⁨⁨דבר⁩, 17 נובמבר 1942⁩ — איד חציתי 1ת‭..‬הבנות [⁨כתבה⁩]

איד חציתי 1ת‭.. ‬הבנות

? הנני, _ש0הים . יז־_"בי* מה ב0ני קורי ?אינו את תשובתה בגתב של החברה עליזה וירץ, אשר _ןבחןלךת‭?*‬זות הכנרת — ב־_4 _בגיגובסר ש. ז‭—. ‬ השיגה ז ‭. *\1‬השיא הנטתיע של ז_&ן: < שעות _ו־10 דקות. ההי_*נ הזוז קול _השחייגיו!הגו 0רי איסון מתםיד‭*. ‬היול עוד _בשחר יל־ ךו>זז‭"_>;‬י האם — ה1ב' ד־ר וירץ םירדוזלים — שאף הל* שחיינית גץנ־ י ר. קת _וסטור&אית ותיקה. הי* חגרת _*ליוו' _יייץ ‭^^‬געל‭. "‬ ? ההכנות לכתיבה קשות עלי מההגנות לשחייה עצמה. אך אנסח לע‭1-‬ מת לכם על _שאלותיכם כסדרן. השחייה — ענף־הספורם האהוב עלי ביותר, _וחונכתי לאהבה אותו עוד טיסי ילדותי _הראשונים, ע_"י מטורי ה הנלהבים _של אמי. היא ד. י-ר4ה מתארת כםני את השעות הנהדרות בהן בילתה בשחייה ובחתירה _באנמים אשר בהרי באואריה (נרםניה הדרומית‭', (‬טעות שכהן היתה— לדבריה ‭— . ‬ שוכחת עולם ומלואו, ממדי הזמן והמרחק היו נמחים מן הלב וההנאה היחידה בלבד של תנועית _דינוויי הריתמיות במים. _השקיטים התכלבלים־יר-ץקים, רק היא שבבשר. את כל . הישיח‭. !‬ שעות-השחייה שלי — ־ בבריכת ‭<>‬י. מ. ק. א, בירושלים — נחשבות

בעיני כתענוג היקר ביותר. אולם _ארכה של הבריכה, שהט דקי כדי 20 סטר‭,. ‬מטיל . לעתים ;שעמום איום_> בי כרי לשחות 2 ק"מ, יש לשחות בה הלוך ושוב 100 פעם י‭:. ‬ אף הזמן י ל'טחיי־ _קצוב וקצר. ובירושלים זוהי הבריכה היחידה _לשחייה. מדוע לא יראנו _ירידי־הסםורט וחובביה ל הקמת עוד בריכות ? • הן זוהי הדרך הטובה ביותר ! למשיכת הנוער, שלנו ל0פודט־-מים, שהנו כה זזשוב לארצנו ורק -מעטים יודעים את ערכו הרב ותכונותיו המצוינות! ? יי ־ . ‭. *‬ י _ל לאחר כלאלה תארועצמכם: כמקים ‭30;‬ מטר _מי־כלוד — מים ירקרקים המשר(־עים- למרחקים, במקום גנ —י שמים כחו י ־ם ושמש _מהגוגות, ובמקום קירות חוסמים- — חופים מוריקים עוטי נבעית טובלות כשלל ;וונים וחורשות ירק־ לאין־ נבול! • _־־ • - ־ ־ ; אבן, כחלום היה - הדבר בעיני; חלום יפה מרי מכדי היותו מציאות‭. ... ‬ _ניום א/ 1 _ננוכסבד, נסעת־ עם _x_כוי — . החברה שלי י _לספ־רט י — לטבריה. בי בי‭0)‬ י א‭/_1‬ר~_הץ‭, 7‬רים שחי־ נו כבר, כאימון ראשון, כ‭,, !‬נלי־כנ: דת" עד " הליד‭— "!‬ מרחק 'טל 2 ק*מ. ב_>_מן דישתייה-נתכררי לשתינו,

שלא נוכל לשחות יחד במרחק גדול יותר, י בי י המהירות שלנו איננה שווה: ובשחייה. למרחק ־גדול ־ ט) ההכרח לשמור ‭:. ‬ על . המתירות הטבעית האינדיבידואלית- במשך כל י הזמן. למחרת ‭.. ‬ירד נשם. ביום נ' 0ער הים במקצת. ויתרנו _^ל השחייה י והםחטקנו בחתירה בסירה ער טב־ קה‭). ‬מ-חק ‭!?‬ל‭12'‬י ק"מ, לערך‭. (‬ אמא חתרה במשך כל הזמן והנענו למקום כעבור שעתיים ורבע. * ביום ד‭, '‬ב־‭. 7. 30‬ בבוקר, העירתני אסא במלים: ‭, , —‬זה הוא היום! היום נוכל לשחות _לעין־נב'י. קמנו ואכלנו ארוחת־בוקר רגילה. אני רק ? הסתפקתי בבום קמח אחת, _במנןים השלוש-שהנני רגילה לשתות בחופש־ (את ל. ל' פרש לקחנו כצידה י לדרך בצידון* בקבזקי _ק־ניאק _וחפי־ _ש־ז שוקולארה לכל שעת צורך‭. (‬ ליד _ירוחווי שכרנו סיי־ה למשך כל י היוםוהדייני הערבי, בעל הסירה, י י _הסכ־ט ־ _ללזלתנו. ב&קדה _נםנשנו בשג־ _מכ‭. *‬־"ם: יפקיד _ממשדתי י ער"י בי למהנדס מירושלים— שנצטרפו ונכנסו. אף חם לסירה‭.. ‬ בשעה ‭8>;0‬ הפ _י ןנה הסירה . מן החוו‭. *‬ואני קפצתי ימים ובלבי

הה חלימה־ ‭, :‬ ־ . _־ ‭" ,. ;‬ לא אעא ‭1£‬ הג>ים . לפג־ _ש‭1_*‬_גיע ‭?? -?? ????‬ לע-ך‭. ::‬ י י י ב_6_טך;כל ה‭. _6'‬ עהי הרא־_&ונה;ד‭_13, ‬ "י על קני- - מלי* כלהימ נל‭0-‬ קטנים. ־

התחלתי בקצב מתיר:_ץ2 ק"מ ־ לשעה. כל הזס!שחיתי שתיית _חווז. י רק כשהרגשתי מתיחות- ברגלים עברתי י לשחיית־קראול | . ברי- לרפות. אה שרירי נופי. לעתים התהפכתי על הנב: _י בדי לראותי את ? טבריה י י י ? י ? הקטנה והולכת‭-. ‬ לאחר שחיה ‭?*'‬שעה וארנעיט י דקה קפצה נם ‭1<‬טי לנץם, כדי לשחות אתי לנדה . השני ה, של: הכנרת. הטיט שקטו ופליהם חלקים במראו‭. !‬ רוגע- ודממה מסביר. רק הסי־ רחי ומשוטיה ־ וגופותינו _המשכשכים י במים מפריעים את זו שלוות ההוד. ת'ט־הנאה עמוק מצין" את כולי: ? הנני חביקת בזרועות הכנרת! ? מימיה התנולים של הכנרת . י ההיסטורית־ של:ו, זי הכנרח _מא1 1 מ־מי תאבות, _מלטקים אותי ברוך אימהי‭... ‬ י •לאחר שחייה 'טל ש-עה וארבעים י הדגשתי מעין ריקנות־ כקרבי. נקשתי חתיכת שוקולדה _ומצצתיה במשך 10 דקות. זהי ודהי 0עים- מאור ‭"_^‬ • י -י ומייכ־נפז באחד. ־ י עין־נבמבצבצת כבר מרחוק. יי י אני מרניי'זה את עצמי _- חיי-וה י ור עננה י כבהתחלת. בכל- שהנני . _רואה י את החוו?טחיורב _יבא, חננו מגדיי לה ארו הי'רוירות- הנדר אפשר כבה י להבחין באנש ים שעל ח‭!?‬_םהז־ את י _, _י ווי1יל. ־_*מך האחרוןהנגי שוחה במלוא . העצמת. אך מבלי לגובז את כוחותי _הארוךונים. איני טתכוונת לי‭;!‬ י וע רי ־ _קירד. ר‭9'‬ _יי נזבר י ההצו_]

להחרפת ? תחושת 1ו טל _ההתמזנוי ; עם _הטכע יחר י עם זו היהאבקותבו. ? הסירה עמדה. אני מףגי‭*'‬ה ‭*(:‬י־ יי נים מתחת לכפית רגלי. ‭4 _* —‬ שעות ועשר דקות‭6 "!‬ י דיעי־ם לי מלווי להפתעתי _הנעימי האנגלי הארוך עבר את חכנדת ב ‭1"‬ יי שעות_^ וחצי‭—, ‬ השנתי . את . הרבי י ב1מן קצר הרבה יותר‭-. ‬ ואנו _אן! בהורה הנני‭? ? . !‬ ? ראשי עלי- קצת םדורחר‭.. ‬אני קמר. _, י וצועדת שנית על פני . _האדמה י>קל לא ת- החברים. מקבוצת עיךגב ?שנתי א‭:00‬ לקבל אח האי י רחיגו _הבאיט אליהם בדרך. בלחי רנילה. י י עכרו רגעים מספד ואני־ כבר _^_עוך טדת הכן על רנלי ובלבי שמחת יי י ?י י רכה: ‭-: -‬ י י הצלחתי לבצע א‭/-‬ החלטתי. י י • ‭* ? ?‬ ראנתי קצת _לאמא. • היא נשאד_$ מאחורי. ־אך כעבור זמךטה: החקרל בה גם היא ־ _להוף. לי לקחנו אתנו. סירת • שייה‭-, ‬הייזוו יכולת - נם היא ? יחצית את הכנרת; <וף יבי נץםן ארוך־ קצת- - משלי! ‭? ? , ‬ אנכ, ארוחודהצהרים, אשר נמי־ תה היתה־ ר&עם פי שלושה _מהרגיל ; לא ה‭_^'‬_ביעתני הפעבו ‭? ; ? .. ‬ הביקזר בעיךנב _לכשעצטו היומענ"ן. מכלי ל'טחוח חזרנו נם־ך־ חנו . לטבריה וטב_^י לנות כלל-נפלנו למסיבת חברים וירידיט ? ו'קי־מנ_! ; י ברקורים ובשתיית-לטזל־מוב ‭0 ,, -? ;. "‬כר‭8 :.., 7<‬לי}מ זיח