Ha-Tsefira - הצפירה, 15 May 1919 — דור ה עבודה . [ARTICLE]
דור ה עבודה .
III.. קשה יותר _וווא פהרוונה של השאלה בדבר הספקת בחותי-העכודה. אנו *נוגי • _*זה ביחוד _לעשזרה הגופנית הנחיוצח, ועם זה י- באקלים חם
למאד. אין םפק, •שהעם היהודי 'מםוג'ל בטבעו לעבודד, וו ובאקלאם חוה, מפני שבמשך ימאות שנים הלא עבד רעם את עבודתו באותה הארץ. אפס מן הצד השני הלא קיימת העובדה, שתנאי־הגילות השפיעו על התפתחותנו לצד הרוחניות. הם הדחיקו אותנו _מעבודה 'גופנית מתמידה. צרייך להתחיל 'כאן בעבודה כלפינטיה > אחרת, צרי ך להדגיש את מחיצות של העבודה הגופנית', ומה גם מאחרי שבעבודת הישוב 'שלנו אי 'אפשר יהיה להשתמש כעבודה 'של זרים אשר ונקנה אותה בכסף. !אמנם יש לנו _בפלשתינה כהות־־עבוהה זרים בבמות מספיקה. הערביים באיים בהמון לבקש עבודה אצל הידוודימ. שכר־העבהחה שהיהודים משלמים _לערבבם - אם 'כי הוא 'מצער לעו-מת המשכורת האירופית/ הוא גבוה לפי־העךך בפלשתינה, •בשים לב לתנאי־החייום שם (*לצרכים ־־ המועטים של האוכלםין, וגם גבוה הוא בער ך לעומת ההכגםות הקמנות והנלעגות של הערביים העובדים את _^דמתס באמצעים הפרימי'מיבייים . באופן כזהיבואו י לבקש ע טרה אצל היהודים לא רק הערביים מן המקומות הסמוכים, אלא גם ממלמלות רחוקים יותר. אפל ההשתמשות בעבודת־הערכיים בבמות גדולה יותר מדי תנדוד אחריה תוצאות פוליטיות . וסוציאליות מזיקות. אני רוצח להתיש כאן, •שאין להחו'"ק בעינן־, האוסר ל_^מריי את עבודת הערביים. פדינציפיון י זה 'לא יופל להתנשם בחיים וגם ?תוצאותיו תהיינה, רעות. אבל אם תותפוס העבודה הזרה הזאת מקן© גדול ביזותר, תצמחנה מות, גפי שאמרתי, תוצאות !מזיקות, ששלש 'מהן אני ־הפץ ולציין באן: א) העבודה , הרבהוהעצומה ; להכשרת היישוב תגרום לאי'מיגרציד, של אותם _הערביים היושבים על הגבול של ההום"הישוב, וגס תמים אל הארץ הרבה מאותם הערביים היושבים מחוץ לפלשתינה והחיים עוד ה"י שבטיים /נודדים• באופן כזה יהיה קשה לונו לרכוש רוב מכריע יהודי במשך הזמן הקצר הנהוץ ל נו . וגם אפשר, שרוב פזה לא יוצר עולמיח
נעקב _האימייגירציה הערבית. ב) 'מלבד הנגודיס _הלאומים הקיימים בין היהודים והערבייים בתור _צוענים על הארץ יוער עוד ננוד _סוציאלי מסוכן -, מפניי שמן הצד האחד היו ' היהודים בני המעמד העשיר וכעל־הנכםים ומן הצד השני יהיו הערביים למעמד הפועלים ושכירי היום. ג) . מפאת מסירת העבודה לערבבם לא יוכלו הפועלים היהודים להאחו בארץ ובאופן בזה יהיו מוברחים לגחך מפלשחוגה. הנםיוצות 'שרכשנו לנו עד היום הוכיחו !לנו את פעולתה המזיקה של התרחבות העבודה הערבית במקצעות _המןשק היהודי . מן הצד השני יוכלו הערביים להשתמש בעבודה שלהם, שלא. תהיה _גקףת ע"י הבעלים היהודים, פדי ־להכשיר 'יותר את אדמתם הם ולנהל את המשק שלהם ' באופן רציונלי יותך, כפי אשר •ילמדו משכניהם היהודים. עי" ישנללו ז את תנאיהם החמריים וגם יועילו להתפתחותה _האקונומית של פלשתינה. _שאיפות הערבייים כלפי נטיה זו הן לטובתנו מם אנו בם_*ע להן/ ע"י קךדיט בזול 'להכשרת האדמה ועוד, תיכף _כשעצרו התנאים הנוחים לזה. אפיהיה ' מן הגמגע להשתמש •במרה גדולה בכחות־העבודה המקומיים הנקנים בזול, הנה אין בלל מר. לדבר ע"ד כחות_*עבודה זרים מארצות אחרות?אין כל ספק, ששכר־הועבודה ב&לשחוגה יהיה עוד במשך זמין רב נמוך יותר משער>עבודה המינימלי שבאירופה. היוצא מזה, כי כמות העבודה הענקית צריכה בעיקךה להעשות בידינו אגו, והצלחת העניין בולו תלויה בזה, אם ונוכל לעשוהר" או לא. העם היהודי נצב לפני שאלד, גדולה העלולה להשפיע על כל ההיםמודיה שלו , והשאלה היא: ראם יש לו היכולת להקים *דוד עבודה" חוק, שיקבל עליו למהות ההגאים חכלתי"מחים את העבודה הקשה הצפויה לו בפלשתיינה ו יעבוד אותה כמשך שלשיס־־'אדבעים שנה?אפשר ני תאיו לנו ההצלחה את פניה ואנו נוכל לעבוד את העכורה הזאת כמשך זמן ארוך יותר, אבל אין לגו לסמוך על זה. 'אם לפגי המלחמה היו מחלבות במהגגו _האמרות'בבוש הארץ " ''
בבוש העבודה, בעד הפועל העבר, "_*חנה יש לגו היום אמדה חדשה, ' " שבשמד, אגו מחויבים לדגול, והיא " : בבוש רעם העברי בעד העבודה. " לנוכח הממרה הזאת צריכה להיות _מבוןגד, בל עבודת־ההכנה _בשביל פלשתינה. בארץ עצמה צריכה _להנצר _אטמוספירה בזאת, שבה יוכשר •הרעיון בדבר השתתפות עצמית בעבודה, כי השתתפות זו היא העיקר שאץ לווו הימנו . אני רוצה לבאר באן את דברי באופן ברור ומחלט. בל מי ' שיעלה לפלשתינה במשך עשריס־־שלשים השגים הבאות צריך שיחליק בהכרה, שעליו רובצת ההובר, לא רק לרטש את קיומו הוא _בפלשתינה, אלא גם לכבוש מקום בשביל אחרים, בשביל אותם שיבואו אחריו• חמזתד הזר!לטובת הכלל יכול להיות נקנה בשני הרכים: או שמצמצמים בצלב־ הקיום העצמי עד במה!שאפשר ומומ־ידימ מרכוש העבידה ד'םד"מה בשביל הכלל{ או שמרבים בעבודה יותר מכפי שנחוץ לצרכי הקיום' העצמי ואת היתרון הזד, מקדישים לכלל. אלן בוגת־י לומר בזה, שכל אהד העובד _בפלשתיונה ינדב משלו, חלק מהכנסותיו או חלק מן העבודה שליו, לטובה הצרכים הכלליים. אם אומר אני "לטובת הכלל, "דרי פירושו של הדבר לטובת התפתהותה של רפרודוקציה, להכשרת הארץ/ באופן שיכנסו אליד, המונים רבים. אם דקולוניסט יהשוך מהכנסתו המעטה סכום קמן וישתמש בסכום זד? להכשרתה ושכלולה של גהלתו הוא, הרי המציא בזה איזה מותר _לט־ובת הכלל, מפני שהוא כובש באופן בזה מקום בשביל מתנחלים יהודים אחרים. ביוצא מה *עשה היהודי האמיד היכול להתפרנס כפירות גרידא שמפנים לו הוגו, אם יעסוק בעצמו בעבודה 'ויועיל להתפתחותה של הארץ. האומן החרוץ ההולך לפלשתינה, למרות . זד, •שיכול היה להשתכר יותר באמריקה, ממציא ביזה לבד חלק מעבודתו לטובת הכלל, מפני שהוא מנתר על חלק ממשכורתו בדי להעשיר באומנותו את הפרודוקציה של פלשתינה. במובן זד, פועל גם החלוץ, המקבל על עצמו קושיים וסבנית רבות, בתור הבר להסת'חרות הממלאת תפקידיו של מהנה אוקופציוני,
מבלי לקבל שסרמיוחד ' בעד זה. כאן רקרבנות לטובת הכלל _אינם באים באופן צדדי, כי אם באורח ישר _ובלתי־םמוצע. _ולקרבות כאלה נהיהזקוקים ! מאד. איך שלא תהיינה גדולות ומרובות הנדבות 'לצרכיי ההבראה של הארץ ואקלימה" לצרכיי הכבוש, ההכשרה וההגנה;לא נוכל לשלם בשיעור המתאים בעד בל העבודה הרבה הזאת ובעד הסכנות הכרוכות בעקבה. בכדי שלא להעמיס את כל הקרבנות הקשים האלה רק על "החלוצים" בלבד, שאינם מוכשרים עוד, אגב, לתפקידים הכבירים האלה, צרייך יהיה להנהיג בפלשתינה" במקום עבודתיהצבא , הכללית הנהוגה כבל ארץ, _עבודת־השירות הכללית לטובת הצבור ולמטרות הנקובות 'לעיל. לעבודהוו ;!קרא בל יגבר חזק בגופו מבן "ח עד •בן מ"ב שנה, באופן -כזד" שבמןשך שנר, אתת, או במשך זמן קצר יותר, יהיה עליו למלא את העבודה הדרושה במקצעות שהזכרנו. אני! מרחק עוד ללכת ודורש, שגם מהוץ לפלשתינה יוצרו לגיונות־ מתנדבים כאלה לצרכיי עמדה ומשמרת בפלשתינה, בדי שיוכלו לבוא לעזרת אחיהם בארץ. עליעו מוטל תפקיוד לאומי להפוך אה פלשתינה במשך דור אחד לפרדס מצמיח עצים, גפנים, ירקות ופרחים, הואיל שזהו התנאי הכלכלי ההכרחי לקיומם של ההמונים הרב'ים שעלעו להביא לשם, בדי ליצור את בימנו הלאומי *. לכן צרייך בל אחד, וגס ימי שאינו חקלא/־לקהת חבל כההפתחוחה האגררית של *ושמיעה, אס רק יש לו הכשרון לזד, או הוא יכול להקנות לו כנ?_ך את הייז"עה של עבודת_^דאדמה. בכל שדרות העם צריך לעמיד את ההתעגיגות בעבודת>אדמה. בכל בתי־הםפר הפלשתינאים, ובייחוד בבתי־הםפר _הנמוכים והתיבוגים_, צריך ללמד הלכה למעשר, את העיקרים דדאשוזנ ימ ' של המטילה הזאת. כמו כן. צרייך להשתמש באגודות המתעמלים _והמתעמלומ לצרבי העבודה החקלאית. אפשר למסור להן עמ'התיחז_*_אחד_* מון _מייחדת אמי* ופפיש_* ק השדה או תפקירי?
אחרים, שיש עונה מיוהדת להם', כמו בציר הענבים וחפירות. בל איש, שיש לו אידו גדלה, שטח"אודימה מחוץ לעיר או בתוכה, צריך להשוב לו לכבוד לנטוע בנחלה זו עצים, ירקות או פרהים ולעבוד בה בעצמו או יתד עם בני משפחתו? , תערוכות תהייונה . מוצגות מסל המובחר והמשובה שבמידות, בירקות, בפרחים או בעופות־הבית, ופרסים יהיו נתונים לבעליהם, כדי להגדיל את ההתחרות בעבודה ובמרץ. רק באופן בזה נובל למלא 'בשלמות 'את תפקידנו הלאומי הכביד. שיטת*עבודה בזאת תמציא לנו עוד _פרם־חנם, והוא - התפתחותגופנית !ובריאות מבוססה, אותם הדברים _שהכרנו במשך מאות השנים הרבות שחיינו בכרכים. " האפשרות של מידור הכלכלה והמשק שלנו, שתגדל בעקב השכלול הזה, בעקב ההתעסקות העצמית בשדה ובגן, היא השובה למאד בשים לב לתנאי־הכלכלה 'שנוצרו. מפאת המלחמה. אין לחשוש מפני פרודוקציה גי דולה יותר מכפי השיעור הנחוץ, בגופן שיקום אה"כ משבר במקצוע המשק. הואיל שיש לסדר כראוי את האקספורט של היבול הנותר לחוץ_* לארץ• לפלשתינה צריכים לעלות רק היסודות החפצים בעבודה והמסוגלים לה, וגם אותם היודעים אותר.. אתי יזה צריך לומר ביחס לכל מקצעות העבודה, לא רק למקצוע העבודה הגופנית בלבד, ובייחוד צריך להטעים זאת כלפי הנשים ומערות שלנ ו. המנד-עח הראשית של עבודת"הישוב הקןדמח היחד, טבועה בזה, שנשינו ווגערותינו !לא היו 'מסוגלות לה. הכשרת הנשיים לעבודת־הישוב, בין שחהיה מתנחלת כהוץ־ילארץ, בין בפלשתינה, צריכה להתחיל בגדול עופות־הבית, בטפול!. בבהמות, בעבודה שבגןי־ המירות והירקות. בכל המקצעות האלה אי־אפשר לוותר על השתתפותן, ועם יזה צריך, כמובן, להתאמץ, שהובתן בתור עקרות־־בית לא תפגם בגלל יה. ביהם להכשרת הנשים לעבודה הפלשתינאית נעשה עד היום דק מעט מועיל, ועל זה צריך להעיר. ד"ר אלכסנדר הויזמאן. י