מעריב, 3 פברואר 1967 — ‭]837X81 ‬ [כתבה]
]837X81
את המוקשים הפ מכניםצעצועים, וכשהם מגלים אותם - עורכים להםמסדר נשיקה " / " ;', לכל הבלן יש חמש אצבעות יציבות בידו והוש ששי להדור להגיונו של האויב;לחבלן אסור לחשוב הרבה מול מוקש, ועליו לפרקו מיד - זאת הוא יכול לעשות בעיבים עצומות; משנה אחרי שהחבלנים סורקים שטח, הם מוכנים לחתום בלב שלם כי לא נשאר בו אף מוקש
סגן־משנה _*גןאל* פרבר קצין חבלנים
רו אנשי אכיפתיז י >ל _כנעבית הטרנספורמסור ; ־-מיץ. מה שהולך בפניס, ב: ;י ?צ ה, אצל סגן משנה א־ י י פ:*י כי י, ה יי דה קרבית של היל הר:־־־, מסתכם בערך כך: לכדו־! לבדוק היטב!תביס רנע נדה כתוב. כתוב המעי־ קילו• ממזרים, חמיעי־ה קילו זה דבר נוראי, יכול לגמור איתי ועוד עשרה כמו כלוס• אין מה להתעצבן, איו מה להתרגש ר ק אל תפגע בעפרוף!'זה " העיקר!לאט. מה לאט ו מהר!כל העסק יכול לעוף, זה ענין של דקות• לא לנשום, לא להשתעל, להתרכז — להתרכז!תפוס את ה־ "עפרון. "תפסת י!יפה. עכ־ שיו הכנס ניצרה. כן, ככה. אתה יודע בדיוק מה עושים. — בסדר ועכשיו תיזהר: זה יכול להוריד לן שלוש אצבעות בקלות. עכשיו אפשר ל־ הוציא את גליליהפירוניט, " " תספור כמה יש, מנוולים! יש פה איזה חמישים חתיכות!עכשיו נגב את ? הזיעה, עכשיו אתה יכול לנשום בקול, עכשיו אתה יכול לדווח לכתה המצפה לך מתוחת עצבים בקומנדקר: חמשי חמש, הצעצוע פורק! אני: כמד, ־!קח *ך לפרק את מטען הנפץ בדישון. ?ו י' . - ,. ".. י' סיי פשגד, פרבר: (שזקל) שלוש
דק— אולי ארבע), בצחוק) אבל " אר"ות. שאלד:, ואתם קוראים 'למוקש -צעצוע" ל הוא: ;נבוך קצה) ;ן, זד, מין כינוי דל תינה. " אני: בשר איך זד, היה בדיוק ';:-. .. זז ?ר בדיין גוו(! בליל שבת הלכתי לידץ בשעה אחת־עשרדי. בזי־־. 'עשור, ורבע העירו אותי , זי- . : לי: ־ז-ימד!, ד, יי!ד, שעולת הבלד_, הנד־. • י ' לשמח ־מצאתי _פירצרי במכון "־ז!י, ~בדקתי אותי ועשיתי הערכה כד:, דפ לד" חיפשתי הלאה בסביבה — מ :י1'־ , י כל- החבריא שהיו ב־ _ק־מנדק־ צעקי לי: יאללה!בואכבר! •':-:ז '־: , :, ־ חזו"י אבל משהי בפניפ, :דד־: :ין ז־ — כזה, אמר לי _לריפשיך ~ א:••:אי:ד, מין חוד ו לא חבלנים _ רוצחים! כ:־ מדנה פרבר: (מנסח) משהו כמו ר. ־־:דד', כיד לך כאדר אתוי יוצא את הביר, ויידע ששכחת השהו, אבל אי:־ י־דע בדיוק מה. הדלקתי 1 \ הפנס שדי:-, דנתי לדוטט ולסרוק, הגעתי עד _לשרגכפורמטור. אמרתי לעצמי, עד כמה דאגי מבין, שאילו שלחו אותי לתבל, ד"תי מוריד גם את די־ כ"ספ־רמטור. כל החוכמה זה לנסות ולחשוב בהגיון של הצד השבי. ניגשתי !'טרנספורמטור, האדתי עליו בכ, ::ומד, אני רואה י על משטח הביטץ בין עמודי הברזל. עומד ג'ריקן _פלאכטי ירוק), בנימה פילוסופית) סתם עומד במין תמימות שכזאת! העפתי עליו מבט וראיתי תיכף ומיד כי זהו ג'ריקן של חמישה קילו, מפני שבתוך העיגול במרכז היה כתוב חמש. על מיכל של עשר רשום עשר. אתה דוצדי לדעת מד, עשיתי דבד ראשון ז (ספונטאנית) התנפלתי), אחרי הרהור נוסף) סליחה, הכתוב, ניגשתי אל ה"ג'דיקן" במהירות המירבית. ובדקתי אם הוא לא ממולכד. קשרתי אליו חבל וגררתי אותו למקום שלא יגרום לנזק אם יתפוצץ. תשאל למדי !? כאשר אתה מרים אותו, ומנסה לעבוד עליו, הופ!אתה . עף באויר!אז מוטב להיזהר!לאחר שהזזתיו מן ה־ טרנספורמטור, זרקתי אלומת אור על דיג'ריקן?, שיתי הערכת מצב, ובחנתי אתדיג'ריקן בשנייה. גיליתי את עפוון־ההשהייה בתוכו. מה זה עפרון אתה יודע)?בסבלנות) אני אסביר;:לך?•, 'זה י•, חפץ":מוארך ודקיק• שנראה כמו עפרון, ובתוכו טמון _מתקך
מוקש _שגורק וסומן (באבנים סניגו) לגינוי• הוא בגו לא יזיק לאיש•
דיהשהייה). מדגים באצבעותיו) בתוך ד*_, ט, ־ון ישנה פיסת עופרת שנמתחת לאט, לאט, כאשר היא נקרעת העסק מתפוצץ, יש _מתקן־השהיד, שלפי בית החרושת צריך להתפוצץ תוך שתים־עשוה, ויש שחולך אחרי שש שעות). קובע עובדה) אבל על זה אי אפשר לסמוך, לפעמים מתפוצץ המיטען תוך שעה, לפעמים אחרי שעתיים (בלי להניד עפעף) אין ביטוח בעבודה הזאת! שאלה: מד, הרגע המסוכן ביותר בכל תהליך פירוק המוקש ן תשובה: (בריכת גמור) תסתכל! הדבר הכי מסוכן זה להימצא בכלל בקירבת מטען נפץ, ובכלל לא משנה אם אתה נמצא במרחק חמשה או עשדד, מטרים. ? אני: נחזור לג'ויקן הירוק. סגן משנה פרבר: נחזור לג'ריקן. היו בו חמישה קילו חומר נפץ יוגוסלבי מסוג "פירוניט. "לפעמים דיאל־פתח משתמשים ב"פידוגיט" לפעמים ב"ג'לניט, "שהוא חומר אנגלי. ובכובד ואש) חמישה קילו זו כמות רצינית ביותר, היתה יכולה לרסק אותי בלי שישאר ממני זכר. המטען שקטל את איש אל־פתח בדישון, היו בו ארבע מאות גרם, אז תעשה בבקשה השוואה!זדי כלום לעומת הג'דיקן שלי!מדי עשיתי הלאהן!שלפתי את ה"עפרון, "תקעתי פין נדי לנצור אותו, הוצאתי את הנפץ. אני: העפרוך כשלעצמו יש בו הכנר, ן" הוא: "עפהך־ בלי גפץ זה כלום, סתם מוציא אש. עפרון" עם נפץ יכול?י _לדיוריד לך כמד , "אצבעות?כמו• כלום'. אח"כ: הוצאתי סכין, חתכתי
את דימיכל, והוצאתי מתוכו את גלילי החומד נפץ, היו שם בעדך ארבעים חתיכות), העיקר: לדייק) רגע, היו בדיוק חמישים. ה"פידוניט" נראה כמו פלסטלינה חומה כהה, ואפשר ללוש אותו בידיים. הגלילים עטופים בנייד חום בהיר וכאשר אינם מחוברים למתקן פיצוץ ד, ט כלי לא מסוכנים. זהו חומר שעולה די הרבה כפף. אחדי שגמרתי לפרק את _המיטען הנחתי סביבו אבנים. ובקשתי להודיע יאנשי דישון לא להתקרב אליו. שאלד:, מד, דעתך על אל־פתח ז סגן _?שנד, פרבר: (בזעם שקט) אנחנו לא קוראים ל"אל־פתח" אף פעם חבלנים, אנחנו תמיד מקפידים להגיד: אנשי אל פתח, כי בעינינו הם סתם רוצחים פחדנים, שעושים מעשי שפנפנות, דוחפים מטען נפץ בישוב קטן, ובורחים. גם מבחינה מקצועית עוד נשאר להם הרבה ללמוד. (בלהט' _זבחינה מוסרית לא הייתי נוגע אף פעם במכון מיס של ישיב קטן שהוא מתקן אזרחי מובהה. או המוקש שהם הניחו במגרש כדור רגל של דישון (מרים קול) מדי יש ז חיילים משחקים שפ בכדורגל?זה באמת פשע מחריד). מזועזע באמת) את דמי זד, ממש הרתיח! להחליט ולפעול מיד שאלה: אתה חושב שאנשי אל־פתח מקבלים אימונים יסודיים בחבלה? תשובה: כדי להניח מטען חומד־נפץ ולטפל בו דרוש אמון מסוים. אין לי ספק שהם מקבלים הדרכה, אי אפשר לטפל בחומר נפץ בלי הדרכה). _מזשן בכתפיז) לגבינו, נמו ?שאמרתי• לך, הם 'סתם רוצחים שכירים שמעונינים בטרור. אני חייב לומר , ני מבחינה טכניתיתלה אצ, '?אל־פתח-"מןקדמות "מםויימת;בעבו ־ " : _הנז נד. גו.. ל11בר ל־ מטעני הנפץ פתיל בטחון ארוך, ל־ הדליק אותו בקצה, וכאשר האש היתד, מגיעה למטען, התפוצץ כל העסק, עכשו הם מפעילים כבר מנגנונים יותר משוכללים,
אני: האט כל סוג של מוקש דורש צורת טיפול אחרת בפירוק ז איזה הוא המסוכן מכולם!? סגן משנה פרבר: (לאט לאט, וכ־ בטחון מלא) דאה, זד, פשוט מאד. נאשר אני פיתח ג'ריקן, מציץ ורואה "עפרון', ''אני יודע תיכף מדי הבעיר, ואיך לטפל בה. כשאני מבחין בחוטים אני יודע: מוקש חשמלי!מה אני עושה )?מדגים על השולחן(. אני מנתק את החוטים וחותך אותם. כאשד מדובר ב"עטווף אסור לך לחשוב הרבה, צריך לגשת מיד למלאכה, ולעבוד מהד־מדיר, מהר — להפריד אותו מן המטען. אני: והידיים לא רועדות לפעמים ז הוא: (רגוע לגמרי) בדישון לא ועדו לי שום ידיים. על הסכנה של חמישה קילו "פיווניט" בין האצבעות התחלתי לחשוב דק אחרי שפוקתי אותו. אח"כ התחילו גם כל מיני חבוים לתת לי עצות. אחו אמו לי: שמע! זה יכול היה גפ להתפוצץ!ומה אתה חושב עניתי לוז אמותי לו: מה ז באמת!?תביט!פיווק מוקשים זו בשבילנו עבודה סטאנדאוטיח, אנחנו למדנו את זה, ויודעים בדיוק מה לעשות. שאלד:, ומה עם פחד ד טגן משנה פרבר: אתה מפחד דק כאשד אתה חושב על _דיתחד. יש אולי משהו תת־הכרתי, כאשר אני מפרק מטען־נפץ 'פניה ידו עד הבטן) פד, משהו לוחץ לי!אבל אני התרגלתי וכבר אינני שם לב, אני יודע בבטחוז גמור מה , לעשות. היום אני מסוגל לפרק לך מוקש בעיניים עצומות! •אלי פרבר הוא בחור מוצק, שקט, עניני ומבוייש כלשהו. את הביוגרפיה שלו הוא מספר בטון נמוך ופגמומי: עליתי ארצה מביטום פולין. אבי היה כבר נשוי פעם, הגרמנים הרגו את אשתו ושני ילדיו באחת ה"אקציות" בלמברג. גם אמי היתד, נשואה. •הגרמ־ נים רצחו את בעלה ברחוב. אבי הסי'תר ביערות בימי המלחמה: ונלחם
עם הפרטיזנים. אמי התחבאה גם כן. חיו, עם ־ ניירות מזוייפים, הם נפגשו אחוי י המלחמה והתחתנו. אבי הוא מנהל השכונות. בפולין ניהל: חנות מעדנים גדולה. בלבו היה תמיה ציוני' יש לגו בבית תמונה בה הוא מצולם עסביאליק בעת כינוס ציוני בוורשה. בביטום הלכתי לבית ספר עממי שהוא גם קונסרבטוריון. היה לי נשרון נגינה ו?-, דתי נינור. נאשר הגענו ארצה התגוררנו שנתיים במעברת גבעת אול־ גד., אח"נ קיבל אבי עבודה :כרואה חשבונות ב"עמיד־ביעף" בחדרה ו־ עברנו לשם. אמי י עובדת כמופאית ב"דימשביד, "אני ממשיך לאהוב מושי־ קמ 'ומנגן •:הרבה בפסנתר. שאלה: והטיפול במוקשים לא מקל־ קל את , האצבעות. ? :טגן. משנה פרבר. :מה פתאום, מקל־ קל ז דס: שאין הרבה זמן למוסיקה! דבר 'ואשון7, נשאני בא הביתה,, אןי אומר:, :, שלוט, ־. לאבא ולאטא, דבר שגי — מתישב ליד הפסנתר. במשקים ברחבי האת כבד מכירים אותי., יודעים י ני, י נמקוט;שאני תופס. פסנתר — _שפיעמה?!, •::••' :י' י י י אחרי כל מוקעז - טלפון שאלה, :וההורים יודעים במה אתה עוסק בצבא ז" ''' הוא);נבוך לרגע) לא כל־כך בויוק,
בערך. אמא יודעת שיש לי איזשהו קשר עם מוקשים. פעם אחת בא נהג לקחת אותי מן הבית, ואני חושב שאמא ראיינה אותו טוב טוב, ועכשיו גרמה לי, כי היא חושבת שבכל מוקש שמוצ־ אים במדינת־ישראל אני מעורב). ב־ ריגשה) איך שלא יהיה, אחדי כל מוקש שמגלים אגי מצלצל הביתה ומודיע: אל. תדאגו, אני בא ביום ששי! אני: נעבור למבצעים אחרים שהשתתפת בהם. הוא: רגע, עוד לא נמדתי לספר לך מל דישון. אתר. זוכר שבמטולה מילכדו ה"אל־פחח" בדרך גסיגתם ארגז עם• רימון ואשד, אחת גפצעה?חשבתי _שבדישון הם עשו אותו ?דבד, והלכתי לסרוק אח דרך הנסיגה שלדים. קיימות שתי שיטות מילכוד ברימונים. מספד אחד: מוציאים את הניצרה, מכניסים את הרימון מתחת לארגז. ברגע שאתה מרים את הארגז, המנוף מופעל, והרימון מופעל. זה מדי שקרה במטולה. שיטה שניה: קושרים חוט לניצדד, של הרימון, מחברים את הקצה השני של החוט לאבן, כאשר הגשש הולך אחר־ ־• העקבות, הוא גותן לחבל דחיפה בוגל, והוימון מתפוצץ. ב"וישון" סוקתי בקפוגות ולא מצאתי כלום (באירוגיה ממוקשת) מלבו "מכתב אהגה" של אל־פתח: רף גייר משוכפל כתוב בעברית בלי שגיאות ואפילו עם ניקוד, שהכיל את האיומים המקובלים. כן!בניקוד היתד!שגיאה די גסה, הם החליפו פתח בקמץ, או משהו כזה. אני: כיצד לדעתד נהרג חבלו אל
פתח שנמצא מת בדישון ז סגן משנה פרבר: (במעט נעלב) קודם כל, בבקשה אל תקרא לו חבלן. אמרתי לך, ני בעיני אלד, סתם רוצחים ולא אנשי מקצוע. עד נמה שאני מבין הוא ניסה להטמין "מוקש נעל" בשטח?. זהו מוקש מרובע, שמנסים אותו בשכבת עפר דקה, ונאשר חרכים עליו הוא מתפוצץ. כנראה שלא נזהר, ותוך כדי חימוש המוקש, לחץ עליו בשתי ידיים, והפח שהוא טמן, התפוצץ עליו. אני: באילו סוגי מוקשים אתה מטפל בדרך כלל ז י הוא: (מנתח בחדחבה מקצועית 0 נהח מיקש ניד רכב. זה הדבר הפחות מסונן בשביל הולד רגל. למה?ני כדי להפעיל אותו צריך שילחץ• עליו משקל בין שמונים ?למאתיים : 'וחמישים הילוגרם. ה"מאוק, "2, מוקש נגד, דנב מתוצרת בריטניה שהערבים משתמשים' כו למקש את שבילי הפטרולים ?שלנו:, מופעל תחת לחץ. ש?שמונים?קילו. (צוחק) אול3_#נ, *5_^ך8**#_צ#המ_#1 להיזהר ק_^תד80 . גי_3:1_לעמ_^_מ, _*ל. _מד י -מארק 3,, 5, "2 קילו, ויש' בו, 1'8־ק"ג: חומר נפץ_^,. רי, _#7_^ ישגם_:בו ; :ימ8ותמ> שים הערבים: ' י_!וא_*בך13;6:קילו', ויש י בתונו 9, 5 ק"ג י? חומר נפץ, מוקש זה י מופעל תחת לחץ ש יל 180 קילו). נמתח) ואלוהים ישמור מי שעולה עליו ו, טרקטור הוא מפרק ממש לחתיכות— כמו כלום!אפילו לטנק הוא מסוגל לשתה את השרשראות.
פתאום נשמע זמזום , בשבועית האחרונים טיפלתי ־בבמה מוקשים". מארק ''7 זה, היה בגליל, לא דחוק מהגבול. עשינו סריקה לברד י אם לא דחפו לנו מוקשי:0בשטח. הייתי שם עם שני חיילים וסמל, :י: (ברות צוות) לשני החיילים קוראים גביהסמל שמו _" יצחק, אמדתי להם:, חבד'ה, שימו-לצ! ממש באותה , שניה., גיליתי, עקבות של יי' עקבות נעל קומנדו!הלננונמהצעדם ריחדחנו, וגילינו. בת י וך האדמה מוקש "מארק . "7הסרתי: את?. האדמה מן המנסה, בדקתי אם ?אין ־מילנוו;, קשרתי לו עוגן ומשפתי אותו מרחוק, פתחתי את בית־המנגנון בעז י דת:;המפתח . של דירתנו בחדרה, הוצאנו '•'את המנגנון, אבטחתי אותו ודיווחתי • ;יש. צעצוע"!? נתתי הודאה? ? לסרוק ? . כל, 'מילימטר בז שטח, אולל זיש, עוו";. גבי. הלך עם מגלה המוקשים והקשיב. פתאום — זמזום 1 חפרנו י : במקום ?ומצאנו 'מוקש שני, בדיוק ממול לראשון). בלגלוג חד(. הם רצו?כנראה/להיות בטוהים שנעלה או על זה או על זה!ד_, לב שלי אמר לי שזה לא. ל, סוף. סרקנו את כלי' השטח במגלה '?מוקשים ולא גילינו כלום. חשבתי שאולי' הטמינו מוקש פלסטי, '? ומגלה מוקשים :מגיב רק על מתכת, במקרה כזד, עובדים. עם דקר.. זהו ? מוס בחל ארוך' ?י ודק, ;י י ובו י דוקרים' את דיאדמה י טנטימטר אחרי ט_&זימטד. כדילגלותאת המוקש הפלסטי. עבדנו שעות ולא מצאגו כלום, אבל ההדגשה הפנימית •שלי לא נתנה לי מנוח. זחלנו ?על הקרקע, ועם אצבעותינו חפרנו את האדמה סנטימטר אחרי סנטימטר, פת-
אום אומר הסמל יצחק ידבדניק — אנחנו מכנים אותו ידובניק — "אולי דים דחפו מוקש לגמרי בקצה השטח, בין השיחים"? התחלנו לסדוק את השיחים (האצבעות. הופכות אגרוף) אבל ביסודיות?. פתאום — זמזום!זהו. מצאגו מוקש מסף). בתשומת לב; כחבת את שמו של הסמל ידברניק, זדי המוקש י שלו, זה היה הרעיון שלו להפש בין:השיחים. י אני: איזה: הוא לדעתך המוקש המסובן מנולם ו סגן משנה'. פרברי: "־ מתוך המקרים שבהם גתקלתי עד עכשיו בגבול הצפון", מארק "7 הוא המוקש המסוכן ביותר. גם "מארק ?"2יכול לפגוע ולג־ רום לא מעט נזק, יש, אצלנו סגן בשם אלי, הבחודצ'יק. הזה' סרק י פעם:שבלל , פטרולים . לאורך עשרים ?קילומטר, ב־ יום אחד. ' כשהוא הולך עם דקר בידו, ותוקע את המוט בקרקעית סנטימטר אחוי סנטימטו). כמר _ריצנורה. חגיגית) דנו אחר אני יכול להבטיח לו: •חבלו• מהיחידה שלנו, ל_£ יעזוב שטח מבלי? שיחתום עליו.. • ?• ;?. אני: :על מה הוא 'חותם ז. • ; סגן משנה פרבר: (מטעים:כל •מלה . ומלה) הוא חותם, שנל מילימטר בכביש נקי, ואפשר ;לגסוע עליו 'בבטחון.. של מאה אחוז_!:. העבודה שלנו מלאה מחת אמיתי, . ת_&מיו או לא ו אגל החבריא. מתים למצוא מוקשים, כאשרזזהייליפ שלי גילו:את המוקש,. הראשון •?;להם, מה:אתה, ;חוש. ב:הם.. :עשו. ן). :נזכר. בחיוך, _רחבלומב)מסדד, נש, יקה:, " , עברו־אחד. ־, " אחו לפני המוקש ונישקו אותו, מה שאתה שומע!אהוי כל גילוי מוקש, אנחנו לומויפ לקחים ומנתחים: פיצו
הניחו אותו, מה הם עשו ננון, באיזה דבוים טעו—, יש דיון. שלם אחוי כל מוקש. שני סנטימטר מחגבול בכלל, ה"מוואל*_־ ביחידה שלנו הוא יוצא מגדר הרגיל), מוריד את ממתחו) אתה ינול לראות שיש לנו גם נומתדי מיוהדת: שחורה. וסמל חיל ההנדסה אצלנו הוא על רקע אדום), בגאווה) יעני, קובי!בנלל: אני חושב שאנחנו שונים מנל החבלנים שקיימים בעולם, למה ו במוינות אחוות החבלן בא כמו דוקטור: עם חלוק לבן, ומזוודה, ונלים, מפוק את העסק — והולך הבי־ חה. אנחנו סוללים נבישי פטוולים, מקימים גשוים ולעתים אפילו חוושים. ואל תחשוב שלפלול שביל טטוולים זה הובה יותו קל מלפוק מטען גפץ, אתה הולך לפני הטרקטור עם מפד, בידך, ומתווה את התוואי נשתלהב הימני של המכונה נמצא נל הזמן ב־ מרחק שני סנטימטרים מהגבול! אני: ומתי אתם חורשים? הוא: לעתים, כשמכניסים טרקטור משוריין להדיש מול הגבול הסורי, נהג _ויסרקטור לא יכול לשמוע מתי יורים עליו, אבל דרך הצריח הוא יכול לראות אותי, ואגי מדריך אותו: סע ימי־ גה!סע שמאלה!לך קדימה! שאלה: כמה שעות זה נמשך ? הוא: זה יכול להימשך מהבוקר עד הערב. שאלה: זאת אומדת שאתה חשוף לגמדי לפני עמדות הסורים ז הוא: כן. זה נכון. בהתחלה אחה חושב: יירו לא יירו ו יירו לא יירו ן
בהתחלה אתה ג_> ש מעיף. מוי פעם עין בעמוות שלהם, אח"כ אתה שוכח מזה ומתדנז בעבודה, סוף סוף אי אפשך לסחו שמונה _^עותביומ _נואפות? באשו הם יורים יש לך פשוט •הרגשהי מזופתת שאתה חשוף, ואינך יכול אפילו להשיב. להם! אני: ומה קולה כאשר יורים ז סגן משנה פרבר: (בלי כל היסוס) אז אני חייב לסייע קודם כל לטרקטו־ ? ריסט לצאת מן ן)שטח, לפעמים צועקים לו לתוך _דיאשןוכ: שמע!יורים! תצא!אם הוא _>זומע-, טוב, לא שומע, . אני מסמן לו בידיים לנסוע אחדי, תור נדי שאני מנסה למצוא לעצמי מחסה, העסק הזה עלול לקחת די הרבה זמן, ני הטרקטור נע לאט לאט. מנל מקום, עול לא >ןוה שאיש ישאיר את הטרקטור תחת _ן!ש האויב מבלי לחזור — עוד לא היה _זזצלנו דבר כזה ו אתה יודע, ביום שמצאנו אתשלושת המוק־ שים בבוקר, יצ_^ו חקלאים לעבוד באותו שטת עצמו עם מנונת הזריעה, אבל היא נתקעה בבוץ ולא רצתה לזוז, (תוסס) מה אתה חושב עשינו?עמדנו בשורה, תלינו שקיות עם !;רעים על המותן (מדגים קשת רחבה) והתחלנו זורעים ביד, _נג!ו בימי העליה השניה. שמע!איזו!בדיחות _מהלכו שט! אמדנו שאנחנו מקיימים מד, שכתובי. בזיעת אפיך _תאלל לחם! נ אני: אתם שעוסקים בעבודה מסוננת _כל־כך, יש לכם אילו קמיעות? סגן משנה _סרגד: (שולף מכיסו מחזיק מפתחות ט1זור חוטים. ססגוניים) אמונות תפלות אין, אבל "סוביגירים" -־ יש. תסתכל: אתה רואה את החוט האדום, את זד, גזרתי ממטען חומד נפץ אחד. את החוט הוורוד אתה רואה? זה היה מחובר למגגנון־השדייה של מטען בגליל, והוורוד הוא חלק מעסיסה פלסטית של פתיל רועם שמצאנו כמרגליות. עכשיו אני קושר בהם את מפתחות הבית!