⁨⁨הצפירה⁩, 15 אוקטובר 1920⁩ — ⁨Page 3⁩

-תז21 ו‭811<£‬נ‭101<135‬וז ‭6] <0"16_^1‬נ‭1<_316€1_(‬ . ק ' ומנ1ן32מ ‭. *38'‬נן‭5_©_33 1©1_*_0‬_י5_ן ‭(113 _^. " ‬

— _־ דאנחבד נ ע פו ד ‭. . . ‬

:מ‭!.. ;‬ ־. ־ " •‭_^ ;;:‬ ?דברים‭".., ‬ הנעתי מעני עד, ~שהו‭;:‬־ימ;ו;י י על 'ההתפעלות _הגזימה ע_>ו"_ה _הפיפמא התדע‭;", ‬של חברינו באמר_?ך. בתוך הוגים ידועים של צי'ניפ _ו_, הרר יקימ ‭, "‬לפי דעתי' מאיד מעולם המעשר, טהרי שהם כךובים לעולם י האצילית, א‭/;‬ נמו שקוראים לןהעולם הזר, עתה . מן הנובה של _המעשים ע1לם הבטלנות והמלמדות. _השתלטתי על הדני הנפלא הזד' ונטיתי

לבאר' שבאמת אין אני דואה שום חרוש נל "שהוא בהםיסמא‭, ;. ‬־'אמריקאית‭:. ‬נראה, לא עלה הנאור ה‭,, ';‬ ביד־ ובודאי שאני אשם בדבר, אפ דוברי מד . ש. רוזנפלד תובע אותי לדין הקהל ודורש ממני, שאשוב על השאלה חפשוטהן "ואנחנו ־־ מד‭":', '‬ אני היטבת/ שדוקא על שאלד!זי _השיבותי בכל אותו המאמר, אתרי _והשגרתי וחובחתי ' ש אנחנו, סליומר י : העיונים מששת יגיד _בראשית, לא עשו אחרת מימיהם, בי אש נקשו אחרי אנשי * מעשר, מומדוימ וימפודבמים‭,, ‬ ־ מכת - ידיחם את :ל אותם המוסדות המעשיים' וביחיד: ד‭:, ‬ ם פ י י ‭, 0‬ הזקיקים להנחלה חשבונית מדויקת. העירותי 'הלאה: אם באמת עוד עד עכשיו הנהלתנו ?דוקא בני ידן י:ה היא עוד ליךח 'מעט או הרבה, הרי זה לא מפני שלא ייגענו, אלא מפני שלא מצאנו, למרות ?הכלל ?המקובל יעל " _?יתי ע ומצאתיאל תאמץ‭. "‬וטעם נתתי לדבר, מפני שהכשרונות הבונים‭?, ‬_חקונפטרוקטיביים_, בכלל הם •מעטים ?מאד בתבל?הידבר המר הזר, ידוע, כמדומני' היטב' ואי ! לך אומד? ומדינה בעולם, שלא תתאונן •על הוסר הכשרונות ?הנחוצים _דיוקא עתה, אחרי חהריםה הנוראה' כל כך לכלם. בין כך וכך. התטרמרתי על הויכוחים הריקים הסואנים _בעצמנו, שהביאו עד עתה אמנם לידי הדוד המחות י , אבל נם להפסקה בלתי1־ נעימה בקבוץ הכסף הנחוץ לבנין' אפילו אם המנצחים על הבני ! יהיו אילה השרויים כנ' ?שערי מעשיות עד לצוארם.

חשבתי: ?מכלל ?הלאו שלי יישמע ההן. אחרי שאני מתומרמר על ההפכקה, הרי אני רועד, בהמשכת העבודה, אפילו - כאין ברירה - על פי אותה הששה ‭;"‬יועד, שעבדנו בה ער הנה, ?ו בלבד ?שלא תפשק העבודה, עצמה. זו היתה _כוינתי ומגמתי. חבל? ־שכדורי לא היה די יהיר והניח מקום לשאלות _לספקות וע י רעור'־ם. השואלה ששואלים אותי עתה _*דורשים ממני במפגיע תשובה היא, •איפוא: " ואנחנו מה‭"?‬ והרי תשובתי במצור נמרץ: •ו א נ ח נ ו נעביד הלאה' כמו שעבדנו עד הנה. כלומר: ?לא נדכה עד. שיחפשו המחפשים וימצאו המחופשים, כי אם נעבוד. נעבוד, פשו_*ט במשמעו. נפעול משפיע על נפש האומה, מזמם את י לכר, עד לאותה המרתה של חום' שמתעוררת. בוי האמונה וגולה הרצוף. ה רצון דוקא, ולא אותה התשוקה הר_&יה ?והלאה' האומרת: "ציון? מדבי תיתי, בודאי ?שאני• רועה בה, ובלבד שלאיהיה ? הדבר קשר, כל כך ודורש מרבנות מרובים בדמים •שהם תרתי משבוע‭. "‬ ננד הרפיון והלאות יכל אותו ה"מהיכי ־ דלתי" האי־מוצלה נלחום _ונלהום בלי הרף' עד שנלהיב את הנשמה _מגביר ונחזק את חר_&_ין* את הרצון, המביא לידי 'מעשה כביר 'ולידי קרבנות נבירי-מ, שאין בהפ אותו הריח המעופש, שישנו בכל הנדבות שאנו _רגילימ לורוק אותן לעת ימצוא אל תוך הקערות. הרי הכל' ואי!ד דק צמר המעשה הוא, לך וכמור.

ואט תשאלו: והיוצא לנו מזה‭"?‬מי יבנה, את הגליל‭?"‬אענה לת&מ‭_*:‬ על פי ריטשתי המעשית‭-, ‬ עד פטה שהיא לקי-יה *ובלתי מפותחת בראוי, אני סומך עליה‭-!‬ הסל תלוי בכסף, ואם הכפף יהיה כאן, יהיה, הכל כאן. ואפ יד, יחטר לנו, אז יעמלו לשמא הבונים, אפילו היותר מעולים. בריאת יש מאין היא לנבנו בודאי מן, הנמנעות. . דזשאלה _מחה י _למ פה ?מבראשית: _הבםף מאין ימצא?ועל 'שאלה זו עניתי פעמים אין םפודות: ?העם על _שדתתיו הרחבות

" ן נ־בייםו את הכפף הנחוץ, אם רק יהיה הרע כראוי !וכהוגן, אש רק יימצאו. בתוכנו התובעיש־ הנאותים, י הגובים הנלהבים, באחת - המעשים, בהמובן הרחב והעממי " שנפיתי לתת להמלה הזאת בשעתו. ברבר הוי' יש ?באימת , הלול , עצום _ויסודי בין _השקיפתי ונפיונותי _י אני ?וכץ ההמצאה האמריקנית. אני אומי: העםיתן י , יזו _נורפת_: _דגבירים, רק הגבירים יבולים לתת ומהם, וירק מהם' נבנה‭,. ‬מכאן יוצא נם החלול , בדבר הפרט הג1בים והתובעים הנאותים, התובעים ליפי הנתבעים, אל תוך רבנתם ודרך הבנתם אל תוך כיםם של הגבירים יכולים ?באמת לחדור רק מכירים, או ממוניהם וגובריהם _ודירקטורים לבל מיניהם, בלומר: אנשי המעשה ובעלי ־ החשבון הדייקנים, המומחים ש'ל ה"בוכ־ הלג‭, :‬דיה" בלע"ז. אזלם אל תוך לכם. ודרך לבש אל ביסס של ההמונים ההחבים יכול'ים להדור רק בעלי האמונר, וההתלהבות' שאינם ראויים *מוכשרים ואינם רוצים לחיטוב השנונות רבים. המון התביעה של בעלי החשבון הוא זה: אתם הגבירים בעמים, אתם הרחמנים בני הרחמנים, בחב טיבכם אתם רגילים להעניק מהונכם לעניי עמכם. רצונבם ונראה 'לכם ?עתה ענין מצוין להפילנטרופד‭_, '‬שלכם. שמעתם בודאי, שממשלתנניליה א נמעד‭:, ‬לעזור לעם _*שדאל לבנות לו מכון לאומי. אגב, ?דבר יפה הלא זה שאפשר להתנאות בו אפיול_* כלפי . אומות העולם. דבר זה נותן אפילו לנו מעט תקומה לפני אויבינו. בכל אופן אפשר יהיר" להושיב שמה במה יפגיה אלפים מאלה הנודדים העלובים, שתמיד כפם פתוחה והם צועקים בלי הי־ףן ־ב! הב!ילכו להם ויבנו לעצמם ־אומה פלשתינאית - :מרומני שזו היא

הטרפא הנכונה‭-!‬ והיה . אם יעלה בידם ובאמת תקום •בזמן מן הזמנים ממלכה ישראלית, אפשר יהיה תמיד לנו אולבנינו אחרינו להפפה אליהם ולהתחבר אתם, ו ואם לאו - יהי להם אשר להם ואנחנו נשאר מה שהננו. פוף סוף יתפדנפו אותם האלפיים' , הרבבות שמה ואנחנו לא נשא את עולם הקישה. בינתים אנחנו נתעסק בדבר בתור מומתק לעניני כםפי, ם, נשמח ?שלא ילך ממונם של מידבינו לאביך' ונשמור על כל פרוטה ופרוטה שתבוא בשלום על 'מקומה. הציונות בבל אופן אי:ה כבר דבר מוקצה, אחדי שהנדע האנגלו־ יכפי , המושל בתבל, לקח •אותו 'בידו. אם יתבעו בפננון זר, אפשר לקוות, שתביעתם תעשה פרי והתוצאה תהיה, שמאה גבירים, מן היושבים ראשונה בבורפא, יתנו בל אחד מאת אלפים דולרים - אני הנני מטבעי, למרות השיבה 'שזרקה כי ' פנטמטי‭-!‬ ויהיה •בידינו פכום •עצום ' של עשרה מיליונים דולריים, ובבן כמעט _ההילק השמיני מימה שנחוץ לנו לפי שעה. '_ויםננון התביעה של •בעלי ?_דדלת־להבות הוא לגמרי אחר: אתה העם הנדכא •מענה, אתר' _ריםובד . את ענויי דגלות ואת הדפת הגלות _ושחפים שנה בבית ימים של דמעות על גורלך המר‭?, ‬בפות 'וקוננת _ומאדמה לא עשית, ופל גבורתך שהפליאה והכעיכה. את כל העולם לא ה־תה אלא בכה פיבלנותך וליידי עשיר, ומצירה לא הנעת - עתה, רק עתר, כאד, שעתך להגאל. הנה השערים פתוחים, האפשרות נתונה. כשם עתידך ו-עתיד־בגין הבאים אדריך, ' בשפ הכבוד הלאומי ?שהוא הי בקרבך _וישבשבילו סבלת עד דגה ולא נכנעת' בשם השאיפה לחיים 'של הרות ושל כבוד ושל עמידה 'ברשות עצ-מך_, שאפשר שהצרות השביחו *יוחד לרגע

ממך ושהיא נרדמה לרגע אובל בטח התעוררה לקול התרועה של _םףרימו‭; —, ‬ בשם כל אותם הדברים היפים והעמוקים \ אני דורש *מאתך קרבנות. •חשוך מפיך ותן!• _פדוטותיך — וצם דולרים ועשרות ומאות אפילו אלפים ישז דולרים •במשמע‭-!‬ תצטרפנה לחשבון נדול, לפיוט הנון !שטנו נבנה . אשיות ביתך‭'. ‬ואם תשאל: מי יהיו הבונים‭??‬אענה לך: כלנו!את החשבון _חמרוייק א-יני יודע, אבל כשיהיה מה

לחשוב' כבר _יבזאי חמז'צצ*נ_^ ד&ופרמ החטוגיס. עליך רק לחת עד כמה שידן. מנעו;ויותר מיבלתן‭,, ‬פי עלו ק את ביתן אחה בי־ה, את ב י ת ך א ת ה!בוא וראיה, י ‭:. ‬ה מוציאות אומות העולם על מדטתיהן, _יהן אינן _נםףתי מן מלות ולרוב רק 'לתפארת ולד"ירור _מוציאות עי אחת כמה ובמד' שאתה מחויב לתת ולתת עד לידי מלוי המדד . אלא מאי?ממש באים

בעקיפין ומטין _את האורחים, עד שיתנו, _ואנחנו באים רק ככח הרעיון _^א ככה האגרוף?אני מאמין, ששקר מעידים בכפ אלה האומרים, שכל החום כבר נתקרר בלבכם וכל האור ככד, בנפשכם, צריך רל להצית אה הניצוץ והיא ממילא יבעיר 'את הלהב?והלהב הוא הכל. והחשבון, שאנ_\ עושים, זח הוא: כמאתיים •אלףאיש ' "שמעו לקו'לנו. מהם ינדבו במאת יאלף איש מעשרה עד מאד, דולרים - אני מדבר עכשיו רק על אמריקה, מפני שבה ובהמצאתה _^דשה אנחנו עםקינן עתה‭-, ‬ •בממוצע בחמשים ד י ולרים' כשמונים אלף ינדבו בל אחד ממאה עד המש מאות, ובממוצע _כימאתים, כעשרים אלף יתנו כל אחד מחמ"נז מאות עד אלפים, ?בממוצע כאלף. צא וחשוב ותמצא, כי באופן זה השננו מאמריקה עעמה כיאויבעים מיליון דולרים, בלומר. יותר מחצי ריםכומ הנהוץ לנו' יעוד לא פסענו אפילו, על מפתנו של גביר אחד. ?ואם תאמרו: מי, מעכב ונד מעיי אתפס מלעשות . את הנמים ואת הנפלאות האלה?או אענה בפשטות: הועידה הלונ־ דונית העמידה אותנו בתקופה של ?מעשיות והפינה מעט את העפקנים המלררבים, שאינם נושאים על כתפם ?את טפרי ההשבוי העמים. ואני חלי'עב, שדוקא העמקנימ הציוניים מארצות המזרח, שבחם , אינו אלא בפה ובכתב, מלןומם •עתה בםוף מערב - באמריקה. המעין של הכםפים באמריקה נפתם לפי שעה, ואין מפתח אחר לפתחו, בלתי ברמלה החיה - ועוד הפעם_: - ד, מ ל ה ?י ב ר. בלבלו שמד את חמתות

-טימטמ• את הלבבות במעשיות מדומה, ראותנו למודות •בתירימ וללבבות ערים אנ_\ צריכים. אני 'משער ומקוה‭', ‬שבל אלד" שיש לד, ם מה להגיד לאחינו באמריקה, פוף פון? יבריאו וינידו' ולו רה על דעת עצמם, בלי הריימאה רשמית, אף על פי שדבר כזר, מבנים ימעט מהימה אל תוך רהפתדרות, שרומא ברגע הזר‭?. ‬היא מוכרחת להיות אמיצה והזמה מאד. אם ההנהלה הראשית, שבחרנו יה' תצטמצם בתוך ד' _אמות של ההון הנדהל־ ותהיה •משתטחת רק באולמי הנבררים, ואת ההמונים' הרחבים לא תכיר ואל נפשם לא תחדור, אז גתקומס נגדה, •אן‭??‬על פי שהם כל בך תרובים לרוחנו וללבנו. אדרבה?פ יעשו המעשיים שלנו

‭* -, ‬ את נפלאותיהם/ - ער עכשו לא ראינו ולא והרגשנו שום מעשה מצדם, מלבד ?מה שהם עומדים‭... ‬ומכבים ' ־ ? את ‭' '‬ ההתלהבות; ופוסלים אותה מלבוא בקהל, ־־ אז נודה בחם ולהם. אבל אין אנו חושבים להפיג את גבולם, " אנן בדידי ' וא_^ון כדידהו‭, "‬ ובלבד . שנעבוד הלאה ולא נעמוד על ‭,, ‬נק, ודה מתה‭. "‬ "ואנחנו מה‭"?‬ אנחנו נעבוד ונלך •בדרכנו הלאה, באותה הדרך, שהפיאה אותנו יעד בה — דרך הרוח‭?,. ‬ אפשר, שלרנע אהד הביאה אותנו הועידה עם בל הערב1ביה _מהפור "שישרדו בה לידי התמרמרות ?וההתמהמדות לידי רפיון והרפיון לידי צל של יארש‭,. ‬אבל בל . זה עבר כבר ואיניו. האמונה שבה אל חלב בכל תקפה ?ועוזר" ובכל כח •מעופה ופעולתה, ואנחנו באמונתנו נחיה וכה נעבוד. ד"ר י. כזהאז•

אגב אורדא

חששות, ספקות, הרהורים. ‭'""'"‬ ל כ"ג. "כיצד מעשרים‭''? ‬

‭:. ‬ יחח9ד, דאי־יה‭"'‬־י בנ‭;?‬־ ?בבודו שלי. צחק אבינו, הי־ נ1זע להקניט ולהטריד את אביו עלי־ השליופ בשאלות: - ניער _מעשדין את התבן ‭— ?‬ פיזנד מעשדין ארע המלה ? דאי מה !דד‭'_^‬םטורייד_, •המאוחרת מפפרת לנו‭_^, ‬ יר ‭', ‬ בן"יקיד זה עושה א ח ר י' בן;אם את התבן, על כל פנים' היה מעשר בפועל מימש, או הירי מםתפק רק בשאלר‭>, ‬תש_4בד, _יבלבד?• אלפי?שנים עברו מן הע/ת, שבכור־ _^ן זד' ועשו שמו, היה מתגדר ביראת־ ‭_1_#‬ים מהבוניהתורד ‭*, . ‬אהבת - המולדת. *ימי _^ד ‭_^1‬ נב_1ץ כמה שגיס עבחי מאז - כי ב"לוחודנ" אינני מאמין' ולא רק ב"נבואו־יהם" בנוגע . ל"ונמ_#_־האודי ‭0 , "‬ד־י _־הי;יר4ת-שלנו, ביחוד העתיקים‭,, ‬אינם קביעיפלמדי ' •נ_^דוע‭-. ‬ אבל אינני ?נ‭_-_^‬ופק_, , כי המעשד‭*, ‬_ממ־• " ב ך היה באמת, במו *־1אגדה _מםפדת. י ואס מ* להיעדר •באנדה מי, לחש'ינ על איזה "קמו של יוד שבד‭'", ‬ להפנים בר_> אילו תיקון - בזהירות הח_^יד" פמו-נן - ודירה זאת-רל, בנוגע לשמות. יגוריה. תהה השב ע ש ו, הייתי טיט ‭?:‬ י ע ק נ. ק טיףסוף ‭1". ‬נוי השם •לאר'מיא־יא היא ובפ"ט ננידץ ‭*"_?‬זץ, _ממומזס מזדעא דאברהמנ‭: |‬ אתי‭.... ‬ _־ ‭... ‬ •ושגו‭?"‬ניפח זה באנדח ‭?1‬היא/ יש ל‭, 1 ‬

לצבי. ד_^די , עדך _נדול גם לשעתא •רא, וצם לעתיד לכוא. הן עומדים אגל כיום הזר‭?, ‬בתקופת " גלגל החוזר‭. "‬כי למדות התנאים השונים והמצבים השונים עתה •מאז‭', ‬הרי מעשי אמת ה‭, 1‬ם נשאת םימן־מו'יהק. לבנים. והדבר כה בולט ונראה דוקא עתה' בימים האלה י ובזמן הוד‭., ‬ וקוראי "הצפירה‭, "‬הלא 'בוראי עוד זובריפ ל_&ע_&ים - בשעה שאינה. לא יום ולא לילה, לא שעת מסחר ולא שעת שעה, לא שעת אכילה ושתיה ?ולא ?יטעת ש"דוה •בטלה - שאנו עומדים בעידנא ש!ל _תיץמת מעשר לקרן־הנא_^לה. י ופי יעלה על לכם זכר הענין הבלתי נעים'הזזה, יוכר התרומה' -ובל עציץ שיל תרו־מתמנכםי עצמו' אינו נעים ‭-!. ‬ בודאי _שיעדור אהר>ו נם• זכרון 2ל ר-יפויחים אדות עגין המעשר היה. ופי רבים דע איצ_^ר היו _שבאלים ואשר היי רור‭_%:>. ‬ים 'ביםחגיא זי . של כיצד? ? מעשיים‭?. ‬•‭_$?‬ מה 'מעשרים, וצירי, צריך להיות מעדשר ? כל _דמיןרה ‭!^‬זוידר"שר, _במוגיא ז-ו' עשתה י - על. אחר‭'**‬ על כל םנים - רושם, ‭%*‬ו כל המוני בית *שדאלן וזבזיים לפתחי חהםתדרות הציונית די בכל אתר ואתר, צרורות בם&יהפ _עמיםיס על 'שכמם מכו'נים

בלג מםש _לעזריה א_^_־נם• לא1צר חקרן"קימת. ואין ־מעכב במ י אלא משנתכ י צ ר "

מעשרים‭, "‬ שעדיין לא היתר, נהירא להם בכל פרטיה ‭!*‬דקדוקיה‭... ‬אך במעט יתבררו 'ויתלבנו הדברים" התלויים _במע_&ה זו ‭;, "‬הריקו אחינו בגי ישראל את כספם ואת זהבם. אשר הביאו לבית אדר, י , ועם־ אדוני יושיע _תי_^עת עולמים‭... ‬ כך האמינו רהבים, והאמנתי . דטעם נם אני. אבל אחדי •שר_&שנה בבר ברידה היתה ולא •היה בה 3ל מקום _לםפקןת_, יאגי מסתייע באנ:דד, האמוהד, ובמר' שאמרי חכמים‭:?‬ "מעשי אבית פיק לבנים"יעומד , • ומחפה •להתרת הרצועה מעל •שקי התרים, להשפעת הצנודות 'ילד־רקת המטיס‭... ‬ועל לבי עולד, השאולה הנוראה, אשר הקרישה כרגע את הדמיפ הנוזלים בעורקי: - מי יודע, אם :פ אבותינו לא כך היו י נוהגים. היו שואלים:ניי-יד . מעשרים" רק בבדי לפריםפ את עצמם " >את רצונם ואת אהבת־עמס כביבול' אבל אחדי ששמו עין בם, וענו •להט מל שאממיהם, היו נפטרים לבתיהם ואפילו את הקש 'ואפילי את הנבבא לא היו מעשרים‭.. *‬ והא ראיה = אבל בלום עוד •לראיות אנו צריכים, שניפשלנ_^ פח, כמו גם *עמים רבות אהר7ית' באמונה כלתי פטמה שהאמנו לא בצורך העם, אלא ב ח פץ דע‭'. :‬ ואת הנ_^י אני מז'כיר ז _מקטני־אמנה ד"נני כמעט מעודי, _ובלחוד כשאנ־ייטים ט_^יס־חפכש _, באים _מןס&_ףע לי הברים ברורים _ודאיים על ג*־ , שה_^ ה ם ץ‭., ‬על מה שהוא?_רןעי _" -ועל א_^ח *ש לו ליעם _תשו_&ו' ר‭'-.. ?<_%‬ לי גם

וייש נ_&י_^ן למעט _גטגע להטזות הללו, משענות על הברט שבלבות אחריש, ולא אחת _>גבר _כןד_* בי עד כימה שהדברים תעלמיס מן!העיז חלמ. באים

במדד, ידועה 'ובאיוה אופן לידי גלוי , וראינו , בי לחלוטין לא ה ב •צעקתה רלא בפי 'הרשעתה‭... ‬ ושוב אני פונה לקוראי הצפ-רה‭'''‬ שיהיו. _לםטימנו מחלומות " הוואלזטה ומש'יבת _הרצוזןה (פאסי_^בלע"ז‭-<‬_לפשיטת העור מאנשים כערכם, או בין גברא קטילא לגבהא קט''לא, ויתנו את לבם לעתונפ _ילציוניותם "משאת־נפשפ‭'"‬ ובודאי יוכרו, בי נם מר _זלטופולםקי מם מד ניחףיעש - אלה השנים שבאו מעת לעת אל דגךל לב&ם ן_*ת _ענין ד, מעשר ולהוכיח מה הבד' הברכה. ד_&_פמד, ב1 לבנין העם והארץ, ‭!;‬ך יו ) מסתייעים גם 'בנמוק:זר ‭- :, ‬ המעשר, במצח _שגוטדול/ א ד, ו ב ה ו א ־ על ד, ע ס, שצור על פיו' ?חביב _עלזיו, לב היהודי ו. ם בו‭!, ‬ומובנו פשוט •וברור לו, והעם רק עומד >מחכד‭:, ‬ טחי _יעוא. היום־ ויקיים מיציות מע_<שר טמי-טב. ודגה בא הי_^ם! יבא מבר, ‭**‬ר יבא. יום " יחדוף יום ירח ישינ ירח ‭?* - '"‬אתם‭', ‬חביבי, הטרם תראו בחוש, כיער •מעשרים אצלנו ? כשהתחילו מדברים על ענץ המעשר' םח לי אחד מדצוץ במערכת: - אס ד"עטר מל_^ני יקבל עליי את רר_^לפה הזאת טלע שלם‭?, ‬_ףמ_* תהיד, לו רק "הלכר‭40. ‬ין מודין ?וין ‭* '‬ אלא כל חצרי חתמררית יק_*מו _ויחממו _^עשתי יזם אהד, * ל5_י וק חומי מחמה, הלא ‭_%*‬צרות _פפ6_ט _מלאימ יה-ץ_, יממג - _ממ_^_־ו י הן _#־ ו_^ן ד*ג*שיל1 לכדו ?_עוזש את _חמעשר מהונו' ‭'>‬שטר1ים ושיף את*ו' מבר, לא _ממחמ טק1פ לאחרים, _שמ* ט* 1זמ

_חמף מאמית חאר‭_^"‬ מג ‭*1* ^>‬ אשד *זא חברי, ל!א בא. הימי' *ו‭_*:. ‬ש רש מסמם _לדובמ!לשא _ילהפיא יי

_*וש חלקו לבנין הארץ. מאת אומרת/ שלא רק רוטשילד _ושטרוים ואחדים לא מהרו 1לקיים בעצמם מר‭', ‬שקבלו יהחלי'טו' אלא _אפילי מיליונר-ם קטנים מהמה ועממי האנ_^ת קטנות טשלמ_^ נם ר_^ •פשקועים עריץ ב 5 ו ג י א של "כיצד מעשרין‭9>, "‬_אדי עשור לא . החפץ יהרצו'ן הטוב ב_, ידאי שמקנן נם בלבם, אבל אין אלד, חוקים כל כך' עד שיהפפו לכה המניע את היד שתתרומם למעלה מאבנטו של הבעל בעמיו מתקע אותה להי‭_$>‬ בשביל להוציא משם , _את הטמון ומה קרוב ללבו של ארס ‭:' ? .. ‬־?אם כן- י יתחבר ב ו ד א י פן ן - יש ש'עלה על הלב מחשבה 'ממאה: אולי ' אנ\ _עומדים. פה לפני מחר" שאין רוב הצבור יבמ?לעמוד כה ? _ילו _^הא 'שאיש יכול, מחסרון הפץ. במקרים ?באלה, נס ההעדר ל_^כדא דץוכית יחשב. ז_^ל נחרישד. נא את _עצבמו, פה באמרנו: - הן עדים . היינו למעשים _ים_^ אוו'יבות כה י רכה מעד י_^די־ביגוילה_, יהודים רותחים" מן העם!ד, ן רביע את ערים " ד‭_*, ‬ז'י_* ימ‭_358_>‬הם י _ה8ת ממעות זהבם ־ מעל אצכעות'יהם, מתו!אותם •_באדימ־י , _לאמר _תאולה - ?דברים כאלדי מאום לא יוכיחו_; ד, י;־־ צ א מן דגלל א_*זי מעיד על רגיל בולו. פי הימה _וזחתמממ ת&ש, עלית נשמה צר0עימ _ימעיס מ"שעןת יד_3עמ‭'_/‬ מי *ס‭'_?‬ש זאת? _פרמ_^ _ניןטמומ ט!ידים* _* _אמילו

>י ר קי ם ם!ח‭3"1‬ אינם מצמתזע ‭_#_5‬אוד גדול, _ימעשימ _בורדים 'שד אנשיט מ%זרים מה>שם‭,, ‬אינם _מןטטדמים _למפע_^עממי _!_רול?צמעל שמד רוחש מעשה של

דמו'נים_, _העבשים את מעשיד, ם 'בדעה _גשזת_, בחשבון ודעת המטרה‭*, ‬צ‭^*‬ד. המל‭)'‬ נושאים את נפ‭_^'‬_ן? _מם _ץאוע אם אנו מתפעלים, ובצדק' בראותנו איך עני מביא את _מגודות־־שבתו לטובת _קרןמאילה‭, *‬אם אביון מביא את _חעלי־תנםף שלו היחידים לטובת הקרן הזאת = מדאי שמא טוב י וישר" ממרד כטעל'ד"ס ?_שאנשי־_^ב ונ&ש ד&ד‭., ‬זאת אומרת, שהעני בעמו, אשד אין לו מה לד_&יא על מגבת עמו' מקריב ד_4א עלי'ו את פ ר ו ט ת ו ה א ח ר ו נ ה‭.. ‬א_&ל י " &רוטות אחרונות" לא _ץשע עם. מ&_גזש הן _^א . שמענו ער היום, כי גם העשיר ?בעמו, שיש ל1 מה להביא‭1_#, ‬א ויניח את מעותיו ה רבות על קרן־ דג‭6*‬ילה‭... ‬_אהועא_, _יודעים אנו' כי אלה שופכים , על דינריהס, _יתוצ_^ת וזשכיבה החאת _ידועות לרבים. ימי־ ל!א ידעם? ברם, כל מר, _שאמרת־י פה, ו_5זא אמרתי אלא !ררך־אנב‭. '‬דרך ילנול י‭, _^‬ענץ לעניך ודרך "כיזן האתינא. לדבי, אימא בר. מילתא‭. "‬וע1ד ליי, ב‭83>‬רת אמד" מ!לים בענין זה ‭... ‬אבל בעצם _חעצתי' לבוד יי רק את השאלה אשר הצבתי בראש דברי!אלד ‭' - :, ‬ חהיה עשו - לרימ יעקב - מעשיר, על פל פנים, את _דמבןפמעל, או' _^טהיד, מםתפק רק בשאלת " _כיצד מעשרים"־לידי " עשור לעולם לא פא? הדבר טרם נתברר לי אמנם' אלא שעי_&_זי, _טמ&ש אחרי הפירור, _וזאגייב _זנש• קל בטק_^ם ה!זז.

ואולי ימצא חכם כימי' יי*־־ *יע ו _לממת _^ יעף רבר?דטי *_ימ5_יו שמאי.

על 2ף _^הוד ה_§ו‭1/‬_לים באו_"ץ.

( מכתב מהגולה ל א י" לועידת הפועלים הכללית ‭011. (. ‬

- ומה תביא לנו רגיידת _כשעליי . א־"ין ישראל הכללית ? אנו מהפיס לה פה לא רק כאל בטוי של אנשים, אלא באל בטוי ?־ , ז, מ ן. אפ לפני עשרים ד, ד. _שים קמ, ה ש_&יה האהוד ב א ר ץ י ש ר א ל, מקים אותה עכשו לא המציב בא"י בלבד, אלא המצב בציונות •בכלל. לפני עשרים חודש לא הייתי מעיז לדבר בנולד' על אדור מפלגות, אולם היום עושה אני זאת אולי גיד הרנלי אני , . אבל לפי צווי הזמן והחובה?צווי זה צריך לעמוד למעלה מכל המכידות _והדניליח 'טלי. יש לי הרשות לעדר את היי אני ברצוני , אבל איני רשאי ליצור ר&מדדיות מיוהדות ומפלגות להנאתי אני. שאלת האח_1ד גמלה אצלנו, . ד"יא דורשת מאתג_1 לנבן־ר על _עצמגו, לכב1ש _^ת _התלנו ?מ ת ק ו פ ה אחרת‭. ?‬הרי צריכים אנו ^•_יןח _, _מאיוהדים לא רק במלחמתנו כלפי חוץ, אלא נם ליצור •באחד את אותה , ההתחלה' אשר תהיה ליפוד לחיי* *_לפעולתי של העם העובד העברי , יבזה * צריך _עב־ור הפועלים העברים ו מ‭*_%‬י _להראות ידונמא של 'יצירה•, דונמא

יצירה מ אהדת? הרי המניעה הרצינית היחידה, אשר הפריעה בעד האחיד היתד, ברית העולמי של " פועלי ציון/ שאינו יבול ואינו צריך לד"־יות עפשו למפריע' אחדי הקרע _הורנאי? חז‭^* _, 5‬ת _^_שנוי/ צריכיות עכו•^ לחבטל, ראל יהיו 'בעתיד הי_^_־־וב צ"צ, פוע"צ, הפועה"צ, םוציאלימיטי' . שחלמןי רדעות ביניהם עבש! '־ _בנאע לא"י _ולציית בכלל, הם פיהית בולטים אולי מאשר •בין תבר אחד של הפוה"צ או "אחדות העבויהה" לשני יבא"י‭-_, ‬ ?בדית _עןלמיח!_ציוניתלפיו־ צי‭_-_^‬לית עם _^_צן)ים די_^לוציוגיים בעד א"י _מוכדךןים _להמיר. ‭, '‬ לפיכך מעליב *מכאיב הדבר' שאני

_טומעיס פה, ני דוקא שאילת א ח ו ד ד, • ? פ ־ו ע ל י פ, _שבלעדד, אינך, יבולה להיית ש •ם פעולה משותפת י_=א רק מאוחדת) , יען בי יש קשי אמיץ ב־ ן ה •פ ו על ו פ ע ו ל ת ו, _, יבפימד פועלים אינו יכול להיות שום?אחוד או שתוף הפעולה - כי ?הוקא •שאלה עיקרית _ויפחית זו' אינה עומדת, _להאבונגו, בסדר דרו ם של ועיךת •פועלי הארץ. אם יש מי המתנגד לאהוד, יבוא ויאמר, _אה ארץ ישראלי הוא או _מהנולה, מעט יותר א?_־מץ לב!• אך •ורק פחדנים, ה"בונד" _גה _יאהודים ‭0"‬ מפחדים להעמיד בכנ&יה יהודית את שאלת א"י , שמא ייבוא לידי קרע' הו"ש, ואולי אך יורק פועלים עברים, העיפיט מעמל רב, ממלחמה או מנמרים רבים, ש_2ם צלם דים מתחיל להפחידם' צריכים ליההא_, שמא יעמיידל־ אח שאלת אחה' הפועלים 'בםדר היומ_. לא אנחנו ולא פועלי הארץ מציגים' את השאלה‭*^, ‬א החיים עצמה, _הגמובר _דגוכהי, הפרםפקטיבר, של הדרבן(הדגרת לעמוד בפניי' לא להעמיד _^ת השאלה מפגי שד יא " כ1אבת משמעה, כי רצוננו לפתות את?_עצכגו, בי בשמיקה יפה _ובפליאיטיבים תוםר השאלה מעצמה מי ‭: , _^‬ הפרק. אם היא 'בא_&ה כבר היתד, בה כואבת למחרת _?_מץרי הועידד" שבה לא. תעמוד ולא תפהר שי_^ת _האחוד, עוד יותר חריפה מםוכנה' להרעיל את כל

המוסדות דמשותפים, אשד נמת* - י אם לא עוא עכשי לידי אהוד מוחלט, אלא רק לאחזה טכני, מופה יה'זה כפוף כל האגודות *_המארות הבלתי מפלצתיים הידועים לנו היטב' שבהם הרוב של ה"בונד" מהרים את בתי חדפום של _פועלי ציין" ‭0?‬אם אפשר הדבר ~ בם " להפך) _ן מעה ‭_%'‬ התאחדות _טפנית יהיה כםוף הד_^אחחזת של " צעירי ציון"

? ועד יי ז. ‭. : . ‬

כל ימי ד'מלוחו_&ו!ןץ‭4\‬רוכה והקישך‭/"‬ מלחמת התבל, אין אנו יכולים לר&יח , את לבנו?מאחת המאטהת יעל _קדמונימ. י , _והעולם ע ומד משונה‭—?"‬ על ימי "חבלי _די י ‭_^_-‬יח" , או המלחמות _הוראות, הקודמות לתקון העולם חוו להם חזיונות מחזיונות שוגים, צרות איומות, הרגות שבמותן לא היו לעולמים, הרבנות' ריח שקר, רוח מתעד" ש_^לט •בארץ, ובכדי לתאר את מר‭_"-_^‬ שיל ו העולם _יצניוע באותה השעה לא מצאו להם מבמאים אחרים, אלא שהיא "עומד משונה‭. "‬ ואמנם המתבונן אל העולם _והנעשה בו מראשית המלוהמד, אי אפ'שר שימצא לי מל_*ת יותר נכונים, יותר מדויקים, יותר שנונים _בקצורם מאותן שתי המלות. כל דהשבונות אשר •חשבו בראשית

המלחמה כל נ'דולי העמים ?וחכמיהם נמציאו מוטעים‭:. ‬ואלו _רגבונים, נתעו החכמים? המלחמה פרצה והבטח הבטייחו, שלא תאריך ימיים. שי‭'_-‬_ע־' , ארבעה חדשים תמשך. יותר ?מזה אי _אפ־בי לד"מי-טיבד" בעלי 'המרה השחורה אמרו, שאפשר ששנה שלמה תהיד, נמשכת, ואחד כך 'קיפ ו;_יצ‭;. ‬זפ. מן ההכרח 'טיקומ. חימבי ‭: :'‬ צאו' שבזמן הזה א' אפשר למלחמה שתמשך ימים רבים. שהרי לא כיימים ?_הראיטונים הימים האיוה. לא להימ _עו י דד. רות בני ‭?:‬אדם מעלה ימעלח. לא לינזוא הולך ונדל כח כשרונותיהם ויצירותיהם של ‭:"‬שי המדעי כלי משחית והוזה יצרו אלה, _וגשר לא 'טעמם איש לפנים. עד גבה" שחקים הם מרימים את הכלים האלה ועד עמקי שאול הם מורידים אותם' ומשם, מן הש_^ים ממעל וממעמקי האדימה מם נלדימים. מארבע רוחות השמים הט מחריבים וחורניפ_. אס יוציאו את •כל בדידי אלה למלחמה, בימי _תדיי1ים יהריבו א־ העולם‭?, ‬בימי חדשים ישמידו עמיב. יפו ל המנוצח יאה המנצח *משוך אחריו, וביצי אפשר יהיה להם להלחם עוד ? חשבו וטעו. המלחמה הלב־;ונמשכה, הלכה _ורחלוה, פשעה כמעט על כל ארצות תיבל, ובהמשכה נופפו כלי משחית על כלי משחית. חדישים נוצרו. במותם לא דור

איש אף בחלום. עד נבכי ים :או ובבמכמורת . צרו •את כלי דמשח־ת[ דראשונים. כקוצרים עלו על חיילות, יערות, הרים ומבצרים וקציר ימתו לבל אלה. ועוד המלחמה לא כלתה, שנה אדרי שנה עברה' "־ , מלוחמה עוד נמשכה. נפלו בני אדם כעמיר מאחרי הקוצר. בחרב, כדיר וברעב נפלו, _והמלחמה לא כלתה. הנה אלמנות 'ויתומים :טושים על פני כל הארץ, הנה 'מלאה התיל . בעל‭''1‬ מומים, שחייהם אינם חיים, והנשאר •בארץ עודנו עומד :ונלחם' עודפיו _עוימד ?והורג? נתרבו מדינות, נשמו ארצית‭., ‬אשר בנ1 בכי האדם־ בימי י ד ־ורות ' רבים היד, לחרבה. אשר צירו האיות_ ואבותיהם ואבות אבותיהם היד, למשסה. ועוד הה עו-מדים ־מחריבים, עוד הם עימדיפ וושופיפ, מהרעים . ושופיים את אישר לאחרים, מחריבים ושוםים את אשר לדם. ויישוב •באו _וחשבונותיהם ?בידם : מלחמה יזו האחרונה למלחמות תהיה? אי אפשר לה לאנושיות' 'שלא תקנה דעת במלחמה שכזו, אי אפשר לה לאנושיות, שלא תקום ותישיס פעם את קץ ?ומלחמות ולכל הגורמים לחן ‭., ‬בדקו ומצ_^ל, שבני' העמים בעיגורם אינם שונאים אלו את אלו, אין להם תרעומת אלי על אלו. לאנסם יצאו להרונ את אחרים ?ולידהנ בידי אחרים. לאנ&ם דפ הורגים ונרריים‭', ‬ואין בלבם שנאה על אותם _4שר_^ם "הורנים'כש ‭_!. ‬ם שאין בלבם שנאה על עצמם שהם נהרנימ.

ישוב בדקו יימצאו, שאפשר לדם לעמים להיות יושבים וה. בצד זה‭', ‬ואפילו יה בתוך זה •ושלא תהיה ביניהם שנאה ותחרות. לא־שלוט ־ זה בזד, לרע לו, לא יתאמץ לפבוש את שאינו ישלו, לרדות באחרים' לניוול את רכוש אחרים, להציק לאחרים וממילא לא ישלטו אחרים בו

לרע לו, לא יכבשו ולא יכללו את שלל ולא יציקו לו. וגרור היה הדבר בעיניהם, שבני כל העמים, כל האנושיות כולה תהיה פו:־ מפל עכיקיה!ולא תתן דמי לה' עד *שתתקן את העולם במלכות משלום, השלום האמיץ, האיתן, אשר לער לא ימיט, כמוכרי העולם אישר לא ימוטו. ה־־' אנושיות זו מתכופפת בהמה' טובעת כדמעותיה יעוד דורות דנים יחלפו, עד אשר תרפא מן המכות _הגדולות איטי' הוכתה במלחמה זו, וביצר תמנע מבער פעם אחת •מן העולם את כל היורם לבשפוכים המביאים לידי •מלחמה ? בבינתה של האנושיות בטחו* 'היא, האנושיות - אמרו - תקיה לקח ‭, ":‬ המלחמה הזאת. שדרי באמת במה •:מי' דברים אפשר היה ללמי־ד ממנה, היא הורתה, שכל ברית וכל הוזיר' אינם עוט"ים לה ?לשים ?ממלכה ?בשעת 'דחקה, ני-ע, שאין לזלול בשום אומה, שאצילו האומה ההלשית שיהלשות יש לה ‭'. ‬יעה ויש לה מקום להפרע מן המציקים לה לדרורים . יהוברר שהחריפות •והלחץ מתיקמיפ בבעליהם, ברודפים ובלוהצים. מת־קי‭'. ‬יי_: קשה. כל הלקח הזה מכריח את האנוש־ות לכנות את םז־רי העולם באופן ?•שהעמים . •היו וצבים תמיד אייש לעומת אחי: למערבית אויבים, שלאיהיה ־ האחד צ;י־-וי 'לרעהו , שלא ירדפהו ולא ילחצהו, לא ירדד ‭' ?‬ ב;_י ולא יציק לו־לא " יחתור בבת" תחתיו? למנוצחים ומנצחים מחלקים את '' העמים הנלחמים. וי למזוצחיפ ‭'!‬ואולי. ־ ? המנצחים לא יחיו •את חלליהם, לא ירפא י את בעלי דמומים שבהם, •לא ישיבו אבית ליתומים ולא ?בנים לאבות שיבולים אח

‭;, ‬ידמעות מ ‭:"‬ פני!האלמנות לא ימתו‭', ‬_וכיצד אפשר לאני‭!:‬דת להעלים עין טבל אדו לבלי הרוב . את כל בנץ הםדרים‭8?*, ‬ל)פ*יר_>פ אפשר עיר למלחמה להיות בעולם" ונס ב יל החשבוניותהאלה ־ מוטעים היו. נחרכו מדינות י , נהרםו ימיני עד' האר"ן ימל־ינד, קברים, קברי הזל' המלחמה והמחלות הבאות •בעקב המלחמה' אלמנות, י תומים ויעלי מומים וחולים. נישאר בבנינו - השלום 'מלפני המלהמו* עוד עושי השלום במסבם, ונבר נראו יבהונים חדשים‭?, ‬חתירות ?חדשות. סובהבי עמים בעמים חיליות י ממלכו‭/!‬ תחת ממלכות, עמים בעלי ברית, ממלכות כעלי הוזה. ידידות למראה עין. •ו " א. ־; ‭-. '‬אהזיפ נפלה שלהבת‭/'‬ 'הנה השלהבת הזאת מתפשטת ועיברה _#ל ‭. :. *‬וכי הקיר, וזנרי מלהמות הדמית י ‭*, ‬יה‭1:‬ת הדשוו י / הרבנות הדימיפ_. והאנושיות מה אומרת ‭??‬־ האוייפיית רודפת אחרי בכר לחם, נזיד עדמים' אפימון, נייר לצוד על פי _צלוחית, ומתון שהיא שרודה לבלוע, היא נבלעת מיין התיעלה. עלי הר _געש היא עומדת ואינה חיטה מפלט •לה, מתגעש _הלר י _־ב ־־ד־ ע את אשר, הוא בולע, והיא אינה •ממה עלי לב• הינה לה מעט‭!, ‬לרוע' י‭_-'‬ויב מאלי‭'. ‬שובי כני האדם לפעלמ , י ינ־בלוך' להתיר, למצוא כלי •משחית חדשים ‭:. "‬כחדיישיפ' מ־כדדים וטובים מהראשינינז. ־‭:'‬ייני ליי‭"':'‬־ בנים' למען הוציא אותם להרו:_ילי־יי ‭. ; , ‬יכני, למען אשר יחריבו. , מדינות נחרבו, ארצות נוממו, יביא רביות בני אדם ורדיו , ףמאריתם בוכים על מהירח' על ?מ•מיהם' 'העולם קיים יגוז השלום ‭1_"‬ב _יה־־ יוהו קיים, •אי"א שעדין ‭; _'"‬ י‭'-:‬־־ עי-עד מי-מוגהוי ' ם ה"עולוים עזמד ?י י ‭_^ . ‬ י משונה* ע. נ. פ.

⁨לחיצה על "ביטול" תעצור את ההדרכה. לחיצה על "אישור" או בכל מקום אחר תמשיך את ההדרכה⁩

⁨להסתרת חלונית המידע או התאמת את רוחב הצפיין⁩

⁨להגדלת הצפיין⁩

⁨להקטנת הצפיין⁩

⁨מעבר לגיליון הקודם⁩

⁨מעבר לדף המידע על הכותר - לצפייה ברשימת כל הגיליונות⁩

⁨מעבר לגיליון הבא⁩

⁨צפו בתוצאת החיפוש הקודמת⁩

⁨חזרה לרשימת תוצאות החיפוש⁩

⁨צפו בתוצאת החיפוש הבאה⁩

⁨לחצו על הכפתור הימני של העכבר ועל ⁨מאמר⁩ כדי לצפות באפשרויות⁩

⁨הפעלת מצב QA⁩

⁨לגזור חלק מהעיתון⁩

⁨זום אין ⁩

⁨זום אאוט⁩