דבר, 27 ינואר 1939 — וכד‭!!‬לסופד אציל [כתבה]
וכד!!לסופד אציל
(במלאת חמש־עשרה שנים למותבעל מחשבות" — ח' 'צבט תרפ"ד־ע"ט)
נבנשתי עמו בפעם הראשונה, אם אי!זכרוני מטעני, בקונגרס תשני בבזל. חיה בינינו _אף משא־ומתן ברבר חוברת של נתן בירנבוים ז"ל, שהיה עלי לפרסם בין החוברות לתעמולה ציונית בהוצאתעזרא" בברדיטשוב. חבורת 'זצעירים " מסביב לקונגרס נעשה אז לרגל חרחקת _ייונבוים ממשרת המזכירות חראשית של תועד חפועל הציוני _כווינח;גדלח _#אד חתרעומת נגד הרצל בעקב הדבר הזה, שראוהו לא רק בקיפוח בלתי מוצדק כי אם גם בעלבון קשה. ואמנם, לפי שסיפרו מפה לאוזן, היו הפיטורים בצורה מעליבה לאי! נשוא—. ובירנבוים היה אליל הנוער הציוני בימים חתם. אני הייתי מוחזק בהרצליאני אדוק ובסוד כל הדיונים הסוערים מסביב לעני"! הזה לא הכ- " ניסוני. אולם בינתיים ־יה מצבו החט־ די של בירנבוים קשת מאד וקבוצת הנוער מעריציו ראנו למצוא למעני משען כל־שהוא. אז עלתה ' המחשבת על אותה חוברת שיכתוב, שהיחה צריבה להיות הראשונה לסדרה שלמה, ועל
כך בא עמי בדברים איזידור אלישוב, כנדאח בשם אי;ת ועד שהתבונן לשם כך. אלישוב כמו גזר עלי לתכנים את חסדרה חזאת של חוברות בירנבוים לתוך תכנית התוצאה, ועם ז־ נקב עלי שכר־סופרים למען בירנבוים בשיעור שעלת על כל מדת נחונה ביטים ההם. ויותר מזה: הוא דרש שאתן על ידו מ י ר במזומן את כל הסכום המשוער בעד החוברת הראשונה, עוד בטרם שנכתבת. לתטהוננ הגדול — כמו שהודה בעצמו — הסכמתי מיד לכל תנאיו. י גם בשבילי חיה בירנבוים שם ציוני כל כך נדול ומפורסם שחשבתי לי לחובת צ. יונית לעשות את המוצע לי תנושאים של החוברות היו צריכים להיות מומנטים מן ההיסטוריה העברית מוארים באורו של הרעיון הציוני־תמדיני החדש;החוברת הראשונה —־ על הםלתמת האתרונת עם הרומאים. היה קושי בדבר הלשון: בירנבוים לא ירע _או עור לכתוב אידיש;וכתב גרמנית, אולמ אלישוב קבל י על עצמו לתמציא לי את החוברת באידיש;את חתדגום יעשה היא עצמו מ ת ת נ ד ב ו ת.
לא עברו מספר שבועות ואני קמתי את כתב־היד, נם במקורו חנרמני (הוא נמצא עדיין בארכיוני) ונם בתרנומו שנעשת בידי אלישוב, ויתא הדבר מוזר כמת שיהיה — הלשון חאירית של התרגום' (שלבעל מחשבות-" שלעתיד(! " היה. כל־כך פנומה, כל כך לא־אידית _בטלולת ובמבנה משפטיה, כל כך מנורמנת, "שלא ראיתי כל יכולת " לפרסם את הנוסת כמו שהוא, וגם לא לתקנו — אם לא לעשות את התרגום בולו מהדש. וייאמר גם •זה, שעצם התיבור תביא לי אכזבת גדולת: לא היה בו שוםאור הדש, "אלא רקסי- " " פור המעשה'•' כמו שנמצא בכל ספרי ההיסטורית . וכמו שכל תלמיד היד, עלול להרצות עליו. לעשות תרגום הדש. לא סיפק בידי תזמן, והיה חסר גס הרצון. י י תמשך החוברת לא נשצתאלי — ותד- :- בר נשתקע. איני יודע אם נשא עלי י אלישוב עוון בדבר הזה: תוא לא כתב אלי עוד, וגס בפגישותינו תכאות לא זכר את תדבר. לא עברו. אלא שתים־שלש שנים ואלישוב התחיל להתפרסם בספרות האירית כסופר ומבקר שנון בשםבעל " . מחשבות. "נפגשתי עמו פעם־פעמיים באקראי, אך לידי התקרבות לא הנענו. בעסקנות הציונית לא תפס מקום, במערכות המלתמות תציוניות של הימים ההם לא תתיצב, ועד במת שציו־ נותו באת . לירי גילוי פה ושם :, כתביו
חםפרותייס, לא תיתת רוחי נוחח הימנה. בעל מחשבות היה ציוני בהחלט, אךפטריוטי' אדוק לתסתדרות " הציונית לא היח כלל. תוא סבל את הלך־הרוח האנטי־ציוני של סופרים ידועים בוורשה, התהלך ביניהם, התחבר עמתם ולא סלד מדבריהם האנטיציוניים. הכשרון הספרותי כסה בעיניו על בל תטאת. בכלל היה כל לבו נתון בימים ?החם •לספרות חאידית הצעירה שהתחילת לתת פרי הלולים, וכאם חרדת לגידול בנית תית אומן כל כשרו! צעיר רענן. בטםותיו תספרותיות תמב־ ריקות היה כוו!תנוכי ברור: להאיר את לבם של פרחי חסופרים, שברובם תיו מעוטי השכלה, ללמדם ולחשכילם אמנות אמתית בספרות מתי. ותם שתו בצמא את דבריו והיה להס מודה־ להועיל. רבים מאד מגדולי הספרות האירית כיום תלמידיו וחניכיו. בעל מהשבות תית המבקר הראשון בספרות אידיש שעשח את הבקורת הםפהתית סו נ של ספרות. ואם תמצא לומר — היד, מבחינת זו הפותח גם למען הם&רות העברית , החרש- . הוא הראשון שתראח לשתי םפ־ רייותינז מהו תפקידו ־אמתי ש? המבקר, שאיננו למנות ולספור את
דמומים והמגרעות או לתנות את השב־ הים והמעלות, אלא לחאיר על חיצירח כאור האידיאות חנצתיוה של היופי ולהפיץ עליה מחום ההרגשה הנפשית על חסקזד עעמז * . _לטען הסביר את היצירה נחוצה אנליזה מעמיקה, ולכך נתונים כליפ ומכשירים המוכנים במעבדת המדע של האםתטיקח ובחינות חנרכשוח מתוך שימוש רב ע"י , קריאת ספרי המופת;ואולם כדי לשתה אחרים בהרגשת היצירה נחוצים כלים נפשיים שלא בל אדם זובח לחם, נחוץ כשרון יוצר. לפיכך כל בקורת אמתית היא עצמה יצירת ספרותית, בי!בתוכן ובין בצורה.. הבקורת האמתית חיא גם פילוסופיה של הספרות וגם אמנות ספרותית. פילוסופיה — _במובן מעיי־ נות־מחשבה מזנקים ועולים;אמנות — במובן שלימות היופי בשכלול הניב וקציעת המשפט. בשתיהן חגיע בעל מחשבות לטדרגח נעלת, ועל כל בנים התעלהבהן 'שכם על כל תדור ־הוא. ועוד דבר מד, לא בלתי חשוב: בעל מהשבות היה הראשון שעשח לו את המסת וזסנונת והמהוקצעת, בין על נושאים מן הספרות ובין על נושאים מן החיים, _למקצועו הקבוע והיחיד בספרות. לא :יזד את כוחותיו על נסיו-
ו ת פפרותיים במקצועות אחרים; הבקודת לא תית־ לו עשייה ארעית בי; - •שאד מיני עשיות ספרותיות, ולא די־ ברםי־ לעת מצוא, אלא נירו התחום והקבוע שתקדיש לו את כל אונו הנפשי , אף מאמריו תפובליציםטיים תיו מסות קטנות, , יעל כן היו _רבי־חן כל כך, משיבי נפש כל כך. עברו כמה וכמת שנים שלא גפגשתי עמו בלל עד שהגיעו ימי חמלחמ־ העולמית. או נפגשתי עמו פגישח חטופה, אקראית, בתחנת חרקוב. הוא היד, לכוש מדים של קצי;והרב צמודה אל ירכו כרופא צבאי. נדמה לי שגם המדים ונם התרב שרוכים לו ואינם הולמים אותו בלל. על כל פנים לא היה אף סימן לאותה נ נד דנו ת שתיתה ניכרת ברופאים היהודים הצעירים במדיהם אלה, כשפתאום ראו עצמם במצב של קצין צבאי — דבר שלא היד, רניל
ברוסית אז — וכל חייל עובר חייב להצדיע לפניהם. רישול נלוי כזה במדים ובהדב ראיתי עוד רק בד, " ־ פסמניק ע"ת. לא חיח זט!לשיחת ארובה ונפטרנו במהרה מתוך איחולים רגילים. הרושם שנשאר בלבי היה, כי עצוב היה מאד, כמעט מיואש, אף בי בכלל לא היהבעל מחשבות" מן הפסימיס- " טים כלל. _פקיפטיקון חיה, סרקזם חד היה טבוע גם בדבורו וגם בעוית שפתיו, אך בעומק מהותו חיח מאמין גדול באדם ובחיים ותביט בבטחת אל הבאות. על-בן עשתה עלי קדרזתו הפעם רושם מיוחד. עברו שוב שנים רבות סבל והרפתקאות ושוב נפגשתי עמו — במוסקבה, ואח"ב _בפערבורג. היו אלה ימי התסיסה הריבזלוציונית ברוסיה שלאחרי מהפכת מרם ולפני מהפכת אוקטובר. ועם זח ימי התםיםח חגדולח בחיי היה --- דות הדוסית. התנועה הציונית עמדה
בקו העלית _ותנצתון בקרב ההמונים חיחודים ובקו מלחמח כבדח נגד תוקפיה מבין _המפלנות היחידיות ש"עלו לגדולה" ונעשו "קרובים למלכותי' — הבונד" מהצד האחד וםיעת ווינאבר" "" מהצד תשני. בעל מחשבות לא תשתתף בפועל בטלחטותינו אלה!הוא נשאר ימה שהיה: איש הרעיון חציוני _הכאוד, אך לא איש התנועת חציונית, לא איש המפלגה הציונית. גם כשנעשה עוזר קבוע בעתוןטאנבלאט, "שנוסד ע'"• " המרכז הציוני בפטרבודג בעריכת י. נרינבוים, לא תית ממצביאי מלתמתנו מעל עמודי העתון הזת, אלא עזר לת מן הצד" בבקרתו השנונה כלפי הטח־ " יהדים ברוםיותם" במערכות מתנגדינו. " אך לא תש־ שבט פיו נס מאנשי שלומנו. ופעם אתת תקף בחריפות אף את התנועה העברית שלנו, שהלכת ושג־ שנה ביטים ההם והקימת מפעלי תרבות
עברית רבים, וכיתור מפעלים ספרותיים עבריים רבי חשיבות. בעל מחשבות" " לא חית כלל וכללאידישיםט"! במובן ־מקובל ואת חלשו " !חעברית ותרבותה חייב בהחלט-.. הית זת מוכרח נם מתוך נאמנותו ?הציונית. ואף על פי כ!רנז עלבזבוזי' רב זת ־ של תכותות למען " העבריה, ולמח לא חילקו חלק הנון מהם נם למע!הספרות האירית. רק פעם אתת באותת תקופה נש־ תלהבת אשו הציונית בטדת שלא תיתה נודעת ממנו בבל התקופות האתדות. זה היה עם פרסום הידיעה על ה. ןי הרת ב ל פ ו ר. בשורה של מאמרים נתן טבע לרגשותיו חםוע־יפ מחדווה ובטחון. בבר ראה עין בעין התגשמותו של החלום הציוני הנדול ושש לקראת היום כויפרק" מעליו את הכינויציוני. " ", " אינני מתבייש בשם ות — חלילה. אני " מתנאח בו, חדי חייתי אתר מאלה שנצטרפו אל החלום המלכותי הזד, על מרכז
יהודי , ץי. ואולם מדגיש אני, שתדבר הצפוי לי ביום המחרת, שוב איננו יכול להתבטא בשם חטפלנתי הצר והענומציוני. "לא, כבר אין אני ציוני — אזרח " אני של?ארצי, שבבר לא בעדפלים תיא צפת לנגדי, אלא. מתרחצת ברחבות וברוך בקוי הזוהר 'טל ש0ש דרומית־םזרחית עשירה" (ע' 124 מכרך ת' של כתביו. ( עד כדי כך — ש ב ת ל בכל תשאון הרב שעמד מסביבו בעני!הבתירות לאספת תטיסדת של רוסיה תמשוחררת, שראה אותו כעני!לא שלו, "והתקנא " בפולנים הרוסים, שמשעה שנודע להם על תקומת מדינתם הלאומיתית להם " אומץ הלב להודיע לאותן תמפלגות שאליהן תשתייכו קידם כאזרחי רוסיה, כי םעתת לא יוסיפו לראות עצמם בחברים להן, אלאכנתיגי מדיגתם הלאומית הנדים פה בתורת זרים. ואם לא בפירוש אמר ז:את, אך מכלל דבריו תית משמע שהוא תובע ט!היתדות הרוסית שנם תיא תעשת י כן: תכריז על עצכלת כעל בני הטדינת היהודית _תעוטדת להיווצר... שנונים וקולעים היו פולמוסי ', כלפי
המפלגות שעמדו בהתנגדותן לציונות גם י אתרי הצהרת בלפור, וקצתן עוד ביתד זעם ואיבה?. אנשי ווינאבר צעקו אז שהצתרת בלפור תתרי בת את כל עמלם לתשנת שווי זכויות ליהודים;הס יוכרחו להתחיל עתת תבל מתדש;יצטרכו . לחיוכיה מחדש שאין להם חלק באות־מדינת יהודית" ואינם רוצים בה, כי " רוסיבו תם וכוי וכוי . אולם גםהטפלגת העממית" געשת ורגז־, " ובפי מנהיגה מד אפהיקין (לא לגנותו ת"ו אני מזכיר ז_&ת: לא היחידי הוא ששגה ברואה, ומודת ועוזב ירותם(" טענה, כי הצתרת " בלפור התוה 1_ודוטה לאוגזית• טזזיהה . בלבות . בני _ישרצל _1כל הרורווז — וו ארז־י&וראל... ארץ ישראל — הםכיר — תיתת אידיאל, חזו!לעתיד, שנתן כות קיום לתפוצות, אבל מעולם לא רצח חעם לתנשים את האידיאל הזה בידיו ממש, לעיניו ממש. עכשיו באה הצהרת בלפור והרפה את י האידיאל הוה, את חחזו!תזת לעתיד הרתוק — ועל מת, איפוא, תתקיים מעתה היהדות בתפזצותיה... ?חבל, שאיני יכיל להביא כאן אף מקצת מדבריו השנונים של בעל מחשבות. ננד. האידיאולוניה" חםוורח הזאת. "
פגישתי _האתדונת עם . בעל מחשבות היתה בכרלי: בשנת . 1922נקראתי אז להיות עורך האידיעת שמימה" בקובנה, שנוסדה בסיוע " המרכז הציוני בליטא הט!1'וחררת והוא ' תית עו י דכה הרא־ _שון). אחריו תית _עורכח ליזרוביץ המי נוח —איזידור לזר) וטמנו קבלתי את חעדיבת אני. תית זת מ!תנימוס לתת־ ראות תחילח עם מיסדו ועורכו הראשון של _תעתון וגס לבקש עזרתו הספרותית. שיחתנו. על נושא זח תיתת לבבית מאד. עזרה קבועה לא חבטיח משום שהיה קשור עם . הטורנן. ז!:_ודנאל. ?^_'האמריקאי, אכל טזמ " !לזמן הבטיח לכתוב (אמנם לא קיים גם זאת מתוך שבריאותו תלכת ותתרופפה. (בעיקר תיאר לפני את תמצב בליטא התדשת, הכללי והיהודי, שלא הייתי בקי בו אז ונתן לי כמה הוראות מועילות שהיו לי לאור
במשך עבודתי שם. י כמעט ששכחתי ל_&פר: סמוך לפני המלתטת ערך בעל מתשבות עתו!אידי ברינת בשם "דער ויעני/ ואני ערכתי אז עתו!אירי באודיסה, שתנתילו־ לי לוינסקי המנות בשםנוט־מארגזו. "! טוב!שכבר השם תזה " שנית!_לעתוננו (ע"י לוינםקי ו"ל) לא יכול תיה למצוא ח!בעיני בעל. מתשבות. ותנת נדפס שם משתו (אינני זוכר עוד מה) שגם הוא לא מצא חן בעיניו. וכתב אז בעל מהשבות בעתוגו דברי לעג דוקרים על עתוני בכלל ועל אותו מאמר בפרט, שאפשר ?היה לראותם גם כתעלבה אישית לגבי. בכל פגישותינו אחרי כ! לא בא זכרו שלמאורע_* זה, ורק תפעם " נזכר הוא גזה וטרה להסביר לי את הנסיבות ולהבטית לי שבשום פנים לא היתה כוונת לפגוע בי באופן אישי ושיתפו אלי היד, תמיד טוב וכז י ונו/
בקובנח שתיתי . רק כמת חדשים ובתזרי לברלי!ונכנסתי לעבורתתעו־ לסי' (וביחד עם זח נם לעבודת " רמו " "! ומילגרוים, ("התתלתי לחפנש עםבעל " " מחשבות" תכופות מאד. חוא חיח אז רצוץ ומדוכא מאה בריאותו הלכת ותת־ רופפח, אפשר לומר כמעט: תתנוונת. חיה אומלל נם בחייו חםשפחתיים. בל זה נתן אותותיו על האדם ועל דבוריו. עומם זחרם חקודם ונשארת רק המרירות '־סרקסטית... ואף על פי בן היו הפגישות עטו תמיר מלאות ענין ורוויות תמימות אנושית. ומזמן לזמן התפרצו מפיו ברקי רעיונות ומשפטים שנונים צורי נפש. בעל _מחשכות הי־ אדם עדין. נפש, אריסטוקרט רוחני" במיטב מובנת של " מל־ זז, זעם זה בעל השכלה רחבה וידיעות מו י ובות . _ועיון־עולם רתב אפ־ קיס, י כטובי ?תאירופאים" של שנוח סוף חמאת הקודמת . " ביום מותו לא הייתי בברלין. חזרתי י
אליה זמן מזעם אחרי ב| ובאספת חאבל ביום חשלשיס למותו הייתי בין הטם־ פידים וחיה לי סיפוק־מעט לגמול עמו את החסד _היתרון הזח • * בשנת 1927 תופיע בפאריס תברך י חתמישי מאוסף כתביו בשםאונטערן " ' _דאד/' תכולל את מאמריוהקצרים חע־ תונאייס, שהם, כאמור, מ ס ו ח פובלי־ ציסטיות מהוקצעות בניב ועשירות כמחשבה ורגש, ־ ככל אפית של יצירתו י הספרותית. כדך זח, שסומןהחמישי " ' , " תיה באמתראשון להופעה, והמו"לים — שני תוערים שנוסרו לשם כך, אתר בברלין ואחד _בניו־יודק — תבטיחו להוציא אתריו גם את חכרכים הקודמים- בשורת המספרים. ככל שאני יודע לא קוימה הבטחת זו — ותבל. ע?בל פנים חושבני שזכאי הוא הסופד המנוח, זכאים כתביו וזכאית ספרותנו העברית, שיורקו כל כתביו ללשוננו העברית ויוכנסו לאוצר תרבותנו הלאומית הנצחית. מי יקום ויעשה את הדבר הטוב חזר!?? משה קליינמאן