דבר, 23 ינואר 1953 — ת־ד ג ו ו [כתבה]
ת־ד ג ו ו
יעקב פרידמן: "פאס־ טענער פון ישראל' (רועים ביש־ ראל, (תל-אביב 160, 1953 עס. ' אתם עיי&ימ גבר משירים, אפילו משירים טונים ו אין זה ספר ובו שירים טובים, זהו ספר שיש בו מן הגיליי, עט תורה _אדטרירית־־פיוטית, שירה נשגבה. מדוע אינו אדטו"ר, בן האדמו''רים יעקב פיירמןו להוסיף ולטפל בתר־ נגולותיו ובעיויו, אך פעם בשבוע יבואו. אליו חסידיו והוא יאמר לפניהם ,, תורה, "יספר להם על יי אהרן מקאר־ לין, על גוזמאותיו של הרב מאפטא, על הקוצקי, הסבא _משפולא ן על קריאת שפינוזה בעליית־נג, על לימוד לאטינית, על השכן הפילוסוף שגזז את תלתליו, הניח את שופנהויאר וקנה
זיג עיזים — וביתו היה מקבל אתן השט ,, החצר של בית דגוני. אך היא לא גן יעשה. הוא יישב בגורן וגותב שירים. יעקב 6_רידטן ידו* מזח 20 שנה במשורר טוב. לשיריו יש טעם מיוחד. באוסף הפואמות . יועיט בישראל" עלה על כל הערכות השבח הקודמות. בספר זה כבו חדל כמעט להיות משוח־ ' להיאבק בגווה ובקצב. הוא אוטו בחווויט דברי־תורה, מתפלל בשירה לבורא־עולם, מתחטא לפניו, יוקד עט העיזים, חג במעגל לב־ דו בשדה. פתאום היא רואה לקניו את די יוחנן טברצלב, ושם ידו על נתסו!רואה פתאום את רי ישראל _בעל־שם־טוב, ומשלב את ידו האחרת [בזרועו.. ביגתיט מופיעה אלזה ל&סקי
שילד, המשוררת היהךדית־הגרמנית המטפסת על מדרגות ירושלים, משתובבת עם דוד המלך ובוכה לפני הבעש"ט", מצלצלת" אל משטרת ירר שלים שתבוא תינף ומיד ותמנע 0ע־ שה־רצח — מובילים עגל לשחיטה ו ))מדוע אין פרידמן מזכיר את שמה של. המשוררת (? תפילות, מראות, ויקירים. אלא מה, החווו צולע?החרוז הוא אמנם חוט־הזהנ בו תופרים את איצטלת־ השירה, וכאן החרוז תפור קצת כעי־ קום — אך מה בכך אם היא משהו פגום?הוא אינו כה אמיץ כמשה־ליב הלפרץ. אך שיריו עטופים יותר קסי־ פה פיוטית, מבושמים בריח אדמו"ריי של מסורת דורות, אכסטאזה ענוגה, דביקות עמוקה:
... מת??ף לפעמים האדם _מףגיי החכמה _קמעיון ןל _ןעוף ?צריף לחזר . _ולרכיבי _בתריסר . | _# "" ?עוף ס9 מ_?ין י . "ושט אלם, לז1 _*ום אדם8, י11 צריו־ מזה ללעת; וא , _^ _^הם "ר ן _^גבי _3ל הע1לם ?שאר אני הר1עה * בין ההרים ו י־ , י ־י ' _^ היום _^_נית, לרגלי הב_^ ו*מר ב ־ ל_* רעד: יי1 _^ _^ ל _^ _^_יי_^"י ב ,, חמר חזי וגבלה צורה לאברים ו ־ י **י־ *י י־יא *? ס _*ת ?_5_ייי *ל ** ב אנין ... ;;מי אני , מי ??1 , א $ ל ל^'' ם •מר. היא ה?שט ?*ל "אני, " ללמד "בראיית" עט הטף.
האט חסיד. לי החינניות של איציק רינת תפילה. לחיתי פרידמן הסוה . מושלם ־יותר נצווה, אך לעומת זאת ט8נגר?החינניות דוקא לא, אלא גמישות ?אינן הריקות במחוך ו - ני, פרידמן חם יותר. האינטלקט כולו סותר השירית קיצור־הבזק - בשורה י של _השתים־עשרה מאגגר, טיפת הצר הדם חטא מילא . . בלפי שורות חסודות אץ זה לרג _^ _*_־ , מבוזינ?1 __ש _ ייי ,,, ת . י היז| ג , _0 , ב _ _ימש , בעת את אחת עשרה השורות , הקוד־ יעקב פרידמן הוא גליצאי ויומני םחה לטנחמ בוייישא. מות, המימיות כביכול. לעומת זאת ראל שטרן היה עוד בחייט, אך אפשר פרידמן משוחח בנוסח פילייטיני, פרידמן חסידי יותר. אמירתו היא נגי־ לומר ני פרידמן הוא גלגול מוצלח בתרתים על נושאים מעניני היום • נה, לא תמיד מאלודית, אבל תמיד של ישראל שטרן. אולי היה שטון
_נמ^^חת בחצר הלבףת _בוגל־אליב?) -, ל ת_^ריט־עדנימ ->_6 , (... _ק0 בצל $?צי הו1מה _ניו _ילד, מפליאה את _;פי התמונה, _אוהלים ל_$פר על ה"קביצניק" _8ף־?ל־?י _*ל! יא ייתר, לי< 'ןנים. י וללמד ממנו 2לץו(_מו. 'כאלו הןכיךה לד, מ_#ה1 הדומה _£מ, 1_:צ3_אליסט הוא, _צוו_^ת הד_1ךה _המחכמת היא איטרת ?תאם: עם קמצה קלמךני הגבה. הוא.,, מתענה שם בקבוץ י מאי ?_ןא מ?_ן1מע _^ול מה יש מות ל_*מ?ו _{_ענוי _האמתי_5. ל ארם _?'?_לןי _*לי ' לשלי 1לאי _#לי" ' ;ש לו, לכ'בדיל2_$, ךר. מ"_^ קיא צ1ח?ןת ודו יפלןת _באצבעות למ _הבניית מטפלים, הוא ש_^ה י_1ד־3ית _?ע_[ה בכל יום ?ל _קפסת הטבק הסמוכה ן_^_ךוה_, וב_&דה _יול־בית (מעלה. (ןךש ה מן הסבא מריז _י שין זצללה"ה. (_יוט וליל עם הצ _י אן, עכ_&_ו מזדקרת ה_^מש על אברהם חולב לבד, גוזז ל5ד _קצמר ד, מ_1_ליןל את לצחק ל 8_?ןי). ~'באמת, _ןביןה לנכדי _הרוויני זצללה"ה. ( יעקבם פרידמן היא גליצאי ודומני |את שנות המלחמה עשה אצל הגרמנים תרנגולות ועיזים. ושט, בבית־דגון, ;כאחד. בכל אופן בשבילי הבעש"ט, בטראנסדבייסטר. בא בעליה ב, ' ישב כתב את ספר הפואימות והשירים משה ליב הלפרץ ואיציק _מאננר [-בקפרי0ץ, הניע לישראל ויושב בנפר . רועים בישראל. " _ןהיא בן־בית. הרים, באלאדה, חסידית. בדיד מתל־אביב לירושלים, מגדל
.. ". אינני שואל _קואלות, אני רק מתפלל, לתפלתי אל תעמד' הב1רא, מנגד 1 א3י רוצה להיות _?זתףלצער_1 יגל עכביש, /צ_$ר1 _#ל 7נע_# _3_*בגד. _ו_&ם _יינת־אלם נטרפת אי־ק!ם, _ויטפטף גם דמי עם דמה! ןאם תחת רגל נךרסת נמלה. _^יכאב בטרי עם בשרה ? . " כןל טוען מ'ןה־ליב סנךלר1ן אל אלהיט, ומימות _לוהריס _מתרוננים בשייר 3 !, ר1ןי _ומברל שמו י _קןןדו_^ו והאהוב, _*נוגן לאדם את הבחירה. האין זה עמוק יותר מאשר . שיר־ ממך, בישראל, מצויה שירה בזאת התהילה לשמחה" של שילר, שיר־ | ויושג משורר גזת. בפיאיםת שלו . ר' תהילה זד, ליקום וליוצר ?הלב מת_3ל: 1 היו _מקארלין מזווג זיווגים, "אתפ חמימות ונחת־ווח בידיעה ני לא הרחק }-יראים:
2""ם סבא ומפמפם בבעיטות _המנטרת המהללת ופותח מן החלר המיחד אל ה;הולים את קללת. _מתפךפרים כצןריט הוא כל פאה _ןכל _זןןן, לסבא _#ומע _^ ןנךמה ל, 1 ן־ותש _^ל מע;ן, הוא מ1צץ את _קמקטלת: _ןןריני מגלה את _ל, ס1ד, _ןהודי כפיל יהודי _ןכילימ אחד להי1ת... ' אין השירים מצועצעי לשון, אולמן בהם. נסיים בשתי שזרות שהמשורר ההוגן והעקבית מבצבצים מכל אותו שם ב0_יי הקוצקאי: 1 ... "הה, לבין . }_עולמים ה;ה לל נאה לו_?ר _ני־טו י ב לעולמו [א_?י מעקם את _הי!טם' א_?י ייסר ממניי מפנק ן'' משה _גרופמן