Maʻariv - מעריב, 14 April 1967 — Untitled [ILLUSTRATION]
"מרה מסכן באמבטיה קטנה 1 הקדמת אותנו במאח שנה • ראה נא, כיצד תזינו מסולף לקול חבטות הקרדום המונף ו הבשורה שהבאת לבנייהאדם, טובעת. בדם, טובעת בדס. ! מזמר חאספסוף ברדיפתו ורציחתו של 'י" ז'אן פול מרח, כפי שהוצג על־ידי לה־ קת, השתקנים . של בית־המרפא ' לחולינפש _בשרנטון בהדרכתו של ' המרקיז דה סאד, "כפי 'שהועלה השבוע על-ידי יוסף מילוא ולהקת התיאטרון העירוני', חיפה. האספסוף ' מזמר;־ •המהפכן יושב. י באמבט, מתגרד וחוצב' נאומים מהפכניים• המרקיז חסאדיסט" מתפלסף ביובש ניחיליסנזי, " והאריסטוקראטים עוברים תחת חמערפת י במחול פאנטומימה נלעג•, כפי. שמלמדנו השם־ללא־אחרית, המדוגר. במתזח־בתוך־ מחזח, חמשחזר את פרשת. מותו של. גיבור חמהפכה הצרפתית, ומתקרא מרד/, סאד, לשם הקיצור:. . :. :. -... :פטר וייס, ־ בן ה־ ;, 51הואי מחזאי 'יהודי, שנולד בנרמניה והתאזרה בשוודיה. הוא מארכסיסט מוצהר המשוכנע שכתב לנו מחזה פוליטי. מפני , שבמרכוו העמיד פולמוס , דיאלקטי מאד בבעיות שלטון' מלחמת מעמדות ושינו_^סדרי־החברה,
מ ח ז ה ג ו ע ז, ועיון _שיגרתי אני סבור. שהוא 'טועה;אחר קריאת מחזהו וראיית הצגתו י • בחיפה, יכולני לה־ עיר, כי- ערכו. הסגולי . של חמחזאי וייס, עולה 'לאין שיעור על משקלו הפוליטי כהוגה־דעיונוח. יתר-על-כן, על־אף"יומ־ רת"הפרובלמטיקה-המדינית־הברתית-ולמ_* רותמד. מל. ל, *ד, רעיוני;־-, י הנדוש־כלשד. ו;_יבי־ של"_'לג_^_פטריוייס 'סעודה תיאטרונית'דשל נה'> מתובלת' בדווות. "כפולות ]ומכופלות, שבוודאי תערב" לחיכם של בעלי-יקיבוגו חוקות.. אלה., תבלינים חריפים , כלענה, _:זשאים . בחובם' חיידקי בעתה: והלם, ומשפיעים במישרין על מרכז-עצביו'־ישל י הצופה,, וגורמים לומירוט אמוציונאלי _וגירוי חושי::, "בלתי_5. ג_? " וג. -. , _־התיבול, מגמש אתו'הסא_^_לעתים_^כזא_^זבמדומה_^םבה גם_?לופה_4מילוא5_£שהתפ_^את *הסעודה באמצעים "בימתיים "משלו'. מיתן את האב־
תי מורכב. מילוא בחר בדרך־הביניים. לגבי מחזהו של וייס, נראות לי שתי הגישות לגיטימיות בחחלט. אף על פי שהתיאטרון ש, 7וייס מקורי ונועז, הרעיון בלה'-ושיגרתי:. פטר: וייס י עצמו, בתורת מארכסיםט הממלא ייעוד פוליטי-־-בכתיבת מחזות, היה מאשר':, בלי:ספק:, את הטיפול: רב־הבהירות _שגיתן. בחיפה: לדיאלו־ גים המהפכניים בין מארת וסאד' כפי שחם נישאים בפי אבנר חזקיהו ואברהם רזנאי. כשהאחד מטיף לשינוי סדרי: החברה על-ידי התקוממות. אלימה, בדיאלקטיקה השחוקה של "עולם המהפכה, "בעוד האחר מדקלם את ספקותיו השוללניים בהתנפחות הפילוסופית שלהאינדיבידוא־ ליםטן המפוכח 'הכופר בכוח־הזרוע, בשל טון־חחמונים, בעצם מימושו של רעיון החרות־השיוויון-האחווה• ברם' כל עוד מטיחים מרה וסאה איש. ברעהו, את המלל האידיאולוגי ־ המפריד ביניהם, אינך יכול שלא. :לחוש בריקות האופפת את המישור . הרעיוני. בתורת- סוציאליסט קיצוני, וייס הוא מטיף־רעיונות קונבנציו ־ נאלי בהחלט, שאינו מתרומם לגובר, יומ־ רותיו•: המחלוקת הרעיונית היא. ברמה נמוכה, הארגומנטים המנוגדים נדושים, י מעוררים', בלי־משים, אסוציאציות לפלאקט תעמולה פשטני, לויכוח ־ פוליטי ב־ פרלמנט"' של שדרות רוטשילד. אך, אם " במישור הרעיוני, ? יבשר לך וייס רק מעט מזעיר, מחזהו, למרבה המזל, רחוק מן השיגרה, בנוי מישור־על-גבי־מישור, ו־ מוגש נדבך־על-גבי־נדבך. וייס לקח מכל הקיים בתיאטרון.
מת* תבינו
מפיראנדלו ?לקת מתכון ומרכיבים : את החיאטרון־בתוך־תיאסרון י :נ"הנרי_: ה־, "4 הערב אימפרוביזאציה', "שש־ נפשות " מחפשות מחבר'(" את עימות " !שיל?אשלייח ומציאות, ד'זייד, וממשות?, המופיעים גם בנפרד, וגם נמהלים ביניהן עד . לטישטוש התחומים". .... : ז'אן פול מארה, בעלילת-שיחזור אפיזו־ , דית מימי המהפכה הצרפתית, אינו מארה י כפי: , שהוא:מעוצב בידי שחקן היושב באמבט. מרה קיים' בזכות המלל המהפכני 'שהושט בפי. שחקן המגלם'• . 'חולה־ נפש "-. פראנדואודי שעליו' הוטל:התפקיד לשחק את מרה בהצגה־בתוך־הצגהי:על־
הבעת ; הוקרה. ילמדה': •;, יחי'מרה, בן נתמון, בי רק עלין אפשר לסמון . ־ י - י במרכז:י;מרוזי־ באמבט(אבצר י חזקיהי'( והכרח (דאיבן"_בו־יותםן. ־ , ל:'. ::?':"
זריות, םימבל': ורימז מעשי־זוועה-; כך גתערטל " המתכת י הדראמטי של וייס, ומרכיביו• הארכאיים, הוארו בבהירות, לא י ד. איתי, -את מרה וסאד בביצנע אחר:;;ילפי־ כף'_"אין לי קנה־השוואה•' אך, ימול 'המתח' "המחניק, ואווירת-הבלד. ד., (י־מול הפגיעה ג?חמוחצת ? י במערכת"גהרגשות. י: :וההו־ שים';, שבהן ייחדה' הביקורת 'את 'מעלותיה של. "ההצגה הלונדונית המפורסמת "ב"תי־ אטרוו, _?שייקספיר המלכותי— * ?(' העמיד מילוא 'הצגה:שהשפעתה הסו י גסטיבית ־ ' כפי חגראה'י_"חלשה!לאין־ערוך": אין?זו. ;חול* שה. -י, הסית, אין המדובר בחולשל.. בכלל, אלא . כשוגי " מחותי שמקורו:בבחירה החופשי . של* הבמאי. בחירח ביןיוזפיסד, של הטכסט כחומר־גלם הנלוש בידי הבמאי _למיפגן עז־רושם של תיאטרון טוטאלי הממצה 'את; בלי־הבמה . ואת 'אמ־ צעי_-_>המשחק, :על., מירביותם*ד-־, 4ואי, לוי"את ההעיון_^_הפנליטי " צגגי **לק_|ב' 1< קדאי_^ י לבין ; מחזה4:פוליטי, המציע_3דדשיחי;רעיוני-ב-געיות חברה ומדיגה, מוגש בלבוש בימ־
ידי. המדריך - הדראמטי- בבית־המשוגעים של •שרנטון• ? הוא , המרקיז דה''סאד-, השפוי' בדעתו:;_ונכלאי_'_-במקום -על־שום ־היו:- תו"מיטרד:_־, הברתי.. _י*. א:7 תוךיזהמערבולת הזאת: של־-משחק;בתוך־משהק, ג נמהלים מציאות, ודימיוז?', לבלי-הכר" בין, השניים. עד. :שלבסוף, 7מאבד:. :. גם;_שר־הטכס'. _', הוא טאד, את, ,. ד. שליט. ה;. בחזיון:המד<פכגי, ־-בשח־ קנים. "', בתולים-, י בבדיאים•' הלך-הרוחיהני-היליםטיישל י הדקאדנט•' האריםטוקראטי:; גורף :?לבסוף':; הכל;•" המהפכה . :. 'הצרפתית (הזמן;1808:;::־'15 שנהי'לאתר:מרח'ההדז מיס:,, הגדו. ל;-, יצרפת, י. של, ־גאסוליאון־1ונא־: פרטה, (נרמסת במחול־עיוועים אירוטי'. • האידיאלים: הנעלים יורדים לט־מ'ית 'נ י אורגייה בהמית:. מחורי• התוהו-. וב1הו;_'בו-קע-קולו . של, :מנחל, בית־המחםח "_'. :"::תח? " האומה;'!:יחיךגאפו. לומון!_י:־זי. יחי!;:יבית. -המד-־ז־ פא . ' ?שרנטון-., ;?!, קו'לו"_-נבלע/_"בשאגות-. טי־:' רוף. _לקצו;בות;,, מפי:, המוני,, :המשוגעים" שד, ש?תקו:במהפלה, , ;'־, שרנטון:, י שרנטון'; גא־ _פוליאון;נאפוליאון, מהפכה, מהפכה;טו-
בת. הכלל, טובת הכלל וגם משגל, וגם משגל*" המהפכה אינה אלא טירוף, המהפכנים — משוגעים, טובת־הכלל — מש־ ־גל:;:':_1:, ?-;?::;;:;;??';?;;; .. ?;??;•'';?-';?:;': ' ?:לאיזה ולא זה—: המוסר־השכל . שבפי 'מטר:וייס. בכשלון:ד'מד. _נ־כה אשם האספסוף המטומטם. בעוד:עךיצי: השלטון3::ד־ מותס::של;7מטפלי7:ביתלהמרפא, מגתיתימ אלותיהם באהורי ההמונים המשתוללים, מטיח המחזאי את אשמת המוני-העםבפ-גיהס. את• המלה: האחרונה הוא, נוטל,. לעצ־ מו י ':מתיי : םוף־סוף תלמדו: לראות י _נכר־ נה ־ן "! מתי סוף־סוף תבינו "!? מת־ מלטת זעקתו של וייס מפי חולה בכות. ־" נת-משוגעיס, המשחק את ז'אק רו, נזיר שנטש י את- י 'הכנסיה והצטרף אל. המהפכח. ה־מתי תבינו ו מחדחד בחלל ריק, כמו . שאלה ריטורית _בהיזיון־מקראי עם מוסר־השכל, כפי שהועלה בסייום שגר. ־ הלימודים, על־ידי הכתה בהדרכת המורה לתנ"ך. בהבדל מכריע: וייס שאמר כי אין בדעתו להציע פתרונות, רק להציג בעיות, אינו ?מורה לתנ"ך• חוא מחזאי ?שכתב סנסציח בימתית, מחזה אפקטיבי מאד שתפור• ממרכיבים רבים., שאף אחד מהם לחוד אינומקורי" ויחדיו הם מח '" ווים תכליל מקורי, רב תעוזה ועצמה. ממשנתו של- י ב_?־5ט. למד את הטכניקה הממזגת דיאלקטיקה מרכסיסטית ביסודות התיאטרון;ואת שיטת הניכור, "את הצגת ההתרחשות הבימתית" ממרחק אובייקטיבי, "במקום, בזמן:ובבחירת " הרקע וסיפור־המעשה, לצורך המשלת מצבה של חחברה האנושית והאדם בן־זמננו• משום כך נראים בעיני כמה;מהחתערבויות האישיות" של מילוא במחזה " לצורך "קירוב" ההצגה אל התחושה האסוציאטיבית של הסביבה הישראלית: בשם. החרות, _השיוויון והאחווה נכלאים אומב"העס ב־ סוגרי־ברזל' — המזכירים את מחנות-ה-ריכוז. חגיליוטינה התלוייח ביניחם עור־ פת. ראשים .. בסיטונות.. למיקצב הלמות התופים' צונחים• ראשים ערופים. אל הבור:. בבשר: 'הזרועות: חשלוחות. מתחתיתו, חקוקים 'מספרי ?קעקע... מילוא. לא שטף את הבמה במרחץ־דמים. הגיליוטינה עשו־ ייה בול־עץ';ראש• ערוף';המרק• מיד ליד, אינו אלא י : ראש כרוב•:: בתמונה: , הסאדומזוכיסטית, חושף המרקיז את-גבו.. ;ו. -. קורדה י הסהרורית מצליפה בו, לא י בשב ־ טים7־ אלא _:במהלפות־שערה.
־בהשלכה. האסוציאטיבית של' מהנות־די־ גיכוזהקדים"ימילוא 'את־יוייס_7ששנתיים אתר מרח " /סאד, חיבר אורטורייה דראמטיח ב י שם'החקירון, "_י י מושתתתיעלימםמכי, :משפט 'פראנקפורט " '־_^שדן:את:רוצחי אושוויץ;
::_רניא_^רון ג1ו7ואל>י; _י יי י ?,, ? ,.,, "'1י ., . .. . , '., ; , ד י: ;'התכליל -שכתב פטר וייס;מציג לראווה "תיאטרון ;טוטאלי7, "מעין:סך־הכל של אמצעים •בימתיים, כל האלמנטים' ?כל ה־ סממנים התיאטרליים. זירת-הקרקס:, ־לצד סממני?תיאטרון האבסורד,, זמרה:_בסיגנון הקאברט הגרמני הישן, ודראמה פסיכולוגית:פוסט־פרוידית, פאנטומימר' ומחול ו־ גרוטסקה, תנועה 'כוריאוגרפית בסיגנון אכספרסיוניסטי, מקחלה יוונית בתחפושת סאד חוטף מלקות בשוט: שארלוט קוררה (אדית אסטרוגן) מצליפה בנוח־ לגוות ראשה על גבו החשוף של המרקיז דהיסאד, כשחא_^פסוף המהפננ_* צופה בחזיוו _הסאדו־מאזוכיסטי
תחת המערפת: בין שני סוגרי ברזל, המסמלים גם מחנות ריכוז, תלוי בול עץ — הגילוטינת•האריסטוקרטים עוברים בסן• תחת המערפת, ראשים צונחים אל הבור אשר מתחתיתו שלוחות זוועות שמספרי קעקע חקוקים בהו
קיקיריסי, פוכפוש, קוקול והעלמה רוסיניול:י, ;לפני, ארבע שנים אנחמ, א* השלטון הישן הפכנו, את המלך לעזאזל שלחנו ובמת: ראשים!מגופם;חתכנו
_צוקיונית : דיקלום הובבני. מבוצע בליטוש מקצועי, ומשחק אמנותי מוגש בחובבנות מעושה, ועל־הכל מוטלצילההשחור. טל קומדיית־זוועות-ודמיט.. ר־שימ1ש הסימולטאני בכל־כך הרבח םיגנונות מתנג• צימ וטכניקות מנוגדות, יוצר אפקט "קא־ _!ידוסקופי" מסחרר. הוא. מעמיד את הצו-ו-ח כמבחן טכני מסובך: איךלהימצא" בעתובעוני , , אחת בכל, המישורים , "איך להתמצא. בכל הצורות?, שנתמזגו.. לתוך מחזה־בתוך-מהזה — ומחוצה, לו , ,. הטכסט - כולו ?כחוב - , בריתמוס . וקטעים צמנו" בחרת'. פשטני•7המחזד"־י בנוי בשתי מערכות, עם ח י לוקה: פנימית:למרכזי -_"כובד שהמעברים ' ' •ביניהם •הוכתרו־ •נוסחיברכט, _בביאורילכותרתךכמו:־;הבעת ?הוקרה;ל' מרד. שיר. -ופנטומימה . "על?בואה של. קו־ "/' לדד:. לפריז!:''דשיחה על:החיים:והמנות;:" המשך.. השיחה _" " בין, מרה.,, לבין":. סאד;, " "סאה' מצפצף:על_^כל האומות;';;''־;םאדחו־ "טף 'מכות בשוט"• ימדד, י• המסכן: נרדף ומושמץ;;-;"•ביקורד;_. השלישי " והאחרון-של קו י"_^• ?"::-; :'. _- ' ' -, _% •*1 ;::-;; '" י .. צמ^;ו־ו>^,, 1ר ק _י_^ץ _^::"-: ' :, ה_^ה^^^ר ר: ,, ;;:, ,. ,. ;* ' 'י וייס נצמדאל הרקעההיסטו-_^מתור נאמנות יתסית לדמויות ומאורעות" מהע־ רות רקע.. "שכתב "למחזהו, :למדים אנו;" ב' ז'אן פולי מארה. ', אחד. ממגהיגיה הקיצוניים של המהפכה הצרפתית:, היה גגוע במחלתעור'1 חשוכת־מרפא ובילה: אוו 'שנותיו: האחרונות ? באמבט: ;-—כשהוא: מגרד;, אה עורו, התפות והמגורה:! שם מצאתו שאר־ לוט ק"ורדח:, של?חת _מג_^ירונדיםטים., שהגיעה ;־לפאריס: מקאן,, ביום ד. ־, 13ליולי93:ל1 ופיגיון ־בידה י . ־ כי־:המרקיז :: ;דה־סאד", אשו המושג:סא 'די1ם-גזוד משמו, י שבשל זרויו־ תיוי _המיניות־נגזהיעליר לבלות' את 'שלוש• עשרה שמת-חייו'האחרונות [1801—1814) בי:!־?-מגודי-החבדה., בבית־המרפא לחולי נ_9ש_: י בשרגטון> אכן כתב 'וביים. הצגוו
_זיאטרון בביצוע:. חולי־המוסד;שמנהלו־ח־ ? , אור, ששמו-היה כמו במחזה:, מסייד,. קו־ ומייד :,., ' עודד הצגות אלו, כשיטה רצוייה ןול:_דיפוילבעיסוק.. במחקר העיוגי שערך, :ןספר• וייס"מצא כי: בהוגי החברה. הפרי'אית הגבוהה נחשב הביקור בשרנטון . לי ־גל חצגה של סאה לדבר שבאופנה.. ב' !:חזה מופיעים מוזמניו של מיסייה. קולוגייד" , ?בדמויות קהל־הצופים, מקרב. הבו־ ־גנות החדשה. שעליתי, בסןלם ? החברה על :לי י המהפכה• י הצגות י חובבים,. אלו •:חיו *שופעות בקטעי־דיקלום, לפי הסגנון.. ה-:-וקובל. באותם־ימים• ־: 7, ;:::• ־ י' ':־'?'" יי ־חריגת דימיון. מחותית _י:מהר, קע-, לוהיסטורי _*וטנטי:;מחוות-העימות בין, סאה ומארה, :פי שהוא:_מןצג במחזה. אף־על־פי-כן, גם ־השראה לעימות־ דימיוני 'זה, מקורה' 'נ־ !ובדה־ היסטור, ית?. ד. יה. זה: סאה שנשא 'את זמיספד. , על, קברו, של: מארה.. הנרצח'.. וייס איבו:מקישמעובדה . זו,. ראליה. לןהסו.. ה־ !!מיתי של: "סאה על •מארה• הוא טוען ש־ סאד־נשא את ההספד: כדי להציל אתעורו שלו/כימו שאותה' עת נתערער: מעמדו ו־ המערפת היתה, תלוייה.. על צווארו, . , אתה־ הצדקה הדראמטית למיפגש הפולמוסי בין השניים.., מצא. ־. וייס,., לדבריו, : בקונפליקט שבין־ האינדיבידואליזם חסר־הפשרות •של סאה'ילבין' הרעיונות •המהפכניים ־שמצאו את ביטויים!הראדיקלי ־בהטפתו. של מארה להפיכת - סדר!, ?, המדינה - והחברה• •על־יד' התקוממות,. עממית י אלימה, סאד עצמו' חזד את: בוא, המהפכה• ־עדים לכך-:•, כתביו. שישבהםמשום התקפה " על שהיתותויש? המעמד הישליט.. אך-, מאוחד יותר גילו רתיעה ־מגילויי' האלימות . של:המהפכנים. ולא מצא'. את מקומו:בשני •העולמות.. בשנת 1790 'עם שיחתרו מכלאהבאםטיליה. ל'שם' הושלך'עללידי: המשטר המלוכני העמיד: עצמו:סאד ־ לשרותה,. של:האסיפה: . הלאומית. "אד וייס יכופר בטענת " סאה, כ סבלי-מידי;;7המשטרי־הישו7"ופוסל! :את<ד?, אימז. 'שלרכגיבור־המהפכה: . :שכן:לא:. נר דף ונכלא על ־עמדתו: הפוליטית., אלא. ־ב• גללפעילותו המינית:המוגברת:. "_ועיד גילה";וייס-:זרויותיר המיניות:, ־של::סאד כפי שנתגלו"בצורתן ־המבעיתה^• בכתביו הן שגרמו לנפילתו בשנית, תחת", _המשטו החדש'. " וייס הסוציאליסט' שליבו. עם 'ה'
מהפכה;, מוקיע את אופיו האמביוואלנטי , של סאה, ולחיזוק . ערכם האנאליטי של המניעים הקיימים, לדעתו, מאחורי המונו־ לוגים שנתן בפי סאד, במחזהו., הריהו מביא-, י ציטוטים ממכתב י ששלת-סאהמבית הכלא אל אשתו, עשרים שנה לפני שדנטוף י ועשר שנים קודם: קזמן: חהתרחשות של חמחזה־בתוך־מחזד י , : :, '''את, אומרת, כי אינך יכולה להשלים. עם אורח " מחשבתי. אך על מהבא הדבר, ללמדך ז?•— כל מי שסבור • כי• יכול 'היום להכתיב אורח־מחשבה כלשהו לזולתו;אי '־ נו־ אלא מטורף!אורח־חמחשבה של־, הוא תולדת ההגות שלי, חלק מחי:, ?־עשוי בצלמי• אין במתי לשנותו., אפייו: היה הדבר " -בכוחי — לא הייתי משנה• אורח מחשבה־"זה שאותו את מגנה — הוא:נחמתי חיחידה בחיים: הוא מפיג:את־ ייסו - רי בבית־הכלא. מעניק לי את כל תענוגות עולמי, חשוב בעיני יותר מחיי-. לא אורח מהשבותי: הוא. שגרם. לאסוני, כי. אם:;אורח
המרקיז והמהפכן: אברהם ומאי [סאך:< אני מצפצף על התנועזונ ה־ תמוניות• אני מאמין רק בעצמי.. אבנר חזקיהו (ז'אן פול מרה, ;' '"!(אני מאמין וין באותו _עגין-. שאתה בוגד בו "1 מחשבתם של זולתי, "על־סמך האמור, מו־ מארה, ואילו מאידך ידע לחבחין בסכנות הצפונות במשטר טוטאליטרי, מכל סוג, זה השואב את כוחו משלטון־העם" וזה המעוגן בשלטון-היחיד" של המלך... י מ א ר הגבולי. של וייס
לעומת י הסטואציד. המהמו!שבפגישח םאד עם מארה, ביום מותו — קובע וייס-, - כי דמותו של ז'אן־פול מארה'• מבוססת בכללותה על עובדות היסטוריות. ביום שבת, ה־13 ליולי 93?ל, ;1 גיגשה:שארלוט קודדה שלוש פעמים לדלת ביתו. של־ מא־; רה, בשלישית, חדרי. פנימה-ודקרתו ל־
. זוות. וייס הקפיד, לדבריו' להחזיר-לפיו !זל־ חולה הפאראנוייה המגלם את מארז . _לא במקרה: מארה עצמו, נתקף בימיו ?ואחרונים בשגעון־רדיפה — דברים הוי;־ *מים את השקפותיו בתוכן כללי, ולעת 1 *ף ''בניסוח מילולי., ואשר נלקחו מן ה-:-תובימ שהותיר בעזבונו. לדברי וייס . '. ז זמונת ;, האקספוזיציה" במחזחו, •המוגשת :סיגנמ של הזייד, פםבדולפרוידיםטית-, :עוללת את;מהלך, חייו של י מארה', נאמנה ליא וייס אוו משפטו. של סאד, שלא טור. ת , 'כלל . עמדה לנגד• עיניו?הוא קובע י. י _£אד : נקט מאונס בעמדה דו-משמעית: !וחד :נטה להסכים: לטיעון הראדיקלי. של :תכלית למקורות• ההיסטוריים: מארה-ע;ב *ת בית אביו, בהיותו בן"שש־עשרה.. הוא ומד"ירפואד י . "חי. שנים/אחדות באנגליה, _־זת י פרסם כרופא;אך;נידחה'_כאישודהדמ; ־:מעמד המכובד לו זכה-בהברה- , - לא היזהר, את עוקצו י הנון־קונפורמיםטי, ו:, ; :עץ בה את מלתעותיו עד שהעמיד עצמו :ליל לשרות המהפכה,. וייס תובע את ע, ־ :_ון ההיסטוריה שסילפה את. דיוקנו ־יל !:ארה, יהציוה אותו כמפלצת צמאת-דמי, " :תוקפן האלים והברוטאלי מכל מנהיגי המהפכה הצרפתית. וייס מאשים את חחי- :- וטוריונים י? הבורגניים של המאה _ה־. !9ה־ _־זד־צדדיות'. ־הוא אומר שאיךהדבר _צר־ו להפליאנו., ישכן: ", רעיונותיו . של _מא־ד, _צוליכים במישרין אל השקפת העולם המרכסיסטית. "מכאן הרעיון הארכאי העמד במרכז המחזה. פטר וייס משוכנע שכתב מחזה פוליטי אודות המרכסיסטהאורגינלי :, " הוא. מדבר על מארה, כדיר " מרכסיסט על רעהו, בסימפאטיה רעיונית, :מעט רגשנית: י מן המקום בו עומדים אנו כיום, "קורא " -אלינו פטר וייס, יתל :שכה-כי מארה נמנה עם אלה., שנטלו " הלק נכבד בעיצוב תמונת העולם הסוציאליסטי, ושרבים ?מרעיונותיו ע?_־מהפכה ב־ :וה הזרוע טרם עוכלו בשעתו, או-הלפו התרחקו ממטרתו והלאה" • ... למזלו הרב ניחן פטר " וייס בדימיון תי־ אטרלי עשיר ;ומשופע_:, בניבי־במה -המעמידים בצל אתישיג־ רת המלל הרעיוני. ת? צאת ההתמודדות , בין . התיאטרון;לרעיון היא, איפוא1:0—., לטובת התיאטרון!
בלהט המהפכני מו'נרומם מרה מרבו!: _נאטבט• 'במרכז: הז' י ירונדיסט דופי ה (סדג'יי מיכאל) זמטורפונ, הבורעוג לרגליו