על המשמר, 5 יוני 1969 — 5 ביוני - שנתיים למלחמת ששת הימים! [כתבה]
5 ביוני - שנתיים למלחמת ששת הימים!
לנופלים בדרך אל ההר / —>.
אשר ביקרנו, אחרי כיבוש קלקיליה, בחרבת צופין'', ^• " מוצב ירדני שהתבצר על הר גבוה מעל לעיירה, ^ מצאנו אותו מוקף בטון, בונקרים מצויירים, גדרות-תיל, וכן ראינו עקבות תותחים שהפגיזו, כזכור, לא רק את היישובים הקרובים־יחסית, אלא שפגזיהם הגיעו אפילו עד תל-אביב.
לפני כשנה החלה על איתר, גבעה טרשית ימסילעת, החולשת על כל הסביבה, תכינה רבה: פיעלים יהיילים גילגלי סלעים, עקרו אבנים, הפרו וריצפי, סיתתו והרשו מלים, סמלים, תאריכים, שלות• אכן, עמל רב הושקע באותו מקום בצבירת האבנים לאנדרטה שבראש ההר, בהתקנת השבילים והל"שטהים, בסיקול יבנ* שיעית עצים, שיהי"נו' וגם רק-פ-ת המרככית את לראם הקודר של גלי האבנים. על גבי אבן ענקית. בחיילת העליין שסיתת, כתיב:
עוצבת השרון לנופליב כדרך אל ההר כפרי יסקפ צדוק רפאל כןיאכדהפ דדד ככר מיכאל ליטריכפקי ייס* כהן נשיב מלכיאל צבי לבקרי משעיר כשד ב־ ש־ישי דניאל רחמים אב־־ש יודקופיץ שמעיז בא־בי שליש כ— דבי
פיפורה של הפיכה רבים הם העיל־ם עתה לחרבת־ י ציפין, למוצב הירדני שנכבש על־ ו ידי יחידית עיצבת השתן. הם מבקרים ליד האנדרטה־לנופלים ש־ הוקמה על־יד' חבריהם, בעזרת עיריית כפר־סבא אשר קיבלה על עצמה את אהזקת המקום. אמנם, בסערת הימים הגדולים של יוני 1967 היה הלב נתון כילי למקד? לית ,. הגדילים" מישי ב ילעשים הם שידעו בדיוק מה התרחש בהרבת־צופן. על כן נביא להלן קטעים לעלון עיריית כפר־סבא (בעריכת ש. אנגל) ימסיפורו של מאיר, איש־המ־ליאים אשר שירת אד באותה 'ה־דה — את סיפירה של ההסיבה שכבשה את המשולש 'את קלק-יי יה' סיפיר שנקדיש' לניפלים בדרך ההר.. . ל־א ז־י ־פנה זהי סיפירה של הטיבה, שידע־, אש והפגזות יאשר כבשה את יעדיה ביגע ומכון — 'בכי י זאת לא עשרו לה הילה גבירה. השיבה. שלפקדים ניעזים הובילי ־נ־ צה־ז לוחמים פשיםים, צבא רגלים נאמן, שידעו בבוא השעה להגיה ולהסתער על ־עדיהם ולמלא משי? מיתיהם בדביקות ובשלימות. הידית לדביקיתם זי — נשמי לר־ ייהה הקיבוציםיר־אל־הי נ יאייל. בחן ימגל, רמת־הכיבשיד־חנה י יכן כפר־סבא, ית־ב־ל ב יעיד עשייה 'שיבים בשרון, שאך שעי־. אהדות שידם־לכן ידעי הפגזוח יעשן י ם כ נ ת ה י ר ב ן.. . מאז גמר מלהמת השיחריר, " ־ש לה להשיבה מסירת שעליה מחנכים א את לוחמיה גם כהויה" — לספי לפקד־ה־שיבה י א ב. הוא משיפם, עשיר דר־ גית כנפי צניחה, מזנה עי י שאיית מראיינים: יליד הארץ — הבר ההגנה מ י " י ם ה י י י ל ד י. כיצד י פשיט, בשנילדתי, היה מחסן נשק של ההגנה" .. רתף הבית שלני. בג־ " עדותי שיחקתי כדירגל בקבוצה של יצחק רבין, שהיה שיער מעולה. (כבר אז ידע לעצור יפה את כל ההתקפות... ). לימים התגייסנו לפלמ"ח ולצבא הבריטי, הקמנו אתגבעתי". מאיחר יותר " עברתי קורסים שינים בצה''ל, ב־ י אהד הימים נתמניתי למפקד ההסיבה. החטיבה היא תערובת של כל העדות יכל העליות, ההל מילידי הארץ וכלה ביוצאי גלויות שינית, בני העליות האהרינית. ההסיבה נלהמה בגיזרה שבה מת־ גיררים ריב אנשיה. כל ליחם ידע יפה מה עליל לקרית, אם לא יצליח להדוף את האיייב מ־ קירבת ביתי... " מיכצע חפרפרת" " אשר להכנית למלחמה", — " למשיך המת"ט זאב את ס־פ־רי — החשיבה התכוננה 'פה. והמשימה הראשונה שהוטלה עליה -הגג ה ובלימה. היינו צריכיפ בכל־מהיר למבוע הדירת האיייב לביזרה! יימיים לפני הקרבית, ב־3 ביוני , 1967 הוכרז כחטיבה על מ־בצעהפרפרת". ניבאי לני " הפגזה כבדה ילכן איימתי לשליה הביתה את אלה שלא התחפרו.. . האם זה עזר, רצונכם ' לדעתי " יעיד איך. ' איזה חפירות! איזה שותות! בביא היים, היתה החטיבה כולה נכינה — , מתחת לאדמה' ... "
פרק בלתי־נשכה הוא השילוב " עול החיילים ואנשי הישזמט במרחב. שהישובים ה פ ג י ז י אותנו ממש בכיבידים, סידרו לנו מקלחרת־שדה עם מראית — 'אנחנו. מצידני, לא נשארגי כפיייכובה. חיילנו נחלצו לעזרת המש־ קים בעיצומה של העונה הבוערת". מוצכ ירדני הזק ומבוגר בצהר' ־ים שני, ב־5 ביוני, " החלה ההפגזה על הגיזרה שלנו", — ללשיך את סיפ־ר החשיבה לאיי —הפגזה כבדה, מעלה " פטריית שחירית יגדילית• סגןאליך• כפרי הסתבן ורץ מעמדה לעמדה ליידא אם הכיל כשירה. הסתבר, שקיבוץ בהן סיפג הפגזה מסוכנת לאוד, ובעמדות דבר־לה בקשר אינו תקין. אולם ליד אחת העמדות מצא כפרי קיו סיב יבי--ש בדהיפות סייע ארטילרי נגד ההפגזה הירדנית. כפרי הספיק לדחיף את נהגי לאחת השוהיה, אך שניות ספירות לאחר־מכז :פד בעצל־ לפגיעת פגז". לאהר־מכן באה הפקודה להס- " תער. בשלב הזה תקף אהד הגדודים את המוצב ציפין שמעל לעיירה קלקיליה. היה זה מיצב ירדני הזק ימבוצר ההילש על הסביבה כילה. מיצב זה הפגיז אר. ניר־אליהי, רמת־הכיבש, כפי־ סבא. סיוע י השרי ח של החשיבה ירד בדרך התחתים מסוכנת לאהד היואדיית העיקפיש את קלקיליה• הטנל־ב ־?לדל־ •יציע־י יי־ ע־ .. ציפין" בסתרי של הוואדי. אלא שלן המוצב הירדני סיאטא תיל"ר אה הסביבה. באז קפץ עלים. רב־ סין. ישב ליד האפס־־לש. ביקש ה־ביי יהסחה — ילבדי יצא עם ג'יפ לאגוף את המיצב בדרך־לא־ דרך. עליס הגיע אליהם לאה־ר. מלמעלהבה־ ה:־ בי יפתחי באש לעברו• אלא שהבחור לא א־בד את עשתונית־ו, הוא שלף רימון צב הירדני ש, רכבי על צלע ההר הגביה לייתר באיזור, נכבש על־ ידנו — כל גמרת קלקיליה נפלה כפרי בשל לידנו. אך הכפר הערבי א זו ן עדיין צלף בעיקשות.. . כאן נכנסת לתלונה הסיירת, ש־ טיהרה את הכפר ופרצה קדימה. כך נכבשה סול־ברם והמוצב שיויקה", החולש על עמק הפר — " והכוחות התקדמו בכיוון לשכם, כשהם כיב'. " ־ם ־עד אהר יעד". מאיר מיסיף לטוות את סיפור החשיבה שלי: היי לני מפקדים שקילים, מת־י " נים, מהם משיפמים, מהם מקריחים, ולכל אהד מהם גדיד שעשה את המיטל עליי, אם בכיביש יאם אחרי הקרבות או בהשלטת סדר
בל לימית הכבושים. אנשי המילואים, מהם בני ארבעים פלוס, שעשו מטול־כרם לשכם בשמש לוהטת, וכשהגיעו ליעד . עייפים וסחוטים, מיד היו נכונים להמשיך ולהילהמ.. . לא לפלא שהאוייב נסוג הישימה!—. .. אכן, — מוסיף שפילי — ניצלנו עד הסיף את כל האמ- " צעים שבידינו, עשינו את המוטל עלינו". ימאיר מסכם יאימר: ,. אולי לא קרבות מזהירים, אולי יא זו—דפנה. רק זיעה ודם יאש ולעומתם — העזה ומחשבה ומסירות למופת".