דבר, 2 נובמבר 1956 — "עליחו של שלום ליש‭"" ‬ [כתבה]
"עליחו של שלום ליש""
על נבטי היאחזות הישוב החדש בארץ נכתבו בשנתים האחרונות ארבעה ספרי אבטוכיוגרפיה, כל אחד מהט מיוחד על פי דרכו: ,, שנה ראשונה" לש. צמח", מימי שמירה והגנה" לצבי נדב,,, עלי אוכף" למ. יגאל ו"קורןת משפחה אחוד לרחל דנין (כתוב בידי רבקה אלפר. (על ארבעת הספרים האלה נוסף _וגתה ספר אבטוביו־ גרפי חדש — "עליתו של שלום ליש" לשלמה לביא. כל חמשת הספרים נוף רוחני אחד להם, אך כל אחד מהם זורע את אורו על התקופה של התערות חלוצית במולדת. אט ש. צמח מספר על הצעדים הראש ו־ נים על חלוצי העליה השניה, וצבי נדב מתאר את לבטי ההתעוררות של האיש העמל המגן, העומד על כבודו האנושי וה־ לאומי, מ. יגאל מספר על תלאותיהם והר־ פתקאותיהם של השומרים הראשונים ועל הרומנטיקה שבחיי "עלי אוכף/' ואם רחל _דנין מסיחה בתום ובכנות על קורות המשפחה האצילה והמסונפת, אשר רקע תולדר־ תיה הוא גם רקע תולדות שני הדורות הראשונים של הישוב המתחדש—, הרי שלמה לביא מתאר אותה התקופה עצמה, ולעיתים אף אותם האישים, שתוארו בספרים ההם, והוא מוסיף ומשלים את גוני־ הקשת של ארבעתם בגון משלו. הקריאה בכל הספרים האלה קלה ושוטפת כבספרי רומאן והרפתקה, ועם זאת יש בד כדי להקנות לקורא ידיעת התקופה ההירואית
והבנתה עפ"י מחולליה, חולמיה ולוחמיה. הספר "עליתו של שלום ליש, "שהוא ספק סיפור המבוסס על זכרונות ספק תאור ריאליסטי של עובדות ותולדות של הסופר עצמו ושל האישים שהוא נפגש עמהם כדרר חייו, התחבט עמהם, אהבם או שנאם, הנו חטיבה אפית שלמה. בקראו בספר זה, מהדף הראשון ועד האחרון, ההל _מתאו־ רי ילדותו של שלום ליש, האוהב את סביבתו, _ואף־על־פי־כן הוא זר לה בכל ישותו ובוחר לצאת ממנה וללכת בדרכו הוא—, הנך נעשה בלי משים שותף. לכל רהשיו, שברוניו ונצחונותיו. המספר אינו נרתע מלדלות את האמת, ורק את האמת וכל האמת מתוך נשמתו ולחרוז אותה על חוט־שני של המציאות, שאינה חלקה תמיד, ועתים מחוספסת ואכזרית בגילוייו ללא חת. ומורגש, שאין כתיבתו אמנות לשמה, אלא ביטוי לחרדה עמוקה, פן יישכחו הדברים. הכרח הוא לו למסור אותם _כה־ וויתם, אף אם לפעמים נראים הם תמימים, אך נוגעים ללב בפשטותם וביוש־ רם. מרגיש הכותב כי דרושים הם מאוד לדורות ההולכים, או החייבים ללכת, בעק־ בות חיי גבורו. כי אכן יש ממשיכים, המתלבטים קשות בחבלי עליתם וקליטתם בארץ, ומאוד דרושה להם ידיעת המקורות האלה, של העשיה העקשנית למען הכות שרשים בין סלעים צחיחים. מרגיש הוא, בי דרישת בתיבתו, בדי _לטומור צל
• "עליתו של שלום ליש" — מאת ש ל מה לביא. הוצאת עיינות. פרס אוסיש קיו.
המתח הנפשי העצום, שליווה את צעדי הראשונים. הרגשה זאת היא אשר הכתיבה את ידו המיובלת של עובד־האדמה. והוא אמנם הצליח בכך. הוא הציב את דמות גבורו, שלום ליש, הנושא תוך לבטים _ויסורים קשים בעול הגאולה שהטיל על עצמו' והיא לא ידע כיצד עליו לשאתו ולעתים הוא כורע תחת המשא הכבד. אין הוא מבין מי ומה דוחפו למעשיו אלה, אך ב"חושו השישי" הוא קש איך ומה עליו לעשות וקובע אל־גכון את הדרוש, את המוסרי, את הנאה לו ולשכמותו, כיהודי, כחלוץ, כפועל, המאמין בצדק ובשרון, שאינם אך גינוני־חן להתנאות בהם. ואכן, אדם כשלום ליש, התובע תהילה מעצמו, אינו עשוי לסטות מדרכו, אף אם זו לא נקנתה בשינון סיסמאות מרכסיסטיות או ספרי־פילוסופיה מלומדים. התום והאמת בתאוריו, הקפדניים בדיוקם, מעוררים לעתים רטט, והנך נסחף בקסמיהם. יש והם מתובלים בחן של הומור ומלווים גיחוך, כמעשיו של דון קיחוט הנצחי, היודע ללכת אך במשעולי צדקתו המוחלטת. תאורי האישים, כמו א. ד. גורדון הנערץ, או האגרונום פסקל, המעורר כבוד בשל יחסו אל האדמה, שהוא עובד אותה, וגם שנאה, כמעביד מנצל ואכזרי, תאורי חבריו וחברותיו של שלום ליש, הנאמנים והמתלבטים כמוהו — כולם עשויים בעט של סופר־דיוקנאות מחונן, בציוריות מפתיעה. אנדה עמיר
שלמה לביא שלום, בן הנחתום העני, גא ועקשן, ועקבי מאוד בעקשנותו, הרי הוא אב־ דמות לאלה בני העליה השניה, ששרפו בקנאות בלתי־הגיונית לכאורה את הגשרים אחרי גבם, כדי להתמסר כליל למע־ שה החלוצי הגואל. לבטיו של שלום הם גם לבטיהם, שברו שברם, נצהונותיו הקט־ נים והגדולים — נצחונותיהם הם, במאבקם היומיומי על עצמם, על טוהר דרכם, על עולמם, שאינו אלא קרקע־עולם לישראל. יש ספרים המנחילים ערכי־יסוד לחיי העם, שאינם מתערערים—, אחד הספרים האלה הוא ספרו של שלמה לביא.