הצפה, 7 מרץ 1941 — ‭j ????!??(?*?*'1_!11?^1***?*tllllllllMIIIIflllllllllllUIIIIlllllllllllllIIIItHIIIIIIIIllllllllIIIIIiai , 3i Sa1 _n jyjr‬ י ‭? -‬ : ‭:* _^IJ _n f111, l 11in il ?3 ISJUi _unson 1 Awl? iri‬ ‭a 1‬ י ‭?,.»»<. IH..,.."?" _»..,........., m‬•‭:."...?.?I._IXI.I.I, I.?. ‬ [כתבה]
j ????!??(?*?*'1_!11?^1***?*tllllllllMIIIIflllllllllllUIIIIlllllllllllllIIIItHIIIIIIIIllllllllIIIIIiai , 3i Sa1 _n jyjr י ? - : :* _^IJ _n f111, l 11in il ?3 ISJUi _unson 1 Awl? iri a 1 י ?,. »»<. IH..,.. "?" _»..,......... , m•:. "... ?. ?I. _IXI. I. I, I. ?.
??????*•!?*_Bftiiuia aw??!??_Bf*_11fl1_R*E* ! j יצוז2ץ גגרפל I a
ירושלים בירתנו לא היתד' ראשונה להדפסת ספרים בארץ. בתולדות הדפום בארץ־ישראל קודמת לה צפת. כבר בשנת של"ו ייסד המדיפים המפור־ סם דבי אליעזר בן יצהק אשכנזי מפ־ דאג בית־דפוס בצפת?, שנתקיים' במשך עשר שנים ונתבטל בשנת שמ"ז. לאחר הפסקה ארוכה של 'מאתיים' ארבעים וחמש שנים נתחדש הדפום בצפת, בשנת יתקצ''ב, •על־ידי המדפים הנודע רבי ישראל ב"ק מברדיטשוב, שעלה לארץ ישראל בשנת תק"צ. דפוסו של ב"ק נתקיים בצפת בהפסקות קצרות עד שנת הרעש — תקצ"ז. מחורבנה של צפת נבנתה ירושלים. בגלל האסונות המרובים, שעיברו בת־ קופה ההיא על 'אוכלוסיית צפת, הפסי־ דה עייר זו את חשיבותה. הקודמת ומר־ כז הענינים :עבר באופן שיטתי לידו־ שלים. המדפים 'רבי ישראל ב"ק, שהת־ יישב לאחר . הרעש באחוזתו שעל יד צפת וישב בה שנתיים, החליט לחזור לאומנותו ?הקודמת ולחדש את •בית־ דפוסו בירושלים. בשנת ת"ר עובר רבי ישראל . עם משפחתו המדולדלת לירושלים ולאחר התלבטויות . _יבוח!הוא מקים בה את בית הדפוס הראשון. הספר הראשון, שנמסר להדפסה ביבית־דפום זה, הייה אוסף שיל •תקנות ומנהגים של ירושלים המפוזרים בספרים שונים ובקבצי שו"ת' שנתחבר . על ידי שני תלמידי־ חכמים צעירים, רבי אברהם• אשכנזי ורבי יעקב 'קאפיטולו ביוזמת דירב גא־ גין. אילם מכיוון שהמחברים לא הספיקו להשלים. את ?עבודתם עד שנת ?תר"ב נדפס בינתיים יספדו של , רבי חיים יוסף דוד אזולאי "עבודת הקודש/' שהופיע כשנת תר"א. וזהו הספר הראשון' שראה אור הדפוס בירושלים. בהקדמתו ל"עבודת הקודש" מספר 'המדפים בצורה נאה ומעניינת על הת־
פתהות1 ! השתלשלות העניינים ועל ציע־ דיו הראשונים בירושלים.. בהקדמה חשובה זו נאמר בין השאר... ". 'הן עליתי לגליל העליון עיה"ק צפת בתחילת בואי לארץ החיים והעמדתי יםו־ דותי ובניתי עליהם בית ישראל הבית והעליה ויסדתי מזבח הדפוס ותקנתי עמודה וב'יה הוצאתי לאור כמה ספרים 'מתוקנים ומאת ה' •היתה זאת וייבוא גם השטן להשטין ולא :עלתה :ארוכה בעוה"ר כי נגזרה גזירה 'במרום בשנת תקצ"ד בחודש . השלישי?הוא י חודש סיון בשמונה בו מרדו הגויים הדרים שם בפיחה, הוא ה שד? המושל . בכל ארץ מצרים ועלו ההרה מעיה"ק צפת ומהספרים ובביזה ישלחו את ידם ושללו את כל ?היהודים ועשו בהם שפטים והחריבו בתיהם והכו את היהד דים מכת הרג ואבדון והחריבו את ביתי והדפום ולא ?נשאר מאומה. והנד, הצרות האחרונות :משבחות הרא־ שונות ושמעיה בתרי קול רעש גדול אשר פקד !ה' את :ארצו ?ועמו בשנת תקצ"ז 'בחודש העשירי הוא הורש טבת באי־בעה ועשרים בו הביט 'ה' לארץ ותרעד וינועו אמות הספים מקול הקו־ רא ונהפכו שתי 'העיירות 'הקדושות צפת וטבריה ונהרגו ?עשרים ואחת נפ־ שות ברגע אחד. ויהי' אחרי הצרה הזאת ויפוצו בני ישראל ונתפזרו בכל פינות ארץ ישראל — ואני'עליתי משם לפה ירושלים. "ובעת ישיבתו פח — ממשיך המדפיס לספר — יעץ לו אדם נכבד בשם דניאל לייסד ביית דפוס בירושלים ולאחר הכנות והשתדלויות מרובות הצליח לבצע את תעניתו ולקבל הסכמות והבטחות מאת •גדולי הרבנים האשכנזים והספרדים', שלא תינתן הדשות לשום איש להשיג את גבולו. רבי
• ישראל ב"ק ראה את :מלאכתו במלאכת 'הקודש ועסק בד. באמונה ובמסירות. הוא מצא. סיפוק נפשי בשליחותו הנעלה בידעו, כי , /כאשר יתפרסמו ספרי חכמה אמת אזי הגאולה קרובה לבוא. "במקום אחר, בהקדמתו ל"וזויהר" ' בב! ~ בראשית, מספר המדפיס: "מיום בואי 'לארץ הקדושה ותקנתי את עמודי הדפוס כל 'מגמתי היתה להוציא לאור תעלומות הספר הזוהר •ואודה לאל יתברך . שזיכני לבוא בהיכל !הקודש פנימה ?בתוככי ירושלים, ולהקים מזבח בציון והי הוא היודע אמת שכל ימי הייתי מצטער אימתי יבוא לידי וא־ קיימניה. " ?רבי ישראל, חלוץ המדפיסים בידו־ שלים, דאג להכניס שיפודים ושיכלו־ לים בבית־דפוסו כדי להוציא •ספריו בהידור ובדייקנות. לשמחתו הרבה תמך 'במפעלו השר המפורסם !רבי !משה י מונטיפיורי ושלח לו במתנה •מכונת' דפוס חדישה. לאות תודה והוקרה על תמיכה זו הזכיר ב"ק כמעט על שער , כל ם פי'? שהוציא מבית מלאכתו, את "מכבש הדפום משאת , משר ויהודית מונטיפיורי. " בית־דפוס זה' שהיה עד שנת תרכ"ג היחידי בכל הארץ' התקיים בשמו הרא־ 6 שון עד שנת תידמ"ג ובגלגולים . רבים 'ובשינויים שונים כמעט :עד מלחמת העולם הקודמת. תקופת פריחתו העיק־ ירית ?היתר, בהנהגת מיסדו ובעלו הראי שון ובנו יגישו', העסקן ?הירושלמי ןהמפורםם, רבי ניסן ב"ק. אחר כך הת* ־חילה תקופה של ירידה לדפוס זה וקמו !בתי־דפוס אחרים, טובים ממנו. ן מתחת למכבש הדפום שלי:רבי יש־ !ראל ב"ק יצאו עשרות ספרים, גדולים !וקטנים. נזכיר אחדים מבין הראשו־ _נים: "מתוק מדבש" ?)תר"ב";(סדר [תפילת ישראל)"תר"ב_:(יספר התקנות " י) ברשותו האדיבה של מנהל הראדיו ;_נארץ־ישראל.
וההסכמות" (תר"ב_:(_•איהלי יהודיה" ?) "חיר"יב;(טוב ירושלים" >תר''ג";(דב- " רי שלום" . )תר"ג";(כוקי חיים)"תד"ג;( "תבואות •השמש" (תר"ג_:( "חוקת הפסח" (תר''ג";(תיבת ירושלים)"תר"ד;( "לדוד אמת" (תר"ד;(הסידור "מודיעי השם וקריאי מועד" (תר"ד;(תיקוני " זוהר);/"חד"ד_:( כל חלקי הזוהר (תר"ד—תר"ו_:( "באר שדה" (תר"ו) ורבים אחרים, לפי חשבון הביבליו־ גראפים — למעלה ממאה ועשרים. לאחר שהכשיר רבי ישראל ב"ק 'את הקרקע והעמיד תלמידים אמני הדפום, באי אחרים והוסיפו לפתח את המקצוע• . בשנת תרכ"ג :נוסד בירושלים 'בית דפוס הדש על ידי שלושה שוחר פיס: רבי יחיאל בדיל, מיכאל הכהן ויואל משה סלומון. הם הביאו מכונת־ דפום מפאריס, אותיות , מווינה ופתחו בית מלאכה משלהם. בין שבי בתי־ הדפוס פריצה מריבה. ב"ק טען ' טענת הסגת. גבול, בהסתמכו על ההסכמות וההבטחות' שניתנו לו בזמנו , על ידי גדולי היגנים. אולם במשפט לא הוכרו טענותיו כצודקות!. התהילה התחרות יבין שני בתי־ה " דפום, שנמשכה שנים מספר. כשחתהיל בריל בשנת תרכ"ז בהוצאת־לבנון" ?התחיל גם חותנו של " ב"ק, רבי ישראל דוב פרומקין, להוציא את "הבצלת, " שהכריע לבסוף את אחזי "הלבנון. " , מאז מתהילה תקופת ההתפתחות במקצוע 'הדפום בירושלים!, מזמן לזמן נפתחו בתי דפוס הדישיט!. מהם כדאילהזכיר באופן מיוחד את ביית דפוסו של רבי ישראל הלוי צוקרמאן, תלמידו 'המובהק של . רבי ישראל ב"ק, שנוסד 'בשנת!תר"מ על ידי האחים גאגין 'וע־ ביד אחר בך לרשותו. צוקרמאן קנה חלק מבית• דפוסו של 'ב"ק והמכונה של מונטיפיורי עברה לידו. •השובים היו בתי הדפוס 'של רבי _יצהק נתן לוי , דבי יצחק גאשציגי , לילעטהאל, היר־ שנזון, שהגבלום,, של הסופר והחוקר הירושלמי הנודע רבי 'א. מ. לונץ, שזכויותיו גדולות הן בשטח זה, ושל אחרים.
? הודות לבתי הדפוס' שהלכו והתרבו . והודות להכמיס ומלומדים שישבו בירושלים כבשה ירושלים לעצמה את , המקום הראשון בהדפסת ספרים עב־ :דיים בעולם כולו. לא יאמן כי יסופר, שבמשך :מאה שנה, •משנת תר"א עד שנת תש"א, נדפסו בירושלים לפי אומדנה כמעט , מדוייקת לא פח־ת מששת אלפים 'ספייס עבריים, מלבד ספרים לועזיים, יהודיים, ספרי לאדינו וכדומה. ירושלים הפכה אחד 'ממרכזי הדפום בעולם. י הספרים, שנדפסו בירושלים' מ,, יפים את כל מקצועות הספרות הישראלית. והכללית: הלקים _:מהתנ"ך, מסכתות 'בודדות מ־ש"ם, ספרי הלכה ואג י ד ה, הידושים ופילפולים!, פירושים וש-אל-ת ותשובות, קבלה ודרוש' מוסר וחסידות, ישירה . ומחקר', מדע וספרות יפה זכרונות וספרי רומ"ל. מעניין דרך אגב לציץ,, שבירושלים. לא נדפסו עד היום לא תנ"ך שלם ולא ש"ם שלם —. וכבר בא הזמן לתקן את המעוות. אין לנו י •עד היום ?רשימה שלימה של ספרי ירושלים כשם שחסרה לנו רשימה כזאת בנוגע לארץ ישראל , בכלל,. עסק בעבודה זו הסופר לונץ, שהיה !מפרסם בלוחו 'מידי •שנה בשנה רשימת ספרים בשם !" ־מרית הארץ, "שהכילה• ספרים, שחוברו ונדפסו בארץ בשנה החולפת וספרים, שנדפסו בה מאז:נוסד הדפוס הראשון. עבודתו של לונץ המקפת הלק קטן של הספרים, יכולה לשמש התהלה :אולם היא דורשת את המשכה והשלמתה '.. מלבד ספרים נדפסו בירושלים המון כרוזים, גלויי־דעת, מחאות!, מודעות וכדומה' שחומר רב וחשוב צפון 'בהם להכרת הייו הפנימיים של היישוב הירו - שלמי במאת השנים האהרונות• מקום •מיוחד תופםת בםפיותנו העיתונות הירושלמית העשירה והמגוונת, _^ ההל ב"לבנוך וה"הבצלת" דרך ה"ארי־ אל, " שערי ציון, " יהודה ' וירושלים" " " "הצבי", "האפר'/,, "העומר", "תורה מציון", "המאסף", "אוד תורה, " עי־ , תוניו של בן־יהודה, הפרדס". "החי- "
רות", "המוריד", ואחרים עד לעיתונים המופיעים בה היום. מוסדות היישוב ושל ירושלים בפרט מצווים לחוג בפאר רב •ובפומבי גדול את המאורע החשוב הזד" לי־גלי יובלו של הספר הירושלמי צריכים: א) לסדר תערוכת כל הספרים ודברי הדפום האחרים הירושלמיים, שרבים מהם יזזס כבר יקרי המציאות;ב) לאפשר חיבורן והדפסתן של קאטולוג מדעי של כל ספרי ירושלים, שיפגין כלפי העולם התרבותי את הישגיה הספרותיים של בייתנו •הנצחית בתקופת מאת השנים האחרונות. הג זה איננו חגו של 'המדפיס בלבד, אלא אף חגם , של הסופר ואיש־הםפר בישראל. ה. ערות _להערתויתשובתו של מר מ. פרובסט ב"הציפה" (פאי אדר, תש"א) על רשימת המדעים בקביעת "מאדיר של היפעד. , ־ , מאסף "פרי עץ חיים" אוכל להיסיף ערד אחרים, אולם העובדה אינה משתנית. המאסף הופיע במשך מאה ושש עטרה שנה, כפ־ שכתבתי ב"הצופה" (מי"ז שבס., תש''א. ( מר פרובםנז גילה את מקור הטעות. כולם שאבו . את התאריך משטיינשניידר, אולם הם לא שמי אל לבם, ששטיינשגיידר אמר מה שאמר ב _VsHeb. in Bib _Bodeliana Catalogus Liter. _סצר הספרים •הנמצאים בספרייה זו ושם לא נמצא אלא חלק - מהמאבף. לפי הגליוגית, שהיי . תחר. יוי, יכולתי לקבוע, _ש־תאריך אינו נכון. בכגון זה אין לסמוך 3!ל דברים שנאמרו באנציקלופדיות. נאמנים יו. תר ד, ם דבריי של חוקר, שעסק במיוחד בשאלה זו והקדיש לה עבידה גדולה. ראה במבואו של פאכס מנקו הירש בספרו• הגרמני הגדול: "אוצר פירדת עץ חיים" (ברלין־אנטוורפן. (1936, פיסקה אחת במאמרי נסתרסה ייצאה בלתי מוכנת. יש לקרוא: "ענין אקטואלי ביותר היתד, שאלת האיסור של נסיעה ברכבת בשבת או בלשונם " "לנין ההליכה בשבת בעגלה הנוסעת בכוח העשן. " י. וו.
הערה למאמר עד "שומר ציון הנאמן" במאמרו על "שומר ציון הנאמן" ")הצופה/' א' אדר., תש"א) כותב מר י. וורפל "הרב בער בודנהיינור _נואיי־ בושיץ, "וכפל שיבוש כאן. רבה של אייבשיץ, שהשתתף ב"שומר ציון הנאמן, " היה בער _»_פענהיים, אביהם של הרבנים דוד _אפנהיים (רב ביאמניץ ?ובטשקרק) וחיים •אופנתיינו (בטהורן. ( שניהם חכמים ידועים, שהשתתפו כמעט בכל כתבי־העת העברים בימים ההם. הוא היה חותנו של ר' אייזיק־ הירש ווייס (ראה הקדשת ווייס בראש ספד ג' של "דוד דוד _דדזרשיד.. (" י בודנהיימר הנזכר הוא ר' לוי _בנדנ־ היימר, רבה של קרפלד, אף הוא אישיות נודעת בזמנו, חיבר ספרים על "האזינו" ו"זאת הברכה, " השתתף ב"המגיד" ' בהתימת ל"ב _נזקרעפעד. במותו נתפרסם שם נקרולוג מפורט עליו ")המגיד, 1868, "עמוד . (282 ישראל בודק ומשה־ישכר לאנדוי לא היו רבנים. הראשון היה מחותנו של רב וחכם מפורסם — ר' ־שלמה־ יהודה ראפופורט (שי"ר. (השני אביו י של ד"ד י. ל. לאנדוי.. רבד' הראשי של אפריקה הדרומית. עוד משתתפים, שהזכירם מר וורפל, לא היו רבנים. ובכלל תמוה הדבר, שקיצר במקום שצריך היה להאריך (מהטעם הפשוט שרובם הגדול הסר בספרי השימוש שלנו. ( הטעות בספרי הביבליוגראפים על "המשה גליונות, _"כביכול, של "שומר ציון הנאמד כבר , תוקנה על ידי כותב הטורים האלה,, ברשימתו על "שומר, ציון הנאמן" ")הגה" , ט'־י"כ, שבט, תש"א. ( ג, _כןרפל