דבר, 21 יולי 1926 — מחנה־ישראל [כתבה]
מחנה־ישראל
י גזלי המגרשים שקט את חלקותיהם , _ככמפמ הודינו את המרכז. ארץ־הישראלי של . אגודת ישראלי לדין תורה. המ דורשים אחת _משתיכ או _לישכ אותס ולהוציא להם ; את ה?קצי־ הדרוע או להחזיר לרם את התשל י _יפי_= בעד הקרקע, ב_&שך כ לי הזק היה הדיר וייס ב'כ ה. אנו־•_' וחברת . הנית' ; _הפרנקפירטית (כעלת _הכיינים הטשקיימ. ( עכשיו כשהניע הדבר _לדיךתורה, הודיע הד'ר ששללו טמנו את יפ־י. הכוח להופיע בבית־תדין. התושבים טהכיפ לתשובה _מפרנקפורט בדבר ה"טועך החדש במקום. וייס. _ההתמרמרות על . אגודת ישראלי חזקה מאד, למרות שכל יושבי . מחנה ישראל־ היו _בחולין ט. שלומי א_6וני ישראל־ או מ. םועלי א_6וני ישראל, "הם טו_?גים, שהאגודה שטה מכשול לפגי עוריפ בהבטיחה לבנות משק על שטח של 10 דונם. לפי דבריהם יחס ה. האנודה' הוא הוא שדחף חלק מפועלי המקום לחוור _לח י יל,, פיואשי_3 ומאכזבים. ודוקא ה"אנ־די_'. היא ד. _־א ש־ללה את שם הה_^_ישכות החרדית ברבים־ יוש:י _הטקוס _^_וסי־יס, שמבשרם חזתה ר. _אנודר, ־ דרך לעתי". ־ המקים. כעי;נקבעה יחידת ההתישכות ל־100 _דונס, לכל מתישב צריך להשקי_* משלו 700 — לי"ט.
תם ונשלם פיק ראשון של התישבות המקום. _הביררות נגמרה בכיל י ון _יפועלים. ההחלטה היסודית ;עזיבת המקום !כל פועל קבל 5 לי"ם פצויים 50 , לי_'ם יחולק, ־ ק הפועלים לפי ראות עיני הבוררים. בינתים לא יכלו _הבעלים לש:ת ולאכול את בשים ירובם עזב את המקום מבלי חכות להחלטה. את 700 הדונמים חטה, אשר עיבדו באופן _קואופרטיבי , מכרו בעודה בקמה: 29 נר'ט ־דונם, כי לא יכלו לחכות לקציר מפאת קרעב. כיום _נמצא־ת _כמקומ 6 משפחות :בעלי המגרשים, קבוצת הצעירים 1־4 צעירי 1 _9יוצאי גיטנייל. ק:וצת הצעירים השואפת _לעבודה חקלאית אינה רוצה להסתל ק מרע־ יונה . יש לה אילו הבטחות מפרנקפורט וזה חדשים שלטים יושבים הם ומחכים לישועה קרובה שתביא. . אגודת ישראל'' דורשת מכל בעל קרקע שיוסיף על מהיר הקרקע 9 דולרים לדונם תמורת . ההכשרה* שנעשתה במקום _ושולתה לה ג־12000 _ליימ, היושבים במקום מוכיחיכ שלא נעשתה ש־ם הכשיו?הצריכה לנוף הקרקע ונם הצי־יפים שנבנו לפועלים הכניסו שכר ד־רה ואין הם _יבוליפ לקבל על עצמם אלן עול היוצאות, שנעשו כמשך השנה בלי ש־טה ותכנית.