דבר, 1 אפריל 1938 — לחקר _הגבולות [כתבה]
לחקר _הגבולות
במומו* הקורם ,, 5רבד" יצא ג. ק רלהלחב בי מלהטת מצות ע?חטא ם_> שחטאתי בחקר הנבואות והעזתי . לפרת גדר המקובל עד שהנעתי " להרחבת הא־ על שטחים שלא נכנסו מע-ירם בטוי ץ _ש נ של אר_1 ישראל" ועל ידי כך עלול אני ' לרעתו, להא&יל נם על אןתת ב־י־ טעט _בהכניסו בעמל ויגיעת רבה חה דו ר1ת חוקרים ותיירים" בטופוגרפיה " הארצישראלית העתיקה, את צרקת המקובל לא ניסה מבקרי {תוכיח, או* ?א _להגדיר ולהראות טחו _^ל/קכל על הכל ובאיזו טידה ומאימתי. היא נטל ,, קצת מקצת הדוגמאות" _שליטתי עומדת עליהן, ברקן " בדיקה קלה יי -וטערער אותן עד היסוד ונמצא שהמקובל מתקיים ממילא. ות־י הדוגמאות לבדיקתו. את נחל _6צ">יט, המשמש במקרא סימן לגבול הרחם של הארץ, אין אני קובע בואדי אל־עריש., כדעת " מפרשי המקרא, חוקרי האת ותייריה, החל טר י סעדיה גאון, " _אלא אך יורק בנילוס, כדעת ־תרגומים הירושלמיים, רש"י ורד"ק. על זח אוסר המבקר: א) ב א ט ת ר ק ב ט ק ו פ אחר ו י ח יד םתדנמים התרגומים הי־ רושלםיים נתל טצרים — נילוס, והוא במדבר, ל"ד, ה, 'ביתר הטק־־אות אין זכו לתרגום זח ולפלא היא חדרך הנוט-
לת ערות אתת ויתירה זו, שהיא כיו - צאת מן הכלל, ללמדה בכלל" (:. " לעגון רש"י יש להביא באן דבריו לבמדבר •ל"ד, ד י וכו י וליתזקאל, מ"ד, י"ט וכוי — רומה שאין צורך להרבות בדברים שרש"י אינו מתכוון בדברים אלת לני־ לופ. " והנד, לדבריו אלה — _נ־תי 20־ _ונחזח ; א) , הירושלמיים תרגמו :,, חל סצרים — נילוס מצרים" (1 נם במדבר, ל"ד, די (2; נם דברי חים־ם י/ /1 ח(3;' גם דברי הימים א/ י"נ, ז" — '? שיחור מצרים — ניקום מצרים" לכתוב זה הן מקביל לדברי הימים נ/ זי, ח' ברש"י שם (4] גם אה נהר _גמריפ האמור בבראשית, ט יייו, י"דו תרגם יונתן — נילוס מצרים] — חיי שבתרגומים לא ערות אחת ויחידה, כדברי המבקר, אלא;שתים ושלוש עדויות). בנביאים אין כל תרגום לנחל מצרים, כגון יהושע, ט"ו, ר , 'ט"ז;מלכים א, 'הי, ס"ח; י מלכים ב, 'כ"ד, ז;' _ישעיהו, ב''ז, י''ב, כי יונת;לנביאים אינו מתרגם את השמות., כמוהו כאונ־ קלוס על התורה. (ב) דבריו של המבקר על רש"י תמוהים עוד יותר. אמנם כן, באותו כתוב, במדבר, ל"ך , ד, 'אי; _רש"י אומר על נחל מצרים 11 ר, יא חנ-
טם, אך בנ\ז\ג שלפניו 1\וגחו\^\ז אח־ 1יס משמיע לנו רש"י דברים ברוריפ ואלה הם בסדרם: (1 במדבר, ל"ד, ג' " ונח?מצרים היה מהלך על פגי כל ארץ מצרים שנאמר (יהושע, י"ג, גי) נו\ השיח1ר אשר 0ל פני _נוצרים, ומפסיק בין ארץ מצרים לארץ ישראל ?וכוי וכשיצאו י , שראל ממצרים אם רצה המקום לקרב את כניסתם לארי;היה מעבידם דרך הנילוס לצד צפו;וי־ ?אין לארץ ישראל ולא עשה כן וכוי (3 ; יהושע, י"ג, נ י , , —מ;השיחור הוא נילוס הוא נ ח ל מ צ ר י ם הוא סמוך לתחום מקצוע דרומית מערבית של ארץ _ישראל כמו שנאמר באלה סקעי ולמדנו כאן שלא ביבש יהושע בחייו כל מיצר הדרומי אלא ממדבר ציו הוא ההר ההל?העילה שעירה עד הנילוס , _יכו (3 . ' דבר י הימים א י , _י"ג, ה י — מן שיחור מצרים ועד לבוא חמת, דוגמא טלביא. חמת על נחל מצרים(4. ישעיהו, כ"ג, ג' ', , —טיהור הוא נילוס שנאמר _טן השיחור. אשר על פני מצדים(5. " ירמיה־, ב/ י"ח ,, —לשתור( סי שיחור ונטבעו ןבי-־־כנ: בנילוס, _ש. ־ח, _־ר הוא גי?וס שנאמד (יהושע, י"ג,
ני) מן השיחור אשר על פני מצרים. " לאמיתו של דבר לא על התרגומים ועל רש"_י בלבד ביססתי את שיטתי (דרך אגב — לא הרשתי מאומה אלא הבאתי את דברי הקדמונים והסירותי מעליהם את טיח התפל אשר טחו האחרונים. (הלא. בה דברי מפורשים: "הרי כאן לפנינו טנ־ץטת כתובים 1_ןפ[ר1!ויס בתורת (בנביאים ובכתובים, אשר אי; לנטות מפניהם ימין ושמאל. מלבר זה כמה וכמה כתובים אחרים משמעותם מחייבת לקבוע את נחל מצרים רוקא בנילוס ינוסו* על. כך עדותם של התרגומים הירושלמיים ותקבל־ שהיתה = ירי רש"י ורר"ק — האם אין בחם בדי לחייב את החוקר" (לחקר הגבולות, ג י) אלא שהמבקר התעלם מכך -ותסתפק ב " בדיקה קלת. "ולהקלת בדיקתו הוא מגלת מתירה ברברי אני ופצרו* לה חיות דעתו של מומחה גרמני חמעדער קצ י ת על כילי־־־י־ו- ••?•י ?- .. •": -־ -. ;-"
_הזווית והטבלאות אשר בו מקורן בפו־ בליקציות אחרות. המתירה ביצר —? במחברתי " לחקר הגבולות" אני פ;סל את ואדי אל-עריש מהיות גבול ואילו בספרי ,, הנ:ב, "שהופיע לפני שלוש שנים, אני קושר לו כתרים, ואיבכח זה — שואל הוא בהומור דק — קפח הואדי הזה את כל גדלו וחשיבותו בתקופה קצרה בוו ?אולם המבקר, שפיקח הוא, לא ביקש גם באן את המשך הדברים, שאלמלא כ;היה מוצא באותו עמוד אשר טמנו הביא את _הצימטים ומיד לאחריהם את הרנרים האלה , , ;כל הנחלים . והיובליםי האלה מפסידים את צורתם מיי בצאתם את החריט והם נמשכים בתוך המישורים הנרחבים ללא קירות הלא ע1מק ורק נול פי הצנז י זזים _הרלים, המוסיפים לקרקע גו!ירו?־ חי!ר, אפ_0ר להכיר את מהלכם" (הנגב, עמ י . (83. ובעמוד שלאחריו , -?—? .. —•- פער— גאון _בי־רזוק נחל
אל־עריש נבול דרוס של ארץ י־טראל_* וכו י , אך הרב־ חזה תלוי עדיי;בפפק גדול. "מעין זה כתבתי גם במבוא (עט י . (2—1ולעניו הנאסר ב _" צייט־ שריפט דעס דויטשען פלסטינה פער־ איינס" על מה להביא מרחוק עדות של מלומד מומחה לעניגים אלה" — ה ; " 1: ברשימת הקלישאות של ,, הנגב '' הובא מקור כל אחת מהן בצירה* תודה למחברים ו י טו"לים אשר ברשותם העת קתיו ועדות בעל דין כמאה עדים דפי. אולם מה אדון עם מבקרי על דבר הנגב" אם גם במחקרי על הגבולות, " שהוא מייחד עליו את הדיבור, הבליע את שאלת אחדותם שי הגבולות וביחוד בצפון, שאלה שהקדשתי _5ה 19 מבין 22 העמודים שבהוברת, ופטרה בלא כלום ולעומת זח עמד על נחל מצרים בלבד, שהבאתיו דרך אגב (ב\ ד:תי יטפורט במקום אד/ר ושם הוכחתי מן המקורות העתיקים שנחל מצרים ך:_<:, שיחור מצרים הוא הנילוס, ראה נבולות הנגב, ידיעות ההברה העברית לח - קירת ארץ ישראל, חוב' א—'י י,
חרצ"ז?. ( ואף ישיג עלי מבקרי בענין כדכא דבר םניגידא אשר ביונתן לבמדבר, ל"ד, ח י. לדעתי אני המכוון נא;לערי סנגד אשר ברשימת מסעו השני של של־ _טנאסד השלישי לדמשק, אך המבקר חולק עלי " משני טעמים. :ראשיה לא ?שטענו. ער עתה שיזוהו שמית ה0:־ צאים בכתבי היתרות עם שטות דובים בתרגומים לרגל תריוזח!_הרצוני , 100 ושנית, \ץזץ>^ הע_^ר_, רבו החוקרים חמו־ חימ את פיגר בכתבי היתרות עם ש:עד שבמקרא" 1כ. ';מילא, ע?הטעם קרא־ שח עוד בפי דברים — נבואה חשבון. אותו ריחוק עצום בזמן אינו א_/א 1200—1100 שנח לכל היותר (השם הזד, מובא גם בספרי, (היינו, בערך שליש הזמן אשר סיטי הנביאים הירא' שונים עד ימיני אלה ואף על פי כך אי!חוקר נבון, שיחסם טללהוח שם תנכי בשם עובי הרוסה ?ו דמיו כל - ; שהו. ולטעמו האחרון מת אומד וטר, אדבר?אמני, !אנכי חטאתי, בשתים חמאתי: ראשית, האמנתי בתומי. לשל־ מנא-ר, המונח את כרבמיש בין ערי סנגד והוא הרי לא היד, היק־ר ואי;צריד לומר מבקר, אלא כובש בלבד, יואינני_, איפוא, בר םמבא. ושנית, רעה נ&םדת היתה בלבי וסבור חייתי שהמדע לא
הגיע עדיי;לכלל חתימת ומקום הניחו גם לי וגם לאחרים לחקירה נוספת, לליבון ולחידושים, כדרך שאמרו חז"ל: ,, ובל מי שמחדש דברי תורה על פיו רומה כמי שמשמיעים אותו משמים ואומרים לו בך אמר הקב"-"' (ייקיט שמעוני לנביאים, רט"ז, מ"ט, (ער שבא מבקרי והעםידני על טעותי בגוזר בי בל המשנה מ;המטבע, שטבעו חכמים אחרונים הריהי מקצץ בנטיעות, וסופו _קנא־ם פוגעים כ;ומעמידים _איהו כשורת אחת עם יצחק גולדהאר זכרונו לברכה, ובכלל,,, חה העיקר, שהגבולות המצומצמים כוללים ארץ ישראל גדולת הרחק הרחק מתחומיה היום" יואץ כדאי, איפוא, להרבות מחלוקת בישראל בגלל שאלה בזו. ואגב, מבקרי כדרך שהוא זורק אירוניה בחיים לא מחטי" שעת . כושר להטיל עוקצו במתים, בגולדתאר, שהיה תלמיד חלם יאמת ויגע _בדקירת הארץ שנים רבות, יגע ממש, בגופו ובתודתו. אמנם בן, אי;הלכה כגולדחאי היהוייי פורחים באויר, אך לא מחטת קלות דעתו או עקמימות דעתו, אלא מחמת שיטתו העושה את דמיון השמות — שבמקרא וכפי ד1ערבים — יסוד מז&ד לזיהויים, אולם שיטת וו אדוקים , בת החוקרים, רובם ככולפ, ומה יתרו;לחם עליו •ובטח צודקים דבריהם מדבריו?
לעומת זה רירי הבקורת של ;ו?דהאד., היינו, השגותיו ע?החוקרים האחרים, כשלעצמם יפים ברובם משל ט ו פ י ל, למשל, שרבים ושלמים מהלכים בעקבותיו ללא כל הי&ום, אך לאמת, כמוכן, דברים שבטעם הם תמיד. ואף זיהוייו אינם מכוונים לא של זה ולא של זה. עט בל זה אי!לקפח גם את שכרו של מבקרי. שאלת הגבולות שאלה חשובה ביותר הן לחקירת המקרא והטופוגרפיה של ארץ ישראל וחן לחקירת ההיסטוריה הקדומה ש?עם ישראל, הובאה עתה בפני קהל קוראים רב ואולי יתעוררו על ירי . בך־ בעלי היכולת בא_&ת ויקומו לבררה וללבנה מחדש, כי ?אור מאמצי התחיה שבימינו כבג־ נתבדו כמת וכמה אמיתיות מקובלות בדבר סגולותיה של ארץ ישראל, טבעה ומימיה ואה האטת המקובלת על דבר הגבולות, אותה ,, אמת, "אשר לפיה היתת תמיד אך ורק כמי,, ;אדץ ישרא?של בים, "עתידה להתבדות- לשם כך _>5_#ג. ז _5אחח בחקירה ממש ולא להסתפק בהעלאת נירה בלבד, ואזי יתברר לנו כי אכ_) הית היתה ארץ ישראל ארי!חמדה טובח ורחבה באמת ואליה התכוונו אבות האומה בחזונם, י אן> השיגו אותה במציאות. ואם בי לנכי החלטות מדיניות אי!הועלת בזת ?עתה, רירי לגבי המדע ולשם יישור _העקמומיות שבלבנו אנו התוע?ת בפו־ לוז ומכופלת. , ח- נו-וחמא