⁨⁨הצפה⁩, 29 ספטמבר 1961⁩ — ⁨Page 5⁩

_בעול0 הניגון ^

שאכלו קאזאדס: (לביום הפ. ‭01‬יוואד) הללו שחישיו את ד. ו‭*6‬ח קאזאלפ עכשיו אצלנו להופעת סוסקאניני בשעתי (עפ . חנוכת־ התזמורת לפני חצי יובל שנים) השוואתם לא בפאר. אחוז נכונה ! נ' סוסקאנינ• לפרות נילי הפנובד אז עדיין נא אלינו בפלוא אונו הגופני והאפנות', ?כל־ פי! לא היו, צורך בשום ויתורים או פשרות פחסת איזו התחשבות הנדחית ! מד. שאין נן קאזאלס הביושש מאוד. שחיוגיותו המשתמרת יחסית אסנס מפליאה נשהיא לעצמה ואולם הרי שונ אינו נשהיד, לפני עשרות שנים נירוע וכדרך־הכנע! ההשוואה ננינר. רק מבחינות אחרות: הערך . • . מוסרי של שג' האישים־ תאפניס הדגולים. שבבואם אלינ' נדונה הבעת אהדה מיוחדת לנו עם הבעת גינוי לשוסנינו כאז בן עתה ן :י אחרי רומאן רול8ו רק עוד סאבלו קאזאי ס זכה לכינוי . מגוון העולם' :תוך מסירות־הנפש שלו בקידוש מלחמו־ מוחלטת על כל שמץ של ־ודנות (שלמען הפגנת סטרתו זי ;גיע לידי הקרבה עצמית חפורה ביו־ זר. כ• חדיר . צפו פנגינה כולשהי מ:יך שנים) ותשיבות עצומה יש להימצאותו בסוד השופטים של תח־ 'וח־הצ אל:ים שנועדה להתקיים אצ־ לנ' מ־ . אחר• הסאטסיוואל *וכבר ;וזח' "' למחרת 'ום־הביסורים!. ש־ :זאת ו־א י' םגולתו עיפדת לו בעינה לא פגה אף כמלוא נימה מגימ' ה־ ראלו שלי • אדרבה. אישיותו האפ־ :ותנית עשויה להטביע על התהרור. זיתם שאין דוגמתו. מכאן אותה ;סננה הערגה יוצאת־םהכלל ש ל קד־. :נו, שבהופיע כן ה ‭84‬ על בימת ;יכי־התרבות קמו הכו ל לכבודו קי־ •ה ספונטאנית וכיבריהו בסערת ;שואות פפושכת. השתתפותו בפאסםיוואי נשמרה :שכיל אנשי תל־אב־כ לסוף. י:זני ;קונצרסיס האחרונים. ובצורה כפוי ה : פעם כגיאלן ופעם נסנצה. גם כצ־אלן שמענוהו בצורה כפויה• תחילה נינן עם הפסנתרן רודולף א־קין את האחרונה בסונאטות של :אטהוםאן ל ציאלו עם פסנתר (איפיש :‭. (10‬ אכן נגינתו היתד. כאילו שקטה מפוייגת :לפ-הוץ אב ל מבפניפ ־צופח תכונתו חססירסמת ש ל . דבי ות־ והרגשה ש־ . עבודה הקידש' ; ל את פתח וריכוז. ביאר, ב"היד ל או־ זה התפנכוה גמורה הטנועד. נמיצר ־יו האחרונים ש ל באפהוסאן. הפרק האיטי של הסונאסה הצםויל :עין . הפילה זכה־־. הניבעת למעמ־ !ים יהאילס שי ה־כל־התרבות נהיר לכעיו מקום־פוי חן ו אס היתר, :אן גם מידה מרובה של פו ל חן ה־ ו-שיוה. הרי צידוקה בצירה הפעש לא עוררה שים רגש שייי'. !רק ;פניית עיניהם ואיז:יהס שי ־כיכ ;י קאזא ל ס כעיקר אילי הס־חר• דע־ ;ם מן . ה. •יחף־ שיוה־הזני"ת שלו, ;פסנתרן סארקין•', . םחיא־ת הכפיים א אבתה ל רחל כמובן וקאזאלס ;וסיף חדרן: יבדו ניגן קפע־סויו ;ל כאד : ק-בינו זאת כתורה אך :זה ־י א דוו איפי הצמאים ישמוע ניד* את קאזאיס סנגן קולפוויציות :אניות, שבנג־נחו ;תסרספ כי־כך י פני עשרוח שנ־ס כמפענח רזיהו מנ ל ד. נסתריתיהן. רכים עדיין פחדם איפוא. אוי' שאיפתם זו תתגשס עוד ל ס:' שקאזאי: 'עזוכ את הארץ :הוא עומד ל שהית באן עוד שבועות אחדים). אחרי ההפסקה הצמרף לרביעיית־ כידאפמס ויהד נענו את ההלשית ;קשתית על שונארס. אף היא אה־ יונה מסינה אצלו. שהוסיף בת צ אלו ז:' ע ל איכעת כלי־הקשת המצויים :כ ל רבעית קשתית. אך הנלי הנוסף 'א קיכי שום דבלס ואינו אלא חבר מיש־ שור. ביו שווים. קאזאלס אף ;וא התיישב כך־ד י הגיאלן שי רבי־ !ייה־בודאפשס לר מישא שנ"דר. !אחורי הוויולן והבנריפ (כמקינל ול־הרוב בצוות קאדאר' נזה!. אך 'מרות . ההבסלוהי' זו. כנ"ב־י יעס ;היא נראה כלפי־הוץ מסוייג נ:ג-־: וו הרבה •ותר מארבעה הנגנ־פ הציורים- יעומתו. הרי הורגשה "שו - ' י עימהם והשפעת• עליהב. שאף ;כ הוותיקים ובעי' הניסיון המפוזר נתנו כעת את ליסכס. מא ל פו' יאור היתה ההתכוננות בהבדלים ש-‭- !':‬ דרכי הנגינה שי קאזאלס לבין זל הצ־אלן הסמוך ל ו מר לידא שדיר 1 חבדליפ שהתבטא• כקצת גמ :תוצאות הצליליות. אן א ל ת איי' 1נ"ו יותר לבעלי המקציע וסיומו זה ש ל הערב כמעט . תשכיד. ו ת תהילתו: החלשיר. הססנתרית זל שוםאו בביצועם המגייין ;י רבי• "ה־כודאפשס עב הפסנתרן :ארקץ, 4 :;"*ר-"-עיל"' ^ ע— " , אלאדס תבזנצר, ר. ‭1ז1‬רדוו ייוואידי - קונצרט! :רוסו לתזמורת קשתית (רא סינור) . . זוצארס - קו:צ רפו במי־ באנול־מאגור לש:• פס:תרים והופודת וקי ‭305‬) וכן סימפוניה בכול־מינור וקי ‭?1550‬ באסהו־ סאן - סאנטאסיה ברו־םינור (סוף בעמוד ‭16 ‬

למטר השמים תשתה כדם

- סאת יונה כהן - (פרק שני) • ראה חכם גרשון בצער בניו ובנותיו. הבחין בכוסף־נפשו של יונתן למים משלנו והכיר בצרה זו של . מימינו בכסף שתינוי' יכסבל של עמידה בתור הפחים לברז המים של העירייה. גמר כי י בו. כיונה, בת תיבתו של נח, ואמר: — יהיו מימינו באים בעמל כפינו ופרי עבודה מפרכת אך כידי שמים. ולא בחסדם של אנשי השררה. אמר ועשה. שגי בורות עתיקים וזנוחים היו בחצר ביתו של חכם גרשון שבשכונת נחלת שמעון בירושלים. החצר והבורות. הדירה כה גרו החכם ובני ביתו, וכן בית הכנסת של הגורז'ים, רכוש ה"הקדש'' היו. כדרך כל רכוש וחפץ שבעליו רבים, וידיים רבות בוחשות בקדרת עיסוקו. אין דואג להחזקתם ולשיפוצם. על כן ־יפו קמשונים וחרולים גנת סי הבורות הללו.

מתקינים בודות הזמין החכם גרשון מומחים למלא־ נת תיקון בורות מעסיס הם הבקיאים כמלאכה יי. מהם גסצאו ב. שייך ניראה־. היא השכונה חערבית הסמוכה ינחלת שמעון הסחעסקים נמלאבד, זי צריו שידעו כיצד לסיח קירותיו של בור למנוע התאדות המים יחחחלחלותס תקרתו של אחד הנורות היתד. רצסד, של חדר מנורים. נו עמדה מיטתו של יונתן. על כן דרושים היו מישנה זהירות 'בקיאות יתר בהתקנת הבור. סייחי הבורות היטיבו לדעת היכן נחוץ לתת 1יח שחוו דווקא. שמערבים בו מלס אפר. היכן צריכים לקחת סיח אדום ־ווקא. עשוי שברי־חרס בתותים. או 1יח לנו עשו- חול שנטחן מאבני סיד. *) ראה -הצופר. '. ערנ סוכות. I

. באותם הימים שעסקו הטייתיס בהתקנת הבורות. הוגלו הילדים מן הבית. והורחקו אל המגרש הסמוך. לא במהרה השלימו ילדי החכם עם ה-גזירה". זימן להם אלקים מעשים גאים כאלה. שעשוע כזה - ולא יראו ן באו והוחזרו, באו והורחקו. קשרו הסייתיס אח עצמם לחבלים | והשתלשלו לתוך הבורות. סמעמקים בקעו קולותיהם בדיבור ובשירה. יו- ! גתו קינא בהם קנאח רבח. מה לא , היד. נותו ובלבד שיתנו גם לו להש־ ; תלשל ולרדת לתחתית הבור. אך י אביו שלחו אל . הבריכה". כר קראו 'לשטח שליד ביה־הכנסת של החלבים I כשכונח י עוד שנים מספר לפני כן היחד, שם , בריכת מים. אומרים כי מיפי הו־ קייהו הפלך היתה בריכה זו. לפנים נדולה ועמוקה היתד. . בני ירישליפ מכל השכינות :אספו ובאו להשיט

בד, ספינות עץ קטנות. וי ששבימי קור ושלגים קפאו מימיה. ילדים רכים טיילו באמצעיתה של הכריכה. ורגליהם כמו דרכו על גבישי זכי־ כית. בסרוצת הזמו, כשהבריבה נהפכה לביצה ומקור מחלות. פנו למר אוטסר — שנתמזל מזלו וישב על כסאו של ו;אש העיר — והוא נענה לבקשת התושבים ושלח פועלים לס־ תום את הבריכה ילמלאה עפר. נ־ סנרש זה שנקרא . הבריכה' שיתקו ילדי חשכונד, נחלת שמעון. לםנרש זה נשלחו יונתן ואחיו לבלות בפש־ חקים, בשער. שבבית נתרחשו מעשים שנפשם כה נכספה לראותם. רואים כעכים מלאכת התקנת בורות תמה. הבור שבפנים הבית. מתחח לחדרו של יונתן. וכן הבור שבחצר. עמדי פותו קנים. לא נשאר אלא לצפות לחורף . כי יבוא. ולמלאם מימ ממסר השמים. I והחורף, מחוקות שמים ואח. בא. | רוח חמה נחחלפח ברוח מערבית . צוננת. עקרות הבית הוציאו מארי- ' נוחיהם בנדי חורף. דיירי הצריפים I והבניינים המיושנים. טרחו ועמלו לסתום כל חור וסדק כפיסח אריג ובשיירי בד. ספני צינת חחווף ח- ! ירושלמי. ן חכם גרשון. וכן יונתן כנו. חיו י רואים כעבים. בוקר וערב הצמידו מבסס לכל פיסת עב קטנח במערב. ! קיוו וציפו לגשמים. מפי מורו שמע יונתן כי תכמי ארץ־ישראל בקיאים חיו בסיבס של עננים. הם אמרו: | — עננים חשכים מימיהם מרובים ? עננים נהירים מימיהט פעטיס. ככוונה מיוחדת ובהטעמה היד, מנתן אוסר תפילת . משיב הרוח ומו - ריד הגשם־.

ן בימי כצורת | רוחות נשבו. נשיאים נישאו ב- ! מרום. אך חנשם לא בא. נם י"א בחשוון. יום פטירתח של רחל אמנו, כשתושבי ירישלים נהרו לחשתטח , על מצבת קברה הניע. בבואו לשם, עם בני כיתתו ומוריו. הצמיד יונתן את פיו למצבת קברה והתפלל: — רחל אמנו. בקשי רחמים על ירושלים. יתן לנו אלקים גשמי־ ברכה. יתמלאו הבורות ונשמח כולנו. - אבל חלפו שוב ימים והגשם בושש לבוא. הכל דיברו על חבצורח י וקללתה. יסיס תמימים עברו שנם רוח קלח לא נשבה. נם כגסיה של סתנח הקמח שבנה סונסיפיורי. עמדו אבלים ורוח איו בהט. האסת ניתנה להיאמר שהיו ימים בהם דילנ יונתן במתכוון על תפילת הנשם. לא משום שלא רצה בגשם. הוא גס שמע הרבה על אימת הבצורת. אולם בהתקרב ראש השנה לאי־ לגות. דילג מנתן על תפילת . משיב הרוח מוריד הגשם". רק כדי שהגשם לא יגרום דחיית התהלוכה של התלמידים לנטיעות. פעם. כאשר היה חשש שהגשפים יגרמו ביטול !, טיול של חכיתד. לגן . חחיות, העז יונתן ואמר -מוריד חסל־ במקום . פוריד ן חנשם". ימים רבים נקפו לבו על ! כך• מי יודע. חית תספק מכרסם אח לבו. אם לא כשל העבירח שלי עצרו השמים אח גשמיהס.. . בימיפ פעוסי־גשסים היה חכם גרשון מקדיש עיקר דרשותיו בשבתות ובחול. בין מנחת למעריב, לנושא זה של . נבורת הנשפיפ'. - הפטר ברכה בו. הסביר לקהל השומעיפ. הוא משקה ומרווה את הארץ. מזבל ומדשן אח האדמה. מעדן אותה וניתן סעפ סונ בפירו־ תיה. ועוד אמר להם: טוניס ומועילים הנשמים לעולם ו ל נריות, 'ומאלצים נס נעלי זרוע

י וממון לתלות עיניהם למרום ולהתפלל לחסדי שמים. וטוב עשה הקנ"ה , שלא מסר בידי שליח מפתח של ן גשמים. בייחוד מפתח הנשמים של ארץ ישראל בידי הקב־ה הוא: ן ונתתי גשמיכם נעתפ. נשוזיגט נא־ ן מר, ולא נשפיהם של שאר הארצות. י אגדה אחת חנינה היתד. על חוש־ ו , ני נחלת שמעון. פעמים רנות שמע אוחח יונתן מפי אניו. ולא נלאח לשמעה שוב ושוב. ן אגדה זו מספרת : | — פעם. בימי בצורת. שלח הפ"ה הירושלמי להודיע לרבי חשו, נלא! !סי זיל, כי גזר אומר שאס עד יוס י השלישי הקרוב לא ירדו גשמים. 'צ- ! ווד לגרש את כל יהודי ירושלים. ן הפחח שלח עוד והסביר להרב גלאג־ פי, מאחר שהכל יודעים שהיהודים ן מתפארים כי בחירי ה• הסה. הרי ן באשסחם של חידודים נסגרו ארובות | השמים. אם כן. עליכם להתפלל ש- ; ירדו גשםים ולהוכיח כי אלקים שומע י לחחינותיכם. לא •רדו גשמים - סימן שחוטאים אתם ותנורשו מעיר הקודש. שמעו 'חודי ירושלים ונבוכו. יא ידעו מה לעשות. אנה לפנית. רק! רבי משה גלאנטי התריש. שדוות נפשו לא סרה סםנו. כיום השלישי. בנסות השמש לערוב. הלך עם כמה מזקני העיר למערת קברו של שמעון הצדיק. לבכשתו נלוו אליו נם שניים- ! שלשה ספקידי הפחה. סכל הבאים ביקש להצסייד בפעילי נשם. בתמיהה ובאי־רצון עשו כן. שעה ארוכה עמדו שם בתפילה. שפתותיו של הרב נלאנטי לתשו תפילה שתכנה לא נודע עד היום הזה. בצאתם ממערת הקבר, רתייעעו עצי הזאת שבמגרש. רוח גדולה נשבה בהם. הרקיע כופה בעבים ומטרות עוז ירדו. . קול המון םים ! בא חודש שבט. הוא חודש ש־

משגה מיזגו וטבעו בערבו של "0 בהיר נשתנה מוג האוויר תנלתת שינוי. רוח מערבית נסבה :ע. ''. שרקה וסרקה דלתות 'חלונות בפאתי מערב הבריק הברק חיש לאחר מבן הרעיט הרעמ. נ!דרז יונח! ובירך י ברוך שכוחי וגבורת• • מלא עולם. רבו ותכפו הברקים והרעמים. ־ ., ג ביה יונתן אח השפיכה ער מזל לראשו ונתכווץ תחתיה - אם ירד נשם. יבוא קץ לרעמים — חשב ולבו רועד. תוך דקות ספורות גשם חזק ניתך ארצה. ממש . כל הברזים־ נפתחו למעלה. הרהר כשהוא פטה אונו לשאון הגשמים. לשואל אמרו חכםיס — , תשב בלבו - שהגשמים הם סאוחם דברים. ש־ קולם הילד מסוף העולם ועד :ופו. הריהו שומע קול המון המיס. — הלילה. אמר לעצמו במרנר עם זולתו. חלילה יגיעו המיט למרות החדשים. מי יודע שמא ג‭. ' 3‬תמלאו הלילה ז הנשם פסק. במקום רינת מרוביס התתיל שיח הטיפות חחילר, •ירו תכופות. וקלון כסםפ-ט עליז ד ילדים שובבים. אס אט הואט הקצב. טיפח אחת שואלת. חברתה משתהה ואומרת י הן. יונתן נתן . פירוש־ להד הטיפות שהגיע לאזניו. טיפה זו עצובה, מיסה זו שמחה השתוקק לראות ולדעת כיצד. ברדת הנשמים. איו טיפח אחת מתערבת בחברתה. קפץ ממיטתו ונתקרב אל החלת. !. צ - מיד אח מצחו אל הזגוגית הקרה. פתע חבחץ באדפ שעמד בחוץ. פופ• קר לרוחות ולגשסיס. התכונן הים: והבחין כי האיש העומד שכ. אני' הוא. כשוף על מעדרו . '?•בד נחעטח יונתן במעילו ויצא. נתקרב לאבי' ואמר כששיניו נוקשות זו בוו פן הקור: — אנא. לעזור ל ־ - מה פעשיך ?אן ן אסר !זאב.

I ספק ננערה ונזיפה ספ? בחינה נהל- ,. - שוב למיטתן מהר. הכניס הבס גרשו; את בנו , -, ורד להדרו. !- - מד, אתה עושר? נחוץ, אבא ז ! במד. ענדת ז - ביקש יונתן לדעת. ן ישב החכם גרשון בירכתי טיסת בנו ואמר לו: ו - הן עלי לפלס נתיב למיס. להנחותם הדרך ולהביאם מן הרחוב עד פ• הבור שבחצר. המים. בני. יודעי־ משםעח הם. נשמעים לסורי־דרר שלהם. ודאי ידעת שהמים דרכם ללכת י ללל מקים שהוא ישו !נתור דויקא. ! סיקלתי ופיניתי אבנים מדרכם. *תת• , תי כעין תעלה וכיכיתיר. בפח :!חי צית השעה זרמו המים לריק ושטפו ן את זוהמת הרחוב. עתה חדרר פתוחה בסניהפ לתיכנס ולמלא את הבור חראשץ שלנו. ביר הפיפ '. וחיצר, והבור הזה. כאן למטח. מתי יוב־ נסו מים לתוכו ז — את הבור הזר. נמלא. אם־ירצה־ השם, רק מן המים שייאספו סן י הננות. ימימיז לשת"ר, I וכך היה. שכועות ראשונים לרדת י הנשמים. לא ידע התכס נרשון מנו־ ! חד, . פעמים ספסר ככל לילה גשום, היח קס ויורד ממיטתו. יוצא אל החזר. אל הרחוב . לכוון את המים". I לא נתן נם לטיפה אחת ממסר ה- ! שמים שתאבד בתוהו. לקצות חגגות של חרעפיס הצמיד מרזבים ארוכים. דרכם הועברו המים עד לתוך הכור ממש. חזר למיטתי. יבטרס הספיק לחממה. שמע בהתחדש חנשסים. מ־ שחכחינח אזנו בקילוח סל מים שזרמו . פרא־ ולא כונסי למרזבים. מיהר ויצא אל חחצר. סיפס •עלה על הנג. עשה נקב בספל 'ש; וקשר את חספל פתחת לגג. אל חססל חיבר קסע של ציניר שנמשך עד אל חמר־ זנ הסמיך.

לא היה קץ לאשרו. :ם קילוה זו הוכנע על ידו וד-יירס אי דביר עתה הגיע לאזניו שקשוק !רם ש? מים נרחוב, ששטף ועבר הרהק סן התעלה שהנץ. נראה שפים אלה זורמים אל המגרש השתות. -חשב-ויצא-חיש אל הרחוב. לא זז םשס עד שסי הנשם. שעברו ברחובו של חכם גרשון. דופנו ורוכזי לתוך התעלה שחוכילר את המים ישר לתוך הביר השני. ן ן בור מי הרחצה. רק אז היה הוזר , להסוף תנומה קלה. בל עוד לא בא ! . המעורר", לקראו לתפילר. בסרב! , יאיר חשחר. המעורר. חכם !‭1ל11‬ם, ישיש כבן שפונים. לא יצא סעולם את חחוםה של ירושלים. כששאלוהו פפני פר. אין אתה נוסע לבקר ביפו, בתל־אביב או כחיפהז היה פשיב: אין דבר חשוב, יפה ופועיל שפצוי באיזה פקום שהוא שאץ כסותו בירושלים. דבר שהוא שס ואינו נא! נראה שאינו חשוב כל כך. פקידי התברואה של פפשלת הםנ־ דאס ראו תעלות םים ברחוב הראשי של שכונת נחלת סםעון. החחילו סתחקים על שרשי הדבר ופגפתו. על נקלה גילו את הבור שבחצר בית הכנסת של הנורז'ים. תסקירם ה־ד. למחול מים של כל בור בכוסות של נסס. להשמדת התיירקים. עמדו וצירפו את הבור תתדש לרשימת הבורות שיש לכבדם בסנה של נפט. אחת לשבועיים. גפ פתן בסתר במקרה זה לא הועיל. החכם גרשון ועליזה אשתו לא רסנו הרבה. ובאין ברירה השליפו עם ה. נזירה־. שמחים היו שהבור דשני, הבור שמתהת להדר המגורים, לא נתגלה. על כן חיו מימיו של הבור שבחצר עכורים . קפעא וריחפ נודף. ואילו חפיפ פן הבור הפנים' זכים היו כבדולח. פיפ ן צוננים אלד. השיבו את נסשס הבאים לתפילה ננית הננסת של הנורו'ים, I ניפי הקיץ הלוהסיס. יש שהעדיפו

ז להתפלל ננינ־נ זה דווקא נשל . הם־ם השייב ם הניחנ ם ־בא"כ י>ל ו. ן ושאבד"ם מיב כששון י בימים בחס נהרו המונים. פנל י! שכונות ירושלים ומערים אתרות. לי י מגרש שפעו! הצדיק (בימי אסר! וע של שלושת הרגלים יבלינ בעיםר), י היתר. אשת החכם מיציאה נמה פתים :, מים אל הרחוב לגישה ספי מים ו זבים וצוננים יכל עובר ישב יפבק־ ?י שת כ. תמורה־: - ברכה בבקשת . שהכל נהיה בדברו־. והיה וה שכרי. היו מברכים ישיחים. נם הסיקריפ שבהם כיסו ראשם בידם בשעת הברכה והשחייה. שהו ונהנו הנאה כפיל!;. מנדיבותה של אשת חיל זו. ומהמים הקרים על נפשם העייפה. ן בשבר. אחר• הזהר"ם. פ• ששנתו , נדדה ורחקה ממנו. הקדים ובא לכיח ! הכנסת. עד שעת . מנחה־ שמעו הס־ י בר ל. פרשת השבוע־ 0פ- החכם בשעה כזו סיבבו. פעס •מתו ופעם ) ציונה אחותו. נץ היושבים שם. כש־ רגליהם מקופלים תחתיהם על הספ־ סלים. סובבי ובידם דלי וכוס. םזנו פים צוננים והניעו לנל דורש. יונתן עשה כפצווח אביו, והזמין את השותים . לברך־שהכל". בכך זיכה את , הציבור בעשרות . אפנים' שעני אהד [כ ל ברכה וכרכר- מה הברכה בקול , רפ אף עניית . אמו־ כקיי רם• כמאמרם ו־י: . כל העונד. . אמן• בכ ל נוחו ההמון עושה זאת כסדוסי. מתי מספר יודעים ומקיימים: נבל נוח. - ננל סותתו פי שסיים לשתות נירך . נורא , נפשות רבותחסרונן־ ו יכו- • — רפואה והיי". רפואה וחייפ — י השיבי ל מברך סבל עכר. 'הפשר יביא) הצופה 5 ויוכ *זד. י־ט חשדי תשכיג ;‭12*. * 61 ‬

נימול, , ועדת השופטיס לפיס הרב קוק, לשנת תשכ'־א

] סוברים וספר^ם]|

כ־ב בפרות תורנית מקורית - להרג אליהו •:!, 'לזינגר הנרי יעדח השופסיב לפרס עיריית תל־אביב על שם פרן הגראיי הנהן קוק, סיג ספרות תורנית מקורית

תשכ־א: הרב אפר־ב בורודיאנפקי מסעם הרבנות הראש". לתל־אביב—יפי. הרב ש י • וויו מטעם הרבנות הראשית לישראל. הרב אברהפ אל־ קנה כהנא שפירא מטעפ •שיבת . מרבז הרב־ בירושלים. אחרי אשר עברו על הספרים אשר הונשו למחלקת הפרסים של העיריה, החליטו פח אחד להציע לעירית תלאביב לדעניק את סרס השנה להרב אליהו ש1לזיננר . בעד ספרו . יד אליהו". על מסכת ברכות ובל סדר מועד שהופיע בירושלים השב־א הנימוקים הם: הספר . יד אליהו' הוא פיוהד בפינו ומפליא אח כל המעיינים בו בבקיאותו היוצאת־מן־חכלל שלא מצאנו רונסתה. דף על רף. ועמוד על עמוד של כל המסכתות. עליהן חונר הספר. מלא וגדוש הארות והערות, בצירוף מראי־פקומות של הקבלות עניניות. ;שוניות ושימושיות' המביאות תועלת רבד, לכל הוגי התורה. ר' לציין. למשל. ציון אחד כבד בעמוד הראשון של מסכת ברכי- • . מילתא אגב אורהא מ. 1מע ין- — הרי זד. גם ביטוי לשוני. וגם יכסתרצו כלל גדול כדרך התלמוד לחשמיענו אגב־אורחא דין, שבעצם אינו שייך לעניו שעוסק בו. ולא טרח אף אחד לציין איפה יש עוד הביטוי הזה בש"ס. ומהברנו מציין שנעו, (1שר מקומות נוספים ביס"ס שהשתם־ שו ב. מילתא אגב אורחא קא משפע לו־, שכ"ה־עשר מקומות בחמש־ עשרה מסכתות סינור. . אבל אין ה־ דברים . '!מיריב בסתם ג"וני־בקיאות בלבד. בבקיאותו אנו מוצאים בבלה פקופות מקורות מעניינים לדינים ולדברים ענתחבטו המפרשים לדעת פקום־מוצאכ. אנו מוצאים גם במקומות רבים פירושים מחודשים ה־ יוצאים מציונו. יש שמחדש פירושו. ואהר כך חוא מביא לגו ראיות בתוקף בקיאותו, ויש •:בתהילה הוא סביא את המקומות המקבילים והפירוש ייצא אחר־בך ממילא. בין :ך •ביו כך, אנו נחניכ גם מהפירוש ונם מהראיות הבקיאותיוח. לא נמנע ־?, מהבר כמה פעמים להשתמש בבקיאותו הרבה גם בבירור כמה פשסיס בסדר התנאים יאםוראים וחולדותם. הגאון המחבר הוא מופלא בזכרובו הפינומינאלי. שני התלמודים ועוד שגורים על לשונו כעל־פה ממש אפילו היום שהוא ב־ה כגיל מכובד של יותר משמוניכ־וחםש שנה צנוע הוא הגאון הישיש הזה. היד. לפנים חבר הבית־דין בצ'רנוכיץ. ועכשיו יושב לו בפינתו השקטה שברמת־גן, ואין | לו בעולמו אלא ד' אמות של הלכה. ישמש לו סרס הרב קוק של עירית I תל־אביב לאות הכרה והוקרה. ויזכה י לפרסם את היבורו על כל התלמוד י ולהאריך ימים עד מאה־וע"ריס ב־ שיבה סיבד פרם •-? , י להדכ יחזקאל אברמבקי ועדת השופטים החליטה סד, אחד! 1 להציע לעירית תל־אניב להעניק. מ־ | חוץ לסדר של הפרס השנתי הקבוע. ' סרס־כבוד מיוחד להרנ 'חוקא? אכ וחסק' בעד מפעל חייו כשורת הסס־ רים . חזון יחזקאל־ על התוספתא. ששנים מהם הופיעו בשנתים האהרו־ נית. מסכת נזיר, ירושלים תשי"ס ומסכתות שבועות ומכות. ירושלים1 תש"ך. !. הספרים "הזון •הזקאל' מהווים תר, פעה ספרותית־תורנית הבולטת ב־! ו ייהודה. כץ מבחינת הנושאים ובין י ו מצד מהלך המחשבה התורנית. הגאון! ו חמחבר לא הלך בדרך הסלולה, אלא‭:| ‬ בחרלו שדה נרחב שהיה עד כה ‭11 ‬ מוזנח. לא עסקו כבאור התוספתא!' ‭'. ‬רולי התורח. כדרר שעסקו בשני י * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * ** * * * * * * * * * ** * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * ** **

התלפודיפ. ויתכן שגרס יכך פו. שמטעם בלתי פובן צירפו הסופיסיס את התוספתא להאלסס' והפרדכי. הגר־אי אברפסקי הקדיש את כל ימיו לבאור ופירוש תורת התנאים שבתוספתא. ובשתי שלוחות - באו - רים וחידושים. הבאור"ם םפרשיפ את עצם דבר• התוספתא. באופן שיובנו לנל דורש. ואגו פוצאיס שם פירושים פקוריים ככפד. וכפה תוספות סתר סוה. מקוריים בפשפותפ ובעםקותם כאחד. והחידושים סוציאיס פתור דבי' התיספתא פנינים ומרגליות הגנו? זים בתוך מעמק' ההלכות. בבחינת סיס עסוקים עצה בלב איש ואיש תבונה ידלנר, איש תבונה כהגר־• אברמסקי דלה דלה מהמים העמיקים של תורת התנאים עצה ותושיה. ו• הוא דולה ופשקה לאחרים. להצבור התורני, כארבעה־עשר החלקים של . חזון יחזקאל' שפירסס עד עכשיו. סלבד חחלק ההמשה־עשר חמוסיע ביסים אלה. ועוד ידו נטויח. ואין הגאון המחבר מסתפק בבאורי התוספתא בלבד ובכל עני! הבא לידו הוא םרחיב את חדבור גט בסוגיות של שני התלמודים השייכים לאותו ענץ מאיר בדרכו חמיוחדת לו דרך הפשטות החודרת. את נתיבות הסוג־ יור, וראשוני מפרשיד. וביחוד את חלכור. חרמב־ם חומרית רבות ו-

תפיחות גדולות הוא מסיר בפשסות נפלאה. והלופד־המעיין סוצא לו דרך ישרה המוליכה ומביאה אותו למחוז- . תפצו. עפ מלאת בשנה !ו להנאון המחבר שבעים־ו־מש שנה. ישמש לו סרס חכנוד של עירית תל־אנינ אות הוקרה למפעיו הנהדר, ויהד עם :ל הוגי התורה מביעים לי ברכה שיזכה לגמור את כל התודסתפא כילה , יהיו ימיו עוד ארבעיב־והמש שנה פרה בפרי כזהקר ועזר תורניים - להרג •נוכנא קודדרצקי חברי יעדת השופסיכ לפרס הרב קוק, סוג ספרי מהקר ועזר תורניים: הרב ד־ר ד. איקס מטעם הרבנות הראשית לת"א—יפו ועירית ת"איפו, הרב ש. ב. אורבאך מטעם האר גיברסיטה הדתית . בר אילו־ ו הרב ד־ר ב. דה־םריס מטעם האוניברסיטה חל־אביב — חחליסו פה אחד לאהד שעיינו עיוו —•ייל כבי' חספריס

החשוב־כ .. ;ובי. ' יפניהב ־. תמליץ, לפני עירית תל־אביב—יפי העניק I את הפרם כסוג זה להרנ שגו יז קולו, י י ויצק . על המהדורה המדעית עב פירוש רבנו הלל מארץ יוון. על הספרא שיצא בשני כרכים בהוצאת' חמחבר. ! ואלה הב הנימוקים ־הביצות על י מחן הסרס: ! חראשונים אין ראשוניותם בזמן י בלבד. אלא גם בלהיתם. יצירותיהם, ! חותם הקלאסיוח סבועד. בהם. הם' מצסיינים בפשטותם ונעמקותס. נ־[ פירושיהם ובסברוחיהם ברוחב־היק־ סם ובהזקקותס נס לסרטים טקסטואליים ומיתודולוניים. שאין דרכם של דוב האחרונים לשי םלב אליהם. לפיכך נתקבלו דבריהם כאבן־פינה !סוף כעמוד ‭;6 ‬ * * * * * * * * * * * * * * ** * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * ** * * * * * * * * * * * * * * * * * * * **

לחקר שמות וכינויים בתלמוד

להונ ראובן מרגליות. מצאת הרב קוק, •רועליס תשיר. עיב עסי. - םאח אשו וייזר -

רבים וחשובים הם ספריו ו ררגליות וכולם כאחד מצטיינים והארות מאירות עינים המעידות המלים והאותיות באופן דק ועז יחיד ומיוחד במינו. צירוף ה. סי השקם ורק למעיין בשלות נפש הוא מגלה את צפונותיו, כי לא על שיטתו במחקר הוא אוסר 1עפ | כס): . האוסר •גפועו. מפי אופרה יהא דואה בעל השפועד, באילו הוא עופו לנגדו. באשר להבנת פאפר אחד החנפים יא די העי•! באיתו ! פאמר נודד נשהוא לעצבו, נ• אם צריכים להניד קופתו השלילה של האוסר. אופיו וסננונו, ורק אז נוכל לעמוד על עופק כוונתו וסצפונו־. והרי ידוע שרוב טעויותיהם של ה־ . חריפים־ היא בתפישה נקודה בלבד. ואותה הס פנתחיס ודורשיס ללא ידיעת היריעה השליפה. הכפר לפניני הוא דונסא קלאסית לעבודתו הברוכה של המחבר. הוא מתחלק לארבעה עשר פרקים: פסידונים בתלמוד, אשנרת שס, בדויי שכ. לא הכיפאה אנא סגנונו של רב נחמן בר יצחק. סגנונו של רבא. נשים שהוזכרו בתלמוד. חכיפיא ו־ ספריא נע־ הסוי. בו קמחית. הונא הבח אבא־רבא־רבה רב־רני־רבא־ רבנא. בעל• רו שם. ולכסוף מפתח ההערות וחענינים. ין ופרק א: - פסידונים כתלמוד — הוא ב! י־ד עמוד. לאחר שהמחבר עומד בהרחבה על דברי חרב צבי : י חיוח בספרו מבוא החלמוד פרק 'ז: י . עוד מצאתי דבר חדש. שהרגה חכ־ מים אשר לא בא זכרם רק לפעמים ן פועטים בשני תתלמודיכ בהלנה אתת או באגדה אחת נקרא בכל עת רק I על שפ אותה ההלכה. כמו ר' יצחק I םגדלאה נקרא כן על שם ההלכה | והוא שעשויין בפגדלין (בבא פציעה ן כח. א), וכן םצינו חכם אחד ששמו I ר והומאי מפני אמר. הדין כשם י שמזוהכ פסול לעבודה כן פסול ל־ נדנד. (נרנות נג• ב1 ונן־רחומי מפני ששאל מאניי חריני נזיר לכשיהיה לי בן.. • דילמא רחימנא יך כוותי ;נזיר יג. א).. . חוא מגיע לידי | מסקנה: . המעניין אותנו בזד, הוא אם נמצאים אנשים שנקראו רק בכינוי. בססדוניב במקום שם העצם בנראח לא מצא רצי ח הופעה וי אלא בשמות . זהומאי־ ו-בן־רחומי' ולא ביסס הנחה זו מכל מקור נוסף אולם באמת מצויים הס כינויים שהוזכר. ' בהם אישים ידועים להב מבלי להז־ כיר כלל שס העצם נם בתקופת כתבי הקודש נם בספרות תלמודית, כמו: עזה זרש־': ועל כן נקרא אלעזר שומר הארון עוזא עי שם שנמר את הארון הנקרא עז, דהי־א סז, יא!: נוי"דיה (שמעיה בן דליה על שאפר נועד אל ביח האן"־פ - דאב"ע, נחמיה ו. יד)! צפניה (שה•־, מצפין עצמו ינכאור, רק כבתי הכנסיות.. . ילקוט צפני!. ן . --י<| !איל־ הוא םניא גלסים ו!ושה פסכדונימים מסגרות הזי־ יהדי נמה מהם: א) אבדן — ... '. מו היד, . אבא יוד!", אהד שאבו• בניו כינוהו . אבו!" — פכברונים מורכב . •, שמו: אנ"ייו"דך. ני. ומר ס! אנא לקחו אב. וסן 'ודן לקחו דן, וביחד I אבדן. כ! אבוקח בן נבייתד, - מוז- • כר נ"ס קתא רבתי פס נחמו שלקה י אבוקח וחצ־ת בלי מלחמתם •גל ‭, 1‬רו־ סאיב ובי־. ויש םנדרך וו הוא משיץ אור על ענין שרבים התק-. ', - נו. במו בערך "1 א^יקולופ - בתו. 0תא הו־ ו לין רפ"ח: ר א ב"ר צו! ק י. !מר | העוף עולה עם הגבינה ע־ !, . , זן I אפיקולוס אוסר אינו נאכל. הויין קד. I ב: תנא אנרא ... ו!־? דרבי אבי• ‭'V ‬ וגבינה נאכלין גי, 0י ? ודן. הוא ו, . ' לה והוא אמר לד. ג'. " וטיל!) ו •(‭1 1‬מא ‭. 1נV‬ו "‭11. 1‬ רו־, . דש"־: דרך ר. פ;ר, כאינו נזהר כהן. . אכל !ה וביקש לאכוי זה אינו צריך ליסול ידיו ול־ קנה אבל ב-שר בהמה בעי קינוה. 1 הרב מרגליות קיבל את הנופח : ב־ אפיקוליו בעקבות הנוסד, של הרי"ף : נאכלין ‭<0‬פי-> !ריו וי־א נאפ קולים (בחילוף האותיות למנר, כמו סרנני־ תא -כרגליתא ארמנותיו-אלמנותיו - •שציד, 'ג. כ‭. 11‬ והוא מ*ניר: מאער נקטו . תנא אגרא מוכה •:היה כדור התנאים. והתנו ר־ אכא ;פ ה. א מדור התנאים. שמצינו אחוים כאותה תקיפה ששמם . ר אכא־ אבל בעוד שרי אבא זה נודע היה בקהל חכמים• הנר. אנרא חמיו לא ניכר כי אס כשאלד. אחת ששאי את חיני הנזכר וראה מנחות כס. א). ובדבר ה ל כה זו בלכר נעניו עוף יגנינה נאכלץ באפיקולין. לכו נתכנה על שם אותה ההלכה. והוא הוא אנרא חמיו של ר אבא־ (עמי ט). 1 והנה הקיש' הוא במלה . אומר־ שהרי את המלה . אסיקורץ םפרשת! הברייתא בעצמה. ולפיכר, כשבא כעל I הערוך השלם ופירש אפיקולוס — I אפיקורין - לפי היונית: דבקות, תיקן את הנוסח: העוף עולה עם י ******************************

ומאמריו של המחבר הרב ראובן בעושר גדול של ידיעות ובהערות על כושר גדול לחדור בין השיסין. יין ביותר. כושר וד. עושה אותו ־גי' וה. חריף• שבו חתום בחותם ובהליכה אפית מסודרת בענינים ברעש דרכו. , הגבינה אטיקולופ וכלומר בוניקות יהד). (אבל^ אינו נאכי־. בדרך זו הלך המבקר של הספר כר ביאליק לרנד . בחינוך־. תשרי תשכיב, והוא כותב. לפי הנראה. הפלד, . אוגר• אחר• אפיקולוס בחר םפתא ‭, 1‬םנ1חו, את המחבו לחשונ , ש?פניוו שם טל חנם. ‭11*1‬ אלא י משח־ והוא מוסיף . . פתפיר. שהרב י מרגליות פעפיו את ר אבא־אפורא מהדור השלישי - בתקופה התנאים וכן על סמך העובדה שחותנו שנה ברייתא (תנא אנרא... ) נחכנד. אפיק" לופ ע־ש הלכח זו־. סנין לו שהטעות עס הרב מרגליות שהצליח לפרש את הברייתא כמות שהיא, ולא עם המתקן. אומר - אבל ז עד כדי כך בטוח המכקי בנכונותו של החיקון, שחוא פוסל את ן הגירסד. המקורית ללא שוס הפתיי־ י נות. לאן נגיע בדרד זו ז הרי הערת- ! של הרב מרגליות מבוססת על הרבי. ן דוגמות מעיו אלו. ואשר לדורות י התנאים והאמוראים. הרי הרב ראיבן ן מרגליות העיר: שמצינו אחד־ם בי אותה תקופה ששמם ר' אבא. קודם שבאים לפסול. צריכים לחוכיח את חיסוד לכך. ולא לפסול סתם. זס־ קנות סתם ודאי שאינה דרך סדעית. מעניינת היא הערתו של הרב המחבר בחבחנת הלשון של שאול: ן בז •ש• ולשון יונתן: שאול נשאל ן דור. לגנאי ולשבח (י). ודרך אגב הוא מסביר יפה את דברי התיספות: ולא קראתי לחיברו בהכינתו ואמרי ל־ בחנוכתו (תענית כ ב) הברק־ נפדאה יש כהסברו ל־! מאמרו של רב נהמו בר יצחק: אנא י לא הכיראה אנא. •לא הוזאה אנא. ולא יחידאה נא. גמרנא ופדרנא אנא וכן מוריו נכי מדרשא ביותי.. . פט־ י ן חים קה. נ (עמי :פ לא). שבו הוא מנלה אה האמוראים שאליהם הכינו? "ם הנ"־' רמ-יים. וכן ההסבר לבריי• ו תא • שבעה כנים היו לקמחית וכולן שמשו בכהונה גדולה.. . יומא מז א | (עמי מרמה), או הסבר של הלשון הסתומה: חונא חברן. . ענן ענן ממקרקעי א' ממט־יסלי ומאן יתיב ן בי מרזיהא ברישא.. . כתובות סט. א (על מה־נ) וכוי. ו כלובן אין :אן המקום לעמוד אפי־ ן ל־ ע ל עיקר החידיש של כ ל פרק ושרק. ינסחפק כמה שהבאנ• ונכרך את הרב ראיבן מרגליות שליס"א על עבודתו הסוריה. בהזדמנות וו כדאי ל הביע לשא־יה חשובה. !לתועלת הכ ל הניעה השעה לאסוף את לאמריו הרבים ש ל הרב מרגליות באוסף אהד בד• ל ה־ל את רנ־שה זיל-הכ.

ספרי יסוד ־ ש"ס ירושלמי

ן יבול ספרותנו בשנת תשכ-א _ (ה1־

‭— I‬ מאת! מ• אינגרפלד — ) הוצאת . אל המקורות' שנתפרסמה עד כה כחלוצה בהוצאת . כפרי יסוד ב:1רות התורנית. כמו תי י מוד כבלי וירושלמי. המשנה I . היד החוקה- ירהמב"ם. השיח! ערוך י י ריי קארו עם כל נושאי • כליהם בתיספת פירושים חדשיפ רבים סיימה אשתקד את הוצאח הטורים יי רבנו יעקב בן אשר נשבעה כרכים בפורמאט גדול ועם הרבה הוספות חדשות וניגשה עתה ביחד עם הוצאתפרוס־ • '1 הוציא את התלמוד בבלי בפורמאט גדול יותר מש פ ויי י נא, ובו הוספות מרובות מאלו שנכנסו בשים • •יינ- - י המעיין בהסשת הכרכים הראשונים ‭451‬ ספי שיזא• :א; :מהוייו. חד של ש־פ 'רושלל• זר. רמ־נח 0 -פ י שד.

נינו. יברך קודנ ברכת הנחנין על . הצורר, החיצונית הנהדרת הלצט••• I נת בנייר המובחר. כאותיות ד. מאי• I רות עיניפ ובבריכה המצי"נת ואחו י כך יזון את עידו כאחת עשרה ר. - ו הוספות החושות שנוספו עחח לש־ס ירושלים זה : אגרת רב שרירא גאין, ובח תולדוח חז־ל והשתלשלות התורה שבעל־פד. והיא באה עפ מפכת ברכות. פירושו של רבנו לא הופיעו לבנו רק החלק על מסבת עירונין וגור ל י הפוסקים מסחמכיס עליו! תוםפית רני 'היוד. חחסיו, ! בעל . ספי חסידים- ! פירוש הרנ ! ו' •הווה יע ל ה ב־ר בנימין הרופא י ממשפחת העניייס מתוך כתב •י | השמור בספריה לאומית בפריס ! פירוש ר־ 'דודה אלסאנדרי מחכמי י חלב בתחילת הלאה השביעית. הלביא 1 הרבה מדברי הגאונים שלא היו 'וי• | עים ל נו עו כה: חידוש מפתיע הוא פירושו של ר' חיים ויטאל על י הש־פ. שהיד, ידוע עד כד, בגדולתי | כקבלה 'עתר. :תגלה ברוסיה כת: ; היד של פירושו על הש־ס, ש:ב. תנ , ע ל ידי כני ר־ שלואל ייסא לל פני , ל : י שיש לאיי. שנה (יתי היו הוכא יירושליפ עי ידי מכון כן צבי! ! י . חידושי ר' יעקב ריישר! חידושי בעל I . ל:חר. •עקב־ ע ל . תורתתסאה־ , . לחרל־א וספי . מאיר נתיב־ לר? שבתי ב־ר אליעזר זוסמן הכהן , ־ שהוא בעין קונויורונציה על דברי הנלרא הנמצאים כרש'" •בתיספוד, ו . ־ חידישי תאדלויר ר? ישראל המניו , מקוזויץ ! חידיש• ר' דיר פאררו ירי ; •עקב מליסא . יד• ישעיה' פיק לבתכ י , 'ו:־ , •דוש' ־י •הושע ליב ריסק•; י •י־ ••סף ז•"?1 מס־ י נט •י' לא•־! אראק והגהות כעל ., תזון אישי־ ו י חידושי הרב ר' אברחם יצחק הכהן י י קוק . טוב ראיה־ ור־ אליעזר משה' ד"ירביץ וו' •"•איי ןל. ן , -.. ". -. ץ י , 'חידוש• הנר- אברלסק־. יתשל־ס : • ל-יפד, עיניס־ עי הש־ס. ותיקיני נ הגהות והש ל כת הסרוגות הש־ס של הצנזורד, . כקיציר. זהו מפעל גו-: הראוי לשבח ו ל עידוד מיל־". ל ה"צאות . א־ הלל, ור, י . ת". ופרדס־ 'ל לוציאית גם את . עריךתשלח , ;־ י נשמעה כרביס לר־ יחיאל ל:•־ י. עפשכ"; — ספר •סוד נת ל בח הל• 1 ••עד יהל':• ב:• •שרא?'. ל ־עו, - ־ , . ". '. , ורות י , •כי"ריכ ה"םטי־"ב ז ־ 1 עשרים ספו־ס הדשיס הופיע־־ .. ש נד. אצ ל . דני־• ו"ספ• ע ל"הש ציד 1 ע

הספר הגוי־ -ת-יוות ישראל־ לפרופסור ב־צ דינור, הוא באמת ספר מקורות 'תעודות המדברית ימ ספרות :עוז ול ל תסם רחבי ביניהם באמצעית מבוא־•. יסתיחות 'ביאי• ריס והערות. הברך הראשון שהופיע אשתקו. ־ •קיף את התקיפה מימי :יביש ארץ •שואל על יו• הערבים עד לסע' הצלב. והספי השני שלפניו' לפפר על לרכז• היהדות נלזרה •התכיפות המשיח"-, והדתיות. באן ליבאים מקורות יהעי• דוח המספרים על . נוח' 'שראל־ הכוללים את "•סיבי היהדות בחח':" סין והיוו. שהניע• לכאן בזמנים קדולים. האיכיוסיה היהודיח נתחיל' הספר שהיי . :'רבי יישוב־ התהי' תה מתוך הגירה סדוסה וקליטת וכיס' הנידה 'היויר. בארצות נובלות וכשם שהאיבלוסיד. הכללית שס היתר. נתמה נלסנרת אירגידת •ן' לשפחות שנסים. היו גם היהירים מאורגנים ב־שנפים־ שנקראו זי טמית שנכ• •שרא•' הקויל־ם ונוצרה סלש ל ת ':חסין עו ל. עשרת השב• ים־. ואלה שילשו מקור לשלועור, 5ל . היהודיס החפש"ם־ השימרים 5ל ל שונם ועי ד":יד. ם ייש ל הם סלסיןהוד־ י ומשפט •היד'־ (.. הורד. ) 'צבא יהודי מנן עליהם. ולכאן שאב ?לדד הדני את סיפוריי עי עשרת . שבסים •איציזיהם. יכו לובאים ;מקורית המכפיים ע ל ההנירד. ה־ . וריר. לארץ הבוזרים ועי ליצאס :זעם *לשינם של הכיורים' עד י;חנ"רותס והזדת"תם עם הי— ם. על להל־ת־הם ל . להין. מספרות באו תעוד־• . עי ;לרכז , תותי ־־איל• בכבי. א•־:•. דרבי השפעת• ! לרכז. שבראש-‭- '"!‬ מעמדי־ :ש־א־סחכל־ס • שרא• !זמם בממש•:- הלי-בד. •הב־. •־:. . •שריאל ובש ל ל•! העצל• ש־ ל-כל :בל, יש נ• ראש־ גולו. וגאונים מקור־ת לכפר־ם ע ל התסיסה ה• 'שיחי. - . ורות־•. ילאר. השל•:־•. •לראשיתה של תקראיות ל־סודו 5־ :נז •התפשל•־־. . •תעלילתה בא-ץ שראל ובנויהל־חלת ' החבלים ע: תדא־ס יב־אשם ר' לעד•־. נא•;. ;פילוסוף איש ההלכח 'הפייטן. בא־ :ור. לאיר' עיניס הס המובאיר, ה־ איס ב־אש־ '•לקי־־־. . ־ .. ;־י .. ו־־ג •ת , תלחל-ךית הבאות אתריהן. יספר• כ; ש, ' הלרכ־ס . כפו ה- •• :•־•. — תקופת ה:•־. צוי;־ לשה ש• 'ב:י;1־י את ־־., ופת חיבת *יו ומעביר יעינעו נאיריה שייל־ :ל אישיר, הלצו"נים, ולספי ;יי 'עעיהס ועל לסעליהס ידען עבי*־ ;התיישבות הראשונה בארץ. ע נידח :היי־ " . פ־• ו־... ת. י?—־. הל. ; . -ץ הרא ל . שבא־. . בעקביה , תועזיעים , ת־ :דוליפ כעם, אהרי סיעות שנת תי• י ־־א כרוסיה. ־פ:. ־ מתו—ר. מת• ;:ת •לויחיי. ש־־ .. ;פר שה־פ־ז , וד ב:זנת תש־ ר. נ. : אי יביך הראש•;. לססו ־. ־ונר . איו שענינו :ו. ;'־, . הו. :י: ר. לחיבת צייו־" .. ־., עודד. ו דפעי־ת ;התיישב ת בארץ ישראל וסד. שסייע :ך משר. ממסי. • י נ.. ל־' . לז ־ר. לשד־. , ש־חיא־ ד:• פי:ס. היי. י . •:•, תו ני־ישזים. ילוו־. '. תור- " י . ל, נו־. את , :; "א אינ-. 1 ‭,. ‬ י :ו;, '. . י"י ת' :ן ... . ':־, ־אש י־:.. . •בהר; . ת 1ק. ת אדמת פתח ן ;£•?־?. על ידי •"•:• ?יי - יל-ם י. ל. י •לילו; ו. נינדן. • שכלפי •• ' 'בדי; •אליעזר ייקח נש ל ח לחיץ ארץ לבקש עורר. ולעירו־ ,. שתול 'וח 'התלהבות. והנד. אנו ש 'לעיש ת הר השוללוס הידוע בשנת ת־ ־א . א:יייקר ,, או א־ץ 'שראי- • לולנםקיו ילילי;נ־ום 'ל; 'תודה. לבי [ יע־ס במאמריהם בעיתוני-. ל צי ארץ I סראל ונוסדה אגירת . ניי—. ינ זעה ש. הנרד. בל •עראי הכרים" סאד־ס פ-ללר. נגו 'לבודד. ד. ת-ש וה נארץ ־ש־אל - ישליה• פזי , ות '::תכנסו בנרלין לועידה מחלים נס הם נגד כיוון המהנדים I ארץ ישיא־ ויעיד, -, עס־דס בפסי ודג מחווה את דעתה :גד ייסוד עדיכ לסידור ההגירה לארצות אח־ . ור. (לפחד שמא יעורר ד. דנר חשו ו צל השלסוגוי, ב•־ ., יהודים לסקשיס עזוב אר. ארץ מולדתם) נוםדיית, ‭',. ‬לנות ברוסיה אבודית -חובב• יון־ הראשונים, בנ־אליכסוק. וואדי I יה, ווינה' קאסוביץ. סוכקנר. ובני I נילו־ - ר, ראשי:ים פותחים את הי י עי"ד. הראשונה־ לארץ ואף כאיל I ןי בצרפת משני. לעתה דעתו לסו• I ***************************

בת העלייה לארץ י"שיני. לפרקי ההיסטוריה של יבניאלי . לצידפים לקורות 'תעוחת יבי0 ה־ היפפיפ את דוב הסזי. במבוא• חגוול ל נון השני של הספר חיוו הסחנר וביחיב *ת הוי• בור על האישיס הראשיניס אשד פעלו למען העלייה ל ארץ ויישובה "יי על י• ל• *•נסקו ומהכרתו ( . מדינת היהיויפ־ על הנויב הידוע א. ריסשילו ומפעלי הנוול ל מען "שובו. שי הארץ יעל קארל נטר - מ"סי . מקוד. שראל־ י שיצא בהשפעת ינארון לבקו בארץ •על ניקורי של היב מיחילינד אצל הבי ריו• יעל אף נזיית העליה מלשינים אגש' . ניל־ו• את עניותם יד. !ד. המושבח ואשיו ל*ייו בראשיתה " מגיעים עילי עקריו ונגולה לרחי• בית אגווור? . חיבב' זיון• את פעילת! ילתעוות שאלת עניור. תרביחית לאירית בעם יפוץ ססולנפין קורא ל תחיית השפה ואחרי יעידת קאט•־ :"י ייי"לו? ליציא ל• ל • לילינכליאת מחברתו: . על תחיית ישראל על אדמת ארץ אביתיי־ י•"" מזרי'ו קינים אומה כשביל יסוד המעלה. ולחחיליס כבנ"נד. ע. ל ירושלים ה•! חדשח ישינ אני שימליס על מעשיי ו של יוסף רינליז - אחד הבונים ־, :ויליט של 'יישלים - המתפרסם אז גם כסיסר והיא נונח ניחר עם פיזס את שכינות 'רישליס . מזכרת לשר. י. איד. ל משה־ לאשכנזים יל• ספרוים. ומצטרף אליי לפעולתו. י. ו פרומקין בעל ח־תנגלת- יאליעור! נן •הידד. מתחי־ להוציא את ירחוני . מבשרת ציון־ ומתמסר ל תח—. הייני- העני' ומתחילה להיפיע ספ רות איץ ישראלית יצ"דת 'איבעד. משוררים ללייים נשירתס אר. . חיבת | ציון־ •שרא־ חליי סלד (. שיר המעלי־־) א נ. גוסלויר. אליקום צי!;־. ן , (נאידית) ואליהם הצטרפו אחר כך !ש. סרוג• נ• ר• א־מנר. ר"ר י. י י ימיני. •הליל. י . מ• פעס. אך עיקר הסיק . תשני, מיקוש ־הנאת מקורות ותעידות -?•- '•איסוביוגראפי - *ידותי• לכפ־ ה־־ר שמריה' לוין עי שגוי. ה"ד־•. ש ל• בעיירה הקסנה סביס־ ־יביז• אגב תיאיר ח"־ •••הרות ברי"־ • כולה :ימי שללו:ם של אל:ס:ור חש:• 'השלישי. ימי , תסרע-. והתראות וההתע־י—. הגדילה ל איז ישרא ל כ<יי אני ייאי ם איד שה-ד — מ. :יש־ לפיס ל עצמי את ד־בי מ; ו-י־־ י' ־•לס"־. ' א־ . תגילנזיה •עד

, למכללת נולי! וקניגפבוג• וורך אגב מיארות כאן ולויוחיחפ של סנולי, אחו הץפ. רנניצקי? ליליגנלוס• לוינ• סקי. אוסישקין, פיוקין יעיד. ולל• לא מובלטת נאן גפ ומותי של בעל הונוונית? אחו הפינהקיפ שנחיננ• ציון, חבר ר.. וולו, " ברוסיה יליאש• דבויו. שי היחוית הל אומית נ-כ-פתו. | כעניין רב נקואת המונונרפ•־ של בנימין 'סה על בגיסין ד־ישראלי — הועתקה לעברית ע", זבי 'יל קובפקי — ני נופפו נאן לוייק:• לל של המדינאי והסופי האנגלי המהו — ממוצא •הודי. :לו. קווים חושים. ןשריס יארבע מאלו' הביקורת והפובליציבסיקד. שלוקטו וכינסו בספר . בשערי ספר־ מאת י ח. *ב• ניצקי לכניו שנת הלאה להולדתי. פופיפימ ללחיר כמו. קווים חושים המשלימים את וליתי הספרותית ש ל ר. שהיתר. ידיעה לני עו נד. מספהמסית יהזכרינית הקיומים שלי למי -דור וסופריו־ ועוד בפרקי המדיי ן . הלשון יספריתה־ מייעץ רבניצקי לסוסיי וירי ל בתיכ כלשון פשיס־ ן נקייה ללליזיר. מכלכ ל ות ומפניעית סננוניוח כריחה ש ל הלשין 'אם רוצים אני בספרות ענריח פירההוי צריו לואינ לכו שיריו קירא•־ ואפשר ל ה"י. סיפר עניי טוב ינאל• גם אם ל א מילזליס בלשון האירית וסופריה ולוראיה. כענייני . חיבת ציון־ יענידה מעשיי. ל מען איץ ישראל. וניס מאמרי המדור . הא־ץ ובניינה־ '־, יויס חדשים לדמויותיהם מוסיפות הלכי-. על אז־־ ש. פרינ וחריפה ה־א תנינתי ע ל דנרי א. ל. :••:ץ שפגע כביק—. ' כבביר• ש־ דוד פ"שמן. כראש הספר. באה לסד. למצד. • ־"סי• ע ל רבניצק• חא־ש והם-פי •חמחגך. מאת המבגס שיים •ןולי. יריעת הלשון־ .. ארצית. היא הכרחית בידוע• לכ ל מ' הייזד. להבי! את הפקסס בתיליו ועל בן הבע הפרופסיר לתלמוד :איגיברסיםה ד. עברית, שיעיר מי-חד ידקדוק ארמית בבלית ו:; נהנ ־העמיד את תיפיד*? כשיעור" בתלמוד. עי פרס־ ר"ל• הלשון ידקויק הצירי-. את רשילית• אלד. אסף ־. ימיר' הגאלו ע־צ מלמד והוציאן בספי בשם . דקד־ל אימ• ננל'־־. . בשמי:־. פרק• הספי מרצי המחבר ע ל ה ל שון הארמית שהיתר. :הוני? נאש־ד ונבכי א־צי -ש-נ-של חויאיקס . תארמ• שה- מדב"פ !סיף כעמ-ד 7)

> ד ע ת ז ך \ \ 4 י

3 יי . *־. ‭, "X‬צירן ג"יכו"י . ! ^ ^ ר : גלי י עדרית עוד נ־יהי כלי - ידע־,. יף א-ליו ־ ' | נעור נשלי זיי!ישו:י והיי עיריפ - לי ניךעת. י :' וני בי כאז כבך<. עיר. פד הנ־ רהמיכ | י י י * י * . ד; ורהב לבבי אררו לובו . י : י V ב אי ם •חיני נתח פנ־ף - מרך'. י . דעי־^ךשיכ. ‭- | ‬ ו <ינכ• ככהן . י גד‭'1‬ על מוןחו . :כר. י. ; פ וא. ילה לכ:יך עי וו. - מי יי. נור. י . | כ 5 י ?שממות ערל! ו כ דני ו גוךז' נו ןרכי ! ח‭-, 1‬ . י, , י I י -1 י־ , יךן הגדולה. זי־ והי נגמור אי. פ;י רופ""ה. I י• : ין!•••3 כוכבי אור מעי ראשי ך, ?_או - רכ-כיס י ס לא פיס י גד, כ הרוטט > ביל־ הקוןר ז-ציפו י י * ע היתר , • . אךנו אורו יי הי ופעני , י 'עירינ ןיג;!יםו ןן נ י נ היו ךנים ס? עי נגף -! וחתהת , ודלי - • נ נחותי. 5 ר אכן. נצרת א־ל' ג שורי ?דרך הלכה'. * י י ואנכי אל בית-כקךש• עולד. ך;ל.. . ! נ , אפתח שערי ההיכ' •<. *א צקון לחש• אייף, | א ראש <כף ואעת ר ;פניף: דנני. א-די! | וו־ הרעף לי אור־פלא סניף. . יאורי ?יני ילןבי י \ I שית ?פף הר. וסד. על ראשי וןךכני • צבי. י ־ ^*•^*-*'*^*^*ל*'*^**•*^*^***^?^^?^?^^, ^•^^^. ^^^ ;ן *

סדר א ו ש פ > ז > ן

" לאת צבי־וארז . _

יס' הקביד. אגו מארחים כבי ש נעת ־מ־ החג בסוכה שיני אירח•; ו;—ם כל י ם ואורחו־ א.. ד ס־ שבעת הרועים אושפיזין יא־• הן ;-איו קדיש־ן. פירוש קולע עי־ . ?ל ל ה א-שפיז•! אנו מוצאים כספר . אור המאיר רבד '. היה קרוב אב־ התרחק. •כ־ ‭:-. ‬יתקרב שוב• נקיא אויניפ-זץ. התנה:־ •?. 'מ• כל הש:ר. :ורמת ־סע לים ר. תרהק־ת . -מ־, , בינינו יבין הא ב, ר. . אילם אהר' •;יסיר דרב־נו ב־ ר"ד* אלול. חנדש הרחל-ם והסלי - חות ועשרת ירי התשובה. אני זו־ כיס שוב לק־רבתם וכל אהד מרס בא לההארה אצ ל נו באה־, משבעת •לי . תהג ומאציל ל נו את ברכתו. נניגע לסידורם ש ל האושםיז־ן ־ ס שה• ג-רסאיה : א1 נירסת־ ?:•מ־ אשכנז - לס סדר לידתס. ר. " א:רהס. 'צ־ק " יעקב יוסף .. ה?-; :ינ• ידוד. נו גירסת ראי־י ז 'י• וזאת הגירסה הנקוב-־ ,. ביותר . לס-ה נוהגים כל ר, :רידי חבכע־ס ואחינו תספרד ס היינו אב. . ;ס. י. -חק. •עקכ לשי א־. ר! י סף ידיר. מז!ני, הדבר לסי הנוסח חאחרי; . א. ו מ"אונופיוין שאנהנו יודעיכ את י כ ט. "! תם. היינו: לשר. רב"נ• ע־ה - ז' כאדר אהרן הכהן - א' באנ. דוד הללר - ו כסיון. ב־ אותו יום בשבוע שחל יום ססירתב חי אחר כד בשנה ש לאדריו יום הזיו גפיזיו שלהם. ל משל כשנה • . ענדה שנה ‭,,. ‬תשכ־א ?תל יום פסידה• של לשת רבנו ז באדר. ב־ום חמישי כשבת ולכי , תסדר האחרון 'ים האושפיזין של משה. ־־ י בתשרי. השנה בשנת חשכיכ חל גם כן ביום חמישי כ• עבת! א־ באב חל בערב שבח - וחאישפיזץ של אהרן הכהן. י־ט בתשרי גם כן בערב שבת! וי בסיו; ה?־', ביום ראשה כשבת - ואושס- , וין של דוד המלך בהושענא רבה־ ., ל השנה נם כן כיום ראשון בשבת. כדאי לדעת. שבתאריכים כגון אלו י אפשר לקבוע מסמרות אחת ילתריד. משום שהסכום של ימות החדשים מן י י חודש אדר הסמוך לניסן. מאיזו שנה שח־א עד חדש לרחשון בשנה ת־ באה אחריה. תמיד קב־ע־ם ועומדים ככדי ליישב אח . ארבע הדחיות־

של ראש השנה סידר' ־ני , תזיל מייסד• היוו' היכרי את התיקון בנוגע לסב־כ ימות השנה• אך ורק בחודש• מר. ש. ן-כסלו. עי כו ס-ד-רי שלושה סבומיס בשנה סשיסר, ה":ו. שנה כה ‭353‬ ימים -־ ,, דש מרהשו "2 ימים. חודש בסיו - (ג ימי; ודשנה :קראת: שנה הסרה. שנד. בת ‭354‬ ימים - הדש מרחשת - ‭29‬ ימים. חדש כסלו ווו יום והשנה נקראת שנת בסדרה. שנד. בת ‭355‬ יפים ־־ חדש מרחשוץ — ‭30‬ יום. חדש מסלי - ‭10‬ 'וכ יחשנה נקראה: שנה שלימד. ובו שלושה סכירים כשנה מעוברת שנה הסרה - ‭3X3‬ ימים. בסדר־•. - ‭354‬ ימים ושנה ש;־־ה . - ‭185‬ ־מיל בדיוק באותם הלשפט־ס ל גבי חדש מרחשוו וכס ל ו כמו בשנה פשוטה נב־ונ־. . נבחרו חדש• מרהש•; • בסלו לצורך וויסות מססר •ל• השנה בדי לחסדיר אר, חשנה היכף כהת־ חלתה! א־לס. יא . תסצו ל התחיל אי. הסידור בתשרי בחודש התנים. . •רד האחנ־ם־. וביחוד ההנ של ראש השני7 חחל בהודש זה. התקינו שכבול הימים שלו יהיה. כל• •וצא לו־ .. בלל• נו ‭30‬ יום. והואיל ובכל השע עשרה שנד. תקוסד. הנקראת כטרמיוולוגיד, :י חלוח העברי . מחזור קסן־. ־ש שבי - שנות מעוברות שבהן אנו מ סיפיב חדש אהד. הנקרא אדר ראשון. ב, ‭30‬ יום. והואיל ומהרש אדר שני א• פר, כ חדש אדר כ־סנה פשוסד. - נקרא אותו להבא . אדר הסמוך־ ל ניסו־ - עד יום הבסור-כ צריר־ ל היות מספר מדויק של ‭216‬ 'מיכ על כו אפשר לעשור, תשביו תמיד־ רק סאהד באדר הסמוך לניםו מכי שנד. עד יום כ־ס כמרחשץ בשנה שלאחריו. ואם :מצא בין תאריך לתאריך במשך תקופח זו סכום ימים המתחלקים למספר שבעה כלי שוב שאריח נגו, מיום ז' נאדר עד י־ח נתשר• שהם ‭217‬ ימים־ - ‭31‬ שנועות שלימים או סיום א־ נאנ עד יום י־ם בתשרי - ‭77‬ ימים י־ ‭11‬ שבועות שלימים ומיום ו־ בס"ו עד כ"א בתשרי - ‭133‬ ימים - יו שבועות שלימים וכר. מתאימים התאריכים עפ ימות השבוע ש ל הם באופן תמיד•