דבר, 12 דצמבר 1937 — על מות רוזה כהן [כתבה]
על מות רוזה כהן
גי61 זוי 99ט הו1"_* מתת בגיוייוחוייס ,,. חופו", בח_^_אגינ וטוה כהו- בשגת _ח־, 48_יחייה. _יששוו _חי!!'יט _נאנקר, עם מח?תו, !סא_9וגי _חריפים ?_א _ינט 6?, ח>ת ווסוטז_^'_-'_הנויעתו., אתנח?. טון! י ונ?ימ נושנים' הועלו א?גית ,, ה1!ע.. "?צגור !!0ום • השתת * בחל-וי_^וז. קגרו- _ז1גחה, יל*8 מ;!*'_הפשנהר,. בג_:ג;/ל. ק. 5י/>1 -י'חך6- _גנתקת_/יצוזק.
רווה 3 ה ?
לא היה לי עפ תזה שטח עבודה משותף בארץ. ובתנאי חיינו הרי פירוש הדבו־ ' גי גמעט י שלא נפגשנו. אך למרות זאת היתה לנו הרגשה של ק רבה מיווודת, שאינה תלויה בפגישות. והקרבת חואת ינקה, כנראה, ממקורות רבימ. קודם גל מקור המולדת המשותפת: וזיו יחסי גומלין בין עוי _מולדתני — הומל _ובוביליסק_60. ק, אט רבימ כאן יודעיפ את ערכו־ של המושג "עיר ואפ בישראל* בתולדות הגולה, של עיר יהודית בתהוט המושב, אשר למות מיוחדת היוגה לח ולאנשיה, של עיר-אישיות, רבת ד, הש6עה על סביבתה. הנה קראתי בימיט אלה את הקובץ ,, גבת_* אשר הוציאו אנשי קבוצת גבת, הם אנשי קבוצת פינסק. הספר, מוקדש לתולדות קבוצה, בת עיר _אדות ולמעשה זהו 0רק;בתולדות היהודים בזמננו — כי כה בולטת- האישיות האחידה היונקת מעיר מולדתה של קבוצה זו, והרבה מסוריותת אשר בגולה ובארץ מקורה -בשישיות ובאורגניות הזאת. כזאת היתה פינסק וכאלה היו בימי ילדותנו בוברוי&ק והוטל ובודאי עוד מספר עריט _בתחוס המושב, יחידות במינן שהיה צביון עצמאי ומיוחד להן — החל . מנימת המבטא והדיבור, אשר בן העריט האלה יכירני. בין כמה מנגינות האידיש וגמור בקמט המיוחד שבנשמת אנשיהן. בין הומל ובוברויטק היו יחסי גומלין. אנשי העיר האחת הכירו יטה. את אנשי השט והתנועה אשר בשניה. היה זח איזור אחד לגבי הנוף והטבע' לגבי ההוי ורבניו הסוציאלי וה"זן" של . האנשים, אפ כי היו גמ הבדליימה בין אנשי בוברויטק-המעמיקים יותר _והאינדיבידואלית יותר לבין אנשי הומל האקטיביים יותר _ותמתפרציט יותר. בתולדות הרוח והספרות העברית לא 0עמ באו שתי העריפ - _משלל3ות. ושנית — המוצא הסוציאלי. מהנר _ופסיחיליג אחד של1*)יד את תזי' כהן _יתולד, את קומתה הזקופה. את קש'זת ער&ה, וגט את נאמנותה _לדימו־ קרטיה _גיחוס־האבות שלה, מהיותה בת למשפחה טובה. אבל נדמה לי , כי תערכה זו זקוקה עוד להגדרה נו6פת: אט נסתכל באנשיפ הממלאים תפקידים בוניט בחיי הארץ ~ נואר. שהשכבה ה6וריה ביותר שבגולה, השכגי_. שנתנה לנו את מרבית האנשים היוצרים, היתה זו שאגו קוראיט לה לפעמים בלעג מתוף קלות. דעת — "הבורגנות הזעירה. ''זו היא השכנה שצורפו בה תורה ותרבות שבמ6ורת ובמנהג עט חיי עמל ?ויזמו?_ודאגות הקיוט. ברוסיה הלבנה-, שהומל היא מרכזה, ו?יו. התכונות המיוחדות של השכבה הזאת משותפות גט לחלק זעת של ?השפחות. אמידות יותר!, גם הן
שמרו על הקו של רצינות, פשטות, ריכו, ?חופר 6נוק ונכונות להטות שכט. פינה זו של תחום המושב היתה לה עממיות משלה, שאולי נבעה מתנאי החייט הקשיט של הקתלות העבריות בארץ ענית הנוף והאנשים ואללי מתוך זח שבפינה זו למדו כולם כאחד — כעשירים וכענייט. י העממיות של ימה היה בה הרבה מרשמי ילדותד, והיא חיתה בודאי מהנאמניט לרשמי הילדות. והיו לנו פגישות לפני עליתי לארץ. בפעם הראשונה נפגשתי עפ תזה בשנת המקנה, ב־, 1905שנה זו שחתכה את גורל האנשיט — לאמריקה או לארץ ישראל, לעברית או לאידיש, לעבודה או לקריירה. פגשתיה בבית אחיה הבכור יעקב., אשר ישב אז בעירנו, זה שמת כאן בתל-אביב שבועית מספר לפני רוזה ושלא נספד עוד כהלכה עד עתה. והאיש ההוא היה כל כך פופולרי בחוגים רחבים, " שם־דבר* ודמות מיוחדת במינה. שמו, כשמו של אחיה השני של רוזה. היה. קשור בתנועת ח"בלנו* הצעירה, וטהפכנותם ותהפוכו* תיהט של האחימ היו מ&ורסמות גם בפי אנשי עירנו. ויש ובמשפחות או&יניות כאלה עושות התכונות המיוחדות של האשה — ריכוז במעשים, נאמנות ואינטואיציה — את הבת לפאר המשפחה, לתמציתח. התכונות האלו הן שהביאו את רוזה — אשר ככל בני ביתה לא היתה אף היא בימי נעוריה ציונית — לארץ, והן שעשו את חייה יותר פוריים מחיי _אחיז? שהיו מחוננים לא פחות מנ!נה.
רוזה היתה אז רכה בשנים, כאשר ראיתיה _ראשויל ? , ? אולי זה עתה ירדה מספ6ל הלימודים, כבת . 17—16מצחהגבוה, תלתלים עוטרים את פנית, דמות מקסימה. י אולם תשובותיה קשות, דבריה מפתיעים, מבטה יודע ללעוג והיא כולה כל כד אחרת מהנערות הענוגות שמסביב לה. ישבנו אתה יעמ עוד נערות בחדר של "עזרה ראשונה, " אז חכו לפרעות בעירנו, רוזה לא שהתה הרבה בחדר;9. -ק81י. היה ברחוב — זה היה מוגן מאליו גם אז. וכבר אז בלטה בה כמו ביעקב אחיה, מידת ה"קיצוניות. " _יע אמנם קיצוניות אדוקה וריקה מתוכן, אולם יש קיצוניותשל דור אשר עליו הוטל לחולל מהפכה, והיא קיצוניות יוצרת. הרת עתיד, אט כי י' יא לפעמים משונה בעיני ,, אנשיט מהישוב _8 . *ולם נחשוב. מה היו _טגינו כיום, אילולא הקיצוניות "המשונה* שהיתה פעמ לתנועתנו ביחס _לעבודפ _גוטגית — עד שכל עוזב אותה היה נחשב כבוגד, לולא הקיצוניות שהיתה לנו ביחס לדיבור העברי ז י _ואבךהבוחן של האופי הקיצוני הזה והכוח המחריד ללא הפסק את המצ8וו;היתה לנוער העברי של התקופה ההיא —
אחרי — 1905—1903 מלו: הנאמנות והקשר של היהידלהמוני יהעמ העברי , מוקפות תנועה (פעם סטיתית, פעם מנוונת) של התכחשות לעפ, לערכיו ולגורלו, של ה תבוללות שלמה, לשליש ולמחצה, עמדו קבוצות אנשים, עקשניט ומעטים, שרצו _להציל אתעצמם את גבודם ואת עמם ,, ; וחיה עוד כוח נוסף שהחריד את המצפון ושתשתלב עט הראשון: עט איזה מעמך או אולי יותר נכון — עם איזה דחוב להילת— עט ?^העשיר, אשר ההורים גריפ בי, אז 09 זה שבקצה העיר.., מרכז ההמונים ו הקו היה בעצם אותו הקו: השכבה העשירה היתת הנושאת העיקרית של ההתבוללות, הרחוב העני — הקרבן העיקרי של הגזרות והרדי&ות, קן אשר בו-נשמרל _ההוי והשפה, מעין שהזין ללא הפסק את מהותו המיוחדת של העם, ? בקרב הקיצוניים הללו היו גם בונדאיט וגם ציונים. ומפעל 'הגנד_^_העצמיו;היה בודאי הביטוי המלא ביותר של המשותף י ? גיניה ? . . _6 מתוך צורך לענות רגע, רגע — למי־ אני — לנו או לשונאינו, באוירת זו של מלחמת מגן נואשת לעתימ — טופחה גט הקיצוניות של-תזה- ? ?, - - ובמשפחתה — משפחת הכהניפ — היו לקיצוניות, זו גמ צורות מיוחדות, מחודדות יותר שלמםקנותיהט התנגד לפעמים השכל הישר. מי לא ידע בכל סביבתנו, כי יעקב אחיה לא ישב על יד שולחן אחד ולא הושיט. יד _לסוציאליסט. יהודי" גללי* שלא הכיר בקשריו המיוחדים עט עמו., או שבשעה שבכל משפחה יהודית היו נפוצים השמות — מניה וליזה וסוגיה, כינה הוא את ילדתו ב שט יהודי כ&ול. -ועממי שרק הסבתות השתמשו בו. וכמוהו כרחל. ;
משנת . 1905לא ראיתיה 15 שנה. כשנפגשנו- בשנת ; 1920 גאר'ן היו נעוריה הראשונים כבר מאחוריה. סימני עיפות וחיפושי דרך :נחרתו בפניה המרוכזים-. אולם לא אשכח מה נדהם, -לבי, כאשר הורידה לעיני את צמת הפ_^א שלח — צמת, הזהב שירדה עד הברנים ודברה על נוער וכוחות שמורים — י ומיד קפלה אותה בתסרוקת צנועה המסתירה את היופי השופע הזה. ? כפגישה ראשונה זו כאילי הצטדקה-תזה על בואה לארץ: הקרוגיטבקשוה לבקרם. אנו-באר?ירעגו כבר אז את " הסוג הנפלא שבין הבלתי־ציוניים, שאינם מאמינים למפרע. בשום דבר, אולם אופן עזיבתט את הגולה — ללא אפשרות פנימית להמשיך שפ — בו הערובה _למעשיהס _הפלרייפ בארץ .. אחת התחנות האחרונות שלה בתסיר. היתר. הנהלת גית־ חרושת י גדול לצרכי . מלחמה ? על יד לנינגרד, ותחנתה. הראשונה בארץ הית-ח-קבוצת בנח. ?יעל הצעד הזה . —מבית־חרושת רוסי לכלי זיין עד לשפת ימ כנרת_, על התוכן הטמון ב צעד זה קשה . להרבות. מליט .. ף. חה. לא _גשארהי בגנרת — היא 1שתלד. ונקלטה בעיר,
יחידי. בין ד. חגיות:ד. חיז/! את חיי. ד, ת_^עי_^,. שר-מ_*אד.. אוז י י עצמר. כולה בתיי8ועלי העיר. יחידה-במינה 'היתה גמ בהיקף פעולותיה. ־ : - היא אחרה לבוא לארז אולט השנים הנוטפות שעבת _9. _יליר ,, ברוסיו!העניקו לה הרבה_\. אלה. היו שנות המלחמה והמה6כת הרוסית, שנים שהעלו על הבמה את י ההמונים., שנות תנודות עם עצומות. . ובבואה לארץ הביאה ךיזהאתה את הצור ך וזזה ' י י לחיותעם ההמון, את הויתור על המחיצה השומרת, על- חיי הפרט. היא ירשה מרוסיד" _גהאינטלגנגיז?הרוסית, גפ . את הצורר _^ות את הסוב ל' המקופח. האינסטינקט . הזי! שהוא זר לאינטלגנציה של עמים אחרים, זר-. לפעולה, הסוציא־ לית המסודרת של עמי התרבות—- רוסי הוא, מיוחד- ל"נרוד־ ניקיט, "לבני אצילים תסיט, שמצפונם א3ל אותם. על חטאי אבותיהם נגד עבדיד&_־האכרימ ושרצו-לכפר עוון דיחת על* ידי הקרבה עצמית. והם שרנחילו את הרגשת החטא 5ל9י דלת ? העמ לסוציאליסטיט הרוסיט שבאו אחריהם. אזכר[? . לנשמת-אדם. קרוב . היא תמיך בשבילנו גט מעין חשבון, חשבון עט דרכיו של האדם. עכשיו, . אחיי מותה, חשבתי — מאין היתה לה לרוזה מזיגה זו של קושי ורחמים ז והקושי לא. רק קונן גת מילדותה, הוא ניזון גם מכובד העול שבעבודה הציבורית, רבת השטחים והאחריות של אשר. שהיא גם- אפ י ומפרנסת. והעול היה ככדגםי לכתפיה, כי קשה לאשה לעבוד בתנועתנו-באשר היא. -עבדה, וקשו?להיות יחידה כאשר היא היתה. כי. רוזה ל-א צמצמה את עצמה בפעולה, אחת מסייימת, וגס. לא הקיפה את עצמת קיר מגן של אנשים קתבים העושיפ אח. ד. יחד באותה המלאכה, והשומדיפ אחד לש?:אתחסד הנעווייט. היא :עמדה פתוחה, בלתי מוגנת בפני כל האכזריות י י ? של מלחמות ציבוריות.
. ויש מגורלה של -אשד, גט בצירוף המיוחד של המ6עליפ שהיו יקר-ט ביותר לתזה — בחינוך יבהגנו. ;'כי רק המסורת הרכיבה את הפחד ללב _האשה, אולם מתוך. מהות ה האמהלת יודעת ל. אשה לחרף את-נפשה.. גבורתה של. תזה היתד. גבורה נשית, כגבורת נשי תנ"ראו . נשי המהפכה. או 9וע;לות האר,. ? י י י ־ י־ שמקרי הרשזמית -לתנועתנו. שוטריפ \ ע תעודות ווייהו_. _כ־12 שנה חיינו עט רוזה־ בעיר אחת. ובתקופה-ארוכה- זו לא נמצאה . השעה לשיחה על ערכה של תנועת הפועלות הארץ־ _ישראלית, אשר תזה השנה אותה למיותרת ולא השליטה אתה. אולי גרם ליחס זה לא . רק אופיה ש ל :רוזה המתנגד לעצם המחשבה, שהאשה זקוקה למשענת, לקיר מגן, להדרכה ולאולרת של תנועה. -מיוחדת. נדמו, ?כי אילו־ לא ד. יתה- . ריזה "עירונית" כל כך, אילו חיתי. אתנו-יותר את תקופת, כנרת, את-ראשית י ההתעוררות של הנרת הפועלת. החקלאית, . המבקשת. אתעמה. את מולדתה את עצמו היו?גטיחסה לתנועת הפועלוי ;; , ;, בארץ אחר. י . . ;. - י - אולם דמותה של תזה, דיו תייי< לעבודתך—. ד_. ם . נכס של תנועת הפועלות. ולתנועה זו צוותה:תזהי זאת: לרצות באותה •_חרגשת־תאורתות _המלאהי בחברה ובציבור שתיתה לה. ;