העולם, 10 נובמבר 1949 — בתיאטרון [כתבה]
בתיאטרון
, חדר להשכיר" בתיאנורון ־לי־לה־לו' לאחר הפסקה ממושכה, שבאה מבסיבות הזמן* בו היו כמעט כל שחקגי התיאטרון הזה מגוייסים בצבא בתפקידים שלהם : להביא שעשועים וקורת רוח לחיי־ ליגו במשלטים ובתי חולים, חידש התיאטרון את הצגותיו לאזרחים. בתכנית החדשה מופיעים כוחות חדשים ליד ותיקי התיאטרון. דבר זה מתבלט לעיני כל אותם שהיו מצויים אצל הלהקה. ואם לדון לפי זה שהכוחות החדשים המחישו לפבינו בתכנית זו, אין לומר, שכולם מוכשרים ומתאימים לבמה זו. ביצוע התמונה "חדר להשכיר" היה בידי שלישיה חדשה, שאינה מצטיינת, לא בקולות נעימים ולא ביכולת של המחשה במידה מספקת. הטקסט שכתוב בידי ב. אלתרמן, אוצר בקרבו יותר אפשרויות מאלה שבוצלו על ידי ריבה רן, א. לזר ול. לזר. חלק מהתכבית מכיל סאטירות חריפות מהווי שלנו. כזהו : "מסים חדשים", ששמו מעיד על תכנו, שבביצועו הצטיינה במיוחד ותיקת התיאטרון מרת ע. סטרניצקד* (נקוה שבתכנית הבאה תופיע בשם עברי נאה). בתמונה "מרסל ודן", פרי עטם המשותף של קלצקיןיפישר־ורדן, המחיש ש. פישר, אף הוא אחד הותיקים, דמות של עולה מרוקבי מרסל, בכנות ההעויה, הדיבור והתנועה. אף המסכה היתד, מותאמת להפליא למשחקו המצויין. במ. יבובר, איש זאלישציקי, מצא מסייע טוב. הקטע "תחנת רוח" אף הוא קולע את חיציו אל אישיות מסויימת של הממשלה שלנו; שר, ששמו בפי כל. ש. פישר, המעצב את הדמות הזאת, הצליח לשר־ טטה בקוים חריפים. כל היציבה שלו, צורת הדיבור שלו ותנועותיו, מעידים על יכולת של גילום ומישחק טוב. בקטע זה עוררו שימת לב המשתתפים : לדנדורף, שהכרנוהו מהצגות התיאטרון הקמרי, רעיה גולדין, לשעבר בהבימה, שהופעה חיצונית נאה לה וע• מטרניצקי, שהיא שחקנית מלגו ומלבד. שני כוחות חדשים בשטח השיר, הופיעו בתכנית זו, שעליהם כדאי ליהד את הדיבור. רינה בנימין, ביצעה שיר: "כך כתוב על המים''. ניכר שהיא למדה זמרה, ועם הווקליזציד, שלה וצורת ההרצאה שלה היא מתאימה יותר לתפקיד קטן באופרה, או לביצוע שירי שוברט וברהמפ מאשר לביצוע רומנפים מסוג זה. גם ההילך שלה על הבמה, שבא לשפ גיוון של המעמד, אין בו כדי לשנות הרבה מהרושם שקבלתי. יתכן, שאם במשך הזמן, יתנו לה לביצוע שירים מתאימים יותר לאופיה, תובל להיקלט בלהקה. האחרת היא חנה אהרוני. פרט לקולה הנעים, שהוא מיוחד לכל בנות
תימן, היא מפתיעה בתנועותיה החפשיות ובהמחשה. היא פשוט מפרשת כל זמר מושר בפיה. אין כל ספק, שהיא עתידה להתפתח ולהוות כוח חשוב בתיאטרוןלי־לה־לו "" ובזמרת את "זמרות הארץ". לתיאטרון נוסף כוח חשוב, אמן נודע בארץ ומחוצה לה, הלא זה מיודענו הזמר והשחקן יוסף גולנד. בקטע : "אמריקלמה" בביצועו הוא, מתגלה גולנד כ"כלבוניק". הואשר ומשחק, רוקד ומכריז, מעצב טיפוטיט ומחקה דמויות וקולות והרי לפביוו אמריקה עם רעש הפרסומת שלה. בפרודיה הידידותית על הזמר פולה הצליח גולבד לחקות את הזמר בכל ניביו והגיגיו לצהלת הקהל, שראה ושמע את הזמר פולד. ההצגה של התכנית, הרצופה בדיחה וחידוד, סאטירה וזמרה, היא מעשה ידיו של ז. ודדן. התפארות של א. רוסוטה, הן בעימות לעין ומותאמות יפה לקטעים ולפז־ מובים. חידוש באה בהצגה היתד, התזמורת הקטבה שבאה במקום שבי הפסבתרים, שקודם לכן. התזמורת משרה מצב רוח הן בשעת הלווי והן בשעת האתבתתא. והצופה עשוי להקנות לעצמו את הנעימות של מ. וילבסקי בקלות יתר. תיאטרון זה ראוי, שיקלו ממנו את נטל המסים, שהעמיסו עליו ולאפשר לעשרות המשתתפים, לחיות בכ־ בוד וליצור מתוך קצת הרחבת הדעת• "משרתם של שני אדונים" הצגה מחודשת בתיאטרון הקאמרי אין כל ספק שהקומדיה של גולדובי נשתמרה עד היום רעננותה ועםיסיותה, והבה עתה בוכחבו שגם הצגה
זו, שהיתה הראשונה ברפרטואר של הקאמרי, אף היא נשתמרה יפה בכל חיוניותה, ערבותה וערכה האמנותיר. יתרה מזו, התפתחותם של השחקנים במרוצת השני : נסיונו של מלוא (פםובסקי שלעבר) באמנות הבמו' ביברים בהצגה המחודשת. הם העמיקוה, שיוו לה יוהסגבון התקופה, השביחוה מלגו ומלבד. ואף על פי כ• היה נדמה שניטל ממנה מקצת מחן נעוריה. אז לפ:• שנים, היתה בעינינו ראשונית יותר, טהורה יותר ויסודי־ יותר. ההדוה של השחקנים היתד, אז אמיתית יותר וג: באימת הצבור שהיה עליהם, היה לווית חן. ואילו היוב נתבגרו השחקנים, שנות נסיון להם בכל מיני מחזוי. ועם כמה וכמה במאים אורחים, שכל אחד ואחד גיער, אחרת לו לבעיתה של אמנות העיצוב ורישומם ביב־ עליהם. הפעם חלו גם כמד, שבויים בחלוקת התפקיד': שחקבים אהרים, מהם גם חדשים מעצבי את הדמויות של כלורינוו, בלנדינה, סלויה ועוד. ואין לומר שהם טובי: מקודמיהם. אדרבה, הביצוע של תפקידים אחדים חל•: יותר ולא משום שהשחקנים הם פחות מוכשרים, איא משום שהתפקידים אינם לפי אופיים שלהם. השחקנ:' פורת למשל, ניחנת בכשרון, אבל אין היא מתאימה לתפקיד של בלנדינה. בהערות אלה אין בדעתי להעיב על המיבצע האמנותי של ההצגה התוססת הייות ושופע־ הומור טוב ורענן הגורם הרבה הנאה לצופה. וטוב עשה הקאמרי בהידושו את ההצגה, שכן ב: שך הזמן הגיעו רבבות לישראל שלא ראו את ההצ:־ ולמענם בלבד כבר היה כדאי להציג מחדש. וטוב יעשר, התיאטרון אם יחדש מדי פעם בפעם הצגות מתוך הר--פרטואר של השנים הראשונות. ג. ני