דבר, 11 דצמבר 1940 — טמאות ל_^_לנים [כתבה]
טמאות ל_^_לנים
זו הי תה סיסמתנו במסיבה שערכנו לבעלי _בתי־החרושת, בהם אנו עובדים, הלא הם בעלי בית־ההרושת לסיגריות ו,, עסי, "6האחים בז'ראנו וד"ר מארקו רומאנו. מסרנו להם תעודת הרשמה נ60ו־הזהב של הקד. ?", הישיש ד"ר רומאנו לא פילל אולי מעודו לציונות של הגשמה כאשר זנה לראות ולהשתתף בת לעת זקנתו. אמנם היה כל ימיו מרא־ שי ההסתדרות הציונית בבולגאריה, אך סוף־ סוף היה בה רק משוט הטפח. לגל היותר — תרומת כפף, לא נעשיר, היוט־יומית כאן, יהד עם מאות עובדים. נכון הדבר, שהמעבידיט שלנו אינם מפטירים בעסקים. הם מרויחיט. אין זה מצער אותנו כלל. ונהפוך הדבר. ירויחו, ובלבד שיבינו תמיד לנפשו ולזכותו של העובד, ולפי שעה אין לנו להתאונן מבחינה זו. זאת רצינו להביע במסיבה בשבת ב"ט תשרי. ונדמה לנו, כי בפיט־היחטיפ שלנו עט האחים בז'ראנו ודודם הוא טבעי, טוב והדדי. ד"ר רומאנו אמר בנאום התשובה: . אין אנו מעמדות לוחמים זה בזה, אלא שותפים לעבודה אחת, מועילה לנו, לכולנו ולעט ולארץ _והלואי והיווה כזאת בכל שטחי התעשיה בארץ. " ואנו בירכנו את שני בתי החרושת שישגשגו ויעסיקו אלפים במקום מאות עובדים. כאשר שרנו , התקוה" ו"תחזקנה" לסיום המסיבה, הבענו בזה את תקותנו וגפ את . הברכה לידים העמלות ובונות ומרחיבות. עובד