על המשמר, 13 נובמבר 1953 — " י •־ ‭9 '"T_'-; o 33"SK ;‬_־ ‭/?' :_113_T1 ? V 12‬ מאת יעמב חח [כתבה]
" י •־ 9 '"T_'-; o 33"SK ;_־ /?' :_113_T1 ? V 12 מאת יעמב חח
לוש־דמויות. ענק ניצבות לפנינו, \ _^ J שלוש דמויות המסמלות את חיינו ואת הציוויים המקופלים:_זבהנז_, ? אנדרטה אמיתית — לעולם אינה מצבה. היא לא נועדה להנציח את העבר שחלף ואיננו?עוה תפקידו;האמיתי ... הוא לרומם את החיים, לתת ביטוי עז ומרוכז לכוחות היוצרים . _ךיפועליפ בהט, לחנכם ולהעלותם. אנדרטה אמיתית היא תמיד ־ מחנכת י . ומעלה, מדריכה ותובעת? -. הפסל ראפפורט, בן השומר חצעיר מקן ווארשה?, היה מראשית עבודתו נאמן לתפיסה זו של האמנות: אמנות הצומחת מן החיימ, ומעלי י • אותם, מעצבת את דמותם, מגלה את מ?1ותם הבו־ נה, היוצרת והלוחמת, ומחנכת• לאורה. כזאת היא גם האנדרטה שהוצבה על חורבות הגיטו בווארשה: לא מצבה למה שאיננו עור, להמון בית־ישראל שנרצח, _כי־אפ צוואת המלחמה '־' על החיים, למען אלה שנותרו — למעננו. כזה הוא מרדכי אנלכיץ ביד־מרדכי, כזאת היא האנדרטה הניצבת כאן. והיא עומדת במקום. הראוי לה. היא ניצבת _בתוךתוכה של אנדרטה חיה ונפלאה ביותר, היא נגבה . המחודשת: נגבה, אשד עם _גצחונה שבה וצמחה מתוך הריסותיה, נגבה אשר ילדיה ממל - אים _בחדוות־חייהפ, _ובטחונם־בעתיד גם את הפינה הזאת שעל־יד האנדרטה — מקופ _מנוחת־עולמימ לכל מגיניה, פינה :רוזיה יגון והוד־שבגבורה. •? ' כאן' בלבה של נגבה , המנצחת, מול האנדרטה המנציחה את הנצחון ואת הנכונות להמשכת . המאבק — אין לברוח י מן. האמת, •והאמת היא, שכל מה ? שהיד' כאן אינו נחלת העבר. זהו " ההווההאמיתי שלנו. זה עתידנו עד בוא 'הנצחון- . _. .
הורגלנו לדבר על מלחמת־העצמאות שלנו בלשון־עבר — ואין הדבר כן. מלחמת־עצמאותנו זו עדיין היא נמשכת. היא מתנהלת ללא־הפסק בכל _תחומי־ ההייפ• 'וכפסע בין המאבק הפוליטי על , זכות קיומנו הלאומי והמדיגי־העצ־ מאי , המתנהל יופ־יופ, לבין ההתגוננות המזויינתעל עצפ זכותנו לחייפ. המאבק על זכותנו " הביחי־מעורערת • להפריח את הנגב במימי־הירדן הוא אחד הקטעים . במלחמתנו זו. והכניעה כאן מאיימת על עתידנו •_לא־פחות ?מאשר מפלה צבאית ישירד., הכניעה בפני הכוחות הפנימיים המהרסים והכוחות. _החיצו־ _ניים העוינים, הכופים עלינו , למעשה את הפסקת העליה כבר עד לשנת — 1960 אינה מסוכנת פחות מאשר ?' _חולשח בטחונית־צבאית.. ממשית. ורק המדהים מפני האמת יכולים שלא לראות, כי יום־יום תלויה מעל לראשינו סכנת המלחמה , הצבאית הישירה. הקרב על עתידו של עמנו הוא ברא-
שיתו. עברנו כבר את כברת־הדרך הקשה ביותר, אך הסכנות עדיין לפנינו. עלינו לגצוז בקרב.. זה, כי לעומת הנצ' חון ניצבת רק הכליה. ואין לנו כל דרך שלישית. נהיה דור ראשון לגאולה או דור אחרון לישראל. • . איך נקיים את שליחותנו. זו. ?מה נתן 'לגו. כוח" לעמוד ' בפני כל המדינות הערביות, המתנכלות לחיינו?מה איפשר לנו לסכל את מזימותיו של האימפריא־ _ליזפ הבריטי., שכבר הכין ברוב־הסדו, מעבר . לגבולות ארצנו., _מחנות־ריכוז לשארית־הפליטר. של עמנו!אשר עמדו להשמידו במלחמה זו?כאן, בנגבה, גית־ ני• התשובה הברורה י למזימה זו. בימיפ ההם. צמחו כוחותינו מכך, שבמרכזו של היישוב ניצב המחנה הפועלי־החלוצי והוא הטיל את מרותו הרוחנית והמוסרית על היישוב כולו, כוחותינו צמחו מכך, שנמחה אז כל הבדל גין: העובד והמייל, ושניהם היו למחנה בונה ולוחם אחד. י כזה ריר, הפלמ"ח, כאלה היו ?וחמיו של גבעתי,
חלוצי צבא הגנה לישראל. כוחותינו צמחו מכך, ששקדנו על טוהר נשקנו, הענשנו בכל . זזומר־הדין את מרצחינו, השגנום גם במרכזיהם, אבל העדפנו לסכן את עצמנו מאשר לפגוע בחפים' מפשע. ידענו שעל דמם של הפים־ מפשע לא יכון _בטהונגו וי, א תיבנה עצמאותנו• _כוחותיגי צמחי מכך, שרובו הגדול של מעמד־הפועלים עוד היה נאמן לחזון המצרף 'הדיו את השאיפה. לגאולה לאומית .. עם החזון על שינוי פני חיינו ד'חבדתייש וכינון . משטר של צדק סוציאלי, י של שוויון ואחווה. *־ יודעים אנו שעתיר 'בנזוזוגנו בירי צבא הגנה לישראל, מעל לכל _חילוקי־ ־דעות על דרכי אירגונו, וללא וויתור על תכיסתנו־אנו את בניינם של-כוחות־ ההגנה שלנו — אנו נעשה הכול כדי להי־ _- _יויר את כוח־הגנתו של צבאנו• אך צבאיההגנה־לישראל י אינו אלא יקטע י במערכת־הבטחון שלנו. צמוד הוא למ־ _ציאוה־חיינו וחולשות חיינו בהכרח שיהיו לחולשותיו. העדר . החלוציות, הקארייריזם והשחיתות אשר פשו במ - דינתנו' ירידת מעמדו של הפועל' והצ־ ממקות עצמאותו המעמדית הלוחמת, _הנפיון המתמיד לפגוע 'במעמדו של הקיבוץ הן במערכת הבניין והיצירה והן במערכת ההגנה — כל אלה בהכרח שיתנקמו בנו קשות. ואין זה מקרר., כל־עיקר שדווקא בתנועה הקיבוצית הגיע _כוזדהתגוגנו־ תנו בימים הקשים והמכריעים ההם לגילויו הנעלה 'ביותר!אין זה מקרה שרק בזכות הברית המהודקת בין היישר בים ובמרכזם' הקיבוצים המגינים על גבולות הארץ ובין צבא ההגנה לישראל, בא נצחוננו הגדול. אנו לא חינכנו אה חברינו למלחמה!
הינכנו אותם לאהבת החיים. אנו לא _חינכנו את חברינו לשנאת הזולת ול י ־ התנשאות לאומנית!חינכנו אותם לאה־ בת־עמם ולאחוות־עמים כאחת. והתברר, שמאהבת . החיים צומחת גבורה עילאית יותר מאשר משנאתם ושהשונאיס את המלחמה הם חיילים טובים . יותר מאו־ הביה. התברר שאוהבי. השלום הפ גס מגיניו האמיצים . והנועזים ביותר. כאן, בתנועה הקיבוצית, התמזגו יחד החלוציות האישית עם ציוויי ' חחלוציות ההיסטורית, הלאומית והסוציאלית, ההי־ צמדות לקרקע ?עם ?הנאמנות לחזון!כאן הוערו המחיצות, _מחיצות־האיבד, של הברה מעמדית—, קמה החברה . השיתופית• כאן., בקיבוץ נגבה, אחד מקיבוצי השומר הצעיר, קוימה המזיגה הגמורה בין הנאמנות לציונות חלוצית ולפוציאליזם מהפכני, המזיגה בין האהבה היוקדת לעמנו ובין. קיום הנאמנות לציוויי _אחוותיהעמיב, הכבוד לחיי העם השני והשאיפה לשלום בין העמים. כל אלה, ורק אלה, היו והנפ מקור כוחנו הגדול, כוחנו בבניין ובהגנה על הבניין. אין אנו מתנשאים. חלוציות היא תמיד שליחות של צנועים. היא מקיימת את מהותה המהפכנית והבונה רק כש־ היא נשארת צמודה להמוני־העם, למ־ עמד־הפועליס כולו., ומשיחת' אותם בנאמנות -. נגב" לא עמדה לבדה במערכה. וגם בכך היא היתד. לנו לסמל ול־ ציווי. בנגבה הגיעה לשיאה _אחוות־הנשק בין הפועל בעיר ובכפר ובין איש הקיבוץ, בין הנוער 'החלוצי . ובין חבריו־ מגשימיו בקיבוץ, בין לוחמי גבעתי, חלוצי צבא הגנה לישראל, ובין חברי הקיבוץ, אשר גהפכו בבוא ההכרת מבונים ללוחמים ומגינים על זהות החיים והבניין.
להילחם על _החייאתם, האדרתם והעמ־ קתם של כל היכודות הללו, אשר הנ־ חילו לנו את _הנצחון הגדול בימים ההם — זהו הצרו הגדול הבוקע מכל פינות־חיית של נגבה, העולה כקברי־ החברים שנפלו, השופע. מהאנדרטה אשר הוקמה כאן. אם כן נעשה — ינצח השלום את המלחמה, אויבינו לא יעיזו לפגוע בנו, ילכו ' וירבו ידידינו _שוחרי־השלום גם מן העבר השני של הגבולות, תקצר ידמ של המבקשים לפגוע בעצמאותנו ולהביאה קרבן על מזבח תככיהם האימ־ פריאליםטיים• כל כוחנו יהיה קודש למלאכת ההצלה., העליה והבניין. זה ציוויה הגדול של נגבה הלוחמת והני־ ניח — ואת ציוויה זהי נקיים. שבועה זו — היא ברכת התנועה לנגבה. ואת הברכה הזאת, אני מביא לכם, חברי נגבה, בשמה. (דברים בטקס הסרת הלוט מעל _אנדרטת־הזכמן _בנגבח. (