דבר, 2 מאי 1950 — 98 ה&_וולקותו _ש_7_י _#בד_07 _טביב [כתבה]
98 ה&_וולקותו _ש_7_י _#בד_07 _טביב
זכרו ליקר ולפאר
אברהם טביב, אשר עםד בראש העדה התימנית יהד עם חבריו במשך שניט רבות היה דור שני למנהיגות _תינוני המושבות. קדמי להם הראשונים: רבי סביב אברהם בראשץ־לציץ, חכם אברהם ברחובות, מארי שלום גלוסקא בפ"ת, יבדל לחייט, וראשי העדה מעולי דרום תימן, כל אלה אשר יצאו עט ההבווות מתימן והוליכו אותן _לארץ־ישראל, בענות תרס"ה־ תרע"ג, ונכנסו _עמהן למושבות, לחיים של עבודה. בשנת תרע''ד פרצה מלחמת־העולם הראשונה, ובישוב התחולל משבר קשה. הוטל הסגר •?>!הארץ, נעצרו פעולות בנין והתישבות, הפרדסנות נחרבו, והלכה, הש־ תורו חוסר־עבודה וחוסר פרנסה, ועל כל זה באו נגישות וסחיטות הממשלה התורכית על ידי גיוסים בנפש וברכוש לצבא ולאננריות, ודיפות פוליטיות וגיוושים. הפועלים במושבות, וישובי התימנים ביחוד, כחלק הנחשל ביותו במושבות ב1טן ההיא, נפגעו ביותר. מנהיגי עדת התימנים היו מדוכדכים מאוד. חם יכלו רק להופיע כתובעים ומבקשים עזרה מאת מופרות הישוב ומאת מפלגות הפועלים והסחורות הפועלים החקלאית!אבל פולט יחד נענו להם מעט מאוד, קודם כל — מאזלת־יד. במצב כזה מצאו אותם יטי הצהרת בלפור והופעת ועד־הצירים עם ד"ר חיים _וייצמן בראש. התעודדות כללית בישוב, חידוש פעולות ההתישבות והתחלת חיים צבוריים ופוליטיים. בץ מנהיגות התימנים נראה דור צעיר, ביניהם — אברהם טביב.
בשנת חר"פ. בהיותו פועל _בראשורלציון, נבחו כציו לאספת־הנבחוים, יתד עם דוד נדב ואחרים, מטעם . אחדות־העבורה. " אחרי כן עםד בואש "התאחדות התימנים. " ובפשך שנים רבות נשא בעול הציבור. אבל מזלו ומזלם של חבריו היה קשה: הם השיגו, אמנם, נציגות במוסדות הישוב _ובהס־ תווות הציונית, אבל מעט מאוד היה _לאל־ ידם לעשות, הן מפאת היותם מיעוט קטן, והן מפאת כל הכובד הוב שבתפקיד קלי־ טת־למ־וח_, אשד כולנו כוענו חהת נטלו. הההישבות החלוצית של העליון השלישית פסחה עליהם. ה0 לא קיבלו אפשרות של הקמת ישובים לעצמם מצד אחד, ולא שותפו בימים ההם כחברים — מלבד מעטים יוצאים מן הכלל—, בהתישבות הקיבוצית והמושבות מצד שני, ואף בשכונותיהם, שנוצרו עור מימי העליה השניה, לא ועשו בשבילם פעולות הרחבה ופיתוח ראויות לשמן מצד שלישי. במשך 30 שנה שעברו מאז הוקמו אך המושבים כפר _טימורק, טירת שלום, אלישיב וטלמון. דור המנהיגות של אברהם טביב היח דור בינים: בין הראשונים שעלו מן הגולה ובין הדור הצעיר כיום אשר התערה בחיי האיץ ומוצא את ביתו בהסתדרות. נזכרים אנו, מתוך כאב־לב, כשהיו אברהם טכיב וחבריו מטיחים ראשיהם בקיר אטום, ללא יכולת להשיג את העזרה ההתישבותית והתרבותית להרמת עדתם, עדת העובדים, בשעה שמסביב הלכו עמדותיו של הפועל העברי הלוך והתבצר בכל שטחי החיים. בתקופת _דור־חבינים הזה חלו סטיות
ומעברים בחיי עדת התימנים. אבל מנהיגר הו של אביהט טביב, אדם יקר־רוה, ט8יג תורה, גושא מורשה של משפחה מיוחסת, שימשה, במידה ידועה, מעצור לעדתו מפני הדרדרות יתרה חברתית וציבורית. ושוב פרצה בהסתערות גדולה עלית תימן. והפעם ברוב עם שלא היה כמוהו. והיא גם כעת ראשונה למופלאות שבה, למשיחיות ההוגנת, לדבקות הנפשית שבינה ובין הארץ, הגאולה אף היא. ושוב דרושים אנשים מסורים ונאפנים שיצאו בפני המחנות שהגיעו. וידריכום בצעדיהם הראשונים בארץ. ועולה לפנינו זכרו של אברהם טביב, הרועה הנאמן, עט מאור הפנים עלו, עם חביבותו ומתינותו, עם מסירותו לשולחיו, הליכתו בדיך הישרה בדרך העבודה. עם כל כמיהת־הלב של עלית תימן להיגאל מגלותה, פו, _עצופיט הם המרחקים האנושיים שביו הגאולים לביו הארץ הגר אלת והעם היושב בה. הרכוש הנפשי והרוחני של עלית תימן־ הוא תרבות התורה והאגדה היהודית עד תקופת עמידתה מליצור, היא סוף תקופת המדרשים, ללא התמזגות עם שום תרבות אחרת. עולמה הרוחני. הער לט מלפני דווות רבים, הוא פצד אחד חנוט וכבוש ־ ללא יניקה ממעינות ההשכלה והמדע, ומצד שני פיכו בי חיים של יצירה שירית מכונסת בתוכה וערגת נפש לגאולה. ובעוד אשר רובנו שעלינו מגלויות אחדות, אמונים הננו עלי תרבות אחרת ונימוסי־ חיים אחרים—, אין ברירה אלא להשקיע מרץ רב למען להקפיץ את עלית תימן
במעץ _קםיצת־דרך ווחנית במהות עו כמה שאפשר. ואוסיף לזה, שבה בשעה שישובי היהוויט בתימן היו, ברוך כלל, עצמאים מבחינה כלכלית ומכובדים בעיני עצמם ובעיני שכניהם, הוי כאן — לפואה עין, בכל אופן — מצאו את ווב העט עולים עליהם ו שט היו עובדים אצל עצמם, כאן — פועלים אצל אחויט!שם היו מיוחסים מבחינה רוחנית, נושאי תרבות עליונה לגבי העם השכן, כאן — ניטלה מהם הרגשת עליונות זו ו שם _הגשיכו את עולםם החברתי והמשפחתי מתוך שווי־משקל מסר ים, כאן הם נתונים לביקורת — מוצדקת, ברובה, אבל בכל זאת ביקורי—! ונעשים נתונים להדרכה והוראה על כל צעד. אין יידע עתידות בינינו > והבה נקוה כי נתברך באן במיזוג שבטי ישראל לגוי אחד. אך עיינו צועדים אט אט בדיך להתלקטית הדדית ולהתקרבות 1 ובינתיים מוסל עלינו למלאות את חובתנו לגולת תימן הגאולה, עד כמ;. שאפשר, מתוך מיעוט הזרות ההדדית ודיבר האמון, וממילא גט מתוך הסתגלות כל־שהיא לעולמם הנפשי בתקופה הראשונה, לצורך העידוד הוב שהם כה זקוקים לי. ישוב נקואים לזה אנשי עדתם הקודמים המיושבים בארץ, המכירים את הליכות ההייט שליום. ופי יתן ויהיו ניחנים בסגולותיו היקרות של. אברהם טביב, ומוכנים לשאת את משא אחינו ולסעדם בשנות יםורי־הקליטה שלהם _יואויים לשאת את אמובט, כשט שהיד, ראוי לזה אברהם טביב. זכרונו ליקר ולפאר. ש. יגנאלי