דבר, 3 פברואר 1950 — ליצחק וילקנסקי - בן השבעים [כתבה]
ליצחק וילקנסקי - בן השבעים
אדריכל התתישכות וציונות העבודה
לא חרב אבירים, כי אם מהרשת האכר כבשה את הארץ. (הפועל הצעיר, תרע"ג) מכתם זד, שיצחק וילקנסקי—א. ציוני טבע בראשית דרכו, מתוך התבוננות בדברי ימי התישבות העמים, _גהוק בל יעבור, נתאמת בימינו במלחמת שחרורנו — ברור כיום, כי בלי החרישה העמוקה של קרקע המולדת בידי עובד האדמה העברי לא היה לב הנוער מתקשר קשי בל ינתק עם אדמת המכורה, מבצרי עבודה ומגדלי עוז לא היו מתקיימים בפנים האיץ. יוצרי המשקים לא היו טתחשלים במפעלי גבורה ושמירה — וצבא ההגנה לא היה קם. הפלא הזה קם ויהי בעזרת זרעי השחרור שזרעו אנשי העליה השניה. העפלת אנשי ביל''ו היתה קפיצת נחשון שזכותה גדו־ לה, אולם חסרה לה הנשיפה הארוכה. יעודה היה . לכו ונלכה, "כל זמן שהלכו וכבשו הספיקה ההתלהבות, כשרצו לתנות וליצור _צורות־חיים התחיל המשבר, שנמ־ שך עד , 1905—1904עד קום תנועת העבודה בשני אגפיה, תנועה שחרגה מפעמקי נפש העם והצילתו. האם יכולנו להגיע להגשמת החזון הם־ דיני בישוב כשהיא אפון רק על עבודת חרתים בשדות ובנוי על עבודה ערבית בפרדסים?בלי ההמשך שבא ע"י תנועת העבודה והלבוש החדש שהיא נתנה לחזון ציון היה הצעד הנועז של אנשי . בילו' אובד בתוהו. כשם שיתר נסיונות הגאולה והעלית בחופה בדברי ימינו עבדו במשאון הדורות. יק ציונות העבודה קובה את הגאולה האמיתית ובנתה את הסולמות שבעזרתם עלינו בחומה ויכולנו לה. גם אמינה ציונית חדשה זו כקודמתה היתה נכשלת לו היתה נשארת בבחינת "מרחפת בערפלי מרומים" ולו מנהיגיה לא היו _מוצאים לה את דרכי ההגשמה המעשיים. באחד ממסותיו כותב א. ציוני: "נאמני התנועה מצטרפים פמאמינים וח־ כמים. המנהיגות היא נחלת המאמינים בלבד. ועל החכמים ועל יודעי הבינה לעתים
לשמשם בעצה ותישיה. "א. ציוני — יצחק וילקנסקי היה לחכם הרשים הזה, ששימש את תנועת העבודה כמעט מיום היולדת. הוא חיזק את ביתה בעמודי עוז, הציב גבולות אלמנותה והביאה עד הלום. מאמריו ומחקריו חינכו את הדור השני לתע־ פלה והורו לו את הדרך בה ילך ולא יכשל. מפעל חייו שלוב ומעורה בספר הי - צירה של הישוב העובד. לאחר שרפו ידי אנשי ביל"ו!לאחר שהרים יוסף ויתקין דגל־ציון חדש וצעירי ישראל מכל התפיצות עלו והתלכדו לטחנה גואל חדש!ולאתר _זלתקפי גלי יאוש גם אותם — במאבקם עם קשיי כיבוש הע י בודה והתנכרות האברים במושבות — היה זד, יצחק וילקנסקי שהתוה את הדרך החדשה לחזון ציון. הוא ההין לזהות את ענין הפועל העברי והתעוותו בחקלאות עם הגשמת הציונות, הוא הוציאו מבדידותו המעמדית והעמידו במרכז מסכת היצירה של האומה. בכוח הגיונו הכלכלי הוא הראה שאין תקוה לחלום הגאולה בארץ, אלא אם יזדהה הזדהות שלמה ע0 שאיפת העובד העברי לכרות ברית עולם עם אדמת המולדת. הוא הכריז על הצורך בהתישב־ת לאומית הצריכה להתבצע ב־
אמצעי הלאום ע'י ההסתדרות הציונית, בדופה לפעולתה בגאולת האדמה בעזרת כספי האופה. עו־גי יסוד תורת וילקנסקי נעשתה נכס צאן ברזל של הציונות בולה, אפילו פתנגדי הפועל העברי הודו תמיד, ני אץ כהתישבות העובדת להבטחת האופי היהודי של נחלתנו החקלאית בארץ. אולם לפנים בתחילת התקיפה של העליה השניה שלטו במחנה הציוני השקפות מתנגדות פן הקצה אל הקצה לדעות וילקנסקי. ועל כל המתנגדים האלה הסתער וילקנסקי ובאיזטלו החד ניתח את שיטתם והראה לנל את אפסותה. את היצי אשפתו השנונים ביותר הפנה י. וילקנסקי נגד אחד־העט' שגולל את אשמת כשלונם של הפתישנים הראשונים בארץ על ראש פקידי הבאתן' שהנהיגו את האפוטרופסות והחניקו את האיניצי־ אטיבה הפרטית. את חזון עתיד הישוב ואה _אחד־העט באכרים מטיפוס של בועז, המעסיקים פועלים נכרים בשדותיהם _וב־ כרפיהם. א'י נועדה לשמש לעם ישראל, לפי _אחד־העם, מרכז ומקלט קבוע לרוח עמנו. ובזמן ההיא ננהו ובים מן הציוניט הכלליים אחיי דעות אלה וגם שמו את מבטחם באיניציאטיבה הפרטית שתגאל את אדמת ציון. ויקנסקי יצא חוצץ, יחד עט מנהיגי תנועת העבודה אחרים (ניחוד יוסף אהד־ נוביץ, (נגד דעותיו של אחה"ע שסיכנו את עתידו העבוי של הישוב. נימוקי ויל־
קנסקי וכלי מלחמתו הצטיינו בזה שהיו לקוחים מתורת החקלאות ופחוקי הכלכלה המקובלים בעולם. בעזרתם הוכיח ברורות בשורת מאמרים—היסטורית בשט. הצ6יח לקפיטלים" שהקפיטל הפרטי והאיניציא־ טיבה הפרטית עלולים להנציח את היי הגלות בארז' הם יתנו >כ. ־ת אזרח עולמית לעבודה זרה, ולכל היותר יצליחו להכניס השגחה עברית בנחלת ישראל.. גל _זפן שבאהלי יעקב ובמשכנות ישראל יהיה הקול קול יעקב והידים ידי עשו לא ייבנה העם, וגם תרבות ישראל לא תקום לתחיה בשיטה של עבודה זרה.. 'את התרבות יוצרת יד העובד ולא אדרת הנביאים'. וילקנסקי שלל גם את מסקנת אחד־העם, ני סיבת הנשלון של חלוצי ציון הואשו־ נים היתה האפוטרופסות של הבארון. הוא הוכיח שגם בלעדיה לא היתה ההתישבות מצליחה. סיבות הכשלוו לפי דעתו היו חוסר ההכשרה החקלאית של המתישבים וכחש האדמה ורזונה תוצאת עזובת הדודות.. גאולה שניה טעונה האדמה, חטאת הארץ אגלה את המתישבים הראשונים'. הצלחת התישבות חדשו!תתכן יק אם יוכשר הדור לעבודת האדפת והאדמה תוכשר ותוכן לתנובה חדשה. גס בארצות אחיות קודמת הכשרת האדמה להתישבות והיא נעשית בבל העולם עיי השלטונות הטישבים. גם בארץ על ההסתדרות הציר _נית לקבל עליה את עול הכשרת האדמה וחינוך עובדים לחקלאות, ירק אז יש ערובה שההתישבות תהיה לאופית ותבצע את הזו!הדורות.
דרגי השקפתו של וילקנסקי על הדרך להגשמת הציונות היתה מתחילתה רווית חזון _לאופי־טטלגתי. ביקרתו השנונה הרסה בלי חפלה את הדיאגנוזה על הבעלביי תיות הציונית, שתפצה לבנות את ארץישואל החדשה בדפותה ובצלםה. הוא הו־ יה שבאמצעים לאופיים גדולים ובתכנית התישבות לאומית רחבה אפשי לכבוש את אדמת א"י הנמצאת בידינו כיבוש נצח. הצבא הלאומי בדמות הפועל העברי _צמא־ההגשטה עומד הכן ומחכה למעשה ויצירה. ו. התווה גם את קוי הפעולה לעבודת התישבות לאומית זו' שכוחם יפה עד היום. אעפ"י שבפרטים- ידועים סטו לפעמים מעצותיו. יסודות תורתו נשארו אמיתיים ויציבים והם שהנחילו לחקלאות העברית את נ_1חונה הגדול יעל שמטות הארץ. כל החידושים הטכניים והחברתיים, שפהם ניזונה היום חקלאות הארץ ושגם בעתיד ישמשו יסוד למדינתנו החישה, גפר היו מקופלים במאמריו הקלאסיים של וילקנסקי שפייסם בעשר השנים הראשונות לעליה השניה;הלא הם מקובצים בספרו . בדוד" שיצא בשנת תרע"ה ומפורשים פרש ' היטב אחרי כן בספרו השני . מצות' שיצא בשנת תרפ"ד. רק על אפס קצות חידושיו ותיקוניו חישוביים יסופר כאן. שני עיקרים חשובים- המקובלים לכאורה בתורת החקלאות בעולם, נטעו בבית היוצר של החקלאות העברית בארץ: א) בכל פשק מסודר צריך להיות שווי משקל בין מפרי הכלכלה המוצאים _טן האדמה ע"י הגידולים החקלאים ובין _החםויפ המושבים אליה. האדמה לא תיענה לעובדיה אם לא ישבו לה עיי זיביל וטיוב את אשר הוציאו סמנה בתקופת תנובתה. ב) על המשק הנוצר לספק לא רק את צרכי בעליו אלא גם את צרכיה הטבעיים והנלנליים של הארץ והאופה. משני יסודות אלה טסעתפיט פרטי התכניות ש־ יילקנםקי פיתח במשך השנים. העיקר הראשון מחייב את עובד האדמה להחזיק פקנד, ולנדל מספוא ותבואות ולבסוף לש - וות למשקו אופי מנוון. למשק כזה נותן ו. ניוון מיוחד, כדי שיצליח. על בעל המ־ שק לכוון את הפעולות החקלאיות שלא תצרנה זו את זו אלא תיעשינה בהרמוניה אורגנית ותשלמנה אחת את רעותה ו אם זמני העבודה של ענף משקי אחד סותרים שעות העבודה של סעיף חקלאי אחר על אחד משניהם לןזבטל, ני רק בצורה זו יש עבודה להצלחה הגלגלית של הפשק. טיפוס בית עובד כזה קרא ו. פשק אורגני. המשק האורגני צויד לפי עיקרו השני של ו. לקבל עליו את מרות גורמי הטבע של הארץ, הקבועים ועומדים מששת ימי בראשית, והשפעת הבלבלה הלאומית המתחלפת ביחס לשוקי העולם. האזורים הטבעיים של הארז *םים מעצור סכני להתפשטות המשק האורגני. יש אזורים ואדמות ידועות שיש לפעמים לבכר _*ת (סוף בעם' ד(' ישראל _רייגרט
ק>3*89ר9ל לוג _ציוני, תנ_£_0ן _לוד&ה _^ה-קריט*, _יתן_, מיל _"; זולם, 88ת עי_^ט _3לב _?1?ם _;ק/ד ?$_?# ., ןן?י $9רי0 _ןלך פולס ?ף _?9??ק סיק **_י_*, וןד, _$_1ל. י ?9ןד?ו _*_3_*ל 91זב _6 , 0ה א8'ך.. ־ ס?לת _ל_^טה? 8ך 1*ד ןל _ןליריתעער 8ןל _ךיס _ןד_91ים. וך_?_ילת ך_$א מסתר.. '_ניוןי סי _(8י)י 8 'ר_*י ' 'י??י . _קןקוי _קנייו* *_6רות6, _ךןה ?ןתךתאם ל* _?מף _ן7 ר*?ת ?1_קייל _ןפי-*!ל?ך*י. זויה ניקית , 3_; ?ב ןמי *?ץ־ע1ן!ם ק?/ג - י*?י 8_#_י 9_מיו ו_?י _*1*נ. 1 ליצחק וילקנסק - ברכה השכור עוד את _ביקירך הואשון אצל יופץ ו — היינו אז בםשרדנו הראשון, ליד בית הקברות הטוסלפי, ברחוב נוםטרוס ביפו. בצאתך ניגש אלי רו3_ין ואמר: זה יהיה אגרונום מועיל. טובן שיצטרך להכיר את תנאי הארץ ולהסתגל אליהם. צדק רופין בהתרשמותו הראשונה. בכל וטיח ושם'ח נכנסת לתוד התפקיד שקי־ בלת עליך באותה אכםקיטיבה ארצישראלית של ההסתדרות הציונית, בניצוחו ש* _רופין. בעצמך צרת את צורת עבודתך, ובכל אשר עשית ראינו את האופי, המזג, הכשרונות—, את האישיות שלך. התרחקת מפעולותיו הספרותיות, או נכון יותר לומר — העתקת את יצירתך הספרותית לשדה החקלאות וההתישבות. אץ אני בקי . נל כך בעולם הספרות שאונל להגדיר, את הסוג שאליו שייכות יצירותיו הספרותיות. החדשות, ופותר לי להגיד, שהן מסיג פיוחד שלא פורס שפו בתורת הסברות. מצאת את עולמך בקרב פועלים יהודים ו בעזרתם אמית להוציא לתם פן הא־ רץ, למען יוכל העט השב אליה לעמוד על רגליו!חתית לפתיחת פקורות־מחיה לנו ולבאים אחרינו, בלי להזדקק ליניקה פאת־ רים. וגם ליצירת חיבות משלנו תחת היו-
תנו משיתים את האחרים, עבודתך נפשך, ארבע עשרות שנים ופעלה לא היתה לשוא. עשייה התנובה. _גנות־אוץ אתנה עבונו יהד. _חבותף, ופעולתו היו לי מקור שופע נוח ומיץ. בפיקות המרובים והרגילים אצלך בבד שטן ובחולדה התאמצתי במלוא המתת ללמוד את השדה עם חייו המתחדשים גני־ צוהר, וברגשי תודה הקשבתי _להםברותיר. כמה פתחנו את גל חושינו בטיולינו — אפ על חפורים ואם על כרכרת־אוםניים — לסביבות בן־שטן, חולדה, גזר, ולכפרים הער־ ביים המרוחקים מנקודותינו בהרי יהודה, ובנסיעותינו הרחוקות בדיליז'נס אל הרי חביון ובאר־שבע, ועל כנפי דפיוננו הצ־_< עיר רקמנו אז תבניות על הרחבת מפעלנו ההתישבותי. שיתפת אותי בכל דאגותיו. _הפסד־פתאום גי בא על המשק, סוסו הראשון של _קונין אם נפל, או ביופות ובפרות פגע הדבר, או הנזיב השדה, והתקציב אינו מספיק, ויש קשיים עט פועלים, עם שכניפ — בכל אלה עשיתי. כיגלתי להקל, לעזור. וגסולי היה שלט: הייתי ראשון שידע על הצל* חות, במחלבה _ובגן־הירק. ופה גדלה שט* חתנו על בינת התנובה בחוות בימי הרע8 במלחמוז-ה&ולם _הראשונה 1
עברנו יחד גם את יפי ועד־הציריט, אותה תקופת־הזוהר שלאחר הגיזה בלפור, אשר זוהר התקוות הגדולות שתלינו בהעמדת הארץ תחת שלטון המנדט הועם בת מרוב תכניות וערפילי־פחשנות עם אזלת־ יי להגשפה, עד שנמצא שוב הפסלול לעבודה פסודות וחבת־היקף. ו8תה התבצרוז בינתיים בתוך הפכון המדעי שלך ועשית חיל. עתה נשארנו מעטים מתוך קבוצת ידידים טקווביט בשאיפותיהם, בהבנה ובהע־ וכה הדדית. ואין להסתיר את מבדידות. אך טבעית היא. ויש לזכור: רגשי הפרט פה הם לעומת הזמן הזה ונפלאותיו בארץ ובעמנו ו ובגל העובר עלינ!כאן רב חלקך. הכרת היטב את שורש הבעיה הציונית, ומאותו יום של _ביקווך הראשון אצל חפץ במשרד הא'י חרטת תתמה גחלת לפתתנה. יש אנשים, אשר בבוא הזפן ומנהיגי הציבה־ מוותוים על מעשיהם ועל _דבוי־ הט, לא זו בלבד שאינם פתקופפים ננדט, אלא גם מצדיקים על עצפט את הדיו ואפילו מסייעים לקיום הדין לפעלה מהנדרש, אך אתה, יצחק, תמיד האמנת בגוחותיד _ובועיונותיך, ורב היה ההד לקריאתו. ועל כן אני _>ונח אליך באותו הפליט _שאתוז השמעת בפתח _ספוך לאחר _מלחטת־העולט הראשונה: עתה הגיע הזמן לכל סופר (וסופר כמוך — גל שנן) לבטל לעצמו את איסור הדיבור! יעל3, _טו־1_, ו