Ḳol ha-ʻam - קול העם, 14 November 1947 — UNKNOWN [ARTICLE]
עינינו. תום _ושחיתות משהקים בפגיה חליפית. יושר לב וציניות' אמינה וספקות ומלהמה נפשית. אשד לא תתיאר. בתפקיד מיטים קילינפ, האט, הישיעה _רוזה ליכטנשטיין, שתקנית מבוגרת זו מצאה את מקומה בלהקת הצעירים. אין היא נופלת מהם גתלהכות הנעורים ובאהבת האמת. על כן לא נתםלא אם קבלנו דמית שלמה של אם אימללה. טבעיית מאד הן התשדצויותיה. התםדצות הזעם, הכאב או אהבת האם, טבעיים הם המעצורים, המופיעים בשעת עדותה, כאשר הוטל עליה לגלות את דלות משפתתה. השתקנית ברו־ כת הכשרון הצליחה לגלות לפנינו את לב האם השותת דם וכל המתרתש בו. כבן זוג מצלה הושיע קדגי ברטוב בתפקיד של מיסטר קולינט, שהצליה לתת בטוי לכאב העצור של הגבר הטובל, של האב מוכה הגורל. את אשר הצליחה דהה ליכטנשטין לבטא בדבור, הצליה ברטוב לבטא באלט, בהתאפקות מלאת הבעה, אך תוך אלם זה דבר אלינו כל קמט בפניו, כל שערה של הראש, שהלבין בלא עת, כל תנודת יד וכל תנועת רגל• את התפקיד של דני מרטי, הכנר הצעיר, האוהב את אליזבט אהבח ללא גבול, שחק בכשרון רב יוסף פסובפקי. השהקן יוסף פסובסקי הוכיח לנו שהבמאי יוסף ססובסקי אינו דק "גאה דורש" כי אם גם "נאה מקיים. "אין זה מהדברים הקלים לעצב דמות של גער צעיר ותמים. אולם גם כאן הכול ן נתן בשלמות. לא נשאר שום צד בנער
הטימפטי, שלא באלידיבטוי מלא. הוא היה משכנע ברגעי האישר והתוט, בסשקו־ תיו ביחס לאמו, בדברו על תכנייתיי לעתיד, על אהבתו, על המוסיקה וגם ברגעי הסבל והספק. כן באה לידי בטוי מלא מלהמהו הגששית. שיצא ממנו כגבור מנ־ צה. התפקיד ההשוב התמישי של השופט בנטלי נשל בחלקו של השחקן המבשר והרציני טוביה גרינבאום, שהצליח לשכנענו, כי לפניני שופט בעל שאר דוה, השואף למלאו לא דק את המיטל עליי על ידי התוק, כי אם גם את מצוות מצפוני. טב־ עיים הם הגלויים האנושיים בכל מהלך החקירה, גם היחם האנושי העדין אל ההר רימ האומללים, גם יחפו האבהי מלא החבה אל . י הנערה הנאשמת, גם יחם הלענ המהול בכאב י בשעת חקירת הפרחח לדי, גם הלעג מתור יאוש ביהם לרובי, היצאנית הצעירה;גם יחס ההבה התם אל דני מרטי, גם הנזיפה הדקה לאמו של דני על אי הקפדה על האמת, גפ הנזיפה העוקצת לפרקליט בדיל ובעיקר הבעת כל רגשות תבוז והתעוב לנואף?אליזוט ומשכנעים מאד הם דבריו לעוזרותיו ודברי הגינוי לחברה הפושעת.
התפקידים חנשארים אינם אמנם ראשונים במעלה במחזה, אילם אצל פסובסקי אין תפקיד צדדי, הכול מכרה להיית אצלי שלם, ובכן !מסדו גט התפקידים הקטנים מתוך הקפדה יתדה. ימימה פסובסקי שהקד, בתפקיד של רובי, מתוך הבנה פסיכו־
לוגית עמוקה של טיפוס הנערה הצעירה, שיצאה לתרבות רעה. בטוייט ידועים נראו לעתים, כפטדזים בהתהשב עם הגיל הצעיר, אולם כל _מהנך, שטשל ברצינות ובמסירות בטטוסים שונים, יודע עד כמה הכול היה מתאים לאמת, זה היה טשול פציאותי ללא כל פגם, עפיפית מאד היתד. הופעתו של השדהה לדי. בן עמום הצליה לעצב בנאמנות את הטטופ של הנער העזוב על כל האורות והצללים שבו. הכל היה טבעי ונאמן למ־ ציאות. טבעית ומשכנעת בחעובה ובדק־ בונה היתה הדמות של אליוט,, שעיצבה בטעם ובהבנה על ידי אבדורי. כן הפתיעה אותנו רהל מרקום, שמצאה טוף טיף את מקימה בתיאטרון הקמדי. בבציע נאה של הדמות של מיפיפ מרטי, בהבליטח יפון אח כל חולשותיה של אם אוהבת, המגיעה לפעמים לידי הפרזה ועובדת את גבול המותר. הצלהתמ של אבדורי ורתל מרקום, שראינום גם בתיאטראות אהדיפ, מראה לנו באיזו מדה תלויה הצלחת השחקן בבמאי. את התטקיד של המטפלת הסיציאלית מיט בוש שחקה דות מאן כראיי. בתתה בטוי נאמן לכל המרירות, חיובש ורוע הלב' המגיעים לעתים לידי שמחה לאיד ויצר ההתעללות. לגה גילצובה עצבה בכשרון רב את הדמות של מיפ פודטר, המזכירה. הבתולה ה_^קנה, הממושמעת, בהבליטה את כל התכונות המגותכות והדתות שבטפוט זה גם ברבדים צדדיים, כמו האדוהה הקלה בשעת ההפסק, _השיהית בינה ובין מיס
בוש. לקיתת הארנק בשעת ההפסקה השניה וכדו. ' השוער־השמש. הדמית העליבה והדהה, שעוצבה על ידי גרשון _קלין, נחנה אף היא בטעם ובהבגה ובן שחקו יוסף סוקניק ואלברט!בן צבי ' בתסקידהם הקטנים של הקצין אוונט ושל השרקליט בדיל כראוי. את ההקשדה היתרה בשלמות הפשהק של האנטמבל, שהיא תכונה אשינית לתיאטרון הקמרי, יש לזקוף, כמובן, על השבץ הבמאי. למען השלמית יש לציין לשבת את התרגים _חמצלח של דן בן אמיץ, שהצליח להעתיק ל"סלגג" העברי את הב־ טגייס של ה"םלנג" האנגלי ולקרב עי ידי כך את המתזה להבנתו של הקהל שלנו. כן יש לציין את הלקו הרב של הצייר הצעיר שטר קמניצד בהצלחת המחזה, על ידי התפאורה הנאה ורבת הרושם של אולם בית הדין' ההל מהרהוט והדלתות והחלונות וגמור במנורת הקנים. התלויה על התקרה. כן יש לציין לשבח את ההקפדה הבולטת בתאורה, שהביאה לידי בטוי את כל השנויים. החלים במשך היום באור השמש. החודר אל תוך האולט מהבוקר עד הערב. _השנוייט גראו לעין במשך כל זמן ההצגה ולא פגמו בטבעיות כמלוא הנימה. זוהי שלמות, המחייבת את המבקר לבלי להתעלם גט מהפרט הקטן. בםפוק רב אנו עוקבים אהדי כל צעד של מפעל אמנותי צעיר זה והתקדמות עקבית זו מפיהה בנו תקוות רבות. היינו רר צים לראות בתיאטרון הצעיר את התיאטרון המתקדם, שיכבש לו את הקהל ויטיל עליו את מרותו מבהינה אמנותית וחניכית.