** פה שטעות לאחר שעזב את הארץ, קיבלתי מכתב /* מוארשה, המזמינני לבוא לפולין. המגתב נערך גנוסח מוסכם מראש, לאטור: . התפוזים והאשנול־ ?יות שלך מבוקשים פד, ביותר. שמא יכול אתה לבוא גדי לשוחח בענין זה 1-ם המוסדות המתאימים"; נמ־ 1אתי בפגע מתמיד עם אליהו גולומב, שידע על בל המתרחש נענין זה. מיד אחר פרוץ המאורעות, קרא לי אליהו לביתו גשעה החביבה עליו ביותר — בשנה אחת אחר חצות. בשעה . זו היה פורק עיל־יוטו מעליו והיה חפשי לשוהה בענינימ שהחשיבם באמת. ישבנו ב. הדר הישיבות '7 שלו — במטבח, על כוס תה, ושוחחנו על הומות המצב. הוכרחתי לספר לו את סיפורי טההל ועד גלה ולפיט את כל הפרטים של ויסטומטקי. הוא נראה סלדאג ביותר. אף־על־פי-בן היתד, החלטתו מידית. _להצטרך לנסוע לוארשה ולנסות, "אמר. יתכן שזוט־ " _מיפ לטמון לנו פו-, : היה זהיר, איפוא, ואל תניה שי־ קדרו אותן... גס אני עצמי נתתי את חלקי. הייתי אסור בוינה, לאחר נסיוו לשלוח נשק.,. מכל מקום, _הטי־ כון כדאי. ''הוא נתן לי הוראה לששה שביעות, לעמוד ?על התנאים והאפשרויות ולשוב כדי למסור _זו''ה. זמן קצר לאחר בואי לוארשה, באתי במגע בעז־ דחו של ויסטומסקי עם כמה קצינים גבוהים במטה הצבא הפולני. הסברתי את צרכינו לקולונל _בוגדך קקרובוהסי , _מפקדי־לשעבר של הלגיון הפולני בסי־ ביר, שעד מהרה נעשה שליח נאמן לעניננו. קיבלתי גם עזרה ניגרת מן הקולונל _סוקולובסקי יממיור זרמ* בסקי, שהיו ממונים על יצוא הנשק מפולין. לאתר כמה ימים של ניהול תעמולה אישית לרעיוננו, נתב ־ קשתי על ידי קולונל מאייר, הממונה על . המחלקה השניה" (המחלקה החשאית של הצבא, (להביו תזכיר, שיועבר לקבינט להחלטה. ערכתי תזכיר בראשי _9רקים, בצייני בקוימ כלליים את עיקר מסרתנו וצר־ _כינו. וגט הדגשתי את היתרונות שבחיזוק יחסי המסחר בין פולין והמזרח הקרוב.
_הממשלה הפולנית מאשרת ** ברו רק ימים אחדים והודיעוני כי ראש הממשלה, / גנראל סקלדקיבפקי תמך בתגניתי וכי הקבינט נתן רשיון למחלקת יצוא הנשק למכור גל סיג של נשק _שיבוקש על ידינו. . - לא היו לי כל אשליות בדבר הסיבות שהניעו את הממשלה הפולנית לתת לנו רשיון זה. לדעתי, היו באן שני טעמים. האחד: אותה אהדה טבעית שחש נל. אחד מן האנשים _הנוגעימ־בדבר, שהיה נתון פעם במצב דומה, לגבי תנועת־מהתרת, והשני: רצונם להב־ 8יה מקום, שאליו יהיו היהודים נופים להגר מפולין.,. חששתי שאותו חלל ריק של זמן שיווצר בין נסיעתי לבין שיבתי בשניה עלול לגרוס לה לממשלה הפולנית שתשנה את דעתה. רציתי להתחיל בביצוע ההסכם שלנו ומתוך ידיעתי, כמה חשוב לגו כל ו*_ץבה באותה שעה, החלטתי, ני לכל הפחות לא אחזור בידים ריקות". לכן עברתי על . לאו'' והזמנתי, ימש ־ לוח לדוגמא25 :'' רובים, שתי מבונות־יריה מסוג בראו־ :ינג (שלאחר זמן בינינו אותן בשם . רקם(" ושלו־ שים אלף כדורי תחמושת. הבעיה היתה כיצד להעבירם לארץ־ישראל. הממשלה הפולנית התנתה תנאי, כי אף־על־פי שהנשק צריך להימסר לידי ישר _סבית־ החרושת. אין הבריסלם צריכים לדעת לעולם, _שע־ _טקתי נמסחר ישיר עם הממשלה הפולנית.
אני מחפש בית־מלאכה א היה לי מחסן כלשהו בדי יארוז בו מהדש את _^ הנשק, או כדי להסוותו לשם משלוח: אף לא עמדו _< לרשותי כל מוסד או אנשים שיכולתי להביאם בסודי. סבור הייתי. שלא יהא משום חכמה רבה בכך לבוא אותה שעה נמנע 01 ההסתדרות הציונית המקומית, משים שחששתי לפרסומת המזיקה העלולה להיגרם על־ ידי כך. _התחקגוי, איפוא, _* בחיפוש אחר בית־מלאבה גיכני, עיבו תובל _המלאכה _להיטות. כל בית־מלאבה יהודי הוצא מן ההשנון לחלוטין מלכתחילה, שוב משום שהשבתי. גי ייגרם לנו נזק. גמקום האידיאלי, לדעתי, יבול היה להיות בית־מלאכה
קטן, צנוע, בקצווי הכרך המצפה לעבו־ דה כלשהי. עברתי עי 6ני מקומות רבים כאלה. רגי8 פסלתי מיד. _נמח מקומות צייגתי לעצמי לשיקול נוםף. בדרך מקרה עברתי על פני בית־מלא־ גד, קטן ברחוב רוזנבראט . 46ברובע שפקדוהו לרוב טיפוסים סו _חמנווקפ־ קים שבעיר. היתה זו שעת טקו מוקדמת והבחנתי בהתקהלות גדולה סביב פקיד ממשרד _ההוצאה־לפועל, שהכריז בקול גדול על כל מוצג שעמד למכירה. מערכת המוצגים שלפני בית־המלאכה היתה דלה והעידה שאין המוכר איש אמיד. שלושה שבכו _^יאיתי בקהל איש אחד, גבה־קומה 1 _ובהיר־&ער, בבן , 35שתינה את גורלו המר בפולנית משובשת.. זה רק משום שאינני פולני, " שמעתיו או־ מר,, רק משום כך אין מניחים לי לח־ יות. "על ידו עמדה אשה שנש־
יהודה ארזי ז־ל
אד, תינוק בזרועותיה וילד אחר כבן . 10במדי תל־ מיד ביה"ס, היה כרוך אחר שמלתה. שלשתם בגו. מחזה מעורר רחמים היה זה ומשהוספתי להתבונן בו, הבחנתי בי קהל הנאספים, חוץ ממה שהיה מתאווה לעשות עסק טוב בקניית . מציאות, '' לא שם עינו אפילו 'לסבלותיה של אותה משפחה. ניגשתי אל אותו ברנש ונודע לי, כי הוא בעליי של בית־המלאגה. הוא היה הונגרי שהיגר לפולין, ושמו פוםטאב שפטלה. משיחתי עמו למדתי, כי בל חובו אינו מגיע אלא לכמה מאות זהובים, כ־50 ל"י, החלטתי החלטה מהירה: אמרתי לשפטלה, שאני נכו! לפרוע את חובותיו והוא יובל להחויר לי את הסכוס אחר כך _בימי־עבודה. הנםף שולם לפקיד _ההוצאה־ לפועל והמגירה בוטלה. בין הנאספים חלף לחש של הערכה, שהופרע פה ושם בקריאות _אי־רצון מפי אלה שביקשו לקנות. שפטלה לא האמין תחילה בבל המתרחש, אולם משנוכח, ני ביתו ניצל באמת ממכירה פומבית, פרץ בצחוק היסטרי ודמעותיו ניגרו על פניו השזופים. ארשת־צער של משפחתו הפכה עד מהרה לארשת שפ־ הה. מיהרתי להסתלק מן המקום. מחרת _היוס ניקרתי אצל משפחת שפטלה. קשה / _^ היה לעצור בעד שטף תורותיהם. לבסוף הסכמתי לקבל הצעתו ונכונותו לעשות למעני ככל שיידרש ממנו. מיד שירטסתי תגנית לשני מכבשי־דרביט. היה עליהם להיעשות מלוחות ברזל מולחמים16, ס"מ עוביים, להיקבע בצורת צילינדרים ברוחב של 1. 60 מסר ובקוטר של 65 ס"מ ולהינתן במסגרת שיל ברזל מוצק בעלת יצול באמצעיווה. לפי הסברי — ולתמהונו של שפטלה — עתידימ היו המגבשים להי־ נוע באמצעות טראקטור או להיגרר על ידי סוסים. שפטלה קיבל כסף כדי לקנות את החומר הגלמי והחל במלאכה. עד מהרה נוכחתי, כי אבן _בעל־מלאבה סוב הוא ויידע את עבודתו. אותה שעה עדייו לא היה יודע לשם מה נועדו שני מיכלי הברזל הגדולים. הוא היה מלא התלהבות ואני הבטחתי לו הומנות נוספות וגדולות מאלו, אם לא ישאל שאלות ואם יוציא מלאכה זי מתוקנת מתחת ידיו.
ביום־שבת אחד. אחרי־הצהרים, לאחר שעזבו את בית המלאכה שני הפועלים העובדים עמו, באתי לראותו. החלקים היו מוכנים להרכבה ולהלחמה. אמרתי לשפטלה, כי בטרם ילחיט את המיבלים, הייתי רו־ צה לטמון בהם המרים _מסויימים. עקבתי אחריו בת־ שומת־לב לראות מה רושם והשפעה יעשו עליו דברי , ובאתי לכלל החלטה, ני מובן הוא לציית להוראות בעיניים עצומות. עם חשכה הבאתי מכונית־משא טעונה נשק. שפטלה ואבי כלאנו עצמנו בבית-הפלאכה והתחלנו עובדים ללא הפוגה. הרובים ומנונות־היריה של המש־ לוה הוצאו ועורטלו פאריזתם המקורית _ונעטפו בצ־ מר גפן ובנייר שהכינותי מראש. _אחר־כך הוכנסו למיג־ לים. התחמושת הוכנסה בזהירות והושמה בבל הלל שנתהווה, ביו הזרועות ובין קצות המגבשים. תוגמ, של שני הגלילים היה מצופה לוחות אזבסט עבים, ולבסוף נסגרו המיבלים הרמטית והולתמו על־ידי שפטלה.
עם הראש למטה _ףי גלילים היו ארוכים וצרים והיה קושי רב _ביו־ 1 1 תר לארוז בהם את התחמושת, באופן שיחזיקו מעמד היטב, משום כך היה הכרה להציב פנימה מחסנית על גבי מחסנית, גל אחת לחוד, מלמעלה, נשהצילינ־ דרים שעונים על צדם. מלאכה זו יגלה להיעשות רק ע0 הראש למטה, וכן באמת עבדנו — כשאנו שעונים על יד אחת, ובשניה תהבנו את המחסניות. היינו מחליפימ מצבים בתכיפות רבה, משום שלא קל היה לעבוד זמן רב עם הראש למטה. פעם הייתי אני מחזיק ברגליו של שפטלה, ופעם היה הוא מחזיק ברגלי שלי. לפני פגרי לחלוטין את חמיגלים, הכנסתי חבי־ לת אפתעה בכל אחד מהם: נקניק אחד, בקבוק יי"ש וכמה חפיסות שוקולדה — כעין דרישת־שלום לבחורינו שיפתחו את המטען. כל אותו לילה וביום למחרתו היינו כלואים בין נתלי בית־המלאנה. רק מזמן לזמן היתה נקישה נשמעת בדלת האחורית. היתה זו אשתו של שפטלה, שסיפקה לנו קפה וסנדויצ'ימ. היה עלינו לעבוד ללא ה9סק, משום שחייבים היינו לבלות את המלאכה גוי לה עד לפני י>ם שני בבוקר. לפני בוא הפועלים לעבודה. החלקים המולהמים הוחלקו והופצרו בפצירה והמכבשים צובעו בצבע אסור עם פס אדום מעליהם. השתמשנו בצבע־שמן ותוצרתנו נראתה באמת במעשה־ מתבונת של בית חרושת. בצדו של כל מכבש מולחם והתום קבענו לוח נחושת שהנינותי מראש ועליו חקוק: . בית חרושת למבבשים, פולין, "ונתנו להם מספרים סידוריים 1183 — ו־. _1154 בשעות המוקדמות של יום שני בבוקר היו שני המכבשים מוכנים לעזוב את בית המלאכה. שפטלה הביא עגלה ואנו הטענו אותם נעזרת מנוף ושלחנוס למחסן ההעברה של תחנת הרכבת. הוכנו _חשבובות־ מכירה, שאושרו _על־ידי לשבת המסחר המקומית. וב־ אמצעותו של סוכן רגיל לענייני משלוח נשלחה . _הסחו־ רה" ברכבת לרומניה, במטרה להטעינה באניה ,, פו־ לוניה'י. העומדת להפליג מקונסטנצה לחיפה. אני עצמי עליתי באותה אניד, כדי לשוב לארץ.
עגני בחיפה ועוד בהיותנו בנמל עקבתי אחרי פריקת מטענה של האניה. ראיתי את מטעני היקר מונף החוצה ממעמקים ומושם אי־שם. המגבשים לא ניתגו אפילי באר0, נה, אלא הושמו בקרבת 1דר הנמל. שומרי המחסנים ושוטרים בריטיים עברו בקרבתם בלי שים לב וידעתי אז, ני ללא ספק יגיעו אל פחסננו.