הד המזרח, 21 ספטמבר 1945 — תרגום התלמוד לערבית [כתבה]
תרגום התלמוד לערבית
י. בן־ח.
ברשימתי "ד"ר שמעון מויאל והבעיה היהודית• הערבית" שנתפרסמה בשבועון "הד־המזרח" (גליון כ"ה כרך ג' מיום כ"ד בחשון תש"ה' 10. 10. 44) ציינתי כי לא רק בפולטיקה עסק ד"ר שמעון מויאל' אלא טפל גם במפעל ספרותי חשוב' בתרגום התלמוד לערבית' מפעל שלא הספיק להוציאו לפועל כי המוות חטפו. כפי שציינתי באותה רשימה, יצאו במחצית השניה של המאה התשע עשרה במצרים ובלבנון, כמה חבורים בערבית בגנותו של התלמוד שבהם שקצו סופרים ושונאי ישראל את הספר הקדוש הזה. הסופר הערבי הידוע ג'ורג' זידאן עורך הירחון הערבי "אל הילאל" ' חשב לתרגם את התלמוד לשפה הערבית וממנו שאל הד"ר שמעון מויאל את הרעיון הזה, כפי שמציין זאת שמעון מויאל בעצמו בהקדמתו לתרגום "פרקי אבות" שיצא לאור על ידו. בחוברת החמישית של השנה השלוש עשרה של "אל הילאל" (מיום 1 בפברואר' 1905) נתפרסמה שאלה מאדם ששמו סלים סעד תושב אלכסנדריה וזו לשונה: "קראתי בכמה מן העתונים המצריים כי הד"ר מויאל החליט לתרגם את התלמוד לשפה הערבית וכי החכם באשי התנגד לו שכן דבר זה הוא בניגוד לדת או למנהג. מה הוא איפוא התלמוד ואם תורגם לשפה הערבית לפני כן ומה דעתכם על תרגומו?. שאלה זו מוכיחה כי לפני חמשים שנה, דנה העתו־ נות הערבית בשאלת התלמוד בקשר למאמרים שנתפרסמו על כך. יש לחשוב כי השאלה חרגה מגבולות של שאלה פרטית וןיברה לדיון כללי. והתנגדותו של הרב הראשי , הרה"ג רפאל בן שמעון זצ"ל' היתד, כנראה' חריפה מאוד. קשה לדעת את הנימוקים שבגללם התנגד הרב הראשי לתרגום היצירה הזאת. אין ספק כי הרב הנכבד הבין כי לא הרי המזרח הערבי שלפני חמשים שנה עם השקפותיו המוגבלות והמצומצמות כהרי המערב שיצירה זו תורגמה לכמה מלשונותיו. מערכת "אל הילאל" נתנה את התשובה הבאה, ומתוכנה נוכל לעמוד על כל אשר התרחש באותם הימים במצרים' מסביב להאשמות ולעלילות שהעלילו על היהודים והתיחסו אל התלמוד כאל תורת מיסתורין מעולפת סודיות. בראשית דבריו קובע העורך ג'ורג' זידאן שהתלמוד הוא ספר עבה בעל מספר כרכים הכולל את כל חוקי היהודים' מנהגיהם, ספרותם' מדעם, דיניהם וכו' וכו' וכן מוסר פרטים על התלמוד הבבלי והירושלמי המבוארים והמפורשים בפרושים שונים' על שפת התלמוד' מקומות הדפסתו וכו' ומסיים: לפני עשר שנים החלו הבריות ליחס ליהודים "מעשי דמים נוראים'' (קרי עלילת הדם. י. ב. ח. : נוסף על האשמות מסביב לטודיות העוטפת את דתם. ונשאל את אחדים מהנכרים שבהם על סבת הסודיות הזאת ועל הזנחתם של היהודים לפרסם את גופי תורתם ברבים כשם שעשו זאת שאר העדות. וכן שאלנום אם כל אותם הדברים שמיחסים אותם אליהם "מעשי הדמים הנוראים" נכונים הם ויציבים. ובחוברת השמינית של השנה הארבע עשרה (דהיינו תשע שנים לפני כתיבת המאמר הזה' בשנת 1896 י. ב. ח. ) של הירחון "אל הילאל" פרסמנו מאמר שבו נקינו את היהודים מן האשמות הללו ותארנו תאור אמת את התלמוד וציינו כי נקי הוא מכל האשמות שטפלו בו. ויכתבו אלינו רבים מכתבים שבהם התקיפו בחריפות רבה את הירחון "אל הילאל" ויאשימו אותו בנטיה ובחנופה. בחוברת שלאחריה נתנו תשובה מפורטת שבה אמרנו בין יתר הדברים. א) רחוק הוא "אל הילאל" מלהקריב את האמת על מזבח החונף וההתרפסות, וכי הדברים אשר נתפרסמו באותו מאמר' מביעים הם את אמונתו המבוססת בראיות שכליות וכתובות. בי כל אותן האשמות שמטפלים על היהודים יכל אותן העלילות המתגלגלות בפיהם של כמה אנשים על מעשים נוראים ומגונים אינן אלא שרידי הקנאות שפרשה
אתצלה בדורות החשוכים. ואין כל יסוד להאשמות הללו בספריהם או בחוקיהם, ג) אמרנו בתשובתנו הנ"ל ושוב אנו חוזרים ואומרים כי מעשים נוראים כאלה יתכן כי נעשו על ידי כמה מן היהודים• כשם' שיתכן כי ייעשו מעשים כאלה על ידי אלה שאינם יהודים. אולם מנקים אנו את האומה היהודית דתם ותורתם ממעשים כאלה. ד) זאת היא אמונתנו ועודנו מחזיקים בה עד שיביאו לנו המתנגדים הנכבדים פסוק מפורש מספרי הדת היהודית או מתוך ספרי ההיסטוריה המהימנים המוכיח, כי האומה היהודית עשתה מעשים נוראים אלה• אחרת אין כל תועלת לכל מה שמספרים הבריות ולכל םפורי הבדים המוגזמים של המספרים. ואם נניח כי נטיל את האשמה על אחד היהודים בעשית חלק מן המעשים הללו, הרי אין זה מוכיח שמעשים אלה הם יסודות תורתם ובסיס חוקתם". מאותו זמן' ממשיך זידאן לספר בתשובתו' עלה הרעיון בדעתנו לתרגם את התלמוד לשפה הערבית ולהס־ תפק אך ורק בתרגום גופי ההלכות (הטקסט) שמספר עמודיו מגיע ליותר מאלף מעמודי הירחון "אל הילאל". אולם טרדותנו מנעונו מלהתחיל בעבודה זו. עד אשר נזדמן לנו להפגש' לפני חדשים אחדים, עם הד"ר שמעון מויאל בבית אחד הרבנים המלומדים שבארון ספריו ראינו העתקה אחת מן התלמוד בשפתו המקורית ונשוחח יחד על דבר תרגום התלמוד לשפה הערבית. הזכרנו את הדבר לד"ר שמעון מויאל והתחלנו לנהל אתו משא ומתן בענין התרגום• נדברנו להתחיל בעבודת התרגום יחדיו. בתחלה הסם מויאל ובקשני ליתן לו שהות לחשוב בדבר. ימים מספר אח"כ בא אלי לאחר שהרעיון מצא חן בעיניו ודננו על השיטה שננקוט בה בתרגום. התנינו תנאי כי בעבודת התרגום הנ"ל ישתתף אתנו כבוד מעלת החכם . (1 לאחר דיונים הוסכם בינינו לתרגם את גוף התלמוד עם באור קצר באופן, שמספר עמודי התרגום לא יעלה על אלף ומאתים עמוזיים. וכן להוציאו חלקים חלקים , כדי להקל על קהל הקוראים לרכוש אותו. לאחר ימים הודיענו הד"ר מויאל כי הם' מויאל והרב' מעדיפים לתרגם אמ התלמוד בפירושו המלא ולהדפיס את התרגום והמקור יחד' וכי החלו כבר בעבודת התרגום. ונעריך את התכנית הזאת כערכה הרם ונשמח כי המלאכה הזאת תבוצע בצורה מושלמת. ?ן השקיט מויאל את רוחי בדבר סידור ההוצאות הדרושות להוצאת הרעיון לפועל.
אנו — מוסיף זידאן — שתקנו מלתבוע את זכותנו כבעלי הרעיון הזה' שכן מטרתנו העיקרית היא להוציא לאור את הספר בשפה הערבית לאחר שבמשך אלף ושלוש־מאות שנה התרשלו הערבים בהוצאתו לאור. כשם שהופיעה "האליאדה" לאחר תקופת הזנחה ארוכה• וכשהיינו מצפים אנו להופעת החלק הראשון של התלמוד' קראנו בכמה עתוגים כי כבוד החכם באשי התנגד לתרגום הספר לשפה הערבית. תמהנו מאוד על התנגדות זו מאחר שמאמינים אנו כי התלמוד נקי הוא מדברים שיש חשש ופחד לפרסמם. וקוינו כי כבוד החכם באשי יהיה בין הראשונים שיזרז ויעודד אחרים לתרגמו. הדבר הזה צערנו מאד לאחר שעלול הוא לשים לאל את כל אותן הדעות הטובות שנטענו במוחות קוראינו על אמונת היהודים. כתוצאה מסרוב זה מצד החכם באשי ישוב רעיון זה, , של תרגום התלמוד לערבית, ליוזם הרעיון הראשון-) ואין **יפוא כבוד החכם באשי ואף לא אדם אחר לא יוכלו למנוע אותנו מלעשות את המלאכה הזאת. אולם רוצים אנו כי כבוד החכם באשי יתן הסכמתו לד"ר מויאל' לעסוק בתרגום זה, למען תצא היצירה הנכבדה הזאת לאור ברצונו ובחסותו". זידאן לא הוציא לאור את הספר בחייו והד"ר שמעון מויאל הוציא' לאחר הכנות מרובות' רק מבוא קצר על התלמוד ותרגום פרקי אבות. הספר עודנו חתום בפני קוראי השפה הערבית במזרח־ לא קלה היא מלאכה זו ולא על שכם אדם אחד יש להטילה. לשם ביצוע התכנית יש צורך לגייס חבר מלומדים וחכמים. אולם תשובה זו משקפת את הלך הרוחות במזרח לפני חמשים שנה כלפי הספר הקדוש הזה שלהגנתו יצא סופר ערבי ידוע שרצה, מתוך כוונה נאמנה וטובה (אף כי גם הוא לא השתחרר מהשגות מסולפות על "מעשי־ דמים נוראים" שליהודים בודדים") להסיר את הלוט " מעליו ולהזים את האשמות הכבדות שטפלו על העם היהודי כמה אנשים מבני־עמו. זידאן מת בשנת 1914 ולא רבים הם המאמרים שכתב על היהודים. אולם ידוע כי היה ממעריצי תקופת ספרד ובכל לבו שאף לחדושה של תקופה זו גם במזרח. 1) מתוך דברי ההקדמה שכתב מויאל לחלק הראשון של תרגומו נראה לי כי רב זה הוא הרב מנדל ז"ל' הרב הראשי לעדת האשכנזים במצרים. 2) 'דהיינו לג'ורג'י זידאן עצמו בעל הרעיון.
אינה זרה להם, אף שמנסה לעטוף דעותיו בעניני האנושיות והעולם בעטיפה רוחנית' מוסרית ומופשטת ביותר. הוא רואה בוולס — ואף מוכיח זאת בראיות מסמיקות ומשכנעות — לא רק אנטישמי , אלא אדם שלפי יצריו הוא מובל בדרך של הסכמה למדיניות לאומנית בריטית' כשם שיצריו של ניהרו מובילים אותו בדרך לאומנית הודית. לא נבוא כאן להציג את תכנו של הספר שהוא מבהיניר. שונות חשוב והופיע בעתו. בזמן האחרון נתפרסמו ספרים אחדים על הודו ועל הקיסרות הבריטית. ספרו של ראובני , הוא תוספת חשובה, ואולי הספר המאלף ביותר שביניהם. עם זאת' אין לפטור עצמנו מלהעיר את הערותינו לגבי בנינו של הספר שלדעתנו הוא מתמיה• ביחוד אם נשים לב למחברו' שהוא ידוע כבעל משנה ברורה ומסודרת. צירוף שני החלקים לספר אחד הוא מלאכותי ביותר וכל חלק כשלעצמו אינו יוצא שלם מבחינת בנינו הפנימי, משום שהוא חורג ממסגרת השמות המשמשים כותרת להם. שני החלקים ראויים להרחבה מסויימת, והרי הם על צד האמת שני ספרים מיוחדים המטפלים בנושאים רחבים, כגון בעית הודו, מנהיגיה והשקפותיהם, וכן: הדיקטרינות של אנשי הרוח הפרוגרסיביים באנגליה. הפרדת הספר הזה לחלקיו הטבעיים'תוך הרחבתם' היו נותנים אפשרות ללימוד הדברים החשובים באופן יותר שיטתי ויותר הגיוני כפי שמר ראובני מבקש ללמדנו, דברים שהם במידה לא מעטה חדשים בשביל הקורא העברי אך חייב לדעתם. '