דבר, 29 מאי 1953 — חיים _אתר [כתבה]
חיים _אתר
"ביסודה של עיךחרוד קיבלנו על עצמנו דבי גדול מאד, גם למעננו וגפ למען ילדינו הבאים לרשת את אוצרו־ תינו הרוחניים של חיינו, לחנך את עצ־ פנו תוך חיים באמנות, שאם לא כן — נשקע תוך קטנות־החיים והיא תכריע אותנו— "... מציאות יפינו הנסערים משווה משמעות מיוהדת- כמעט נבואית, לדבריו אלה של חייט אתר בסכ־ תיו מ_3ארים עם פתיתי2"?יבת האמ - נות'' בעיךחיוד ;ב־. (1!(37ששימ. שו. יסוד _למשכןלאמנות המתנוסס לתפארה בלב העמק, אותו בית־נכות מודרני בכפר העולה בשלמות ויכהו על ניוי הבכות הגדולים והותיקים יותר הקיימים בארץ. כשהעלה אתר לראשונה לפני כחטש־צשרה שנה את תכנית פס־ _כן־האמנות בקיבוץ נואר. הדבו בעיני רבים וגם טובים ברעיון אוטופי של אמז תמים. אולם בעוז אמונתו, בעטל נמלים ובעקשנות של ,, משוגע לדבר" הצליח אתר לשכנע את הספקנים ולהוציא את תכניתו לפועל. כי בויכוח הנצחי בין בעלי־החלוטות ובין אנשי המעשה והגיון ניצחו תמיד אנשי־ הריח, החזון והאמונה. אבן מאסו הבונים היתה לראש־פיגה _ומפעל־חייו של חייט אתי היה לספל לחיים החדשים בלב העמק. היה משהו מן הספל גט בהופעתו החיצונית של חיי0 אתי ובכל הליכו־ תיו, ראש ענק ע!6ר רעמה _פי5עה "שובן בטח'' על גוף מוצק שכתפיו הרחבות כאילו נוצרו להרמת משא בבד. ולעומת זאת — עיניט לא גדר לוה אולם טיישירות מבט ולעתים תמי־ מות וחולמניות _גבאוטופורטרט שלו. רוך ותקיפות, _אהבת והקפדה י שאינה יודעת פשרות, ענווה אישית ובטחון בשליחותו שימשו בערבוביה באישיותו ההרמונית.
לא פקיד. הוא, שחיים אתו נתונז בעיקו באפנות _הפווטרט והירבד. לצייר את ראשיהם ופניהם של ילדיב. יותר משהקפיד בתיאור שרטוטי הקניט האפייגיים לנושא, ביקש לשקף בצבעים חמים ועזי הבעה את המאור שבפני האדם היהודי והילד הישראלי. רוב הדיוקנאות שיצר _דומיט זה לזה, גי חותמו הוא טבוע בכולם- אליבא דאמת.
נל הפווטוטים הללו אינם אלא אוטו־ 0ווטרט קיבוצי של ה:<מן_. חייט אתר היה י-בעו איש החיוב ו ה סינתזה-:*, ־ם התנהל הויעל כוח מקוםו _^קידו של האמן בקיבוץ. היו שטע, _1;כי האמן היוצר הוא אינדיבידואליסט!מטבע בריאתו ולכן לא יוכל לעולם להשתלב כראוי במסכת חיי הקומונה. וכיוון שאינו יכול לתבוע לעצמו _זנויות־יתר למען קיים את _אט־ נותו הריהו 0קו6ה וממילא _מתקפהת יצירתו. לא מעטים מבין האמניפ הללו לא עמדו בטיבהן ועזבו את . הקיבוץ. אולם אתו התגבו על הקשיים הטג־ ניים מתוך אופטימיות אפיינית. כדי שיוכל להמשיך במלאכת הציור לאוו היום חיה מפלא את חובתו לציבור בעבדו בלילות במאפית הקיבוץ. שירתו העליזה היתד. בוקעת משם עם זריחת השמש. לאחר שהיה נח וסועד את לבו חיה מחליף את מגש האופים בלוח הצבעים. גדולה פזו: חיים אתר הוגיה בעליל : ביצייתו הצנועה בבמפעל־חייו. הוא המשכן לאפנות, ני בחברה העובדת והמתקדמת יש לו לאגן היוצר לא רק מקום לעסוק נאמנותו, אלא גם תפקיד נכבד ומקור השראה ליצירת־אסת. ־ אריח לר:ר