Ḥerut - חרות, 21 December 1956 — Page 6
דוד דור !כחשו
mnm _1W
r, «_svu. _ "דבירי' הופיעה בימיפ אלה אפי־ פת .. מאמריו(" _המהפכנים של א. _קריב, אשר גפ אם כב'־ נתפרסמו ברובם אש _3קונטר• _פיפ. ואם בכתבי עת שינים ונכי עוררו פני־ כס המילה רבה, השואות הכרה _וציחיאיה־חן מזה ומורת־רוח יחריקת־שניפ מזה' נקרב חוגי סופיים וקוראים משכילים — היי עתה _נצייפש _ונרציפיתפ יגדל _כחישכנועפ ויגבר משקל־השפעתש פי כמה וכמה, עתה, בעוטס עלינו יחדו, מתגליס בם מהלך־מח־ שבתו הנועז וגישתו הביקרתית _הצקורית של"ק י דיב במלוא היקפפ ומרצם. וליתר שאת התגלה בהם עתה עצמיות הכואבת את עלמן ספרותנו, נאשר . גדולי יוצריה, הס עצמם, עשיר, בכתביהם קנין־תרביתי עויין לרוחו הגמלה ולארחות חייי התמימים, הישרים והנעלים של עמנו, לעת התענה כתי. מוניו־: בארצות גלותו ועתה איננו עוד ואין לאל ידו לקום ולריב את ריבו ובעצם קיומו לתת• כחש לדינה רעה זי, שמפריו הוציאו עליו.. .
4 * 4 . נאמנים דירי קריב", נאמרים מלב רווה, בהגיון נוקב ובלהט קדוש, י אשר כמותם, י ככלי־מפץ ברוכים לנתץ בם את אלילי־הש' קר : ואח מזבחותיהם, שספרוחנו החדשה מלאה אותם, ואשר דורות . סופתם וקוראים, מוכי ;י סגורים, כרעו והשתחוו להם אפים ארצה. נאמנים דבריי גם אם נאמרים המה, כטענת החולקים עליי, _בהרחק זמן רב מכל אותם. התנאים והסיבות' בהם הופעמה ו־ נוצרה בשעתה היצירה הספרותית שלנו. וגם אס ערכי. הספרות, מגמותיה ומטרותיה, דרכיה ועצם כלי ההשפעה שהיו בידה נקי נעו• ונשקלו אז במאזני שקילה שונות. מאלו שמנפץ־אלילים מובהק זד, מיטיב• לשקלם בם — הרי הוכחותיו הוכחות־אפת הן. שבן
אין"לכך כל חשיבות, מהו האריג, מי הס אירגיי ואיך ומתי נארג ומי הם המלוים וה־ קוראים הידד? למראה הבגדיפ החדשים — אם קריאה נועזת אהה מגלה לעין כל, בי", עירום המלך. " ואכן במפותיו על מנדלי ופרישמן, שני צנהרות־זהב אלה, מציג קריב את ספרותנו, שרוב-מנינה ובניני. היא פרי יצירתם והש" פעתם, בכל מערומיה והנה היא דלה ועלובה מאד, ־. כי כולה אומרת שלילה. ולאחר שאתה נרעש מצדקת־הנחותמ ומעביר תחת שבטן את עדרי הכתבים של סופרינו, אתה עומד כמוהו כואב ומזועזע למראה עמך גללהרות _וטהור־הנפש . שיצא בספרותי מגוחך ונלעג ולבר לא תמצא בר, מזית ומהדרו של בית־ישראל. ? אכן משפט־אמת הוא משפטו של קריב.
* * * _אולפ אין קריב מסתפק בהוקעת דברים כלבד. בקובץ שלפנינו תמצא מדור מסיים, שהמחבר קראו בשם ", המדינה והרוח" והרן -בצביונה הרוחני של מדינת ישראל, משו' לב. בכמת ממסקנותיה של הבריקה הספרותית" — לומר לך, ־ שהמחבר. אין. ' די לו בקריאתו •עת־בדוק" כי אם דורש גם "עת לעשות" לתקון המעוות ולא רק המעוות במערכות ספרותנו, כי אם גם במערכות חיינו, י שכן קיימת _השפעת־גומלין בין אלו לאלו. ואמנם בחמשת מאמרי 'המדור הזה מעביר קריב קו על חיי המוסר והרוח במדינתנו ומוצא אותם לקויים ועכורים ומתריע עליהם בער וקורא להחזרת את עטרת הישראליות לילשנה";ואין מדינת ישראל בלי שכינת ישבאל. שומה עלינו שהשכינה תהא חיי . 'פפת . על כל הליבותעד ומעשינו. שתהיה עפ לבבנו ועפ פינו. אין איש מאתנו יכול להתברך שהוא יודע מקום משבנה של שכעת ישראל וסוד שיחה. ואולם אליה צריכיפ להיות:מכוונים חיפושיו והעפלותיו של דור זה ושל. ?הדודות הנאים. עלינו לגלות פעמיה ולאחוז בכנף, אדרת ולהחזיר _שכינמנו לציון. "
והנה נדמה 7ך שהוא מוליכך גם לגלוי פעמיה: "לא חלוקי דעות הם בעוכרינו, כי אפ פירור" זה בין אח לאח ובין לכ ללב" ואחרי . זד. בא רמז המקרבגו עוד ? יותר לגילוי מקורה: "תעודת עניות היא לסופרי הדור הצעיר (האפ דק הצעיר—? ש. ס(. בספרותנו ?שרובם ' ככולם נפלו לתוך זרועותיה של י" מפלגה מסויימת_?''־— אך לכלל גלוי ראשון של מקיר השכינה הנכספת אינו מגיע, כי משאר רק נראה כמגלה טפח אך מצעיף הוא - את. ־האמת ביתר שאת... כי מאין באד, לנו כל:־המכשלה הזאת כחיי המוסר והרוח, אם לא-מהתכחשות מתמדת ואדוקה זו מצד כל י סופרינו מטעם "המפלגה המסויימת" , לכל ער, שחולל הלכה 'למעשה את פלא הקומתנו?
?י ¥. ? • *. ?¥ הנה קפ מבקר _בר־חזזן וקרא הגר ע? ספרות דור חולף־ועובר שההכחשה לנבםי האומה, לתפארתה וגדולתה, בשעה שבמילא י נובר תאכלנה שן הזמן וכל השפעה עי עצוב פני החיים אץ ל י ה עוד — ומן הכחש השפל הזה הפושה בספרותנו לנגד עיניו בדור הי וצעיר ללוחמים נשואי־מרד, שפרשו ראשונים פרישת־מהפבנים מחיי עבדות ושפלות והד חילו/לעמם חיי חרית יזיכו תוך כדי כך את . בי שאר חלקי העם בזכות הגדולה להלחם אף הם לשחרורו — מן הכחש הזה יעלים . עפו משום־מה המבקר!מניף הוא את-דבריו־מוריגיו למרושת כל המעכיר את רוחנו' ומכה וממשש רק בתבן ובקש, אך במלילות השבלים עצמן לא יגע. " ורב המוץ הנישא ממרושה וו וגדול קול החבטות והגרעינים מעסים־מעטים... . ¥ * * . -, - והלא באהל הימים עוד יקום לנו איש בעל־ שאר נקריב, ויעמיד את קריב עצמו במ־ י י קופ בו הוא העמיד את פרישמן, במבקרו לדור סופייפ שהתכחשו ביצירותיהם לכל אשי הי ופעם ובער באש־־דישה במציאות תקופתם. ' ה "Q "("עסות ?_יוטנרד, מאמרים על _הספרמז, ־ העם והמדינה•
"מדרש רבה"
יזי»ז עמף_»נ_£_8י
א. בעיים האלה יצא _לאוי בהוצאתיבנה" " הלק ראשון ני,. בראשית רבה, "מנוקד ומפי־ יש ע"י ר' משה אויה מיתוין_. * המהדורה י-יאת של •גהישויוז רבת" הי* האו'רונד, לאותו ספר עממי. שבמשך דורות ו:ימ התענגו עליי אבותינו ואכות י _אכוהיני בשעות בין השמשות בבתי מדרשות, נ- " קלויזים" וב"שטיבלעך. "נ»שך מאוח שניט' אחרי המצאת הדפוס ע"י _גוטנכרנ. הלכו ונתפרסמו מהדורה אחרי מהדורה של הספר הנפלא הזה, שהיה בעצפ ספר הייזור היחידי _לאכית־אכיתינו. טבעי מאוד שבמשך הזמן השתבשו לפעמים הכתובים במדרש, נכנסו בו שבושים ואפילו הוספות מיותרות ע"י מעתיקיפ ומפרשים שונים, שנכנסו בפעם בפעפ לגדר לא שלהפ• רק במאת השנים האחרונה נעשו נסיונות להכניס סדר ומשטר בספר הזה ולהקל על ידי זר, את העיון בו. בעיקר חשוב הנסיון שנעשה ע"י הוצאה ראפ הידועה בווילנה כשנת תרמ''ז להוציא את המדרש מוגה ומזוקק בהתאמה מלאה למהדורה הראשונה של המדרש שיצא לאור בפרנקפורט דאודר בשנת תנ"ב ודפוס אמי _שטרלם משנת תקל"ז.
?מדרש רבה שכהוצ' ראם צורפו, בידוע, הרבה פירושים שלפעמים הכבידו יותר מאשר הקלו. לפני חמישים שנד. בקירוב נעשה י נפיון חשוב להוציא את המדרש במהדורה מדעית ע"י המלומדים המובהקים םהעאדאר• אלבעק. אך . מהדורה זו, נעשתה כמשך הזמן ליקר מציאות, שרק אנשי מדע בודדיפ יכו־ ליפ להשתמש בו. אמנפ בזמן האחרון נעשה נסיון ע"י הוצאת "מחברות לספרות" להוציא את ־מדרש במהדורה עממית בצירוף פירוש עממי קצר. הוצאתיבנה" הלכה עוד " צעד קדימה והעניקה לנו עתה את המדרש "בראשית. רבה" בארבעה כרכים במהדורה י הדשה, מנוקדת לפי כל כללי הניקוד בידי ר' יצחק _עובנויאל בצירוף פירוש מדעי חדש, מותאם לקורא העברי המשכיל ' של זמננו, עם מראי מקומות בשם "עין המדרש, "שנע-
שה ע"י ד משה אריה מירקין, שכפי הנראה הקדיש הרבה מומנו למפעל החשוב?הזה. ד, בראש המהדורה שלפניני אני מוצאיפ מבוא חשוב של המהדיר מר מירקין. אחר שהוא מרצד. בבקיאות עצומה את חולדות ה"מלרש רבד". וחשיבותו לכל גלגוליו, ומוכיח שהמדרש הוא לא רק מלרש מלים בצירוף אגלות אלא "אוצר גלול של הפולקלור היהודי שנצטבר במשך דורות רביפ, דורות ' של שמחה ודורות של באב וייסורים אין קץ, "הוא •גפ מציין, בצדק, כי "כל מאמר מאלפי המאמרים שבמדרש — זוהר מיוחד לו, וכולם ביחד משחלביפ למצבר עצופ של חרבות עילאית שופעת אור אין קץ. לכל אדם באשר הוא שם. "במבואו הוא קובע "כי מדרש בראשית רבה" הוא מהמדרשים הקדמונים ביותר, ואולי הוא אביהם של כל המדרשים האחרים ?—ומשערים שעריכתו "(*מדרש בראטימ לפה" ספורט ט"י משה אריה מירקין, חלק א, 'תל-אביב, הוצ'יב- " נה, "וזשי־'ז, ו21 טמודיגז '" +ני. עמודים.
היתד. _נפוף המאה השניה אי במחצית השלישית לאלף החמישי _ליצירה. " אחר שהמהדיר *עפר לנו על _נל המהדורות שהופיעו מאז י _המצאזן _גיטנברן ומציין את ערכןw!n, מרגיעו שמהדורתו הממחת לפנינו "כיללת אה כל "מדרש בראשית רכה" לפי הוצאת . _יילנה־ראם _ומיגהית לסי נל הפירושים הרבים וכמובן _מיבאים גה כל המאמרים הנוספים שבמהדורת _טהע־ _אדאר־אלגעק, ובמקום שבאותו מאמך יש שגויי _נופחאוה . בין. מהדורת _וילנה־ראם ובין מהדורת טד'עאדאריאליבעק, מובאת _הנוסהא הסגירה בעצם טופס המדרש, _והנוסחא ה־ האחרת בפירוש מסומנת "במדרש שלנו. " מלבד בדיקת הנוסחאות שעסק כה המהדיר שלנו, ניתן לנו גם פירוש מדעי, המהווה תמצית ממדינת של כל הפירושים הנכונים לפי דעתו של המהדיר וגם הוא נותן הסברות המתקבלות על הדעת. המהדיר מציין בצדק ובגאווה כי "פירושנו בחלקו הגדול הוא פירוש _וזוש בהחלט, וגם במקומות ש־ אינו חדש בהחלט, הרי חדש ועצמאי כתפי־ סתו". המחבר ?מראה בקיאות גם בשפות הקלאסיות. במקומות הקשים, שמפרשים אחרים נכשלו בם השתדל לכוון למובן המלים ביוונית וכמפית. •בעיקר?נעזר המהדיר ע"י ה־ שולן היוונית.
נסיונו זה הוכתר בהצלחה. מעתה אין מקומות דחוקים ממדרש בראשית רכה. " המהדיר ראוי לתודה בעד עבודתו החשובה הזו, ואמנם דברי בהקדמתו כי "הפירוש שלנו עומד •על המאמרים הנראים כל כך פשו- " טים ומראה שאינם פשוטים כל כך, ועומד על המאמרים _החמורימ ומראה. שאינם חמורים כל כך, "נכונים הם כנכין היום. וכן יש לציין כי המאמרים הארמיים מובאים בפירוש בתרגום עברי?מלא. ג' מלכד הפירוש הזד, המצטיין גם בצחות לשון נתן ?לגו המהדיר 'גם את "עין הדרש, " כלומר מסורת המדרש המכיל "מראה מקומות" שבמדרש "בראשית רני". מהדורת טהעאדאמאלבעק. גם הפסוקים המובאים במדרש, הובאו ע"י המהדיר בדיוק "לפי כתיבתם במקרא, מלא או חסר, מחוץ למלים אחדות, שהמדרש שי־ נד, את כתיבתם י י במתכוון. את השם •דויד" כתביו מלא — לפי "דויד" ב"דברי הימים" וב"תרי עשר. "נל הפסוקים הנ"ל באו כאן "לפי כתיבתן במקור, עד כמה שהכתיב המקור מתאית לניקור. כתיב הפתיחות בפיי רוש. ככתיבתפ שי אותפ הקטעיפ המנוקדים שבטופס המדרש. "
הניקור בטכסט המדרש, שהוא עבודה ראשונית נעשה, ע"י. ר. ' יצחק שבטיאל ועם סיופ הספה , כלומר בפיפי של הכרך הרגיעי, מב־ טיח המהדיר " מר מירקין, כי המנקד יתן לנו במאמר מיוחד, את שיטת הניקוד שנקט בה. • אם , נוסיף שהמהדורה . מרהיבה עין גפ . מבחינת הנייר,, האותיות הבהירות בטכמט, האותיות הזעירות והמאירות עיניס של הפירוש, הרי נופל להגיר בלב שלם, ש- ' הפעם ניתןלנו המדרש בחזקת "תורה מפו• ארה בכלי מפואר".
בעיה ה"אין־
בעריכת אלי ירון
שפורילשון(2)
בעית ה"איך אינה חסרה שיבושים וסיבוכים בלשון יום־יום, אף בי שמר, מעיד על שלילה גמורה... כיצד יש . לומר: "שדה אינה בבית" או: "שרה איננה בבית?"רבים מאיתנו, לא־רק שאעפ. מבחינים בנטיות אלה (בגוף שלישי: אינו, אינה לעומת: אינני, איננה) _ושוגיפ בשימוש אלא שלא תמיד אף יודעים לבחור את מילת השלילה המתאימה (לא או: אין) גפ כשאין המלה "אין'' מופיעה . בנטיה_, וכך אינפ יודעים כיצד ? י ומר, או להבדיל, בצורה הנכונה, למשל: "בארץ ל» יורד גשפ" או: ? "כארץ אין. יורד גשפ" ובך הלאה.. מילות _השזייזד. ־'מקובלות בלשוננו הן שלש: לא, אל, אין). בפגנון הנמלץ מבתי־ גיפ גס: בל) ולהלן נסביר את שימושיהן. נזכור נא כי במשפט אשר הנשוא שלו הוא פועל כעבר או בעתיד, תהיה מילת השלילה "לא" או: •אל" ואילו במשפט בו הנשוא פועל בבינוני (או: _שפ־עצפ(! תשמש מילת השלילה . אין. "נתבונן עתר. בדוגמות. במשפט: "בארץ אין יורד גשפ" — פעולת הנשוא היא בהווה (בינוגי) ולפיכך תהא מילת השלילה — . "אין. "כשפעולת הנשוא בעבר או בעתיד, נשתמש במילת השלילה •לא:" "לפני שניפ רבות, לא ירד בארץ גשפ" וכן בעתיד";כמדבר לא ירד גשם, אפילו בשנה הבאה. "באופן דומה לא נאמר "ארץ־ישראל לא חסרה כל י ופ" כי־אפ: "אין ארץ־ישראל חסרה כלום" וכן עוד.
לבסוף נציין עוד כי אפשר להשתמש במילה השלילה "לא" גס במשפטיפ שפעולתס בהווה, אך זאתירק . כשהנשוא יקדם לנושא: »לא איש דברים אנכי" (או, כמובן גם; "אינני איש דבריפ, " אך לא: "אני־ לא איש דברים, "משום שבמשפט זד, קודם הנושא. (! מסיכה זו לא נאמר "אני לא יודע, "כי־אם: אין אני (או: איני או: אינני) יודע. " ועתה, אשר לצורות הנטיה'. כאשר המילה "אין" שוללת את _הנשוא במשפט, אין כל
הבדל בין אנ נו ובין איננו(וכן אין הבדל בין אינני—איני., ובין. איננה־-אינה;(י אולם 'כששוללים את המשא;, משתמשים' רק _יבצורות : אינני, איננה, איננו. דוגמות: "משה איננו שומע את דברי" — במשפט זה אין ' שלילת קיומו של , הנושא (משד, (, כי־אם שליל י ת הנשוא (השמיעה, (לפיכך אפשר ' להשתמש בצורה האמורה וגם, אם רוצים: "משד. אינו שומע את דברי. "הוא הדין במשפט "שדד, , אינה (או: איננה(! מפסיקה לדבר־?אולם במשפט "הילד איננו, " אין לומר "הילד אינו" משום . שכאן ישנה. שלילת?הנושא!הוא הדין בכל משפם תשובה:, שתוכנו":איננו נמצא:" על השאלה "ריקה כביה. "?י— י נשיב: •איננה! ־' (ולא: אינה. (! מכל האמור יוצא ני ל, צומו:_1 אינני, איננו, איננה, כשרות תמיד (מה שאין כן בצורות: איני, אינו, אינה, (לפיכך, אם• רוצים למנוע שיבושים, כדאי להשתמש רק בהן.
". הברבדיפ" במופקכה . . דליי מוסקבה מודיע_:על הצגת. המחזה, , ברבדים' אחרי הפסקה של: כשלש שנים. י הצגת המחזה :האנטי אמריקני הבוי לט,, ברברים' הביאה בזמנה לחליפת אגרות תכופות בין הסטייט דפרטמנט לבין משרד החוץ הסובייטי, הואיל וארה"ב ראתה בהצגה מחזה זה פגיעה חמורה בכבודו של העם האמריקני.. בראיון המפורסם שנחנו _בולגנין ו* 'י המשצ'וב להירסט וקינגסכרי םמיט הכירו המנהיגים הסובייטיים בעובדה, בי הצגה זו היא תופעה לא בריאה ביחסים שבין שתי המדינות והמחזה הוצא י נון ' הרפרטואר הסובייטי. יש לראות בחידוש הצגה המחזה הנ''_-ל בשורה חידושה של המלחמה הקרה בין שתי המעצמות. ?
. לשלם _אק לדעת"
א. נחרד
_בודאגורון _הקוונורי
מאת גי. ב. שאו;ההצגה — גרשון פלוטקין, • עברית — מ. אריאל , • תפאורה ותאורה — ארנון אדר. אס רוצים, הרי ההצגה החדשה בתיאטרון הקמרי היא פארסה גרידא, אולם זה כוחו של גי. ב. שאו, שאפילו פארסה הוא יודע ?העלית על רמה גבוהה לעין ערוך מושל פארסה. לכאורה התכוון שאו להראות, כי אין צורך לפטם את באי התיאטרון במלודרמות זולות ונבוכות, כדי לבדח ולי שעשע אותם. מטרה זו אפשר להשיג גפ בדרכים משופרות יותר, אך לאמיתו של דבר י כבר משוקעים במחזה "לעולם אין לדעת" כל הרעיונות העיקריים של, '. העושים את שאו לא רק למחזאי גדול, אלא גם להוגה עצמאי ומקורי. רעיונות אלה מפתח שאו במחזות המאוחרים שלו". לעולם אין. לדעתי' שייך לתקופת יצירתו הראשונה, שבה הסתפק שאו בהוקעת מומים ופגמים בחברה ובעקיצות סאטיריות, לטיהור האוירד, המעי־ - פשת של התיאטרון הויקטוריאני והשיפת ה צביעות שבמוסר המקובל, שאו, חסיד "כוח החיים,, "סבור, למשל, שהגיל והמעמד איגם קובעים את פקחותו ותכונתו של האדם. ארם, או שנולד חכם ואו הוא פיקח גס בהיר־ תו צעיר, או שהוא נולד מטופש ואז הוא כ־ סיל בהיותו גם בגיל השיבה. מסיבה זאת הפיקה והנבון ביותר מכל הדמויות שב ־ מחזה "לעולם אין לדעת, "הוא המלצר הז-
ק[• . עקרונות חינוך מנוגדים ל"כית החיים, " סיפם שהם מתנפצים לרסיסיפ. יאמנם גלימה, שחינכה על־ירי אמה, שנפרדה מבעלה לפני שמונה עשרה שנה, מגלה לתמהונה הרי לאחר פגישה ראשונה עם גבר המחב־ קה, הי היא לא למדד, מאומה. ואמנם במלים "אמא, את לא לימדת. אותי מאומה" מסתיימת אחת המערכות שבמחזה •לעולם אין לדעת. "אך אין זאת אומרת, שמעתה תהיה גלומה כבשה . נכנעת לגבר שהיא אוהבת. אין שאו ניתן לעיכול בקלות כזאת. גלוריוז זו, שחונכה חינוך מסולף. מנוגד לחוקי _החייפ, סופה שהיא תמשול בגבר, ש - תינשא לו. האשד?ולא הגבר, כך פבור שאי, היא השלטנית בדרבי האהבה והיא המנחה את הגבר למטרה הרצויה לה, ולא להפך. גם טאנר, ארם העליון במחזה "האדפ העליון, "סופו, שהוא נעשה תלמיד נכנע לאן, אשר •החליטה, "כ' על גבר זה להיות בעלה.
*?¥. _*. . . . • באמור, ב"לעולפ אין לדעת" רעיונות א ־ לה 'הם רק מרומזים ורק במחזותיו ־מאיחריפ _מפתחפ שאד ומעמיק אותם. במחזה זה כאילו העיקר הוא להפתיע את הצופה ב־ מצבים אנסורלייפ ולשעשעו. ואמנפ, היושבים באולם נהנים וצוחקים עד בלי די. הבמאי, גרשון פלוטקין, ידע לשמור על שנינותו •של הדיאלוג ועל חריפותם של הפרדוכסים בד, _ם מנומרת ההצגה והוא אף הצליח בבחירת השחקנים. בימויו נקי ו' חלק ואילו קיצר במקצה את הדיאלוגים היה הדבר לטובת ההצגה, כי זעיר פה זעיר שפ •נתישנו' • במקצת הדברים הנשמעים מעל הכמה והם לא ניצלו משיני הזמן. " י זהו המחזה השני מאת שאו, שגרשון פלוט־ קין. _מניימו בתיאטרון הקמרי. הראשון היה *פיגמלמן" והצגה זו זכתה להצלחה בל" תי רגילה. ואמנפ נדמה הדבר, כי פלוטקין _מוא הבמאי הטוב ביותר של פחזות שאי אצלנו.
התפקיד החשוב* •ביותר * * ועפ זאת גפ האנושי• ביותר הוא זה של המלצר הזקן• לא נפריז אפ נגיד פי זהו התפקיד המוצלח ביותר, בו ראינו בשנים האחרונות את ה־ שחקן הותיק חנן -פימטאי. הוא משחק לא רק את המלצר הזקן הפיקח, אלא גם אה האדם הזקן, שגבו כפוף, והילוכו הוא מעין טיפוף על י רגליים כושלות, כיאות לגילו המופלג. יוסף ידן מגלם בטבעיות רבה את האב הקישה, שאשתו לא יכלה נשוא טבעו הקשה והיא עזבה אותו. איסורו ?של ידין כאילו לו ־ קח מאלבומ ישן. היא אנגלי עיקש בכל רמ"ח אבריו. בחלקה של בתיה לנצמ נפל התפקיד הי קשה של גברת _קלנדון, היא האשה, שנפרדת ומבקשת לה פיצוי על חיי הנשואים שלה 'שנכשלו, בספרים שהיא כותבת בשביל נשים' כיצר להתנהג — בנשואים.,. היא היא המחנכת את בתה הבכיר־,, בניגוד גמור ל־ טבעה של האישה והפקידה בחיים. בתיי, לנצפ נעימה בהופעתה והיא אף שולטת יפה בתפקידה, אך דומני, שהתפקיד איני מתאים לה ביותר. הוא שכלתני מדי וחי סר ים. את התאומים המפונקים, השחצנים, המחו־ צפים והקונדפיימ משחקים בהצלחה. אילי _גורליצקי ושני שושנה.. שניהם מייצגים את ההומור בהצגה ולמען האמת, יאמר, _שיצוגם עולה יפה. _ביחוד מצטיינת שושנה שני, ש" משחקה איננו נטיל ספונטניות מלבבת. א-
כן, שובבנית חיננית היא, היודעת להשמיע את הרפליקות השנונות שלה, או להציג שאלות מוביכ-ות ומעוררות _צחוק, בבלתי-ה־ אמצעיות הדרושה. על משה חורגל אפשר לומר, כי הוא איננו עורך־דין אנגלי ואין הוא מרגיש עצמו ינוח בתפקידו. והוא הדין כדוד סמרד, המש - חק את עוה"ד השנון בון. הוא צעקני מרי וזהו סימן של העדר בטחון פנימי. לבסוף זוג המאהבים, אי המיועדים להיות כאלה, גלומה, ורופא השיניים הצעיר. , ברומן זה כבר מזדקרות אפיקורסות של שאו באשר לתפקידה הפאסיבי כניכוי של האישה באהבה. כפי שהסברנו למעלה הופך שאי את היוצרות ובמקום • והוא ימשול בך" הוא גורס "והיא תמשול בך. "מסיבה זאת הרומן איננו רציני ויש בו הרבה מן החוכר" טעותה של יהודית קורן היא, כי היא רצינית מדי ואף פאםיבית מדי. נתן כוגן קרוב יותר להבנה נכונה של תפקידו. הוא משתדל תמיד לשמור על גימד, קונדסית בדיאלוג ולרוב עולה הדבר בידו• התפאורה של ארנון מצטיינת בקלילותו. ומתאימה יפה לעיר קיט, שהיא מקום העלי־ לה. בשינויים קלים הולמת התפאורה את יל ארבע מערכות המחזה.
תערובת _תסיה _פנטיקודוסקי
במשך השנתיים בהן שימשה חמיה פשיקורסקי מורה לציור בחיפה היא התבשמה מנוסה של עיר הכרמל ודבר זה ;ניכר בתערוכת התמונות ::? 'שלד" המתקיימת עתה ב־ גלריה ע"ש צ. 'מדינסקי.
!זםית פטיקורסקי: ביונ־ספר מציגה הציירת, הנמצאת בארץ רק ש־ כע שנים, למעלה משלושים עבודות בצבעי שמן, מהן חלק ניכר של פורטרטים, בכללם גם של סופרים עברים. אין ספק, שהציי־ רח מצטיינת בשליטה טכנית גיכרת, אולם ו;־ פורטרטיס שלה הם כמעט נאטורליסטיים בנאמנותם הצילומית. עולות עליהם תמונותהנוף, שבהן מגלה הציירת חוש קומפוזיציה• משתמשת היא בטכניקה פואנטאליםטית, אם כי צבעיה הם לרוב מונוכממיים. מרכיב־ היא את תמונותיה _ממישטחים _חד־גוניים, ה־ מתמזגים יפה. אופייני לציירת זו הוא הנק־ יון הקפדני, המעיר על יחס רציני ואחראי לציודה. יודעת היא לתחום יפר, את מישטחיה, כלמשל בתמונה •גגות אדומיפ בחיפה" ו - בעבודות אחרות.
משה ך ב נ 1 באגדה _הערבות
ן ד, יי_3_יעפ (_לעץן "
_ייפ אחר אמר משה יאללה: הורני מדר, :, ־יה. ויאמר אליו אללה _: התנהג עפ כריו־ ־, _־ במרת רחמים• רצה אללה להראות למלא ־ "'ש את מרת רחמיו של משה וישלח את מלאך מיכאל בדמות דרור ומלאך גבר־אל נדמית נץ הדולק אחרי הדרור' ועש הדרור יישר, ויאמר: הגן עלי מיץ זד, הרודף אחדי. דאות משד, לבקשתו. הגיע גפ הנץ ייאמר למשה : נמלט ממני דרור ואני רעב ! , אני אשבור את _רענינך בבשרי" ענה _הנכיא ' פשה". רלו משוקך אוכל" —יהי בן ~- " ". "לא אוכל כי אס מומעך—"!יהי כן " — ". "לא אוכל אלא מעיניך—"!יהי כן—". "ת־ " הלה וכבוד לך, אשר פנים בפנים מדבר עפ אל ילה "! אמר הנץ, אני גבריאל ודרור זה מיכאל. שלח איתנו אללה למען בחון והר* איות למלאכים את גודל מדת רחמיך—. קיים נוסח אחר של אגדה זו והרי , תמצי' ת־ _המענינת: אחרי שבאר אללה למשה על הר סיני המשה ?_בטדים קשי־הבנה, הלך הנביא משד. למסגד לערוך תפילה. בדרך יאה יינה והחל פני כשה להגן עליה מפני בז אויבה. הביא משה את היונה בהיקו, ? אולם הבו דרש אוהד. כי רעי היה ואל י ל י ה הועידה לטרפו. כדי להשלים בין מדת הרחמים ובין מדת הדין מציע משה לבז שיחתוך מידו משקל בשר השתה למשקל היונה. אפס שלוש פעמים מסרבת הסכין לחתוך בבשר משה. ץ ל־ בסוף שתי הצפרים מגביהות עוף לשמים: הבז היה גבריאל והיונה מיכאל.
אם כי הפולקלוריפטן הצרפתי המפורסם באסעט קובע שמקור ספור זד, הוא כורחי ושמש נושא לאגדה הודית שבה ?תגבור הוא מלך, המקריב את חייו למען הצל יונה, הרי בכל זאת אנו שומעים באגדה הערבית את הדם של שני מוטיבים לקותיפ מן מקורותינו; א) המוטיב הראשון: הסכין אינה שולטת בבשר משה, נמצא בירושלמי ובמדרש: "שעה שתפס פרעה את משה חייבו להתיז את ראשו וקהתד, החרב מעל צואת של משה ונשברה (ירושלמי ברכות פ"ט, א. (הנוסח במדרש רבה שמות: שלח פרעה. והביאו סייף שאין כמותר, ונתנה עשר פעמיפ (הש* ווה שלוש פעמים באגדה הערבית) על צוארו, ונעשה צואת. של פשה כעמוד השן ולא הזיקתו. ואכן הנס של קהית החרב המונעת להתיז ראש צדיק מקרה שכיח מאוד גפ באגדות נוצריות ושל עמים אחרים. ב) גם המוטיב השני המשמש נושא לבוחן שנערך. למדת הרחמים על ?משד, מקורו יהודי הוא: ה' צדיק יבחן (תהלים יא, ד, (, במד? הוא בוחנו י במרעה צאן. מי שהיא יידע לרעות הצאן יבוא וירעה בעמי. אמרו רבו־ תינו: כשהיה משה רבינו ע"ה רועד, צאנו של יתרו במדבר ברח ממנו גדי . ורץ אח־ י ריו... נזדמנה לו בריכה של מיש ועמד הגדי לשתות. כיון שהגיע• משה אצלו ' אמר: אני י לא הייתי יודע שרץ היית מפני צמא, עייף אתה: הרכיבו עי י כתפו והיה מהלך. אמר הקב"ה : יש לך רחמים לנהוג צאנו של בשר ודם כך, חייך אתה תרעה צאני ישראל! (שמות רבה פ"ב, ב. (
לענענו כדאי ובדאי לצטט דברי הזהר (ח'־ב, כא) הכתובים עברית המתארים את הפקידו של מנהיג ישראל הדומה לזה של רועה צאן: "כשהצאן יולדות הרועד. נוטל אותם טלאים בתיקו, כדי שלא ילאו ויגעו ומוליכם אחרי אפוהם ומרחם עליהם, כך המנהיג לישראל צריך להנחילם ברחמים ולא באכזריות. וכן אמר משד. כי תאמר אלי שאהו בחיקך (ימובר יא, יא. (מה הריעה את הצאן כשהוא רועה טוב מציל את הצאן מן הזאבים ומן האריות. כך המנהיג לישראל אם הוא טוב מצילם מן האומות. " ואכן זכה מש" להיות מנהיג ישראל מפני שעמד במבחן והיה רועד, נאמן •שהיה רועה את הצאן לכשביפ כפי הראוי. להם 'הנקבות בפי הראוי להן. "עובדה זו מתאשרת אגף ע"י סמיכות הפסוקים;קיבע מדרש אחד, כי הפסוק "ומשה היה רועה צאך סמוך לפסוק "וירא אליו מלאך הי (שמות ג, א—ב) פירוש הדבר כי מיד אחד מבחנו במרעה הצאן קיבל כשה את השליחות הנעלה של ־נהגת עט ישראל י וגאולתו באמצעות מלאך גבריאל, לפי דעה אחת, או מלאך מיכאל לפי דעה אחרת• באגרה י הערבית מופיעים שני מלאכיפ אלה כאחד.
באופן מיוחד ראויה לציון העובדה אשר באגרה הערבית מדת הרחמים של משד, וה - קרנתו העצמית מוצאות את ביפויין יהצע* תו ובנכונותו לחתוך מבשרו משקל השוזר. למשקל היונה, עובדה המזכירה לנו את המחזה הידוע של שקפפיד. •הסוחר מונציה' שבו מופיע כביכול היהודי שיילוק הדורש משקל כשר עיור סכום הכסף שהלווה. השם שיילוק נעשה אצל האנטישמים לשפ נרד1 של יהודי אכזר שלא כדיי, כי כבר העלו החוקרים והמבקרים — גרץ ואחריש — שאין בהיסטוריה הספרותית כל הוכחה על מדת אכזרית זאת אצל היהודים, אדרבא אצל הגו" יים והאריים בימי הביניים היה חוק ונוהג שהלווה משכן. אחד מאבריו תמורת פך דר הלואר, שקיבל. מן הראוי איפוא להתחקות על מקור העובדה שבאגדה הערבית — המונחת יכ"י בספריה הלאומית בברלין — שידעה לתאר התוך אבר שבאדם כמלת רחמים טהורה.
r ו־פות
1K11 •3 ו _IWJI לפני ששים שנה נוסדה בפירנצה ההוצאה אייגן מדריכם. לרגל יובלה היא פרסמת אלמנך בו אנו מוציאים קטעים מובחרים של רוב ספריה. בין יתר גם מבחר אגדות ש־ הופיעו אצלס. אגלה נורבגית מספרת על "ארנכ שהיד, נשוי:" פעם אחת הי־ ארנב. הוא טייל בשדר, שמת ורוקד. בא שועל ושאלו לסיבת שמ־ התו. והארנב אמר: "אני שמה כי הוד חתנתי". "זד, יפה מאד" אמר השועל". לא" "זה לא היה יפה, כי אשתי היתד, מרושעת. " "הוי , זה רע מאד, "אמר השועל", לא, " אמר הארנב" ־ זר, לא היה כל כך-רע, כי היה לה די כסף וגם בית". "זה יפה מאד" אמר השועל". לא, זה לא היד, יפה מאוד* השיב הארנב "כי הבית והכל _»ה שהיד. לנו עלה באש". "הוי , זה באמת רע מאד" אמר השועל". לגמרי לא, זד, לא היה כל :ך רע" השיב השועל "כי אשתי . גם כן נשרפה"... אנשי מדע _וקומפוזיטוריפ _מפורפמיפ בסדרת הביוגרפיות של אנשים מפורסמים הופיעו לפני זמן מה בהוצאת ש. פרידמן (תל־אביב) שני ספרים בשפ "קומפוזיטורים מפורסמים" ו"אנשי מדע מפורסמים. "שיי המוזיקולוגים גליידים בורש וג'והן ולקרס
חושפים לפני הנוער את חייהם ואת פעולתם טל פאלפטרינה, באך, הנדל, גליק_, הימן, מוצרט, בטהובן, שוברט, מנדלסון, שופן, שומן, ליסט, וורדי, בראהמם, צ'ייקובסקי, ג"ינ ודיבוםי;דרך ההרצאה מענינת והרבה פרטים נקלטים בקלות במח הצעיר. לא פחות מענין הוא הספר השני "אנשי י מדע" _מפורכמים מאת וויליאם או־יבר סטי־ בנס. כאופן פופולארי מספר המחבר על זכיידתיהם המדעיות של קופרניקוס, גליליאו, קפיר, בייקון', ניוטן, ליניאוס, פראנקלין, _פייסטליי, דה לאטארק, _דאלטון, פאראדיי, :־ארווין, מנדל, רנטגן, מרי ופייר קירי, מיכ' להון ועיר. שני הכפרים מלווים תמונות ומצויירים בביאורי _ביילים ומונחים. י . צ. כנר
עליתן הראשונה של דוד שמעוני
אכ"א אהימאיר
(מהסדרה "בצל גן הדובדבנים("
פעמים עלה דוד שמעוני ארצה. עליתו הראשונה היתד, בעצם העל י יה . השניה. "הדבר קרה בשנת , 1909שמעוני בילה אז בארץ שנה תמימה. על י יתו השניה של שמעוני היתה בזמן העליה "השלישית. "הוא עלה בשנת , 1921השתקע, בנה ביתו ולא עזב את הארץ עד מותו. סופרי ישראל הם כבדי תנועה. לזכותם אנו מציינים זאת. י נדון יזה בעליתו הראשונה של שמעוני. היי לה לעליה זו תוצאות מרחיקות לכת י בחייו הפרטיים של שמעוני, כאיש וכסופר. עליה זו קשורה עם מאורע ניכבד בחייו הפרסיים ועם מאורע בינלאומי כאחד. מתוך טעמים מובנים נפסח על הפרט ונאריך על הפל־ל. לאחר כישלון הרבולוציה האומללה (האפ ישנה רבולוציה מאישרה (. "? של השנה החמישית,, כלומר של —, 1905 רבו הבור-
ח ים. בריחה עלולה להיות לא רק במובן הישר של המלה הזאת, במובן גיאוגרפי. לברוח •אפשר "למתא אחריתא. "אכן קיימת בריחה לא רק מבחינת השטח. תיתכן גפ בריחה מבחינה רוחנית, בריחה מחמת אוירה. אידם עלול לברות מהחברה, מסביבתו, מ־ ;וירח חייו. יותר מזה: ארם צליל לברוה מעצמו. לא רק יונה בן אמיתי הקדמין ברח מאלהיו, לאחר •השנה החמישית" רבו הניד־ חים מאליליהם... ראשית כל רבו הבורחים במובן גיאוגרפי. מכאן ההגירה ההמונית _לאנזריקה. ברח י מחמת ה"פריזיבים" (גיוסי צבא) בזמן המלחמה עם יפאן. , —, האדמות" ל"שנה החמישית. "ברחו אלה, ש"ניבאש ריחם" בעיני הממשלה הצאריסטית המנצחת ברבולוציר, הג"ל, רבו המהגרים. אבל היו גפ עולים. בכלל אין להבין את העליה ' •השניה, "ללא ־השנה החמישית, "שפתחה ב"כרישירות" וסיימה בפוגרומים ובאכזבה. בנידוי זה ־ימה ־רבולוציה של "השנה החרישית" רבילוציה לני דבר,. .
כאמור, ישנם בורחים לא רק במובן גיאו־ נרפי. אחר הש י נה החמישית, חדלו רבים להיות "חברים, "בלומר פעילים במובן ציבורי־ רבולוציוני ויהפכו ביךלילה ל"אכסטרנים. " ווהו נושא ארוך נכבד לדיון בו. ולא נעשה זאת בזה. הסבא או אבא היה מתמיד בהלכות אביי ורבא, תוספות ומהרש''א, בא הבן או הנכד ויהיה למתמיד בהלכות יוצא מן הכלל בנטיר' השלישית של הפועל הלטיני או בהל י כות _. איולאטיבוס קום אינפיניטיבו" וכיוצא באלה. דור דור ומתמידיו. טרם הופיע ביאליק, שישיר את שיר "המתמיד" לא מן הישיבה, אלא את שירה המתמיד האכסטרן. היופיע ביאליק שכזה ?! ר, דוד שמעוני היה מחונן בחוש ציבורי, שבמשך השנים הלך ':?התפתח. בנידון זה היה שמעוני היחיד, אולי, בחבורת המשו-
ררים ש?דור ביאליק. אבל מעולם לא היה שמעוני ". כף־קדרה מפלגתי. " . בנידון זר, לא היה שמעוני "פורץ גדר" ")באננברכר" בלעז )• בנידון זה סמך על מי שסמך. בנידון זד. הלך שמעוני בכיוון הרוחות המנשביפ... כ"שנה החמישית, "כשכל בחור טוב או רע בישראל נמנה על . אחה. מתריסר המפלגות, ששרדו אז במרחביה: . הרוסית וקל : יחומר בםימטר, היהודית, נסחף . גס שמעוני בזרם הכללי וכפי הנראה ז תהה השפעת _חבר־היל־ דות ובחברו מ"החדר, "ברל _כצנלסין, היה דוד שמעונוביץ חכר ס"ס, כלומד םוציאליס־ י טריטוריאליפט. פשוט מצחיק, לכשאנו נזכרים בכך. באוירת ההתכחשות של אז, ניסה שמעונוביץ לכתיב באידיש. אבל הן המפלגתיות והן האידישיזם שלו לא היו עניי רציני, לזכותו אנו מציינים זאת. זמן קצר אחר •השנה החמישית, "עלה ברל' הטרי־ סוריאליסטן ארצה. פשוט מאד: התנועה הטריםוריאליסטית טרב מצאה מריטוריה, ב־ שעה שארץ־ישראל כבר היתד, דבר שבממש. _זיגיייל ונחמן טיריין יכלו לזונות. אבל לא בול.
M"a_«_B_1_KanaataaMMBnMM«Mn?!??HnBMnmnHa? לא ל י ברל כצנלםון ולא ללוד שמעונוביץ לא היד, מה לחשוש מדינא דמלכותא, _עס נצחין הריאקציה. סו"ס, לא לנין ולא סהלין מלכו אז ברוסיה, אלא בסך־הכל ניקוליי השני :סטוליפין. כאמור עלה ברל ארצה ודוד שמעונוביץ הלך בזרם הכללי ויהיה ל־ אכסטרן. על פרשה זו בחיי ד. ש. כבר כתבנו פעפ. כשרונותיו, התמדתו •יאחריותו עמדו לו וד. ש. וכה . בתעודת בגרות. למרות הבוחנים האנטישמיים, שנהגו מנהג שמאי, כביכול. לאחר ־מתח של הבחינות, חיפש ד. ש. פורקן. להתקבל לאוניברסיטה רוסית, לא היו כל תקוות. אפשר היה לנסוע לאוניברסיטה שמחוץ לרוסיה. ואמנם ואת עשה ד. ש. כעבור שנה בחזרו מהארץ. בי־ _נתים הוא עלה. היה בעליה זו מן הפורקן, לאחר בחינות קשות. אגב, דוד שמעי ני היה אחד מהבודדים בקרב סופרי ישראל בני דורו, שקיבל חינוך מסודר : גמר גימנסיה וכמעט שגמר אוניברסיטה, אלא בינתיים פרצה המלחמה. רק טשרניחובסקי עלה על שמעוני בנידון זה.
הרבולוציה הרוסית נטרפה בפערד_, והתנפצה אל סלע הריאקציה. סלע זר. גבה כהר _ברהיב היהודים. אבל שמעוני עלה 'ארצה על גליה שי רבולוציה אחרת. אנו מתכוונים ?רבולוציה של "התורכים הצעירים. "בשעתה עשתה רבולוציה זו רושם כייר. העתונות הליברלית הרוסית ניפחה אותה, כדי לעורר את הציבור הרוסי: "ממנו הראו וכן תעשי" ••• ברבילוציה התורכית של 1909—1900 ראי את הבראתו של "האדם החולה, "כפי שתורכיה כונתה במשך המאה ה־. 19ואמנם כתוצאה מרבולוציה זו הבריאה תורכיה, אם כי לא ברישא שלה, בשנת , 1909הרי כסיפא — בשנת , 1923 לא ע"י "התורכים הצעירים, " אלא ע"י קמאל אתא־טורק. יקשר לרבולוציד, התורכית התעוררי חלומות על ־תחיתה של אסיה, "חלומות שגברו עם חורבן אירופה. בשל שהי המלחמות הגרמניית. שהי רבולוציות גרמו לעליה ה"שניד:", הרוסית מתוך טעמי אכזבה והתורכית מתוך טעמי תקווה. בעקבות הרבולוציה התורכית, עלו עסקנים ציוניים לקושטא. בתיכם בן' י צבי ובן־גוריון.. ובעקבותיהעלו בחורים ישראליים _ארצהיישראיל. _זדגיביידיזת הציונית אף היא תלתה תקוות מרובות ברבולוציה התורכית. עבדול _חמיד השני-, השולטן העותומני הבולט האחרון,
— דהה את הרצל בקש, כלומר באית כבוד עותומני בלתי חשוב, והנה קרו שינויים מדיניים בתורכיה. והעסקנים הציונים קוד, שהציונות עלילה להבנות משנויים אלה. במשך שנה־שנחיימ היתר, קושטא למרכז ה־ פעילות הציונית, כמוינית, כציבורית וכתר־ כותית. פעילות זו קשורה עם כמה עסקנים ציונים: יעקבםון, ליכטהיים, נופח ואחרון אחרון — ז'בוטינסקי. הדבר הסתיים באכזבה. מי יודע, אם לא באכזבה זו יש לחפש שרשי הלגיון של ז'בוטינסקי... כרם, דוד שמעוני עלה כעצם ירח־הדבש של הרבולוציה התורכית. פרחי התקווה של הציונים שנתלבטו לאור רבולוציה זו, סרט קמלו. אביו של שמעוני לא היה אדם עשיר, שהיה בידו לספק הוצאות הדרך ואפשרות של חיים בארץ עד כדי סידורים ראשונים.
רווח והצלה עמדו לו למשורר הצעיר מה־ _עחון העברי היחיד שהיה אז ברוסיה ו־ "הזמן" שמו, שנקרא אז , 'הד הזמן). "ה"הד" נוסף ל"הזמך בשל רוח המרדות שפעמה בנפשו של ב"צ כץ". הגזלנים" הצאריסטיים סגרו את "הזמן" והרשו את "הד הזמן. " היו זמנים אידיאליים בגן ערן האבוד הזה ורוסיה הצאריסטית שמו, (... מאחר ו"הזמן" או "הר הזמן" היה העתון העברי היחיד באירופה, לכי מוכרח היד, להיות ציוני, למרות הטריטוריאליזם של המו"ל פ. מרגולין ולמרות צימיותו המסופקת של כץ עורכו. ומאחר ומניות התקווה הציוניות עלו עם הרבולוציה התורכית, לכן נראתה נסיעתו שה דוד שמעמוביץ ארצה ליפה גם במערכת "הזמן" ושמעונוביץ הוכרז לכתב "הד הזמן" מרייכיה יכיל וארץ ישראל בפרט.
'j באודסה ייקר שמעונוביץ את ביאליק. פשיטא. היה זה ביקורו הראשון של הסיד אצל הריי שלו. שמעונוביץ כבר היה או אחד מכוכבי הלכת מםביב למאור הגדול של השירה העברית החדשה, אם כי שמעד נוביץ הצעיר נטה יותר לאסכולת ורשה־ וילנה של הספרות העברית, המודרנית יור-ר: הציונית פחות., העברית פחית, והכללית יו־ | תר—, ולא לאסכולה אודסה וירו הקשה של ; ביאליק _ועבריותו ללא פשרות של קלוזגר. ן נשעה שאנו מעלים על הנייר פרק זה מ־ ; תולדות חייו של שמעוני, לא טרחנו לעלעל j בעתוניפ בלים ולהחעגין _בפיליטוניו של שמ־ I
עוני מקושטא. ספק, אם נפגש התם, עם העם־ קנים הציוניים. ואם. לא. נפגש, אין להאשימו בכך. לא היתר, לו, לשמעוני " , מעולם זיקה ציבורית מעשית, מפלגתית. אין , אנו יודעים, אם נפגש אן עם המספר א. קבק, שערך בקושטא את השבועון העברי ". המבשר" או "השופר. '?לעימת זאת אגו נז- ^- כרים בפיליטון של שמעוני, שהיה מוקדש לסלוניקי. באותו זמן היתר, עיר זו שם דבר בישראל ולא רק בישראל. ה"לנין" של. הליברליזם הרוסי, ההיסטוריון מיליוקונ, מספר בזכרונותיו על מסעו בבלקנים בראשית המאה וביקורו בסלוניקי •הריפובליקה היהו־ דית. "וחוקה על _מיליוקיב, בתור אינטליגנט רוסי, שהשתדל "שלא להשגיח בפיל, " י כלומר ביהודים. חשיבותה של סלוניקי היתר, אז מרובה. מכאן עלו התורכים הצעירים, עם
אנוור בראשם, על קושטא על מנת להוריד את עבדול־חמיד מעל כסאו. והשולטן ה־ _מ־דח הוגלה, בחברת חלק מנשיו לסלוניקי, לארמון שהיה שייך ליהודי. זאת סיפר שמעו־ נוביץ לקוראי "הזמן" בפיליטונו על סלוניקי. ד' העליל, ה"ראשונד", העלתה בעיקבותיה סופרים עבריים אחדים. לעץ, י. מ. סינם וא. בן־יהודה הקדימו בעליהם את בילו. בעצם ־עליה ה"ראשונה" עלי ז. יעבץ ומשה סמי־ ?נפקי. העלי, " ה"שניד", קשורה עם חבר סו־ פרים רחב יותר. אז"ר, ש. בן־ציון', י. ח. ברני, אורלוף הוא אריאלי , יהודה םויידוחה, מאיר וילנסקי ויבל"א ר' בנימין ועגנון. א, . :גנסין עלה וחזר. כששמעוני עלה, כבד היה בישוב הבר סופרים ניכר והיתד, עתונות. בירושלים
הופיעו שני עתונים יומיים ". האור" של משפחת בן־יהודה ו"חרות. "שמותיהם של שני העתונים מעירים ע ל ירה הדבש" של " הרבולוציה התורכית. שני העתונים הירד שלמיים האלה לא היו לפי רוחם של בני העליה ה"שניה, "הרגילים לעתונים הרוסיים הכבדים אי לעהוניפ העבריים של ורשה ווילנה, שיא הידיעה העיקר בהם, אלא המאמר עם המוסר השכל בצדו?ואולי נב־;יש ייחם של "האור" ו"חרות" בשל הופעתי בירושלים. כמשך העליד, ה"שניה" נמשכה "המלחמה" בין שתי הערים : ירושלים ויפי ... ולא פסקו העסקנים שביפו להגות •כמשך העליל, ה"עניד", על _עתון "הגון. "אבל
לעת־עתה הם נאלצו להסתפק בשבועון "הפועל י . הצעיר, "בירחון הנוער "מולדת" וב' ירחון. המורים "החינוך" ובירח ין החקלאי . החקלאי, "שקובצי "העומר" היוו כעין תחלוץ העובר לפני המחנה. רק "פועלי ציון" עשו שית לעצמם בירושלים והקימו בד. את _שבזעויפ "האחדות" ' בטאון "הסוציאל־דימוקרטים. "בשלט זד, הם רצו להדגיש, שהם נשארו לוחמים ברוח "השנה החמישית" וגם להפגין שהם מוציאים בטאונם לא ברוסיה, אלא בגולה, אם כי לא כ"ג'נבה... "פועלי ציון (בךגוריון, בן־צבי, והיבסק לעתיד לבוא חשין) התר חקו מיפו על עסקניה הסתם־ציוניים. בירושלים מועטיפ הם כל אלה ותחת זאת הרי כירושלים אפשר להתהלך ללא כיסוי־ראש, בחזקת "גירה" ' בעיני הקלריקלים מ"הישוכ הישן" והליבנטיניס של ה"אליאנס, _" בירר שלים, נד, היתד, אז מרוכזת מחצית האוכ-לוסי-ן היהודית, היה המון יהודי, פועלי דפוס, סתתים, בני עדות המזרח• בקיצור ד"םוציאל־רימוקרטים" היתה שם בקעה להתגדר נד, בדמות פרולטריון ממש. רול שמעונוביץ לא הרחיק ירושלימה, שנזמן העליל, ה"שניד'', הכיטו עליה כעל עיר _הנדחת. רוב זמנו עבר עליו על שמעונוביץ ברחובות וכעין גנים. ביפו הוא נפגש בסבר פנים יפות. שמו הלך לפניו כמשורר עברי, שלא רק קלוזנר פירסמ משהו משלו ב"ה' _שיליח, "אלא גם בתר ב"המעורר. "
רחובות ועין־גנים היו מרכזי העליה ה"שנ־ יה. "על רחובות לא הניחר, האדמיניסטרציה של הברון את חותמה, אכרי רחובות היוו חומר מעבר מהעל י יה ־". ראשונה" ל י "שניה. " הרוח החיה בה היד, משה סמילנסקי, שהיה מקורב ל"הפועל הצעיר, "אם כי לא חכרה הרשמי, מאחר והיה בעל פרדס ולא ישב ביפו והתפרנס מלמדנות או מעסקנות... מה נח לל בשביל "הפועל הצעיר" בזמן ־. עליה . ־"שלישית, " כך עין־גניס בזמן העליה ה"ש־ ניר. ". עכשיו בלעה פיית את עין גנים ולא גורע' כי באה אל קרבה. אבל א!היתד, ע-ךגניפ עולפ בפני עצמו. בכוונה הוקנ־ר, על יד פ"ת, בכדי להפגין את השוני. ב?; ג:_יפ חי א• ד. גורמן, _שהחלי יב־ יי : צ"לטת אליי. מדי פעם בפעם נקלע -j? . י ? נ:ר:ר, ־גם גיל, חסד המנוחה, היד, נוב... ריב זמני בעין גנים, (לוף יבוא)
עונג שבת
ט?. _ייפמן
מדבר פיני אדמת ?ישראל חוא ... "כי המקום אשר אתה עומד עלי'—!אדמת קדש. הוא־. אין השראה נבואית אלא בארץ־ הקודש. _ילא־בל־שבן התחלת נבואה וביסוסה, שאינה מופיעה בחו"ל. בדם משד, במדבר סיני היה עומד, על יד הר־חירב, שעתיד להיות;במעמד הר־סיני , _הר־איקים. כאן יזרא לו מלאך ה' ?להתכונן להשראה :בואיה שתחול עליי במקום זה, ומסוגל המקום לכך ני המקוש אשר אתר. עומד עליו, אדמת _" קודש הוא, "של ארךהקודש הוא, לארץ ישראל הוא שייך. וודאי הצדק עפ הקובעים אד_". נחל־מצרים, " הגבול הדרומי של ארצנו, לזרוע המזרחית־ צפונית של הדלתא. ! הרות ~ 2m'2_I1956 - עמזד6-
_33H JB
לדן פינס*
חזני _נניצאיפ 3אן עתי , נ8זל־א3צ"קלו£־ ויוח, כמעט ;ל הוצאת מפריס ראויה לשמה. שואפת עתה לד'יציא איזו אנ»יקלי5דיד., נד־ אה, שיש לו, לסיג ספרותי וה, מהלכין 2־ שוק הסםר:ס של י : '; מלבד שת־ האנציקלופדיות הכלליות הגדול-ית שיל . מסדה" ושל י יזרע־אל" מופיעות כאץ ־להד, האנציקלופדיה המקראית מיסודו של מ־סד ניאליק, האנציקלופדיה ההלמודת כיסודו של מוסר הרב קוק, אנציקלופדיה חינוכית, _מ־סיד'. של מש ־ רד החינוך. כן יצאו כאן עד בה אנציקלופדיה _לתנאיפ?_ואמוראיפ ואנציקלופדיה לגדול־ ישראל מאת מרגליות, אנציקלופדיה ספרותית מאת כ?קרוא, אנציקלופדיה למוסיקה מאת שליטא), כולם בהוצאת י. צ'צ'יק, (אנציקלופדיה חקלאית י מאת זגורודסקי, אנציקלופדיה לארץ ישראל מאת י. פרס, לקסיקון לפילוסופיה ולסוציולוגיה _לווייסלבסקי ורודי ועוד. מלבד כמד, וכמה אנציקלופדיות לבני הנעורים ולילדים. בידוע, התנגדו מלומדים רבים לסוג• ספרותי זה, מפני שהוא מרבה לרעתם בורות
ועפ ארצות בעולם. שהרי האנציקלופדיה היא מטבעה ספר שימושי, שמשתמשים בו לעת מצוא 'כדי לעיין בו ולמצוא איזה לבר מבוקש. החומר המוגש כאן לקורא על כל נושא מבוקש, הוא על "קצה המזלג, "ד הציונים הביבליוגרפיים הניתנים בסוף כל ערך, שולחים את המעיין למקורות, לספ - רים ידועים, שבחם ימצא את עיקר מבוקשו. לאמוד: הלימוד העיקרי הוא בספרים ולא באנציקלופדיה, שאינה אלא מדמיה, את הקורא ושולחת אותו למקורות המבוקשים. י ואולם לאעקא, שחוגים ריימ רואים. באנציקלופדיה את עיקר מקור לימודם., ובראותם בו אוצר ־כל בו, " הפ מעלימים את עינם משאר הספרים,. וכך תפגוש . כאן ב - ספריות העירוניות הציבוריות גס תלמידים מן הכתות הנמוכות, המבקשים לתת להם לעיין באנציקלופדיה, כדי-,. להכין משם ל• את שעוריהפ, או להתכונן. ליב " _חעות. כך:הםמקי- ' לים על עצממ אתעבודתם, ובעצת מוריהם בנראה, ונגמלים מעיון, ולימוד בספרים. ועל יי נוהג זה המרבד, עפ ארצות, יש להתריע.
עתה מונח לפנינו ספר אנציקלופדיה חדש, הלוא הוא "האנציקלופדיה לעם" היוצאת כ־ שלישה כרכים, בעריכתו של רן פעם. דן פינם ידוע לקורא העברי מספמו על התנו ־ עה הציונית וההלוצית ברוסיה הסובייטית, בשנותיה הראשונות, וכן מעבידתו העתונאית כעורך וכפונליציפט. בחוברת צנומה אחת משלו, בשפ "מפתח חדש לפועל העברי" שהופיעה לפני במה שנים, הראה פעס את כוחו בבלשנות העברית ובה כמה חידושים מכריעיפ בתורת . הלשון העברית. ואולם כאדם כעל ידיעות אוניברסליות כלליות באדם בעל יריעות אוניברסליות כלליות, נמשך לכו לחיבור ספר־שימוש. כך הוציא את הלקסיקון המדיני, הכלכלי והסוציולוגי שלו ישם •מד, ומי" ובו ערבים בסדר?א''ב, על אישים מפור&מים במדיניות העולם וכלכלתו בדורנו, את כוחו הבלשני הראה פינס בספרו השימושי השני "?מלון לועזי עברי, "שם בינם שניפ עשר אלף ערכים למלים זרות המתהלכות בשפתנו ובמדינתנו. ה"אנציקלופדיה לעם" היוצאת כאמור בשלשה כרכיפ היא אוצר ערכים _מזורייפ וכלליים ־מתחומי התרבות, החברה, " המרע, ה* טכניקה והחיים. בהקדמתו אומר המחבר: ־רבבות המושגים והערכים, שמות האנשים והמקומות, הכקלייפ והישראליים, שנאצרו כאן מעולפ התרבות והחברה, הטבע והטכניקה, הכלכלה והחיים, כחוביס ומוסברים בלשון קצרה וקלה ככל האפשר, לכל איש
בעם. אך מובן מאליו, שאין אפשרות לחת במסגרת מוגבלת זו אלא ראשי פרקים ורמזי סוגיות". וזהו אמנם חסימה של כל אנ - ציקלופדיה עממית כזאת, שנערכה על פי דוגמת "לא רוס" הצרפתי הקטן ברוקהויז הגרמני _הקפן, או "פילדלקסיקין" הגרמני בעריכת כךגוריון. הרבה ערכים ניתנים י־ קיצור :זה, שאינו ממצה בשום אופן את הוכנו הממשי של הערך. הנה למשל כל הערך על ר' חיים'וויטאל: "מקובל, מפרסם שיטת רבו האר"י. עסק גם _באלחימיד, והיה ידוע ככעל מופת. ''ואין שים מלה כאן, לא על ששה ספרי וייטאל, ולא כל רמז על שיטתו בקבלה. והרי ידוע הוא שהאר"י לא י כתב אף ספר אחד וכל תורתו כלולה בספרי וויפא יל. או למשל הערך על המשורר א. צ. גרינברג: "משודד יהודי וענרי. ערך בפולין קובץ "אלבאטרוס" לפופוריזמ. מ־1924 בא"י תחילה השתתף בעתונות הפועלים ואחר בך משורר רוויזימיםטי קיצוני". ואין באן אף מלה אחת על שירתו העברית הגדו־ לה ועל טיבה. אף מתוך הערך על ח. נ. ביאליק, אינך עומד כלל על גדלות יצירתו ולא מובן שפ המשפט : "למד לבדו בישיבת _וולוזין". והנה כל הערך על זאב ז'בוטינסקי: "מנהיג צייני , סופר ועתונאי, מיוצרי הגדוד העברי, היד, באופוזיציה •להסתדרות הציונית והקיפ את התנועה הריכיזיוניסטית ובית''ר. אסיר עכו בימי שלטון. המנדט הבריטי על שאידגן הגנה עצמית בפרעות ירושליס , 1920 הצטיין כנואם".
י ושוב אומר פעם בהקדמתו: •בכינוס זז' חומי ובעריכתו היתד, כוונתנו להרבות ככל האפשר בענינים ממדעי הטבע והטכניקה, * הוצאת "עמיתי, "תל אביב, וזשי"ז, כרן אי, אותיות : א—כ.
ובריס _שהאנציקליפדות שלנו _חוטאות :י דרך כלל _הלפיהס• שנית השתדלנו לתת ל' קורא ערכים _ומושגיפ מחיי יוון ורומא הקדומות, שבלעדיהן אץ להבין כהלכה את התפתחות החרבות, הלשין, _המדינמת, ה־ הגי!וההגיון של האנושיות, שלישית שמנו לג כמיוחד לערכים מתולדות עמנו מאחרי תקופת ההנ''ך עד הזמן החדש, ולעומת זר, נהגנו במידת הקפדה וקימוץ לגבי הכללת שמותיהם של אנשיפ חיים כישראל י , הן עס־ ק_*י צינור והן אנשי ספרות ותרבות". וכך הכניס המחבר לתוך האנציקלופדיה הרבה חומר מתוך שני ספריו הקודמים ")מי ומה" ו"מילון •לועוי־עברי(" ואילו המדור לערבים ן יהווייס יצא כאן מקופח. כך חסר כאן הערך I על המספר י. יורלא, שסיפוריו הופיעו ב- ?- עשרים כרכים ואשר זכה פעמים בפרס ביא־ : ליק. במה חשוב בזיזובסקי הסופר הפולני : ־בלתי ידוע, מי. בורלא משוררה של היה- !- דות הספרדית ו וכך לא תמצא כאן את
שמות המספריפ י. אריכא, בינדשטטר, יעקב הורכיץ ב. צ. _ויינכרג ועוד, ובמד. חשוב ־משורר הגרמני הקומוניסטי הבלתי חשוב, מאת החוקר היהודי המפורסם ב. ז. באבר, על הספר המונומנטלי "אגדת התנאים והי אמוראים, "ועוד ספרים חשובים ?כך חסרים כאן הערכים. על חזן, הזנות ובערך על האמנות, אץ כל זכר על אמנות _יהידית ועל אמרם יהודים. לעומת זאת אהד, מוצ_* כאן הרבה ערבים על מושגים ושמוה שאינם ב־ אנציקלופדיות אחרות. כגון שמות התפלות של כל השנה, שמות מנהגים כישראל, שמות ספרים ידועים, שמות כללי הדקדוק, שמות כל העתונים העקרים שהופיעו עד היום, שמות כללים וטרמינולוגיה _במדעיפ שמיס, לעומת זה חסרים כאן הערכים "א־ _כיתינויקין, " אכות הטומאה יעוד. וככמה ערכים יש כאן הגדרה בלתי מדויקת. למשל הערך ". כפרות— :" "מנהג של נטילת תרנגול:? לזכר , ותרנגולת לנקבה" ויותר נכון י ממר ?:: -מנהג של נטילת עוף, שהרי נוהגים
ליטול 'גם אווז, יבר אווז. מאות צילומים וציורים מבארים ביאור־יתר את הערכים, וקשה להבין במה חשוב כאן הסופר כריםטיאן אנררטן מאת ב'־אליק למשל שתמונתו אינה נתונה כאן כלל ואילו זו של _אנררםן, תופסת רבע עמוד. במקום צילום רכבת ההרים באלפים, מוטב היה להביא על י־ הערך •אלף בית, "את צילום לוח האלף בית העברי העתיק בכל התפתחומהמ. ואולם, רוב הערכים הכלליים — הגדרתם היא ברורה ומדוייקה וקולעת לענין ולשמן היא צרופה.
נתקבלו _נמעדכת:
יחיאל אמיתי / שחור יום ודממה שירים. יוצא לאור על ירי "דור לדור" בהוצאת ראובן מט ירושלים, תשי"ז, נד' עמי. כרמלית, קובץ ספרותי, שנד, שלישית בעריכת 'ט. עלום. הוצאה "דביר" חל־ אנינ, תשט"ז—תשי"ז. בקובץ המדורים האלה : דברי שירה וסיפור!פרקי אליהו! י מאמרים 'ורשימות;ספרים, מפעלים 324 עמי. ? השירה העברית בספרד וכפרו־ באנפ כרך שני, בעריכת חיים שורמן. מוסד ביאליק — דביר, תל-אביי 795 עמי. י הכרך השני הזה הוא האחרון לספר על שירת ספרד ופרובנס המהווה השלמה ל־ מפעל ספרות רב־היקך• זה, בכרך שלפנינו — מקום' נכבד לשירה _הפשיטה. ויצירו־ תי־פ של משולם דיפיארה, טדרוס אבו־ עלעאפיה, יצחק הגויי ועוד. גפ בכרך זד, הרבה תצלומים של כתבי יד, _חפשים. בלים ומראות נוף שבספרד שנועדו לצרך המחשת התרבות שעליה צמחה והתפתחה השירה העבריה בספרד.
ב־3 החרשים הראשונים להופעתו יימכר הספר במחיר מוזל. אליעזר שמאלי צפרים בישראל י / הוצאת •מסדה" בע"מ, תל־אביב, השי"ז _325 עמי. _יזכוד־כוך קאדיוו_, / ספר יזכור מצבת- ־ וכרו לעיירתנו קוריב — בעריכת, משה ! י נרוםמן. הוצאת אירגון 'וצאי קיריב בישראל, תל־אביב, תשט"ו1150, 1955— עמודיה. הכה נציגה / מחזות לבתי ספר לנער ולעם, בעריכת משה גורלי, קובץ שני, הוצאת ראובן מס, ירושלים190, עמי•
"תבל" / אמנו ן מםפר לנו על צבא ־שמיס - מאת משה בן־דוד, עם ציורים מאת יוסף שטרן, הוצאת ראובן מם ירושלים123, עמי. מאזניפ - ירחון יוצא על ידי אגודה הסופרים העבריים בארץ־ישראל כרך ד' _חו־ ברת א' (נח, קנ"ג) בסלו השי"ז. משתתפים בין השאר : ישורון קשת, יהושע ברייוסף, מ. ז. וולפובקי, ישראל :אפרת, י. אריכא, א. י. בחור, מ. יסוק ועוד. 64 עמי. עתץ אנודת האינג'ינרים והארפי־ מקמיפ בישראל, כדך. י י '-ד' תשמ-חשון תשי"ז מס' . 3בתכן : אדריכלות, התח־ רו־ות, תכנון, מים, מכונאות ותעשיה, כימיה.
איל שילוח ז ם _? . ך נ §_3ד(_יב לי יו י מי־יום שפון ומימם _ןיךןןו ?ןאו י _ךי ^?מיקות ולעלןע' אז _^י־0!־ןךידות . _ןקצפפ יעת3רו אל נפשי ןןבו _י _^ןת גרופת !&י ע?ןה, ורוחות מחיק טעיני־ן$ליז_™ _^ך לתרפקו על תךיםי _גןזגות־נכאיפ ; שנ1 הךחק פין הרים' •^עךת-עאו י נים " שמ הרחק בגילי־ יזרמו החייט, ' ו*>ה _וענב אך תוגת 3ןממה' יפה עעעית *- *—_: תפור "~ _t את ד. או י רה T כי '? nb? החיים הה גליי לשממה. ןןסגו רוחו י ת, ימלטו _ןןמו י ךא . אלאפלןי-מךחקןיפ בם תסער השמחה . - ואני _r\b בו י דד אמשש חשכה.. .