דבר, 26 פברואר 1937 — מחזה הומים בטבריה [כתבה]
מחזה הומים בטבריה
שתי מכוניות _נדונות ובה!_כ־65 שטוחי הנוער העובר _מתחביב והמושבות וופטו-כות לה עלו על הרי נצרת, בדרכם ?!_תל־חי. לפנינו נראתה _הפנרת עטופת _*עיו* אפור של עננים הולכים ונמוגים. והנוער במכוניות התעורר למראה קס - מים זח וריחו צהלה. " כאן — העיר להם ראש השיירה — -אתם רשאים _>שיר. " בצאתם _מתל־אכיב הזהיר את הנוער לא _?שיר בעברם דרך כפרים וערים ערבים. *אטנם הושם טחטום לפי הנערים והנערות בעברם דרך קלקיליה, טול־כרמ, נור־שטש, נ י ני!ונצרת. קשה היתד. ההת24$קות, אולם כ?אחד ואחד הרגיש את האחריות. ומשניתנה הרשית, 8רצח שירה אדירת שהרעידה את ההרים מסביב. כ?מה שנחסם ונצטבר _ביב - בות התפרץ לפתע ובבת־אהת. גל שירה זןציח. את טבריה בעבור ברחובותיה שתי המכוניות. בטבריה לא התעכבו המכוניות. אחת מה!נעצרה לרגע, העל־ תה- את באי־כוח הנוער- העונד בסביבה ונסעו- יחד לדגניח — לבקר _בבית־גורדון. הביקור בדגניה לא ארך הרבה וב־12 בצהרים עזבני אתבית־גיררו וחזרנו ; _^ _לטבריה לעלות משם _לתל־חי. אולם נא;בטבריה נערכה לנו קבלת _3נים אשרי וכרה יישאר הרבה בלב _בו־ :1#
אך נכנסו- שתי המכוניות לעיר נפ־ ג8'ני במטר אבנים שעפו עלינו מכל צר. צעקות פראיות ניסרו- בחלל האויר. הנ - הג שלנו — שרגא בנקהאלטר כבר מנוסת, בנראה, בהתנפלויות ממי!זה, פקד סיד ע?הנוערי להתכופו* בתור האוטו. _דיטירו _השתלטה בי!הנערים ובאי!אומר הרכינו- את ראשיהם. מתוך המכונית השניה שמאחרינו- עלה קול צעקה ("/( — פגעה בראש אחר הנערים. הנהג הגרי_?את טחירו-ת הנסיעה. חנויות הר - חוב היו- סגירות ע?מפגר. יהודים הצטופפו- בפינות הרחובות. המכוניות חני־ עי א?הרחבה מול ג] העיר ונעצרו- שם. הח י דוד כהן הלך עם החבר ה2צוע לקו־ _פת־חולים לחבוש את פצעו. הרחוב חיה זרוע שברי זכוכיות _חזונות הראוה של ; בתי המסחר היו- מניפצים. שבבת הבד־ י \ל על חלו!החנית הערנית 59' טאנום היתת מו-דדה, אחד החברים לא כבש עצמו הדים אבן _והשליכה על טיגנת , הברזל של החנית. האבן נתקלה במעצור ?_זנפלה ארצח טבלי לגרים כל נזק. ובאותו זמן נתך עלינו מטר אבנים _טכל צר. לא ידענו מה לעשות: האם _להישאר באוטו, לעמוד ברחוב או להת-
חבא במסעדה מאחרי השמשות השבירות. ־ בית־הדואר _ממותני נסגר, הורדה על דלתו שבכת ברז?ומעבר השבכה עמדו- ה&קידים הערבים, חובשים תרב ושים אדומים ולעגו לנו. בקצה הרחוב, ע?כבר השדה מצד ימין, יצטופפוכנופיות־כנופיות של פלחים, ביריאים ועירוניים והמטיר?עלינו אבנים 1_וש־ ; עפר. ברחוב עברי באותו רגע, מתוך שלוח גמירה, שלושת שיכים ערבים עטופי עבאיות חומות ושחורות וע_5 ראשם תרבושים עטופים לכ. הם עברו ; להם באמצע הדרך כשעל המדרכה עמדי _כמאח צעירים יהודים נרגמים באבנים. ניכר היה בפניהם של השיכים שהם בטוחים כי לא יאינת לד, ם כל רע. , דרכם בטוחה ושלוח. הם 7לכ- לאט ובב- ; , - טחו!עי שנעלמו. החזית התרחבה בינתיים. התחילו עפות עלינו אבנים גם מעבר חג העירו- ;- ני _שטמוני. פלחים ו-בידואים רצו כמטורפים כי!שבילי ההר והתקרבו למולנו. _איטבח אל יהוד" — נשמע מ ; העבר " ההוא והערבים העומרים מ_( הצר , השני בשדה _התחילו להשליך ביתר
שאה. הנוער התחיל _^הת&זר ולפגח אחוד. באותו רגע הופיעי שני שוטרים בריטיים, שוטר ערבי ושוטר יהודי. הם נכנסו- לרחובהגליל" מצר שכונת " קרית־שמואל ובאו _לקראתנו. השוטרים הבריטיים והשוטר הערבי היו מזוינים רובים צבאיים ואי_?ו השוטר היחידי הלך לצדם עם מקל כיד. ! עוד השוטרים עומדים ע?ידינו- ומצד ההר בא מטר אבנים ואחריה!נשמעו קולות ידיה. — ברובים גרמניים הם יורים אלי — , " נשמעה צעקתם של השוטרים . הבריטיים, הם הרכינו את ראשיהם והחלו לרוץ בכיוו-ן אל בית־חדואר בדי להתגונן. הנוער הפתתר, חלק מ*חרי המכוניות שעמדו בצד הדרך, _וחלק בתוך המסעדה עם החלונות השבורים. החלה די-
צה מכל צר. נשמע קול רגלים דורכות על שברי זכו-כית. מכונית ערנית קטנת חלפה באותו רגע בטיפת ברחוב. אחד החברים לא יכול להתגבר עוד, הרים אבן וביקש לזרקח בנוסעים, איל חברו אחז בזרועו והפיל את האב] מידו _ארצח. נשארנו עומרים אובדי עצות. המכונית עברת בשלום. ובו ברגע נראו כמה מכוניות יהודיות שבאו מחוץ לטבריה — שמשותיחז מנופצות לרסיסים ונטה מ! הנוסעים היי 3צועים ופניהם זבי. דם. היריות מצר ההר שמול גן העיר הלכו ורבו. בקצה הרחוב כי! המחנה שלנו ובין מחנה המרצחים בשדה עמדו- כמה ערבים (נראה, מכובדים) והביטו חל יפות עלינו ועל מחנה הערבים, כאילו להכעיס" להראות לנו שאי!הם יר- " אים אותנו. מצד השדה נזרקו אבנים גדולות והשוטר היהודי ר1 למולם להב-
ריחם, אולם שנים מהמרצחים באי אליו במרוצה, הכוהו-. והחלו להוציא מידו את המקל. הוא קרא לעזרה ושני השוטרים הבריטיים, בעלי הרובים, באו לעזרתו, הציל, לתו והבריחו את הפורעים. מכוניות צבאיות עברו אז את הרחוב ונעלמו. כאשר נשמעו בשלישית ?יריות-. מההר הה5ו הך, יי5ים _לירות מט1- כונת ידיה. מרחוק נדא. גופות צפרים נופלות ארצח בגן. אולם שם, על התר, הוסיפו המרצחים לרוץ בי;השבילים העקלקלים ולירות בחיילים וביהודים. שוב נשמע טרטור מכונת הידית. פתאום הופיע שוטר בריטי מספד 602 שבא אלינו. מצד השדה שנו נת־ בצרו הערבים. על־ידו הלכו שני פלחים שאחזו בזרועו, התקרבו כלפינו והצביעו עלינו שאנו השלכנו בחם אבנים _בעמדם בשדהנראה " ־השוטר היה בטוח בצדקת דבריתם. הוא הלך עמתם, ואחריהם קהל המרצחים ס;ה'טדח, בן כמי? מאות. הם התקרבו אלינו. פה־ נפל
עלינו. מה נעשה?חלק מאתנו התחיל לברוח, אולם הרוב נשאר. קהל המרצחים מתקרב אלינו ולפניהם השוטר ?הבריטי עם שני הפרחחים המצביעים עלינו. השוטר אח: פתאום ברובהו, הרים אותו וכיוונו למולנו. עינינו כאילו הוכו בפורים— עוד עמר עם רובהו המכוון כלפינו, והערבים התחילו מאחוריו להשליך בנו אבנים. אחדים מאתנו נפגעו, אולם קול קריאת לא נשמע — נשארנו דוממים, ומבטנו צמוד לרובה השוטר. האבנים עפו עלינו מאחרי גבו והוא כאילו לא השגיח בדבר _וירת עלינו ידיה אחת. נשתטח־ נו על הארי-.. ?למשמע היריד. צהלו הפורעים, צחוק השתפך על פניהם, נשארו עוטרים בקצה הרחוב, _כ־20 מטר מאתנו, מסביב לשוטר הבריטי שתבחר עדיין מכוון כלפינו. סמוך ל־2 חור הפצוע מקופת חולים. הוא היקףי מיד על-ידי עשרות חבריו חיורים ונרעשים. הלשון לא ינענתת כל כך מחר לרצוננו. בדומיה עלינו על המכוניות ובראשית מורכנים ועינים תוהות עירנו בטיסה אה רחובהג- " ליל" ועלינו לקרית־שטואל בדרך לתל־ מרים גוחנציימ