על המשמר, 30 ינואר 1953 — יי ‭: '''‬ תעך_1כת־ ־ \ אנ_^_גחד־.אדיכ‭&? ‬ [כתבה]
יי : ''' תעך_1כת־ ־ \ אנ_^_גחד־. אדיכ&?
אביגדור אריכא _הני הדך "בצלאל" טהמשיף-מת לימודיו בפאריז וחזר לא־ יי י מזמן. א־צה. לפני כחודש ימים הציג _בתל־אביב ועתה מוצגת תערוכתו בירושלים' כשהיא מורחבת וכוללת בתוכה גם. את ־עבודותיו האילוסמרטיביות. :?דיכא שולט יפה . גם. בטכניקה של י הרישום וגם בטכניקה של צבעי השמי• תפיסתו את הצורה ואת הטבע היא? תפיסה ריאליסט .. ית. אולם הריאליזם :שלו'? מצטמצם בתחום תצורת בלבד. מפגרת הנושאים אינה חורגת מהתחום הצר של פורטרטים ונופים על •דרך המסורת המקובלת. למרות הביטוי האישי ולמרות עצמיותו, ניכרת בעבודתו עדיין השפעת בי"ס "בצלאל" ושיטת ההוראה הנטורליסטית שלו. אין אריכא מתחשב במידה מספקת באופיו של החומר ובאופי העצם •שאותו הוא מצייר. הריתמוס של הקו, כלומר: רתת העפרון וההרגשות בקו אינם נקבעים אצלו לפי תכונותיו של החומר אלא רק על ידי רצונו השרירותי־ של האמן עצמו. דבר ז־ נכון גם לגבי חלוקת הצללים השרירותית. גישה כזאת עומרי7 בניגוד לתפיסתו הריאליסטית את הצורה בכללותה—, !הסתירה ניכרת בציור ופוגמת בו.
שדות זו והניגודים בין התפיסה הכ1ללת !הריאליסטית של הצורה ובין התפיסה האינדיבידואליסטית של העי־ צוב האמנותי חוזרת ומופיעה גם בת־ מונות השמן. רישום הדמות נשאר נאמו למבע אך הצבע מחולק . במשיכותמכחול גואמטריות בלי להתחשב ?בדרישות הפלאסטיות של החומר. אולפ אריכא אינו. מגלה גמישות יתירה בעניו זה• מכאן נובעת םכיממיות מסוימת. בסולם הצבעים של _אריכא ניכרת ?השפעה מסויימת של וויאר צייר־פדם (פ' שוואית) ידוע בצרפת• ואם כי ההשפעות' במדד, שהן קימות אצל אמן צעיר' א-־גן אלא י תופעה רגילה והגיונית' הרי שבמקרה זה אין אלה השפעות חיוביות ביותר• אולם כשרונו הוודאי של »ריכא מצדיק מתן "אשראי. " י __ הופעתו לפני הציבור זמן כה קצר לאחר שובו מפאריז מוכיחה אף היא בי אריכא הצליח להתגבר על השפעו־ תיי' המזיקות של האמנות הצרפתית על אמני הארץ הצעירים. רבים מאלה שיצאו להשתלמות בפאריז חזרו בשניי האחרונה ארצה אך מלבד אריכא ונפתלי בזפ עדיין לא ראינו את תמונותיהם בתערוכות,, רובפ עדיין ל_» _השתחח־ו מהמבוכה והרגשת חוסר־' האונים וההתבטלות בפני העולם • תרחב• התנערותו של אדיכא מכל אלת נובת המציאות הישראלית !השתקעותו בעבודת יצירה שאת פריה אנו רואים בתערוכת זו משמשות ערובה לערך _אמנותו. ש. צכך *' נוכח פסל -ע3ה־ (הרהורים ראשונים) הייתי צריך, אולי, להסתפק ברשימה יבשה, כרוניקאלית ולהודיע בה קצרות: האנדרטה של הפסל נתן _רפפורט "נגבה" הושלמה והוכנסה לבית יציקת הברונזה• אולי הייתי צריך להסתפק, בשלב זה, בציון כמה פרטיפ טכניים על האנדרטה והביצוע — אך כל זה נראה לי מעוט־ערך ביחס לרושפ שהתרשמנו אנחנו — קבוצת מבקריפ מקרית• אולי _ישראלית נוכח היצירה המתגשמת זה שנתיים באטליה של יוצר אנדרטת גיטו וארשה• וזאת של ' מרדכי אנילביץ שביד מרדכי. ודוק: התרשמנו. לשון רביפ. עפ כל הסיכון שבמושג ה"התרשמות הקולקטיבית. "כיוון שכל הכוח הנובע מיצירה הגדולה הוא בביטוי הקולקטיב, היוצר, הכובש והמגן של שלושת דמויות־הענק, השלובות בידיהן הקמוצות, כשהן נצמדות לקרקע המולדת בכובד ובטחה. שלוש דמויות־ענק אלה' קומפוזיציה ריאליסטית מובהקת, המגלמת בתוכה ערכי־היסוד של שני הדורות — זה שכבש את השממה והקים את נגבה, וזה שצמח על אומתה' — . שלובים בחומה הייה של מגינים על כל היש שלהם, על חיי העומדים
מאחוריהם ועל אדמת־מולדתמ- השמירה על הרמוניה ריאליסטית בכל הפרטים והפרופורציות של האנדרטה,, וסלידה מהגזמה או סימבוליקה מתמזגים בעיקר בביטוי קווי־הפנים 'ומבליטים את האנושי (ודווקא לכן — ההירואיי) ?ובדמויות, המדברות ' בכוח מרוכז ומונומנטאלי. רבות סופר כבר על נגבה. יש ואתה מוצא בביאורים האלה סממנים של שיגרה. " הרי זוהי הסכנה העיקרית לפרוזה, המנסה להתרכז יותר מדי מסביב לנושא אחד בלי לרדת לשורשיו מבעוד. . שהנושא הזר—, נגבה — איננו נוח לשליטי־הארץ הנוכחיים• הנצחת ערכיה _בתרבוחגו, בחינוך ההמונים, הוא למורת רוחם. והנה בא אמן ברוך כשרון ומעמיד את נגבה כפי שהיא פועלית־ריאליסטית בחייה היומיומיים ואנושית בקרב האחרון, ועל כן דגולה והירואית בדמות אנדרטה אשר כוחה חזק מתמורות העיתים ושי־ ' נוי־הזמן. נתן ר_33ורט ידע:להזדהות עם הקיבוץ, . עם תוכן שליחותו בעם, עם , חייו היומיומיים האדם . העומד באש הראשונה מול מחנה אויבים. ולמצות את ערכיו הרוחניים של הקולקטיב הזה — ובכך סוד הצלחתו. "נגבה" של _רפפורט היא ־שלב רציני
בהתפתחותו. באנדרטת הדפו הוורשאי ביקש להנציח את קריאתו־האשמתו של המרד לעולם כולו — קריאה אשר תזעק לדורות, כי אכן לא י רק כצאן הלך עמנו אל הטבח, אלא היו בקרבו לוחמים שהגנו על הסרמופילימ שלנו, ־ — . על כבודו •של העמ היהודי. דמויותיו הן קלאסיות 'כמעט—, כווני תו היא . להעלות את המאבק י לדרגה כזאת מול החלק באנדרטה המתאר את ההליכה לקר1;ת באות. במרדכי אנילביץ אשר ביד מרדכי התחיל האומן לצעוד בדרך חדשה. היא באד.. עפ עלייתו ארצה, הצמדתו אל המחנה החלוצי, שבו חוא מחפש את ־שראהו לביטוי הגבורה היהודית, הנושא המרכזי ביצירתו בשנים _האחרונות". נגבה, "האנדרטה הריאליסטית של הקולקטיב הקיבוצי במאבק עתידה לשמש ערך חדש וגדול בחיינו התרבותיים בארץ. י. ? הרץ