דבר, 19 ספטמבר 1956 — טרקטורים מוחים סימנים אחרונים של חורבננו [כתבה]
טרקטורים מוחים סימנים אחרונים של חורבננו
רשמי סיור _גסולין מאת ש. ל. _שניידרמן
_מצבת־הזכרון לגיטו עומדת על השטח החרב של הרחובות זאמנהוף — גאנשא — פדאנציסקאנסקה לשעבר, המכוסה ע"י שממה. כאן היה מרכז הגיטו ובתי־הסלאבה של המב־ רשתנים, בו התהולל הקרב הגלוי הראשון של מורדי־הגיסו עט הצבא הנאצי המשוריין. שעה ארוכה תרו עיני אחר הבתים החדשים מאחורי מצבת־הגיטו, שעס־ דו בגמד בניינם, אך לא ניכר בהם סימן של חיים, חשמלית אדומה נעה לאורך השדרות שהיו, פעם רחוב _נאלאווקי, כאז... ושוב קמה לעיני וארשה היהודית שנכרתה על רחובו־ תיה וסימטאותיה, חנויותיה ותכניה, _דירות־הפאר והמרתפים החשוכים, החצרות עם ה"שטיבליך" של התסי־ דימ. _בתי־ספר וישיבות _ורובלות־ חדחוב היהודית המורדפת על נפשה. בלב נחמץ מצער פניתי לעבר הרחובות דז'אלנא _ופאוויא הרוויים דם יהודי. כאן הלו הקדוש יאנוש קור־ צ'אק בדרכו האחרונה להשמדה — ועמו ילדי גית־היתומים שלו. ברחוג דז'אלנא כבר נוצקו יסודות לבניינים חדשים. מבית־הסוהר הנודע 86,, _וויא"_? שרד רק חלק מן ו_?חומה בלבד, ומעליו משתלשל צרור של תיל דוקרני. ושרד בין החרבות עץ ערמון, עליו כתובת המספרת על _ההוצאות־להורג _בהםזן שביצעו הנאצים, בדרך של סימטאות הטובלות בשלוליות הגעתי אל םצבת־הגיטו העשויה _אבן־שחם — וזוהר השקיעה האיר עליו כפצע _לוהב... שום אדם לא היה- גמקום. ובדמיוני עלה זכר הסנה במדבר והפסוק;של נעליך מעל רגליך... בפתע _גתעוררתי על־ ידי המולה שקולה כקול הפלדה — אוירוני־טילון גיואטייט חגו באויר מעל לשטח הניטו השומם. טשנתק־
רבתי יותר למקוט, הזרוע חלוקיאבנים _גמשטח 1_הזד־א0וד, הגיעה טכונית מתיבה יצאו שני גברים הדורי־לבוש, _זרי־פרחים בידיהם, ועלו במדרגות אל מצבת־הזכרון. קדו קידה עמוקה ושעה ארוכה הסתכלו בדמויות גבורי־הגיטו היגוקות בברונזה. בשו־ בט נכנסתי עמת בשיחה ונתברר לי, שהאחד הוא נציגה המסחרי של ממ־ _שלת־בון בוארשה, ד"ר ואלטר סטיידלאר והאחר נספחו. תמה הייתי, מה הניע אנשים אלה לבוא ביום־ סגריר אל מצבת־הגיטו, אולם הדבר נתחוור לי כשהבחנתי, ליד זז־י־הפר־ חים הרעננים של הדיפלוטאטים ה_&ערב־גרמנייס, _גור־פרחים שכבר נבל קמעה ועליו הכתובת: "משלחת החזית הלאומית של גרמניה הדמו־ קראטית — כבוד לקרבנות הפא'זיזם. " ואני הרגשתי באירוניה המרה אשר בצירוף שתי המשלחות של שני חלקי גרמניה, שהם שותפים שווים לפשע השואה. דמויותיהם של לוחמי־הגיטו פונות אל . גית־הסוהר ברזזוב גאנשא, שאינו אלא גלעד של עיי־חרבלת, _בית־הסוהל בו עונו למוות אלפי יהודים ובי עשו הנאצים ניסויים בתאי־גאז. עד. היום מתגוללות _קוססאות־הפח הטוהלדות שהכילו את הגא: "אימפאריט. "לא הרחק מכאן — שרידי בונקרים, ומזדקרים _גמודי־ברול — כמעיים של הבניינים בהם הסתתרו אחרוני לוחמי הגיטו והנאצים פוצצום. פה ושם — אותות החיים שנגדעו, של סבל ומצוקה שהיו בימי המרד _למעוזי־התנג־ דוה. מצאתי כאן _פטוט־נחושת חרוך באש, כף מהלידה, בסיסי צלחות _וסירי־ברזל, ששררו מאש ־ הגיטו. צפירת קטר של רכבת נחתכה בדממה, ואחריה עלה שאון של רכבת־ מקיא רבת־קרונות. על הפסים האלה
הוסעו למוות בקרונות־הסיוט רבבות של יהודי גיטו וארשה. עד היום " עומדים צריפי־העץ, גדורים בתיל דוקרני, של "מחנה הגירוש/' בו נערכו הסלקציות המאייימות. מוכה־ תדהמה הסתכלתי בבניין־העץ הפרוץ — זו תחנת־המוות שבל שעל בה רווי פרפורי־גסיסה. בל אלה משמשים רקע עליו מתנוססת _מצבת־הזכרון, אשר בה הנציח הפסל נתן רפפורט בכבוד לאומי את גבורתם וקדושתם של לוחמי הגיטו. אולם שרידים אחרונים אלה יסופו בקרוב. על שטחים נרחבים של חרבות־ הניטו שפונו מוטלות ערמות של חמרי־בגייה. טרקטורים ענקיים מייש־ _רימ את משטחים ומוחיט את הסימנים האחרונים של חורבננו. לא אהת נת־ קלים הם, הטרקטורים, בקברות־ המונים, בערמות של עצמות־אדט, המובאים לקבורה — ללא טקס, ללא קדיש. ואכן, לא יצא זמן רב ומצבת־ הגיטו ההא מוקפת אזור־מגורים חדש, שספק אם תושביו ידעו על הגדולה בטרגדיות־אנוש — שואת היהודים. חילול המ־גגח מצבת הגיטו — קיר של בונקר תת־קרקעי אפוף־להבות. וקבוצה של _לוחמי־גיטו אחרונים, דרוכה לנקם ול־ מלחמה. החלטתם זו הומחשה בדמו־ יות המונומנטאליות של הקבוצה המר־ כזית — לוחמים בלבוש טרופט, הני־ בסים בלא־מורא בעיני המוות. דרוכים להתמודדות באויב האדיר, האחד אבן בידו, מקל ומי באגרוף חשוף... בעיצוב הדמויות הביע האמן הצעיר את תחושת קידוש־השם של הדורות. בגבורתם של לוחמי הגיטו והפרטיזנים הוא ראה המשך למארטירולוגיה של הגולה, _ובארבעת קצות _המצגה הציב ארבע מנורות — טמל היהדות ומדינת ישראל.
מצבת הגיטו הוקמה חמש שגים לאחד המדד, - ב־19 _נאפדיל , 1948 שבועות אחדים לטני תקומת מדינת ישראל. והכתובת העברית החרותה עליו (בצד הנוסח בפולנית וביידיש) לשונה: עס י01ראל — ללוחמיו ולקדושי. ! ומה נפעמתי בראותי. שהתיבה . ישראלי הוסרה ביד אמונה מן הכתובת העברית אשר בלוח־השיש, היד האלמונית עשתה, איפוא, בקפדנות שקטה ו1ת מלאכתה השפלה בסילוק התיבה _שעניינה עט ישראל ומולדתו. וזאת, לאחר שבמשך שנים לא נת־ י דוממה _יד־אדם לחלל את המצבה הקדושה. מי, איפוא, עשה זאת ל שאלה זו הצגתי לאחד מראשי איגוד יהודי פולין, קומוניסט ותיק, אדם משכיל _שאזנו כרוייה עדייו לאנחה יהודית. שעה ארוכה הסתכל גי ושתק, בנסותו, כנראה, להתחמק מן המיצר. תחילה ביקש להקל, בכל הענין וטען, שודאי מלאכתו של בריון היא. אולם מהדרך בד, הגיב על התמרמרותי התרשמתי, שאין הדבר בגדר חידוש בשבילו. והוא ניסה לשנות את נושא שיחתנו. אולט כאשר אמרתי לו, שבדעתי להכין סרט שישלוף את אזור הגיטו וכי התיבהישראל" " החסרה עשוייה לעורר רושם מדכא — הבטיח לחקור בדבר. כאשר סיפרתי על כך, אותו ערב בשיחה בבית יהודי- נאמר לי, כי הדבר ידוע להם ואף רמזו על החשודים במעשה זה... יומיים _אהרי־כן נתבשרתי, כי התיבהישראל" הוחזרה למקומה בכתו- " בת החרותה במצבת־הגיטו. ואבן, בגשתי למקום ראיתי את אותיות־ המתכת קבועות בשיש. אולם חרף מאמציו של האומן להתאים את האותיות לשגר האותיות בכתובת, אפשר היה להבחיו בהבדל ניכר.