דבר, 6 ינואר 1935 — Untitled [כתבה]
לשובו-של הח אריה פאיאנס
?לא -בקול הרועה-, כמו ב-נפד סבא, אלא בקול -דממה דק־ . ־וכנסה ־עבוד־ הזילה להלק נייר של פרדסי מגדיאל. הצבור הרחב כטעט שלא ידע - והצבור המקומי חשב אה חדבר -בתופעה זמנית. היתח אז עונה בוערה בעבודת הפרדסים. הגאות בעיר סחבה שמח חלק רב מפועלינו, העלית נכבלה _ע _יי י הממשלה, והפרדסים הבו לידים עוברות. בבאכ צורב ראה צבור הפועלים הטגדיאלי את בוא העבודה הזולה ושתק. שתק, משום 'ג!חשי גם הוא את הדבר למקדה חולף. גם המוסדות המרכזיים של ההס- ? תדרות, שנל-חטו ־ בכפד־םבא ייתנופח רבה, לא נתנו " כ-ל פרסום לעבודה הזרה במגדיאל. מתוך אמונה שלא הרי מגדיאל נחרי כפר־סכא. מגדיאל, פרי רוחו של המעטר הבינוני, אשר תבע לו בהסתדרות הצלזנית _זכייית לחנית מאמצעי קרן היסוד וקבלם;מגדיאל זו, שבתוכה נמצאים אנשים שז־_, עתה היו קרובים לנו, ושבראשה י עמד זמן רב ציוני נאט-;ומסור יכטר ז'יניביצקי; מגדיאל זו שהיתר, הראשונה להתחיל בנםיונות לקשרי עבודה נורמליים עם מוסדות ההסתדרות, שעל ירם קוינו
חוכיח לאידיאולוגים של העבודה ווי ה, למחצה, לשליש ולרביע, שיש אפורות של פעולה משותפת, של ארגון ־עבודה לרצונם של שני הצדדים מג־ ; דיא?זו, השבנו-, תדע לשוב תינף, בבוא זרם חדש של עליה, לעבודה עברית ולבער את העבודה הזולה שחדרה אליה. ואשר ל א יגורגו — בא. צבור הקוראים קרא ודאי את הידיעות בזמן האחרון על משמרות בלתי פוסקות ומאסרים של פועלים במגדיאל, מחוסרי עבודה ברובם. הצד שכנגד משתדל בבל מיני אמצעים, כשרים ולא כשרים, להצדיק את ההתנכרות בהטלת אשמות כבדות ע? צבור הפועלים: א) הפועלים עזבו א ית המושבה בעונה הבוערת והלכו העירה;ב) תוצרת עבודתו של הפועל העברי במושבה נתמעטה. אבל נשאלת השאלה, למד-, עכשיו, אחרי ששתי הפגימות הנ"ל ירדו 1 במגדיאל־ לגמרי מהפרק: במקום הוסר;פועלים ? יש •חוסר עבורה ואנשים -ונשארים כמושבה, אעפ"י שכל אהד מהם עובד לא יותר מ־3 ימים בשבוע-, _ובענין התוצרת אין כמעט נזמן האחרון שום התאוננו-יות—לטח עכשיו -לא הוצאה מבאן העבודה הזרה. ? הרי שטיחטח לנו באנשים האלה, _שא־ םו-ר _ילהכא לחפות על מעשיהם ולבטוח ברוב חסדם, מלחמת -לנו אתם בדיוק נמו עם המתנכרים של _כפר־םבא, פתח תקוח ועוד. ־בקורת העצמית היתת מאז וטע-ולם נחלת צבור העובדים. תמיד -ידענו
לחלקות את עצמנו- על חטאים ולקןיים י בחיינו. הבק־רת גרמה לנו תמיד לתקן את המעוות. עזיבתם . של פו-עלינו את המושבה היא עוברה מעציבה, _יואין לני -להעלימה. בכבוש העבידה להבא נצטרך ביל -כוחותינו למנוע מזה. צבור הפועלים הרגיש בעצמו שלא הכל כשורה ונענה בהמוניו לגיוסים" שהיו , _" יכולים להיות לברכה, לו- היה בא אחריהם זרם עלי־ אשר לו צמאה הארץ. הועד הפועל של ההסתדרות כינס אז לאספה את נאי־כוח כל משקי העמ - קים בנפרןיחזקאל וחיינ אותם, למרות העונה הבוערת וחוסר ידים עובדות אצלם, לשלוח אנשים -לשרון להדריך בעבורה ובארגון את העלית הבאה. הראשונים מבין אנשי המשקים (וביניהם — כותב הטורים האלה) נשלחו למגדיאל. הועד החקלאי במגדיאל מאן לנהל אתנו משא ומהן באמרו: תוכיחו במשך הזמן שאתם יכולים להספיק -די ירים עובדות ?_ושתוצרת העבודה תשביע את רצוננו, ולא ?יהיה לכם-כל צורך במלחמה. אנהנו בעצמנו נעבור לעבודת עברית מלאה. קבלנו עלינו את הדין. כל מאמצינו תופנו לקראת שתי המטרות הנ"ל במשך כמה חדשים של פעולה נמרצה עלה בידינו לרכז, בעיקר טהעליה החדשה, צבור די גדול. התרכזו כאן כמה קבוצים: הנוער הציו -
ני,,, במעלה" ;" עולי יי. ":הם עומדים בזמן הקרוב גם לקלוט לתוכם עליה חד־ שת מהשרייל • ~יזרש. מצ_^תי גם צביר די -גדול של פועלים בודדים, ביחיד ולטובי גרמניה. שרואים את . עצמם
כקבועים במושבה, עד הגיע תירם לחת־ ישבות -— משאת נפשם. כל הצבור הזה ריאה את הפקידו כעת בכביש העבוד-ת במושבת ואת עתידו בהתייש - נות על קרקע הטולדת. במשך הזמן הנ"ל עלתה גם רמת התוצרת לרצונם של כל האברים המזמינים -פועלים ע"י הלשכה. אחרי -ההישגים האלה ועם הופעת חוסר העבודה במקום מצאנו לנחוץ לקרוא את הועד החקלאי לישיבה משותפת, בדי להביאו לידי הסבם כלשהו על החלפת העבודה הזולה . בעבורה. עברית. במשך -חודש: . יטיס דחה . אותנו הועד החקלאי ב " _לך ושוב-. "הישיבה התקיי - מה רק אחרי משמרת חזקה, שיצאה אותו יום לפרדסים ושלמענה הוזמנה גם המשטרה. בישיבה זו הסברנו להם
ידיעה קטנה ב,, דבר" על בואו של חחי אדיה ל. פאיאנם טביאליםטוק לארץ־ישראל, עוררה -בי, אחר מתלמידיו וחבריו, שורה של זברונות. במה תלמידים העמיד, כמה נפשות חינך לתנדת הערכים -הנצחיים של אומתנו לכמה לבבות מהדיר אהבה לטולדתנו! נזכרת לי העיר כיאליםטוק לאחר הכיבוש _הירמני. תנוע- מלא תסיסות _ושאיפ ית " , --, - . - .. ::...... _־ות ועיני י נשואות לארץ־ישראל, א. ל. _פאיאנם, הטורה העברי למופת, השקוע בראשו וברובו _יבנין -בתי ה-ספר -העברים הרא - שונים בעירו ובעבודתו יחם כמורה במחלקות העליונות ללשון העברית וספרותה, אינו מצטמצם רק בפעולתו זו, שיש בת אמנם כרי לבלוע אף. נושאית, על נפשם ומלואה, אלא מת־ ־ ־צב -נם בראש " החלוץ" שעודנו אז בחיתוליו, מארגן קבוצות נוער מלמר , אותם עברית ויריעות א"י, מספר להם בהתלהבות על מפעלי החלוצים . כמולדת-, מלהיב אותם לרעיון -החתית -ומכשיר אותם לחיי עבודה כשרה ויוצרת במולדת -העתידה. אולם צמאונו להגשמה - -עצמית אינה -נותנת לו מנוחה יבשנת 1921 הוא גם בתוך הקבוצות הראשונות המעפילות _לעלות ארצה, ואנחנו-הנשארים -עוד לפי שעה מרגישים את עצמנו כטיותמים ומתגעגעים
לשי-חותיו המאלפות ולעידוךיו-. בעבור זמן מסוים עליתי גם אני ארצח. שם כבר מצאתי את " קבוצת ביאליסטוק" שנתארגנה על ירו ותיתה עסוק ה בעבודות בניה וסלילה בשכונת ,, בית־ ־נרם" שעל יד ירושלים. עם היותו אז עסוק בעבודת ההודאה בירושלים היה מקדיש בכל זאת את רוב עתותיו י י"": ־ הנ"ל מדריך אותה בעצותיו , משתתף עם החברים בעבודתם, מקנה להם ידיעות בעברית ובתרבותה, טא־ מץ יאה לבם ברגעים של שפל -ודכדוך נפש. אבל הקדחת הממאירת כבר קננת בדמו והתישה את כוחו בהתקפותיה התכופות. בקושי רב אנו משפיעים עליו להשמע לעצת הרופאים הגוזרים עליו לעזוב את הארץ לזמן בלתי מוגבל לשם החלמה. זמן מה הוא יושב בוינה , מתרפא מהקרחת ושומע הרצאות באוניברסיטת, אכל לבו ונפשו בנקודת ההכשרה של החלוצים, שאתם נמצא בקשר תמידי. לפי פקידת הרופאים הוא דווזד לייאליםטוק. משם אנו שומעים שוב על הצלחתו היוצאת מהילל נתור מורת ומתנך, עתונאי ועסקן. ולא נגזים אם נאמר, כי לא יהיה מפעל _^יוני לאומי בעירנו, שלא נשא עליו את חותם השפעתו הגדולה והמכרעת, פעל ?גם בכתב בעברית ובאידית להבהרת בעיות ציוניות תרבותיות -ולבטוי לבטי הנפש של הצעיר היהודי בן דורנו.
והנה זוכים אנו לראותי שוב בתוכנו ברגע שארצנו היא כל־בך זקוקה לעובדים צנועים _וט־ורי לב כמותו. -קדימך _איפוא, חבר יקר, ברכתנו היה־ טח, שתצליח למצוא כאן כר- פעולה :רחכ לכוחות היצירה ולרוח האידיאלית המפעמים אותך ותזכה לראות בהתגשמות מיטב חלומותיך בארץ, בה קשרת את גורלך בשחר נעוריך. אל. אל.
את אשד פעלנו במשך הזמן, הראינו על צבור גדול במושבה שיש בכוחו להבטיח את בל העבודה בפרדסים בכל עונות השנה. הם גם לא הכחישו את הוכחותינו שתוצדת עבודתנו משביעה רצון. יתר על כן, עמדנו גם להסכים ?תשל1ם לפי ת1צרת, בת1אד טיהונוד החקלאי יחייב את כל האברים במגדיאל לעבד את מ&קיהם בעב1דה עבדי ת מלי אה. אה התנאי תזה לא קיבלו, ותשאירו לעצמם את הזנות, למרות ההטבה כמצב, להמשיך טור ששח חדשים בנר כו_7ה זרה. לצבור הפועלים על המקום לא נשאר;אז אלא אחת משתי- אלה, לשבת בטל ורעב ללחם, או לעזוב את המושבה. אחד האנדים הניע נם דעתו כישיבה זו, שיותר כדאי למושבה להחזיק על חשבונה משטרה אנגלית למל - חמה במשמרות מאשר פועלים עברים. רצוצים ומאוכזבים יצאנו מאות־ יש יבה. הוברר לני, שעוטרים אנו כאן במגדיאל, כמו ביתר המושבות המתנכרות לעבודה ובמילא נם לעליה העברית, לפני מלחמה כמו ביתר המושבות המתנכרות לעבודת _ובמילא גם לעליה העברית-, לפני מלהט־ ארונה יקשה. הוברר לנו גם שנל טענותיהם של חלק האנדים הטה:כד נגד הפועל והסתר־ רו-תו, רק אמתלאות חיו ועלי -ו5אנ־ לנסות על ערו-ת הנמיתת לעונד הזול והנננע. יש לציין שגם החלק טהאנדים שנש - ארו -כשהם לעצמם נאמנים לצו העבודה העברית המלאה, גם בזמנים אשד לפרדסיהם 1שקפה סכנת כליה ועד היום הו־, ואשר לשמחתנו הם _נוהרם
גם כיום את החלק הגדול מאכרי מגדיאל — נשארו שקטים על שמריהם, טבלי לנסות להשפיע כלשהו על תכריחם, למען בעד את העבודה הזרה מפר־ דםיחם -ולהחזיר למקום את אופיו העב־ רי הקודם. עור בסיף תקיץ _בשוזופיעו הסותרים הערבים לקנית הפרי במגדיאל כתבנו מכהנים ל-ל האנדים _והזנרנז להם על מציאות הפועל העברי במושבה ובקש־ נום שיבטיחו בחוזים את תקט־ף והאריזה לפועל תעברי. לדאבוננו לא השפיעו . מכתבנו כלום. רבים מכרו בלי תבטתת האריזה ויש כאלה שאף אה הקטיפה לא- הבטיחו. חלק מהפועלים מחנה ביליון ע־נים לעונה זו של עבודה מנניסה יותר, יני בעונות אחרות שנר הפועל נמושבח זעום. והדי יש גם עונות של חוסר עבודה ופועלים, שעליהם לפרנס משפחותיהם. והמרגיז בי ותר הוא זח, שחקואופרטיב המקומי ,, תש. י, "שמכיל בקרבו חלק גדול מה־ נאמנים לעבודת העברית, מנר את הפרי רק כהבטחה של /0י60 מהאריזה ליהודים (חוץ מנגר ואורז ערני. (הפועלים שיצאו לכתי האריזה לדרוש . את זנותם לעבודת האריזה הובאו לבית הכלא. וזה -כחודש ימים יושבים אנשינו מחוץ לשערים של בתי האריזה ולבם טתפ3ץ לראות את הפועל הזר -עןבד ושלנו עזוב לאנחות,
כל הצטדקותם וטענותיהם של אנשי ,, תשד" לא יועילו, ני ברור לו שבחוות בין ,, תשר" והסוחר הערבי לא הוב־ טח־ האריזה העברית במליאה, מפני שאלה שנתלו את המשא -ומתן עפ לא ־סוחר הערבי הי!חדורים ך\\^ מלא להבטיח לפועל היהודי את העבודה, ני במקום שיש רצון (והרצליה ורעננה תוכחנה) שם נהתמים חוזים בהבטחת תעבורת העברית גם . בקטיפת וגם באריזיז ?-. יל האמור -לעיל מלמדנו כי אנו עומדים גם במגדיאל כמו* בכל מישבית ההתנכרות, לפני מלחמה קשה להחזרת הפועל העברי לעמדותיו. החזית החשובה ביותר לקליטת אלפי חלוצים — המושבה — פרוצה. _; איה -דעת הקהל?למה השאננות הזו בצבור?תיוכל הפועל להצליח במלחמתו, אם ירגיש את עצמו גלמוד במערבה?איה הנוחות הפרוגרסיביים בציונות שטפחו וגדל־ את מגדיאל? האם לזו התנוונו?האם רשאית הקרן שנתנה את הים-וד לבנין מגדיאל לראות את הנעשה -ולשתוק ולא להתערב? האם יפול כל נטל המלחמה לעבודה עברית רק על שכם הפועל הנמצא במושבה? מגדיאל. א. שולמי