דבר, 12 דצמבר 1957 — בבית המשפט וברירת רוזאינסקי [כתבה]
בבית המשפט וברירת רוזאינסקי
קידות הרודן של פולין בימי ממלין. ראש משטרה תמה על מאסרו. עינויים לחוד וטעם ספרותי לחוד. שלושה יהודים מסמלים משטר הםטליניזם
מיוחד ל. דבר- פאת ש. ל . _שניידרמן
היו אלה הימים האחרונים במשפטם של שלושת המנהיגים היהודים של המשטרה החשאית — _יאצאק רוז'אנ־ סקי, אנאטול _פייגין ורומאן רומקוב־ סקי. סנסציה בחוגים הפוליטיים היתד, עדותו של יעקב ברמן, פי שהיה סגן ראש־הםמשלה ורודנה האמיתי של פולין בתקופת־סטאלין' ששלושת הנאשמים היו נתונים למרותו הישירה. עובדך, זו, שבדמן בא לבית־הטשפט כאדם חפשי ונוסף על כך כעד התביעה, שמה קץ לשמועות השונות שרווחו בוארשה על גורלו. קצתם סברו, שברמן נתון במאסל־בית ואך בשעה פאוחרת בלילה פוגשים בו בטיילו בשדרותיה השוממות של וארשה בלוו־ ייתם של _שומרי־חרש. _י מפי אחרים שמעתי, לעומת זאת, שברמז נמצא בביתיהבראה והוא חולה אנוש. אולם
נתברר, שכל השמועות הללו אינן אלא אגדות שנרקמו סביב לאישיותו של ברמן, שכל חייו היו אפופי סור. , הוא לא ידע גלל' למחרת היום שמעתי מקרוביהם !רל הנאשמים תלעוםות מרות על חשבונו של ברמן, שניסה בעדותו נגד עוזריו לשעבר לטהר עצמו מכל האשמה לפשעיה של המשטרה החשאית הפולנית, שנתונה היתה למעשה למרותו במשך י"א שנות משטר־סטאלין בפולין. לפי שמסרו טען ברמן, כי על מקרים רבים של מאסרים ועינויים של עסקנים קומוניסטיים ומנהיגים של קבוצות פוליטיות אחדות, הוא לא ידע כלל. וכי הדבר נעשה לפי הוראותיהם *ל סוכנים סוואטיים שהיו בפיקוחו של מר־ שאל קונסט_&נטיו רוקוסובסקי ו, של1ת המודיעין המיוחד" שלו בצבא.
. שיחתי עט קרוביהם של הנאשמים נתקיימה בפרוזדור האפלולי של בית־ הםש9ט שהוליך אל האולם מספר , 17 קובל כבר נמשך _פש_8ט זה חדשייט. השעה היתה ל6ני 9 בבוקר, שבה נוהגים היו להביא כל יום את הנאשמים לדיוני בית־המשפט. אשתו של רוז'אנ־ סקי, גבוהת־קונוה, תפירה, שעדותיה 5כסיפוח, החזיקה בידה צלול ספלים שהביאה עמה בשביל בעלה—, לומניפ של _גלזק. היא סי6רה לי, כי בשלוש
שנות מאסרו של בעלה קורא הוא בעיקר קלסיקונים צרפתיים, מקור _ותירגום, במידה שיש בידה להשיגם. כאשד שאלתיה, אם הוא קורא גם סס־ רות _מארכסיטסית — פרה על שפתיה צחוק מל... טעמו הטוב של רוז'אנסקי בספרות לא הפתיע, אגב. איש, שכן מלבד פו־ צאו ממשפחה יהודית ספרותית םוש־ רשת — אביו, עולכו במשך שנים ארוכות של גדול עתוני היהודים _בואלשה_. דודו משורר יהודי מפורסם (מנחם בוריישא, מחברה- של _הפואיסה הגדולה . דעל גייעל(" ואחיו, _סופל פולני מכוגד — היה גם הוא עצמו פעיל בשדה הספרות. ב־, 1954לאחל מותו של םסאלין, פולק לוז'אנסקי פן המשטרה ולא אחד אלא יעקב ברמן, הדיקטטור של המשטרה והתרבות בסו־ לין, העמידו בראש גדול בתי־ההוצאד, בפולין 8_, —יוו'' (_פאנסטוואוי -1. נסטי־ טוט ווידאווניטשי. _(הסופרים הפולנים, שלשוגט כבר היתרה או_09, חר בסערה של מחאות נגד םעשה־הנבלה של הפ־ קדח הנהלתו של _בית־הוצאה לידיו של לאש משטרה. מחאה זו החישו. במידה רבו: את המשפט נגדו> לא יצא זמן לב — והוא נאסר. דבר זה זורע עוד יוחד אוד בלהות על החידה של רו־ ז'אנקקי־גולדבדנ המחונן בכשרון ס8־ רותי , ששקע לתהום מוסרי שסל והיה מענר, חפים מפשע. חידה לא פחותה מזו היחד, בעיני אשתו המשכילה של
דוז'אנסקי, שמוצאה מבית יה>די מכו־ בד ואף היא חונכה ברוח לאומית. _איזאבאלה לוז'איסקי לבית פרנקל סיפרה לי, ששני אחים לה בניו־יורק ואחד בטולוז, צרפת, אולם אין לה שום קשר עמם, ולשאלתי , אם_^. צונה למ־ סור. באמצעותי דרישת־שלום לאחיה ענתה במרירות: "מסופקת אני. אם ירצו. להכיר אותי... '' בפתע קם רעש בפרוזדור, סדרני־ המשטרה גררו את הגישה אל מדרגות הפרוזדור, והדבר שימש אות, גי הנאשמים קרבים ובאים. תחילה עלה במדרגות קצץ־משטרה, ומיד לאחריו — הנאשמים. ראשון צער רת'אנפקי _זקוף־הקוטה, שנראה כחוש מאוד. לבוש היה מעיל אפור, ארוך ומעוך והחזיק בידיו תיק עור. אחריו הפסיע, כפוף־גב, _פייגין המכסיף, והאחרון _רומקובסקי _, שהופעתו בעוזילות- ונראה החסון שבהט בגו&ו. שלושת היהודים האלה הועלו, אי־ פו. *לעיני הציביריות- הפולנית כהתגשמות כל הפשעים שנעשו -בפולין בי''ב שנות המ*טר הקומוניסטי, מש־ טר שכונן נעזרתם של גוסולקה וחב־ ריו. הם עמדו בראש המשטרה החשאית גם בימי הלדיפות — בהסכמתו של גומולקה — של מנהיגי המחתרת בימי הכיבוש הנאצי. המשטרה החשאית היתה מנגנון אדיר. צבא " ממש ולו אלפי פקידים בכירים ברחבי הס־ דינה, אולם על ספסל־הנאשמים לא הושבו אלא שלושה יהודים בלבי.
דיאלו;איל8 מוקפים שוטרים פזויינים ה&סיעו שלושת הנאשמים בצעד מתון לאורך הפרוזדור. קרוביהם הילכו אחריהב לוחשים בעצבנות באזניהם. ניכר היה בבירור, שהם מאיטים צעדם, כדי שיהיה בידם לדבר יותר עפ קרוביהם — ומלוויהם _השוקריס לא מנעו בעדם. ברגע מםויים נפגש מבטי במבטו של רוו־אנסקי, 1x1:1 לדקה כקפוא במקומו, משל לא תפס פה מתרחש כאן. כיצד הגעתי בסחע לפרוזדור בית־חמשפט. הפתעה דומה הבחנתי בהבעת פניו לפני שנתיים, כאשר ראיתיו ביום בו פסק לו בית־הדץ פא־ סר המש שנים. רוז'אנסקי הסתודד בעצבנות עם אשתו, ועם זאת לא הסיר מבטו ממני, כמו ביקש תשובה לחידת היותי נסקום זה. אולם בסמוך לדלתו של אילם בית־ד, סש_3ט עיכבה המשטרה את המלווים, ובו ברגע, גפנה רוו'אנסקי לעבר אשתו והרים יר ימינו כששתי אצבעותיו מושטות
לחלל—, והיא ענתה לו בשלוש אצבעות מושטות. על פניו העצובות, החיוורות של רוז'אנסקי צפה מיד הבעה של קורת־רוח — והוא נעלם מאחורי דלת _בית־הסשגט. הכול סביב, השוטרים והעדים הר־ בים, שהיו בפרוזדול. לא הבינו פשרו של הדיאלוג האילם בין מי שהיה מנהיגה רב־הכוח של המשטרה החש־ אית. הפולנית לבין אשתו, שניסתה להשיג אצל השוטרים נדבת מחצית רגע נוסף לשיחה עם בעלה. כששאלתי _אחר־כך, את איזאבלה רח'אנסקי לפשר האצבעות, היא 9יענמה את החידה: ., היום לפנות בוקר חורו, לאחר צפייה ממושכת והפרעות חמורות, קרו־ בינו מרוסיה. ובעלי שאלני. אם . בת דודתי באה עם בתה בלבד, או גם עם בעלה. על כך השיבותי, שגם בעלה בא עמם — שלושה. '' זמן מועט אחר כך פגשתי אה קרוביו החוזרים של דח'אנסקי. ראיתי
אותם בדילחו של שליט המשטרה לשעבר — גאחד הרוגעים המפוארים של וארשה, הדירה שבד, התגורר בימים ששמו היו ספל של מורא ופחד בעיני מיליונים של אזרחים סולנים. תחילה היססה אשתו של רוז'אנסקי םשהבעתי באוניה. חפצי להיפגש עם קרוביה, שחזדו זר, עתה מרוסיה. חשל אמת חשדה, שחפצי לקבל דזישת־ שלום ישירה על _טצגם של יהו"י פר לין החוזרים מרוסיה אינו אלא אמת־ לא. וני כוונתי _האמתית היא — לשיחה עמה על המשפט ועל בעלה. עם זאת סיפרה לי שלפני זמן בא אליה ' עתונאי אמריקני -נודע וניסה לראיין אותה, אולם היא נעלה בפניו הדלת. לאחר הרמז הזה הייתי, כמובן, זהיר למדי, ולא הצגתי שאלות רגישות על עגרו של בעלה _והצטמצפחי לש - אלות על. חייה היא. וכך, למשל, סיפרה לי, שהיא אץ- לה שום תרעומת אישית על יחסם של השלטונות אליה. בזמן שבו שימש בעלה ראש "משט - רה, ניהלה היא את המהלקה לסטטיסטיקה בועד המרכזי של המפלגה הקו - מוניסטית- עתה ממלאת היא תפקיד דומה _במיביסטריון ההשכלה. _נן אמ - רה, כי ודאות בה- שאץ איש עוקב
אחריה. ואשר לבעלה לא אמרה אלא זאת, שנותח לאחרונה בניתוח קשה בקיבתו ועדיין יסוליו קשים, אולם בבית־ הסוהר ניתנה לו העזרה הרפואית הדרושה. אחת. לשבוע מקיימת היא 9גי־ שה עמו, ואז יש בידה לשוהח עפו באורח חפשי בלי נוכחותם של משקיפים. כז סיפרה לי, שהוא _מרגד, בק־ ריאת ספרות יפה וכותב _זכרונווזיו. משהגיעה המכונית שלנו לפני הבית ברחוב נארבוטא , 6הסתכלתי בקפידה סביב על הרחונ השקט, ההדור, נדי להיווכח, אם. אי( עוקבים . אחרינו. נפש היה לא היתה ברחוב. בהיכנסה לבית אמרה ברגש קול גאווה: , נאן התגולל עד למותו ליאון נונכון. _*
ר, אמ והנת _בלנסון היה _עיירייז יהירי נידע ונואם סצויין, שלימד בתקופון הצאר סניגוריה על. חשובי המנהיגים הסוציאליסטיים הפולניט' שהיי אחר־כר מיניסטרים ואף. ראשי־פמשלז;בימי שלטונו של... פילסוךסקי- ולש!יס הוא לימד סניגוריה ג0 על קומוניסטים וםדיגאיס שמאליים. שנרדפי על־ידי השליטים י החדשים שהיה בשעתו ־" ? סניגורם,. יעס 8תיח11 הדלת באה לקראתנו נערה המודה, שיער בהיר ואיור לה, שנפלה לזרועות אטה ושאלה בחרדה לשלוט אבי־. זוהי בתו, גר, הט"ז, של רוז'אנטקי, םט105צ-8' _ך, דו5ה כש־ תי טיפות מים לאביה, מחוץ לגבע שעלה הדומה לזה של אפה. הדירה הגדולה, הנרחבת, פלאה גזוזטראות ספלים, רובם _בלטריסטי־ קח בלשונות שונות. לשוא חי1שתי ספרות ט8ר5סיסטית, גם על הקירות לא הבחנתי בתפונות של מנהיגים קומוניסטיים, לא קט&לץ' לא _גיארוט ואף לא לנין. הפורטרט הארד שהיה תלוי על הקיר היה של _יאז־י בוריי־ שא המנוח, אחיו של תל'אניזקי. כאשד שאלתי את מלת לוז'אנסקי אם מצויים בביתה ספלים יהודיים, הושיטה ידה ונטלה שני כרכים של פואמות פאת מנחם בוריישא, ועל השער קראתי הקדשה זו: , לניוםה (זה שסו של יאז'י _גולדברנ־גוריישא) המאמין, מאת המאמץ — מנחם. ניר יורק. מאי . "1947רוז'אנסקי ירק, _אי־ פוא, את ספריו היהודיים 1ל אחינ המנוח.
ררישת שלוט מברית המועצות לבסוף קשרתי שיחה ענ1 קרוביו של רודאנםקי שחזרו זד, עתה מברית המועצות. הלי בת דודתה של םרת רוז'אנםקי. פולה לבית _ליצאו־, שנישאה _בגירושה בברית המועצות _לאוק־ _ראיני — גבה־קוסה, צנום, בעל שיער פשתן, מהנדס במקצועו. הו* בירכני בידידות ודיבר רוסית, בהטעימו, שאיו הוא שומע טלה בפולני־. _!אשתו. טולה, היא בתו של הציוני הורשאי הנודע חייב ריצ'אל, מנהלה _1ל חבלת . כרמל" בוארשה לפני המלחמה. בתו האחרת — בישראל. טולה ריצל דלת־הגוף, ממוצעת־ הקומה, בעלת הבעת הפנים היהודית־ טיפוסית, העינים התכולות והשיער השחוד, היתה ניגוד מוזר לנ;עלה שהביאה עמה לפולין. לעומת זאת דמתה בתה. בת דשפונה, לאם ול— >; לא- (- ביר, האוקראיני. בן אלצו זה של חלוש'!!וב היד, מאושר, שנזדמן לו להתגל1ל לפולין, שאין להשוות את החירויות האישיות בה לשום ארץ קוסוניסטיו!אחרת. בשמעה, שהנני באיכותו של _עתון יהודי באמריקה, הוא הזכיר לאשתו, שתספר לי על השמות היהודיים שה-
ביאה עמה. ואז סיסרה לי האשה, כי גדרו לפו־ לפולין, פשעצרו _בקובאל ' בצפייה להמשך המשלוח, כינסו אוחס יחד עט רפריאנט?ם אחרים בבית־הכנסת בו ישנו לילות אחדים על ד, יצ6ה. ושם היא העתיקה מעל הקירות " את שמו־ תיהס של כסה סאות יהודיק, שנכלאו _בבית־כנסת זה בימי הכיבוש הנ8צי לפני שילוחם לתאי־הג&ז באוישוויץ. מהכתובות קורעות־הלבבות ביידיש, פולנית ורוסית ניכר, ני ידעו יהודי קובאל_. שהם נשלחים למוות. על נן חרתו נדנע האחרון ליד שמותיהם את משאלותיהם האחרונות ואת מחאתם המרה: . מדוע שותק עולם הנוצדיס!? כולם מבקשים ללאות בכלייתו של העט היהודי. " אולם בין הכתובות על קירותיו של בית הכנסת _בק־באל חוזרת ללוב הזע - קה: . יהודימ, נקמו את נקטת דמ1ו, דס " נקייםי.