מעריב, 15 מאי 1970 — Page 63
משוררת רחל באומוול־טלסין
_»את_: רחל באומוול
בנה המתמטיקאי יוליוס טלסין ?
?־?ס בואו של העולה מבריח־ ?? . המועצות, יוליום טלםין, ח־ _, ^!_BbSופקדתי . -את ספרה של ־ ™^אמו, המשוררת רחל באו־ מוול_, והעליתי ממנו כמה . אגדות ה־ , גיתנות כאן בתרגום מן המקור הרוסי. ? אביו של יוליום _טלסין, הסופר זיא־ מה (זלמן) טלםיז, פיךסם ? ספרי שירח ביידיש. לקט משיריו פורסם באחרונה גם בתרגום רוסי, ועם המתרגמים נמנית רעית י . המשורר, רחל באומוול. יצוין, שז. טלסיז תירגם ליידיש את שירו של יבטושנקו " באבי־יאר/' תרגום יידי של שיר זה, כידוע, לא
פורסם מעולם בברית־המועצות_, אך תרגומו של טלסין הובא, עם שאר תרגומיםביידיש . ובשפות אתרות, ב־ לקט משירי יבטושנקו ביידיש שהופיע בהוצאת " איקוף" בניו־יורק בשנת . 1962 רחל באומוול היא משוררת וסו־ , פרתלילדים .. כותבת בשתי הלשונות, יידיש ורוסית. ספריה ־עד 1947 פורסמו ביידיש;מאז ואילך ־— ברוסית. על ספרה ". אגדות למבוגרים, "שראה אור ב־, 1963אומדת ההוצאה ,, הסו־ פר הסובייטי'' כי " זהו קובץ של מי־ ניאטיורות ספרותיות, כעין אפוריז־
מים רבי־משמעי יש כאן אגדות םא־ טיריות, והומוריםטיות, סיפורים־ציוריס קטנים, • מיניאטיורות כעין משלים, הרהורים ־אגדות פילוסופיים, טבילות פסיכולוגיות, שירים בפרוזה. באגדות אלו מושמות ללעג הביורוקראטיה_, האכזריות, החנפנות, השחצנות, החמדי נות ושאר מידות . רעות. האגדות הן שיר־תהילה _ו לעושר: הזויים,, מלאותם וזוהרם, לרגשי אנוש זכים ולמעשים טובים. " במעריב" מיום 29. 11. 68' פורסמה " האגדה של רחל באומוול " אין לשון אחרת/' מיצויה של . אגדה שנונה זו
;_EBgagggmae _^uB^^ הוא — כי במלכותו של האריה, ביערות, הכל מדברים בלשונו של ה- . - אריהמשום שאין ואף י י . לא תיתכן " ' לשון אחרת. " הסופרת. הישראלית גיטל _מייזל נפגשה עם המשוררת בעת ביקורה ב־ ברית־המועצות. רתל באומוול ה--ביעה לפני גיטל מייזל את משאלתה כי מיצירתה יתורגם י לעברית, ויוגש לילדי ישראל, ושמא אף למבוגרים, שהרי אלו הן " אגדות למבוגרים. " ש. א. _־ש.
הזאב המנומס
עם שהיה מדביק את קרבנו, היה אומר לו_»בוקר טוב ג" " עם שהיה משסעו לגזרים' היה ממלמל * !זואל־נא_, הואל־נא " ".,. ועם שהיה מסיים סעודתו, היה קד קידת־פרידה »אבקש סליחה... שלום " "... מרוסית: שלמהאגן-שושן
ה רד־ז ו הרו
כשאתא ליל־חושך, הזדחלו והתעופפו מכל עבר מיני יבחושים־פרעושים־יתושים, ובראותם _אחנ הוד־זוהרו, קפאו דום על עמרם. — מה נכונים אתם להקריב למעניו — שואל אותם בקפידה הוד־זוהרו. _ אנו נכונים לבוא למענך באש וב" מים, הוד"זוהרך—. משיבים באחווה היב־ חושים־הפרעושים־היתושים. — מכירים אנו אתכם. י — שואג הוד־ זוהרו. — תבואו באש ותאוכלו, וכבר לא יהיה מי שיבוא במים. אותי לא תוליכו שולל! — ואם תחילה במים, _וארור־כך באש — 1 ממלמלים בפחד היבחושים־הפרעושיםהיתושים. — שוב מכזבים אתם _ ! רועם הודזוהרו. — תירטבו !במים, ולא תוכלו עוד לבעור. היה לא תהיה . i ובזו _הלשוך — עד לקריאות התרנגולים הראשונות. ושם :הוד־זוהרך, הוד־זוהרך "1 אך שום זוהר אינו " עוד בנמצא. ובמקומו — גזיר־־עץ רקוב רגיל. מיד עם קרני השמש הראשונות נתגלה הדבר לעיו כל.
בתחום הדפוס
הארנב טבע עקבותיו בשלג ושילם בשל כך בחייו. והשוע ל — טובע ומטשטש בזנבו, טובע ומטשטש. _ואכך/ בחיים הנהו עד היום.
פקודת האריה
יום אחד טרף האריה כבשה וראה במקרה אמ בבואתו במים צלולים: מלתעות לטושות, לוע מגואל בדם... מה יש לומר — מראה שאיננו _מצודד־עיןי בכן, כדי שלא לראות זאת/ _$_קד האריה לעכור את המים.
שקר איום
הזאב אמר !עכשיו יום/' אך איש לא " האמין לו, — הכל ראו כי לילה סביב. — הזאב צודק! — אמר השועל/ — ובאמת עכשיו. יום, והחושך הוא מחמת ליקוי־חמה. וזה היה שקר איום, כי הוא דמה מאוד לאמת.