⁨⁨על המשמר⁩, 8 מאי 1974⁩ — ציונות ללא מדכאות (1) □קטח־ה אין מקטרים [⁨כתבה⁩]

ציונות ללא מדכאות (1)

□קטח־ה אין מקטרים

"קרן תצא בשבוע הבא לקורס בישול. יש לכולנו עניין רב בשעורי הקורס... לבן נאחל לה: בהצלחה! קרן, זה בא מן הלב, יותר חשוב מהבטן!!!״ כך אנו קוראים בעלון קטורה.

את אמינותה. זה מה שאומרים: החיים והמוות ביד ה...יד. בנימין תופשי, מנהל המדור לתיכגון ופיתוח שליד הסוכנות היהודית׳ מרחיב מעט את הדיבור על מושב פארן. ראשית, הוא צופה שהמושב יגדל כדי 150 משפתות; אשר לרעיון הראשוני, להתבסס על ירקות־חורף מהסם חופשי וחושש לכשלונות. מסתבר, שבניגוד ליישובי ערבה אחרים, יש בפארן בשל תנאים גיאוגרפיים ואקלימיים יש קרה בחורף קרה ה״שורפת" את כל גן־הירק. ניסו להביא מערבל אוויר; חשכו על גידול בבתי־זכוכית. בינתיים, אץ ללכת "על־בטוח" בירקות־חורף. לו היו בטוחים שלפחות בשנים רגילות, ללא קרה, יגיעו אנשי פארן לבמות היבולים של עין־יהב ואחרים, אפשר היה לסכן שנת־קרה אתת. משלא ניתן להבטיח זאת, ייאלצו מתיישבי פארן להתבסס על ענפים אחרים. רוצים רפת. איש הסוכנות מטיל ספק בכדאיותה. שוק אילת חסום על־ידי הרפתות של המשקים יוטבתה וקטורה. הובלת החלב מונה, למרכז הארץ, אינה משתלמת. כך או כך, ענף זה או אחר - אל דאגה! משק פארן ישגשג מבטיחים הבחורים. עיר ההודיים בחצבה אנשי־המפתח במשקי הערבה, מזכירים ודמי משק, הם בצוציקים"

ובעברית תת־אולפנית מאחלים יואל, ג׳ימי ואריך לבית קטורה חג שמח לחג החרות ומוסיפים: "שהמשק שלנו יהיה מגושם מונה הבאה ושכל אחד יהיה מגושם". והכוונה בוודאי לכך, שחמשק יעמוד על תילו איתן והזק. קיבוץ קטורה משתייך לאיחוד הקיבוצים והקבוצות ושוכן צפונית ליוטבתה וגרופית. המעיף עין בעלון הקיבוץ, מבחין to, שמדובר בקיבוץ של עולי ארה״ב, המצטיין בהרבה תום, הרבה רצון טוב, וחן־געורים מתובל בהומור רב. מספרים מזכירי הקיבוץ פגי מקר וחלל סלומון: הגרעין הראשון התקבץ בארץ לפגי כ־s שנים מחניכי תנועת-הנוער "יהודה הצעיר" שב" ארה״ב. פעילי הגרעין חזרו בשנת

1970 לחו״ל, גייסו נוער נוסף, חזרו ארצה והתגייסו לגח״ל, שבמסגרתו הוכרזה קמורה כהיאחזות ובה 40 חברים. בתום מלחמת יום־הביפורים הוכרה קטורה בקיבוץ לסל דבר, והיא סוגה יותר נפשות. ענפי המשק: רפת — 150 ראש לחלב; לולים — הודיים לפיטום; גן ירק משגשג, בעיקר בחורף. שיטת העיבוד מעניינת: האדמה משוסעת באבנים — פה עושים ז מפזרים עליה אדמת דיונות, פותחים תלפים, מוסלים, זורעים ומשקים בצינורות טי׳ססוף — זו חקלאות חצי־הידרו־ פונית• שטה המזרע כעת — 240 דונם. בקרוב יינטע מטע סובטרו־ סיים. בקטורה 6 משפחות. ילדים — "בתיבנון". קטורה תקבל השלמה מגרעין ישראלי של תנועת הצופים וכן השלמה אמריקנית. בעיות יש ז יש (ככל מקום שבו חיים אנשים — ועוד בערבה שוממה — יש בעיות): קליטה ושיכון. קליטת מועמדים נוספים פירושה דירות נוספות. 30 ייחידות־מגורים מניה וזו הארד כשנה וחצי. כעת גרים 4 חברים בדירה אתת — בת 2 חדרים ומטבחון. מקום שבו נקלטים אנשים, יש בו גם עוזבים (עלון המשק מבקש מכל המתבונן לעזוב, שיודיע על כך חודש מראש). כשלוחצים אל הקיר את פגי היפה (21) ושואלים מה מצאה היא ושכמותה לבוא ולשבת בערבה — היא אינה מאבדת עשתונותיה ובעברית טובה למדי, במבטא אנגלו־סכסי,

היא עונה: "ידענו מה מצפה לנו ודווקא בגלל זה אנחנו כאן. אנו רוצים לפתח כאן חיים חברותיים, חוגים שוגים, מהם משותפים עם קיבוץ יוטבתה. אחת המטרות שלגו היא להביא לכאן מעט מהתרבות שלנו שבארה״ב, דווקא לכאן, לערבה• בתוכניתנו שהיא לעת־עתה בגדר חלום להקים אצלנו, בקטורה, מרכז תרבותי לכל האמור". ועוד: "אנו מרגישים טוב בסך־ הכול. לא ניתן לפרט ולומר: ביום זה חה עשיתי כך וכך ומשום כך אני

חשה בטוב". והיא מוסיפה: "ייתכן שיש אפילו לפעמים, שמישהו מרגיש כאילו הוא מקופח כאן, שאינו יכול להגיע למרכזים עירוניים על כל פיתוייהם. אז יש הרהורים... אז מה ו !...״ פגי סקר אופטימית ביסודה. האופטימיות מציצה מעיניה היפות מיהו־ ד״ות-בישגיות. מסתבר, שבחברה כולה בקטורה אין מקטרים... אני חוזר שוב ושוב לעלון המקומי משום ההומור והרוח הטובה שבו. משהו מ״אנשי בראשית". גם העברית בראשיתית. כותב דן: ״חלקות 2 ו־3 של עגבניות נגמרו עם יבולים קצת יותר נמוכים מחלקה 1. בכל זאת הן הרוויחו יפה. אני מתכונן להוציא דף לכל החברים על ההכנסות של העגבניות בעתיד הקרוב". המטבח מודיע: "אפשר לקחת תפוזים ואשכוליות באופן חופשי. לגבי בננות, אגסים ופרי אחר הסיפור הוא אחר. אין מספיק, שאפשר להרשות לכולם לקחת. לכן מבקשים לא לקחת מלל"•

והאסיפה דנה בהצעות להקים מפעל לבלוקים ומעבדה לפיתוח סרטים צבעוניים; ומחברת העלון מצטדקת ואומרת: "אם לא תוכלו לקרוא את העלון, זה לא באשמתנו אלא באשמת חברת־החשמל, שסגרה לגו את החשמל מסיבות ביורוקראטיות". הגרפולוגיה כשירות ההתיישבות במושב פארן, p השלוש, חברים מגרעיני תנועת המושבים. תחילה התבססו על גידול ידקותחורף. כעת יש 300 עגלות, שהובאו מקנדה ויקימו רפת לחלב ולבשר; יקימו 30 סככות של הודיים. כעת הם חיים במסגרת מושב שיתופי ובעוד שנה וחצי, כאשר יתפרדו יקבל כל מתיישב 25 דונם אדמה.' מי שיתבסס על רפת יקבל מכסת אדמה קטנה יותר. בעיות ? יש: פארן שוכן במרחק של 30 ק״מ מדרום לעין־יהב. קו טלפון יש טלפון אין; רופא בעין־יהב; אחות אין ונעזרים בחברים וחברות שעברו קורס חובשות בצה״ל. בדומה למשקים אחרים שבהם ביקרנו מקבל גם מושב פארן רק זוגות נשואים: לגביהם קיים סיכוי סביר שיישארו• הסלקציה היא חמורה ובאחד השלבים צריך המועמד לעבור בדיקה גראפולוגית. רכז המשק, מנחם ברקן, אינו רואה בכך כל פסול, מה־גם שהבדיקה הוכיחה

שדיבורם קולח איטית והפשטות היא סימן ההיכר שלהם; הלב מתרחב. אלה ישטחו בפניך סיפור מעש יום יומי וישוחחו כאילו לא בהם מדובר• אחד מאותם הבר׳ה פשוטים הוא רכז המשק לייבלה שוורץ. לחצבה עלו כהיאתזות בשנת 1965. מקום ההיאחזות הוא עתה בית־ספר שדה חצבה. ב־1 967 זזו מעט צפונה ונעשו ״מושבוץ״ מושב־קיבוץ עד שיתפרדו ליחידות משקיות נפרדות. בשנת 1972 באו למקום הנוכחי 30 משפתות. אף במושב זה אחת המגבלות היא בעיית המים וכן איתור קרקעות נוספים. היישוב

יאכלם 100 משפחות. מושב חצבה סובל ממכת ההודיים: כלומר, ההודיים עצמם רצויים ומטופחים והם גאוות המשק ; אלא משום־ מה קרובים הלולים למגורים ובנשוב הרוח מתכסה הכפר בנוצות עפות ומתפשט ריח לא נעים, בייחוד בימי חמסין• עתה מתכננים "עיר הודיים" מתח למגורים. בכפר נקדחו שלוש בארות, המפיקות מדי שעה 450 ממ״ע מים טובים לשתיה ולהשקיה• חברת "מקורות", החוששת לדילדול הבארות, אינה מאפשרת למושב חצבה להשתמש בכל הכמויות שהבארות מפיקות. וכך מוסיף המושב להתפתח לאט; קולטים כ־l o משפחות לשנה ובקרוב ימנה המושב עשר משפחות. במשק — 50 ילדים. אין נעזרים בעבודה שכירה. המתיישבים הם בנים למושבניקים ותיקים ומכירים את כל הרע שהביאה עימה העבודה השכירה• גם במלחמת יום* הכיפורים, כאשר רבים גוייסו, המשיך המשק את חייו, גייס את הגשים ולא נעור סכוחות מבחוץ. אומר לייובלה שוורץ: גם בזעובה וגם בפיתחת רפיח אפשר להתפרנס בכבוד ללא

עבודה שכירה. גם בחצבה אין מקבלים כל מי שרוצה. גם פה בעזרים בגראפולוג. מסכם לייובלה: אבו רוצים להגיע במהרה ל־l oo משפחות. אנו רוצים לרוץ קדימה, אולם לא כל "עם ישראל" יכול לרוץ בקצב שלגו. בזה הוא מותח ביקורת על הקצב האיטי־מדי של ביצוע תוכניות הפיתוח על־ידי הגורמים המיישבים. הבאנו רשמים מכמה מיישובי הערבה. אצל המבוססים שבהם יוטבתה, עין־יהב ואחרים, שאינם סמוכים עוד על שולחן המענות לא ביקרנו. מה ,יש לכתוב על יוטבתה? השמנת, האשל ותוצרת החלב של קיבת זה מפורסמים במרחבי הערבה ובסיני ואף אנו נהנינו משעמם המשובח. חזון הערכה עתה ניתן רשות סיכום לב. חופשי, איש התיכנון של הסוכנות. המטרה הכללית היא פיתוח מואץ של הערבה. חוכנית־האב, שגובשה לפני שנה, מדברת על יצירת שגי מרכזים התיישבותיים: האחד בערבה הדרו■

מית, המשתרע מאילת ועד קטורה; במרכזו, בסביבת משק יוטבתה, יוקם מרכז קהילתי והעיר אילת משמשת לו משענת. השני משתרע מפארן ועד נאות הכיכר. במרכזו, בסביבת כביש־הרוחב של עין־יהב, יוקם מרכז אזורי . ובו 200—300 מש־ פחות. במרכז האזורי הזה, שבנייתו תחל בשנה הבאה, יוקמו כמה עשרות בתי־מגורים, שירותי דרך, באגק, בית־אריזה לתמרים, שירותי רפואה אזוריים ועוד. המגמה היא לצופף את היישובים שבין אילת לנאות־הכיכר, בין אילת ליוטבתה יוקמו שני קיבוצים מתנועת השומר הצעיר, סמר א׳ וסמר ב׳. בסמוך לקיבוץ 'קטורה א׳ יוקם ישוב נוסף, קטורה ב׳. ייתכן, שיהיה זה ישוב של התנועה הרפורמית. מדברים על עוד ישוב, צפונה יותר, בנחל צופר. אלפי דונמים מדרום לסאה ועד לצפון קטורה ב׳ מיועדים לשמורות־טבע ענקיות. המקום מתאים משום אקלימו הנוח —200 מטר מעל פני הים.

שמורת טבע פירושו דאגה לעולם החי. מסתבר, שבערבה ישנם צבאים, איילים ואפילו זאבים. על-מנת לעורר בהם את יצר הקיום והריבוי, יש לדאוג שגם להם יהיו מי־שתיה. לצורך זה ייעשו קידוחים שיטתיים בעלי תפוקה מועטה. המים יועלו בכוח אנרגיית הרוח, באמצעות שבשבות־רוח, שאחת מהן ראינו

בבאר־מנוחה. לימים, כלומר בעוד 20 שגה, הישראלי הבלתי מצוי, זה שאינו אוהב לבלות במקום שכל עם ישראל מבלה בפארק של רמת־גן ולאחרונה בסאפארי יובל לרדת ולבלות במחיצתן של חיות הערבה. כדי שחזון הערבה יקום יש גם לגשת במלוא הרצינות והתנופה לפיתוח מקורות המים. בנביעות אומר חופשי ישנה מניפה של 10 אלפים דונם• נחל ותיר "מותיר" כמויות עצומות של מ״־שטפוגות ובשנה שעברה זרמו בו 20 מיליון ממ״ע. קיימות תוכניות, בינתיים על הניד, לפוצץ הרים וליצור סכרים טבעיים. המים ש־ ייאגרו, יעשירו את מי-התהום ואולי אף ינוצלו לצורכי השקיה. סוד הצלחתם של ישובי הערבה בניצול המים המלוחים העומדים עתה לרשותם. קיבוצי הסמרים יתבססו על מים שיכילו 600—1000 מ״ג כלור לליטר. משדד־החקלאות ער לנושא מי השתיה. ישובי הערבה טוענים ובצדק שמגיע לבל חדר ברז מי שתיה, כמו. לכל בית במדינה. הבעיה היא מתקני המתקה. יש מתקן כזה בגרופית. אם יוכיח את עצמי יתקינו נוספים מסוגו. בינתיים צריכים ישובי הערבה ללמוד את מילת־הקסם הישראלית: סכלנוה. הם סבלניים, אולם גם את סבלנותם אין למתוח יומר מדי.

| מאתl | אשד שיאני